פס"ד חדש של בית-המשפט העליון: לא ניתן לנכות מס תשומות בגין רכישת תלושי ארוחות לעובדים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אחים עובדיה שרותי ניקיון ושמירה בע"מ.

באותו מקרה, התקשרה המערערת, חברה לניקיון ושמירה, עם רשות שדות התעופה בחוזה לאספקת עובדים בנמל בן גוריון, לאחַר שזכתה במכרז שפרסמה הרשות. על-פי תנאי המכרז, התחייבה המערערת לספק ארוחות בוקר וארוחות צהריים לעובדים שיועסקו על-ידה בביצוע השירות נשוא המכרז, ולהבטחת התחייבותה זו, הוסיפה המערערת והתחייבה לרכוֹש מהרשות בכל חודש תלושי ארוחות. עוד הוסכם, כי הסכום שתוציא המערערת לרכישת תלושי הארוחות כאמור ייכלל בחשבון החודשי שתגיש לרשות עבור שירותיה, וכי הרשות תחזיר למערערת את הסכום שהוציאה עבור רכישת תלושים אלה ביחד עם החשבון כאמור.

מנהל מע"מ קבע, כי הצרכנים הסופיים של הארוחות שבגינן נרכשו התלושים הם העובדים ולא הרשות, וכי ניכוי מס התשומות על-ידי המערערת נוגד את הוראות תקנה 15א(ב) לתקנות מע"מ.*

* תקנה זו קובעת כדלהלן: "מס תשומות שנתחייב בו עוסק על תשומה בשל עובדו אינו ניתן לניכוי אלא אם הוכח, להנחת דעתו של המנהל, כי התשומה נמכרה לעובד או ניתנה לו כשירות, והמכירה או מתן השירות כלולים בדו"ח תקופתי של העוסק כעסקאות חייבות במס שמחירן נקבע לפי הוראות סעיף 10 לחוק."

המערערת, לעומת זאת, טענה, כי אותה תקנה 15א אינה חלה על התשומות בהן מדובר, שכן רכישת תלושי הארוחות מן הרשות הוצבה כדרישה בתנאי המכרז, ועל-כן יש לראותה לכל דבר ועניין כתשומה לצרכי עסקה חייבת ולא כהענקת טובת הנאה לעובדיה.
לחלופין, טענה המערערת, כי מדובר בהוֹצאה מעורבת שחלק הארי שלהּ הוּצאה כתשומות לצרכי העִסקה עם הרשות, ומשכך יש להחיל את הוראות תקנה 18 לתקנות מע"מ, ולזקוֹף 25% בלבד כטובת הנאה עובדים שלא ניתן לנכּוֹת בגינהּ מס תשומות.
עוד טענה המערערת, כי לעניין החלת תקנה 18, השוֹוי האמיתי של טובת ההנאה המגולמת בארוחות שניתנו לעובדים נמוך משמעותית מהסכום ששולם בפועל, ובהתאם גם יש לזקוֹף את טובת ההנאה.
במהלך הדיון, הודיעה המערערת, כי החליטה לצמצם את טענותיה בערעור ולהתמקד אך ורק בטענות החלופיות הנוגעות לתחולתה של תקנה 18 על המקרה דנן,
המערערת הוסיפה והפנתה להוראות סעיף 10 לחוק מע"מ, בטענה, כי ככל שהדבר נוגע לשווי הארוחות שיש להביא בחשבון, הלכה היא שבמקרה של יחסים מיוחדים בין הצדדים לעסקה, מחיר העסקוֹת ייקָבע לפי השוֹוי המסחרי הנמוך.

בית-המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא חוזר על הלכת קינטון וקובע, כי תלושי הארוחות שנָתנה המערערת לעובדים על-פי ההתחייבות שנטלה על עצמה בעניין זה מכוח המכרז של הרשות, מהווים טובת הנאה מובהקת לעובדים וזה אפיונה הדומיננטי של תשומה זו. משכך, חלה על התשומות כולן הוראות תקנה 15א לתקנות מע"מ ולא תקנה 18.
בית-המשפט דחה את טענתה הנוספת של המערערת, לפיה יש לשלוֹל את ניכוי מס התשומות רק לגבי שוויָן הכלכלי האמיתי של הארוחות.
בית-המשפט הוסיף וציין, כי אין מדובר ביחסים מיוחדים בין המערערת לבין הרשות אלא ביחסים עסקיים ובהתקשרות שהיא פרי השתתפותה של המערערת במכרז שפרסמה הרשות, וממילא לא חלות הוראות סעיף 10 לחוק מע"מ, כנטען על-ידי המערערת.

להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.