נדחתה בקשתו של נישום להפחית את חיובו בהפרשי הצמדה וריבית על חוב מס שלגביו הגיש ערעור שנדחה

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין זיו דסקלו.*

* להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.

באותו מקרה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה ההכרעה בערעור תיקָבע בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון בערעור שהוגש במקרה דומה – עניין מנו.*

* בעניין מנו, כמו גם בעניין דסקלו, נדונה השְאלה, כיצד יש לחיֵיב במס רווח הון שנצמח בפירוק חברה - האם לפי שיטת ה"שווי נטו", או שמא לפי שיטת "השווי ברוטו".

ביום 9.5.2010 ניתן פסק-הדין בעניין מנו, בגדרוֹ קיבל בית-המשפט העליון את ערעורן של רשויות המס, וכנגזר מכך, נדחה ערעורו של דסקלו.
ברם, היות שמדובר היה בשומות לשנות-המס 1998–1999, התווספו לסכומי הקרן המס הפרשי הצמדה וריבית* בסכומים ניכרים.

* כמשמעותם בסעיף 159א לפקודת מס הכנסה.

פנייתו של מהערער לרשויות המס בבקשה להפחתת הריבית והפרשי ההצמדה שנצברו בגין השומה נשוא הערעור נדחתה.
על-כן, הגיש המערער בקשה לבית-המשפט להפחתה כאמור, וזאת בהסתמכו על סעיף 185(2) לפקודה.
עוד טען המערער, כי הסכומים שבמחלוקת הושקעו על-ידו בהשקעות שתשואתן חויבה כבר במס, כך שהוספת הריבית והפרשי ההצמדה תביא לכפל-מס.

בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת ש' וסרקרוג, דחה את הבקשה.
לדברי השופטת וסרקרוג, סמכות בית-המשפט, כמו גם סמכות פקיד-השומה, להפחית את החיוב בהפרשי הצמדה וריבית, צריך שתופעל כחריג, תוך שהנישום יצביע על קיומה של מניעה אובייקטיבית שאינה חלה על כלל הנישומים ואף אינה בשליטתו ואשר מוֹנעת ממנו כנישום ספציפי לשלם את מלוא המס (כגון: התמוטטות עסקוֹ של הנישום או אשפוזו הפתאומי מחמת מחלה). נסיבות אלו לא התקיימו, אליבא דבית-המשפט, במקרה זה.
יצוין, כי בית-המשפט לא דן בטענת המערער באשר לכפל-המס.