פס"ד חדש: לועדת-הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין סמכות לדון בערר על שומת מס רכישה שהוצאה במסגרת אישור תוכנית מיזוג בהחלטת מיסוי בהסכם

פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין מגדל חברה לביטוח בע"מ (ו"ע 723-05-10).

באותו מקרה, ניתנה החלטת מיסוי (רולינג) בהסכם לגבי מיזוגן (ביום 31.12.2006) של חברות הביטוח מגדל והמגן, ולפיה בגין העברת זכויותיה של חברת המגן במקרקעין ובאיגודי מקרקעין, אגב המיזוג, ישולם מס רכישה בשיעור 0.5%.

הזכויות במקרקעין ובאיגודי מקרקעין כללו, בין היתר, את זכויותיה של חברת המגן בבניינים קרית הממשלה בבאר-שבע ובקרית הממשלה בחיפה ("הבניינים").

ביום 15.8.2007 פנתה חברת מגדל למנהל מיסוי מקרקעין בבקשה לתקן את שומת מס הרכישה העצמית שהוגשה בגין הרכישה אגב המיזוג. בבקשתה, טענה מגדל, כי בשים לב לאופציה שניתנה למדינה לקצר את תקופת החכירה בבניינים ולרכוש את הזכויות בהם, הרי שזכויותיה של חברת המגן שהועברו למגדל אינן מהוות "זכות במקרקעין", וכי מלכתחילה, בשל האופציה, לא היה מקום לראות בזכויות אלו זכוייות במקרקעין. לחלופין, טענה מגדל, כי עם הודעת המדינה (מיום 23.10.2006) על מימוש האופציה, יש לראות בזכות החכירה כבטלה למפרע.

ביום 9.9.2007 הגישה מגדל השגה של שומת מס הרכישה במיזוג, בה העלתה טענות זהות לטענות שנכללו בבקשתה לתיקון השומה העצמית.

גם הבקשה לתיקון והגם ההשגה נדחו בהחלטת המשיב מיום 19.8.2008, וזאת מהטעם שלא ניתן לשנות החלטת מיסוי בהסכם באופן חד-צדדי. מכאן הערר.

הצדדים הגישו תצהיריהם ובמסגרת התצהיר מטעם המשיב עלתה לראשונה הטענה, כי לועדת-הערר אין סמכות לדון בערר על ההחלטה בהשגה, שכּן שומת מס הרכישה במיזוג הוּצאה על-פי החלטת מיסוי.

לבקשת המשיב, טענה זו תוכרע בטרם ידונו הטענות בערר.

ועדת-הערר קבעה, כי בסמכותה לדון בערר שהוגש. זאת, הן מטעמים דיוניים והן מנימוקים מהותיים.

מהפן הדיוני
המשיב לא העלה כל טענה כנגד זכותה של העוררת להגיש ערר במשך דיונים רבים ורק במשך תצהירי העדות הראשית מטעמו טען זאת לראשונה.
כמו-כן, גם בשלב ההשגה (ובהחלטה לגבּיה) לא נטען, כי העוררת אינה רשאית להשיג על השומה.
זאת ועוד. המשיב לא הגיש כל בקשה לסילוק על הסף בשל היעדר סמכות והעלה טענותיו רק לקראת הדיון האחרון.

מהפן המהותי
הצדדים כלל לא דנו ברשימת הנכסים ובטיבן של הזכויות שהיו לחברת המגן בנכסים אלה. שעה שכך, ההסכם שהוגש והחלטת המיסוי שניתנה בעקבותיו אינם כוללים כל הסכמה לגבי הרשימה, ואין כל מניעה, כי העוררת תעלה טענות במסגרת הליכי הערר על טיבן של הזכויות שברשימה.
הנה כי כן, החלטת המיסוי בעניין העברת המקרקעין מחברת המגן למגדל התייחסה אך ורק לעניין שיעור מס הרכישה שיש לשלם בגין רכישת הנכסים אגב המיזוג. ההחלטה כלל לא דנה ברכישת הנכסים ובטיבן של הזכויות שהיו לחברת המגן בנכסים אלה. דהיינו, הצדדים הסכימו על מסגרת הכוללת את שיעור המס והחילו אותה על כלל נכסי המקרקעין כפי שפורטו על-ידי מגדל והמגן. משמע, רשימת הנכסים אינה חֵלֶק מההסכם אלא נתון עובדתי שעליו הוחל ההסכם שהוגש בעניין שיעור המס.
זאת ועוד, בהחלטת המיסוי צוין במפורש, כי תשלום מס הרכישה בשיעור 0.5% מותנה בעמידת מגדל בתנאים שייקָבעו על-ידי המנהל. ברור אפוא, כי אילו למגדל היו השגות על תנאים כלשהם שקבע המנהל, היא הייתה רשאית להגיש השגה וערר על תנאים אלה.
לבסוף, קבלת עמדת המשיב עלולה להביא למצב שבו רק בשל החלטת המיסוי ייאלץ נישום לשאת בתשלום מס אפילו אינו חייב בו. שהרי, אם תתקבל טענת מגדל, לפיה לחברת המגן לא היו זכויות במקרקעין, או לחלופין תתקבל טענתה, כי הסכם החכירה בוטל עם מימוש האופציה על-ידי המדינה, הרי שהתוצאה המתחייבת תהיה שמגדל אינה חייבת בתשלום מס רכישה. יוצא אפוא, שאם תתקבל טענתו המקדמית של המשיב, תיאלץ מגדל לשלם מס שלא על-פי חוק, ועל-כן גם מטעם זה יש לאפשר למגדל מסגרת משפטית לשכנע בדבר אי-חוקיות המס.