פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין לוי: התנאים לביטול עסקה לעניין חוק מיסוי מקרקעין ופרשנות סמכותו של המנהל לבחון עסקה לפי מהותה

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אלי לוי ומירה יצחקי (ע"א 2881-10).

עוּבדות המקרה מורכבות למדיי: באותו מקרה, הקים המערער חברה במטרה להקים באמצעותה פרוייקטים לבנייה. במועד ההתאגדות (15.6.00) הוקצו למערער 100 מניות המהוות 100% ממניות החברה. כחודשיים לאחר מכן (ביום 28.8.00) וארבעה חודשים לפני פטירת בעלה של המערערת, הוקצו לו 100 מניות של החברה בתמורה לעמדת הלוואת בעלים וחתימה על ערבויות לטובתה. ביום 29.8.00 רכשה החברה זכויות במקרקעין והפכה לאיגוד מקרקעין. ביום 19.12.00 נפטר המנוח ואשתו (המערערת) הוכרזה כיורשתו היחידה מתוקף צו ירושה. ביום 5.9.01 נחתם הסכם בין המערערת לבין המערער, לפיו תעביר את המניות שבבעלותה בתמורה לקבלת החזר הלוואת הבעלים שהעמיד בעלה המנוח וביטול כל הערבויות שנתן. ביום 19.12.01 יצאה לפועל העברת המניות האמורה.

לטענת המערערים, יש לראוֹת בהעברת המניות מהמערערת למערער בבחינת "ביטול" של הקצאת המניות, ולפיכך על המשיב להפעיל את סמכותו לפי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין ולהשיב את המס ששולם בגינהּ. לשיטת המערערים, בבחינת ביטולה של עסקת העברת המניות, יש להתמקד בהשבת המצב לקדמותו בין הצדדים במבט כולל על כל העסקות (עסקת ההקצאה בין החברה למנוח ועסקת העברת המניות בין המערערים), כאשר על-פי זווית מבט זו, בוטלו כל החיובים בין הצדדים.

לחלופין, טענו המערערים, כי על המשיב לעשות שימוש בסמכותו "להתעלם מעסקאות מסוימות" לפי סעיף 84 לחוק כדי למנוֹע תשלום מס בגין הסכם העברת המניות. דהיינו, יש לפרש את אותו סעיף כמַקנה למנהל גם סמכות "חיובית" לבחון עסקה לפי מהותה (בין לטובת המנהל ובין לטובת הנישום) כדי למנוֹע מצב של תשלום מס שאינו "מס אמת".

בית-המשפט העליון דחה את הערעור.