דירת מגורים שלא הוכח שניתנה במתנה תיחשב כדירה נוספת לעניין הזכאות לשלם מס רכישה בשיעור מופחת

פורסם פסק-הדין של ועדת הערר שליד בית-המשפט המחוזי בעניין חרובי (ו"ע (חי') 11132-08-11).

באותו מקרה, רכשה העוררת ביום 7.1.10 דירת מגורים. עם רכישת הדירה, הצהירה העוררת, כי הינה בעלים של "דירה יחידה" לעניין החבות במס רכישה, שכּן בכוונתה למכוֹר דירה נוספת שהייתה בבעלותה. אותה דירה נוספת אכן נמכרה ביום 24.1.10, דהיינו במסגרת תקופת 24 החודשים הרלבנטית לעניין זה.
ברם, בקשתה של העוררת לשלם מס רכישה בשיעור מופחת נדחתה והיא נדרשה לשלם מס רכישה בשיעור רגיל. זאת, מהטעם שלעוררת הייתה מחצית מדירה נוספת (דירה שלישית).
רק בשלב ההשגה, טענה העוררת, כי זכויותיה (50%) בדירה השלישית הועברה במתנה לבִתה כבר בדצמבר 1995.

ועדת-הערר דחתה את הערר, בקובעה, כי העוררת לא העבירה בשנת 2005 את זכויותיה בדירה השלישית לבִתה וכי בעת רכישת הדירה החדשה היו בבעלותה דירה וחצי נוספות, כך שאינה זכאית להינות משיעור מס הרכישה המופחת המוענק לרוכש דירה יחידה.

את מסקנתה, ביססה הוועדה על היסודות הבאים: לא נערך כל מסמך להעברת הזכויות מהעוררת לבִתה והזכויות בדירה שבמחלוקת נשארו רשומות על-שם העוררת; רק ביום 10.1.10 (דהיינו, ימים ספורים לאחַר רכישת הדירה החדשה) חתמו העוררת ובִתה על תצהירים לפיהם מעבירה העוררת לבִתה את זכויותיה בדירה שבמחלוקת ללא תמורה; בתצהירים אלה לא צוין, כי מדובר בהצהרה פורמלית שנועדה להסדיר העברת זכויות קודמת; בשנת 2005 ערכו העוררת וילדיה הסכם לחלוקת עיזבון בעלהּ המנוח של העוררת, אך אין בו שום הערה בדבר העברת הזכויות במתנה ואף לא נערך מסמך אחר הקובע זאת; בכל השנים מאז שנת 2005 הייתה הדירה שבמחלוקת מושכרת ושכר-הדירה שולם לעוררת עצמה, דהיינו העוררת נהגה בה מנהג בעלים; בהיעדר מסמך בכתב לא כל שכּן סממן חיצוני כלשהו שיכול לשַמש עוגן לטענה בדבר הסכמה למתן מתנה, אין תוקף להתחייבות לתת מתנה.

יצוין, כי הוועדה הוסיפה נימוק נוסף לשלילת טענת העוררת לפיה הדירה שבמחלוקת אכן ניתנה במתנה בשנת 2005: לשיטת הוועדה, אפילו הייתה מוכחת גמירות דעת להעברת הזכויות בדירה במתנה לבת, לא היה בכך די, שכּן לפי חוק המתנה "מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל..."; ואילו על-פי חוק המקרקעין עוֹברת בעלוּת בזכויות רק בעת השלמת הרישום. בהתאם, ציינה הוועדה, כי הזכויות בדירה לא הוקנו לבת ולא ניתן היה להקנותן עד להשלמת הרישום.

מכאן עולה לכאורה, כי גם אם היה מוכח, כי כבר לפני 7.1.10 נוצרה התחייבות לתת את הדירה שבמחלוקת במתנה, לא היה בכך כדי לנטרל את אותה דירה ממניין הדירות שבבעלות העוררת, וזאת כל עוד לא הושלמה העברת הזכויות בדירה לשמה של הבת.

"לכאורה" אמרנו, שכן ספק אם אכן לתוצאה זו כיוונה הוועדה.