מכירה ורכישה מחדש של ניירות-ערך נסחרים

ירידות השערים החדות בשוק ההון בתקופה האחרונה גרמו להפסדים ניכרים למשקיעים, כאשר חלק מהפסדים אלה מומשו בפועל, בעוד שחלקם האחר טרם מומשו.
ככלל, הפסד מניירות-ערך נסחרים מותר בקיזוז לצורכי מס על-בסיס מימוש בלבד, דהיינו נדרשת מכירה בפועל ולא ניתן להכיר ב"הפסד על הנייר".
לאור זאת, משקיעים רבים מתלבטים בשאלה האם כדאי לממש ניירות-ערך נסחרים שצברו הפסדים ולרוכשם מחדש.

מטבע הדברים, ההחלטה האם לממש (ולרכוש מחדש) ניירות-ערך נסחרים שגלום בהם הפסד אוצרת בחובּה השלכות שונות, וזאת בנוסף להשלכות המס.
על-כן, גם אם המימוש יביא לחיסכון מס (כתוצאה מקיזוז ההפסד כנגד רווחים אחרים), מומלץ להביא בחשבון את ההשלכות האחרות כמו גם את עצם היתכנות הפעולה.
מנגד, אין חולק, כי השלכות המס מהוות שיקול נכבד בהחלטה.
בהקשר זה נזכיר, כי הרפורמה במס משנת 2006 (תיקון 147) הביאה עִמה, בין היתר, שינוי מהותי בכללי קיזוז הפסדים שמקורם בשוק ההון. המדובר בכללים מורכבים המחייבים בדיקה מעמיקה של כלל הכנסותיו והפסדיו של המשקיע, הן בפועל והן על הנייר, כאשר יישומם המושכל של כללים אלה עשוי לחסוך כספים רבים, בעוד שיישום שגוי יגרור עִמו תאונות מס מצערות.

ביסודו של דבר, יתרון המס הגלום במימוש וברכישה מחדש של ניירות-ערך נסחרים שצברו הפסד "על הנייר" הינו גיבוש ההפסד לצורכי מס וקיזוזו כנגד רווח או הכנסה אחרים. כלומר, במקום לשלם (היום) מס על הרווח/הכנסה האחרים, מבוצע הקיזוז; ואילו המס ישולם רק בעתיד, וזאת בתנאי שערכּם של ניירות-הערך שנרכשו מחדש יעלה.
למותר לציין, שהיתרון המיסויי שבפעולה זו אך יגדל אם שיעור המס המוטל על הרווח/הכנסה שכנגדם קוזז ההפסד הינו גבוה יותר מהמס שיוטל על רווח ההון שייווצר בעתיד ממכירת ניירות-הערך שנרכשו מחדש.
זאת ועוד. אם מדובר בניירות-ערך הנסחרים מחוץ לישראל, שחישוב הרווח לצורכי מס במכירתם נעשה לפי שער המטבע (לגבי יחידים), אזי מכירתם ורכישתם מחדש תיצור עלות חדשה בשער חליפין נמוך, כאשר העלייה העתידית בשער החליפין (ככל שתהיה כזו) לא תחויב במס (בהיותה סכום אינפלציוני).

ואולם, לעיתים, מכירת ניירות-ערך שגלום בהם הפסד ורכישתם מחדש אוצרת בחובּה גם חסרונות מס.
שכן, כתוצאה מפעולה זו (העשויה להיחשב, במקרים מסוימים, לעסקה מלאכותית שפקיד-השומה רשאי להתעלם ממנה), עשוי המשקיע לאבד את ההגנה האינפלציונית הניתנת לו בחישוב רווח ההון ממכירת ניירות-הערך.

לדוגמה
נניח שפלוני רכש בעבר מניות נסחרות בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב תמורת 1,000,000 ש"ח, וכעת מחירן בשוק 500,000 ש"ח.
פלוני מחליט למכור את המניות וכתוצאה מכך נוצר לו הפסד הון בסך 500,000 ש"ח.
לאחר מכן, פלוני רוכש את המניות מחדש בעלוּת של 500,000 ש"ח ומוכר אותן, לאחר שנתיים, תמורת 1,500,000 ש"ח.
בהנחה ששיעור האינפלציה בכל אחת מתקופות ההחזקה הינו 10%, הרי שרווח ההון (הריאלי) ממכירת המניות הינו בסך 950,000 ש"ח (העלות המתואמת היא 550,000 ש"ח), דהיינו 450,000 ש"ח בהתחשב בהפסד ההון.
לעומת זאת, אם פלוני לא היה מוכר ורוכש מחדש את המניות, רווח ההון (הריאלי) היה בגובה 300,000 ש"ח (העלות המתואמת הייתה 1,200,000 ש"ח).

כאמור, הסיבה לכך היא אובדן ההגנה האינפלציונית הניתנת בחישוב רווח ההון, באשר הגנה זו (הפסד ריאלי) אינה מוקנית לגבי הפסד הון ממכירת ניירות-ערך נסחרים (חוק התיאומים, שבוטל, הקנה הפסד ריאלי, אם כי רק לגבי מי שפרק ב לחוק זה חל בקביעת הכנסתו). 

__________________________________________________________________

מבזק זה פורסם הבוקר במוסף דה מרקר שבעיתון הארץ במסגרת הטור הקבוע בנושא מיסוי של הח"מ.