פסיקה חדשה במע''מ: ניכוי מס תשומות במקרה של פעילות עסקית מעורבת; פגמים בשומה לפי מיטב השפיטה לאחר פסילת ספרים וחובת גילוי מסמכים

פורסמו שני פסקי-דין חדשים של בתי-המשפט המחוזיים בסוגיות מע"מ.

סימקו אחזקות בע"מ נ' מע"מ חיפה (ע"מ (חי') 37158-11-09)
באותו מקרה, נדוֹן עניינה של חברה שפעילותה העסקית מורכבת הן מעסקות החייבות במע"מ (ובעיקר קבלת דמי ניהול מחברות שבבעלותה) והן מעסקות שאינן חייבות במע"מ (ובעיקר מכירת מניות של חברות), וכאשר מנגד החברה דרשה מס תשומות בגין "הוצאות הנהלה וכלליות".
מנהל מע"מ קבע, כי מרבית התשומות קשורות לעסקות שאינן חייבות במע"מ, ועל-כן התיר בקיזוז רק חֵלֶק ממס התשומות, וזאת על-פי היחס שבין היקף העִסקות השונות של המערערת.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי ס' הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג, דחה את הערעור, וקבע, כי עיקר פעילותה העסקית של המערערת אינו מדמי ניהול, אלא מרֶווחים ממימוש השקעות בחברות שונות.
עוד קבע בית-המשפט, כי בנסיבות אלו של פעילויות עסקיות מעורבוֹת והגם שלא הוכח קשר ישיר בין הוצאות ההנהלה וכלליות לבין הפעילות העסקית החייבת במס אצל המערערת, ניתן להכיר בחלק היחסי של מס התשומות שהוא כחלקו היחסי של המחזור החייב במס.

יגדל נ' מע"מ ת"א 3 (ע"מ (ת"א) 1136-04)
בפרשה זו, נערכה למערער, הבעלים של עסק של חנויות למכירת אביזרי מין, שומה לפי מיטב השפיטה בעקבות אי-הגשת דו"חות תקופתיים במשך תקופה ארוכה ופסילת ספריו, הוטל עליו קנס בגין אי-ניהול ספרים ואף הוגש נגדו כתב אישום שהסתיים בהרשעה ובמאסר בפועל.
במסגרת הערעור, טען המערער, כי התחשיב שעליו התבססה השומה לפי מיטב שפיטה שהוּצאה לו לא הומצא לו, וממילא אין באפשרותו להתייחס לשומה ולבדוֹק אותה.
במסגרת הליך הערעור, הגיש המשיב שני תצהירים ובכללם תצהיר של הכלכלן שהכין את התחשיב, ממנו עולה, כי התחשיב התבסס בעיקרו על השוואה של מחזורים בחנויות באותו ענף של עסקי המערער, ובסמיכות גיאוגרפית, תוך קבלת תחשיב הכנסות ל-1 מ"ר לשעת מכירות והכפלתו בשטחי חנויות המערער.
המערער, לעומת זאת, הגיש חוות-דעת של רו"ח חן לבון, לפיה אין לחשב את היקף המכירות לפי שטח החנות, מהטעם שאין לגודל החנות השפעה על היקף העִסקות.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט א' אורנשטיין, קבע, כי על המשיב היה להמציא את נתוני התחשיב למערער, עם הוצאת השומה, לא כל שכן לאחַר שביקש זאת ממנה. זאת, כמתחייב מההלכה הפסוקה לפיה על הרשות למסוֹר לנישום את המידע הדרוש לו וששימש יסוד בידהּ להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה (ובכלל זאת פסק-הדין בעניין ד.נ.ד).
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי הגם שנכון עשה המשיב שעה שפסל את ספרי המערער והוציא לו שומה לפי מיטב השפיטה, אין כל קורלציה בין שטחי החנויות לבין היקף המכירות של החנויות, וממילא שטח החנות לא יכול היה להוות את אבן הבוחן המהותי והיחיד לצורך קביעת היקף המכירות בחנויות העוסקות בתחום המדובר.
מטעמים אלה, כמו גם לאור ליקויים נוספים בתחשיב, קבע בית-המשפט, כי דין השומה לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב להתבטל, וכי המשיב יוציא שומה חדשה, כאשר המערער יהיה רשאי להשיג עליה.
עוד נקבע, כי לפי השומה שתוצא, ייגזר הקנס שיש להשית על המערער בגין פסילת ספריו.