פורסם תיקון לתקנות לפיו דמי חבר ודמי טיפול המשולמים לארגון מקצועי מהווים בחלקם הוצאה מותרת בניכוי לעובד

כידוע, עקרון היסוד בסוגיית ניכוי הוצאות נקבע בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה, לפיו "לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו... יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד…".

לצד ההוראה שנקבעה בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה, קבע המחוקק בסעיפים 18 ו-30–32 לפקודה מגבלות על ניכויָן של הוצאות. סעיף 18 קובע סייגים לניכוי הוצאות מסוימות; סעיף 30 אוסר על ניכוי הוֹצאה "בסכום העולה על הדרוש לפי צרכי ייצור ההכנסה של הנישום"; סעיף 31 מעניק לשר האוצר, באישור ועדת-הכספים של הכנסת, סמכות להתקין תקנות "בדבר הגבלתו או אי התרתו של ניכוי הוצאות מסויימות";* ואילו סעיף 32 קובע רשימה של הוצאות אשר אינן מותרות בניכוי.

* המדובר בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל"ב–1972 ובתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995.

היום פורסמו ברשומות תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (תיקון), התשע"ב-2012 ("התיקון"),* שעניינו בדמי חבר ודמי טיפול המשולמים על-ידי עובדים לארגוני עובדים.**

** ככלל, כל מעסיק מחויב לנַכּוֹת, כניכוי חובה, משכרו של כל עובד שהינו חבר בארגון עובדים דמי חבר, בשיעור שייקבע מעת לעת ("דמי החבר"); ודמי טיפול מקצועי-ארגוני ("דמי הטיפול המקצועי") מכל עובד שאינו חבר בארגון כאמור ואף אינו חבר בארגון עובדים אחר. זאת, בהתאם לסעיפים 25(א)(3) ו-25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח–1958 ("חוק הגנת השכר").  ואילו דמי החבר ודמי הטיפול המקצועי מועברים על-ידי המעסיק לארגון המקצועי.

בגדרו של התיקון נקבע, כי 50% מתשלום דמי הטיפול* ששילם עובד משכרו, ולגבי עובד ששילם דמי חבר** – 50% מסכום דמי הטיפול שהיה משלם אותו עובד אילו היה מחויב בדמי טיפול – יותרו בניכוי.

* המונח "דמי טיפול" מוגדר בתיקון כ"תשלום המשולם לארגון עובדים יציג על ידי עובד שאינו חבר בארגון עובדים אשר מותר למעבידו לנכותו מהשכר לפי סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר". 

תחולת התיקון – המהווה, לטעמנו, צמצום של הדין הקיים לפיו דמי החבר ודמי הטיפול מהווים בגֶדר הוֹצאה המותרת בניכוי בידי העובדים* – נקבעה לגבי תשלומי דמי חבר ודמי טיפול ששולמו בעד שנת-המס 2011 ואילך.

* שהרי מדובר בניכויי חובה שהינם הן אינצידנטליים והן תשלומים לשמירת הקיים.