בית-המשפט המחוזי: קביעתה של מינהלת מרכז ההשקעות מחייבת את פקיד-השומה; סיווגן החשבונאי של הוצאות משליך על סיווגן המיסויי

פורסם פסק-הדין בעניין ענבי ציון משקאות קלים (1981) בע"מ (עמ"ה (ת"א) 1030/05). 

בגדרו של פסק-הדין נדונו שתי סוגיות: האחת, האם המערערת זכאית להטבת מס בגין מפעל מאושר; השנייה, האם הוצאות המערערת בגין עובדי מעבדה ורכישת חומרים מתכלים הינן הוצאות מחקר ופיתוח אותן יש לנַכּות בפריסה על-פני שלוש שנים, או שמא הוצאות שוטפות. 

לגבי הסוגיה הראשונה, קיבל בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, את עמדת המערערת וקבע, כי הגם שמינהלת מרכז ההשקעות ("המינהלת") קבעה במקור, כי המערערת לא עמדה בתנאי כתב האישור, קביעה זו בוטלה מאוחר יותר על-ידי המינהלת וזו קבעה, כי המערערת זכאית להטבת המס. זאת, לאחַר שבדקה את נסיבות המקרה (בניגוד לעוּבדות פסק-הדין בעניין בולוס (ע"א 3149/90)).
שעה שכך, והיות שהמינהלת הינה הגוף המוסמך לכך בדין, פקיד-השומה לא יכול לשלול קביעה זו, והינו כפוף לה.

לגבי הסוגיה השנייה, קיבל בית-המשפט את עמדת פקיד-השומה וקבע, כי ההוצאות שבמחלוקת מהוות הוצאות מחקר-ופיתוח שיש לנַכּותן בפריסה על-פני שלוש שנים ולא באופן שוטף. זאת, מהטעם שהמערערת רשמה הוצאות אלו בדו"חותיה הכספיים תחת "מחקר ופיתוח".
לעניין זה, ציין בית-המשפט, כי העוּבדה, כי המערערת ורואי-החשבון שלהּ בחרו לסוַוג הוצאות אלו תחת "מחקר ופיתוח" די בה כדי לשלול את הצורך להתערב בשיקול דעתו של המשיב שעה שראה בהוצאות אלו הוצאות מחקר ופיתוח, שכּן הדו"ח הכספי הוא, בין היתר, הצהרת הנישום לאמיתות האמור בו.