לוגו אלכס שפירא ושות׳

נייר עמדה מקצועי – קיזוז הפסדי הון וסעיף 102 לפקודה | מע"מ בגין תשר | דיווח על איחוד עוסקים – תזכורת | החלטת מיסוי בנושא שוברים לבתי עסק | ביטול מכר (חלקי) או מכר חוזר? | סיווג כ"דירת מעטפת" לעניין מס רכישה | פיצויי קורונה / חרבות ברזל ועוד

20/03/2025

נייר עמדה מקצועי מס' 6 – קיזוז הפסדי הון וסעיף 102 לפקודה

למהותם של ניירות העֶמדה המקצועיים

במבזק מס' 2096 מיום 10.10.2024 דיווחנו על פרסום חדש של רשות המיסים: ניירות עמדה מקצועיים.
נזכיר, כי בשונה מחוזרים מקצועיים, אשר מבקשים לכַסות את כל הנושא המקצועי בו הם דנים ולתת מענה לכלל סוגיות המס העולות ממנו, נייר העֶמדה מהווה פרסום קצר ונקודתי הכולל, בדרך כלל, התייחסות לסוגיה אחת ספציפית בנושא מסוים. 
ניירות העֶמדה עוסקים במגוון נושאים, בכל מערכי המס (מס הכנסה, מע"מ ומיסוי מקרקעין), כאשר טרם פרסומם הסופי באתר רשות המסים, הם יועברו ללשכות המקצועיות של ציבור המייצגים לקבלת התייחסותם.

באותו מבזק דיווחנו גם על נייר העֶמדה הראשון שפורסם ועניינו בניכוי מס תשומות ברכישה או ייבוא של רכב מסוג "האמר" (Hummer) (קישור לנייר העֶמדה הראשון).
נייר העֶמדה השני פורסם ביום 13.10.2024 ועניינו באופן תרגום מחזוֹר ההכנסות של "מפעל טכנולוגי מועדף מיוחד" כהגדרתו בסעיף 51כד לחוק עידוד השקעות הון (קישור לנייר העֶמדה השני).
ביום 15.10.2024 פורסם נייר העֶמדה השלישי, וזאת בנושא  "מכר זכויות בנייה במסגרת עסקת תמ"א 38/2 ורכישת שירותי בנייה במזומן מהקבלן" (קישור לנייר העֶמדה השלישי).
ביום 31.10.2024 פורסם נייר העֶמדה הרביעי שעניינו בתקנה 2(1א) לתקנות מס רכישה (קישור לנייר העֶמדה הרביעי).
ואילו ביום 11.3.2025 פורסם נייר העֶמדה החמישי שעניינו במנגנון האצת תקופת הבשלה בעת הנפק (Exit) או הנפקה (IPO) (קישור לנייר העֶמדה החמישי). 

נייר העֶמדה החדש

אתמול (19.3.2025) פורסם נייר העֶמדה השישי שעניינו בקיזוז הפסדי הון וסעיף 102 לפקודת מס הכנסה (קישור לנייר העֶמדה השישי). 

במסגרת נייר העֶמדה האמור הובהר, כי ניתן לקזז הפסד הון (דהיינו, הפסד הכפוף להוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה) כנגד רכיב רווח ההון לפי סעיף 102 לפקודה במסלול הקצאה באמצעות נאמן, דהיינו סעיפים 102(ב)(2) ו-(3) (החֵלק שמסוּוג כרווח הון); וכי לא ניתן לקזז הפסד הון כנגד הרכיב הפירותי לפי סעיף 102 (דהיינו, סעיפים 102(ב)(1), (3) (החֵלק שמסוּוג כפירותי) ו-(4) וסעיפים 102(ג)(1) ו-(2)).

עוד צוין בנייר, כי הזכאות לקיזוז הפסד הון בידי העובד מותנית בעמידה בכל הוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה, לרבות הגשת דו"חות לפי סעיף 131 לפקודה לשנת-המס שבהּ נוצר ההפסד ולשנת-המס שבה הוא קוזז.

הגם שלדעתנו האמור בנייר עולה במפורש מהוראות סעיפי החוק הרלבנטיים, יש כמובן לברך על ההבהרה.

החלטת מיסוי בנושא שוברים לבתי עסק

ביום ב, 17.3.2025, פרסמה מחלקת מע"מ שבחטיבה המקצועית שברשות המיסים החלטת מיסוי בנושא "החבות במע"מ, מחיר העסקה ואופן הדיווח למע"מ בשל מתן שירותי שיווק ופרסום באמצעות מכירת שוברים – החלטת מיסוי שאינה בהסכם".

להמשך, לחצו כאן.

חבות במע"מ בגין תקבול מסוג תשר – עדכון לעניין אכיפה

כזכור, שאלת סיווג התשר מבחינת דיני המס התעוררה בפסיקת בית-המשפט העליון מההיבט של חובת רישום תקבול (פסקי הדין בעניין ספארי הולדינגס בע"מ (ע"א 476/87) ובעניין אמיתי (ע"א 497/89))* ומאוחר יותר נדוֹנה בהקשר רחב יותר על-ידי בית-המשפט העליון בעניין כהן (בג"ץ 2015/06 ודנג"ץ 5967/10)** ועל-ידי בית-הדין הארצי לעבודה בעניין קיס (עב"ל 44405-10-15).***

* וראו גם את פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט (כתוארו אז) ד"ר א' סטולר) בעניין נייט קופי בע"מ (ע"מ (מחוזי מרכז-לוד 11572-07-10).
** באותו מקרה, נקבע, כי הכנסתו של מלצר מתשר היא הכנסה מעבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, אף אם אינה מתקבלת מהמעביד. לפיכך, נקבע בפסק-הדין, כי יש לסַווג מלצרים כעובדים (ולא כעובדים עצמאיים) לצורך חוק הביטוח הלאומי ויש לכלוֹל את הכנסתם מתשר בבסיס החישוב של קצבת התלויים, שמתקבלת לפי החוק.
*** דיווחנו על פסק-הדין בעניין קיס במבזק מס' 1703 מיום 28.3.2018. למַעבר למבזק זה, לחצו כאן.

ביום 24.12.2018, דהיינו כתשעה חודשים לאחַר פסק-הדין בעניין קיס, פרסמה רשות המיסים הבהרה שבה צוין כדלקמן: "רשות המסים מודיעה כי נושא אופן גביית מע"מ החל על תשר שהתקבל על ידי מלצר במסעדה, מצוי עדיין בבחינה על ידי גורמי המקצוע, לאור הפסיקה החדשה שניתנה בנושא. בהתאם לכך לא יחול שינוי באופן האכיפה בשלושת החודשים הקרובים לגבי תקבולים מסוג זה."

ביום 25.7.2024, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2087, פורסמה באתר האינטרנט של רשות המיסים הבהרה (קישור להבהרה) בנושא "חבות במס ערך מוסף בגין תקבול מסוג תשר".
וכך צוין בהבהרה:
"לקוחות הפוקדים בתי עסק משלמים תמורה בעבור השירות הניתן להם. בענפים מסוימים, הלקוחות מוסיפים תשר בשל שירות זה (כגון – תשר למלצר במסעדה).
לעמדתנו, תשר המשולם לבית העסק* בגין השירות הניתן על ידי עובדיו, הנו תקבול המהווה חלק מהתמורה בגין השירות, וכפועל יוצא גם התשר חייב במס ערך מוסף. 
יובהר כי על העוסקים להתנהל על פי דין ולשלם מס ערך מוסף כחוק, והאמור לעיל יקבל ביטוי בפעולות אכיפה של הרשות  בנושא.
* 'תשר המשולם לבית העסק' – כל תקבול המתקבל בבית העסק עבור השירות, בין במישרין ובין בעקיפין."

ביום 28.7.2024, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2088, הודיעה רשות המיסים (קישור להודעה), כי לאחַר פגישה שנערכה עם נציגוּת הלשכות המקצועיות והמסעדנים, החליטה הנהלת הרשות כי פעולות האכיפה בנושא (כאמור בהנחיה) יחולו על עסקות שתבוצענה מיום 1.1.2025.

ואילו ביום 1.1.2025, וכפי דיווחנו במבזק מס' 2108, פרסמה רשות המיסים הודעה נוספת (קישור להודעה הנוספת) לפיה פעולות האכיפה של הרשות בנושא תחולנה על עסקאות שתבוצענה מיום 31.3.2025.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 17.3.2025 פרסמה רשות המיסים הודעה נוספת (קישור להודעה הנוספת) לפיה בהמשך להבהרה מיום 25.7.2024, להודעות מיום 28.7.2024 ומיום 1.1.2025 ולפנייה של איגוד המסעדות באמצעות לשכת יועצי המס להחלטת מיסוי בנושא, פעולות האכיפה לא תחולנה עד ליום 30.6.2025 או מועד פרסום החלטת המיסוי, כמוקדם.

דיווח על איחוד עוסקים – תזכורת

כידוע, סעיף 56 לחוק מע"מ קובע, כי אם עוסקים שהם אזרחים ישראליים שמקום עסקם הקבוע והמתמשך הוא בישראל, ביקשו להירשם כאחד, רשאי מנהל רשות המיסים לרשום אותם כאיחוד עוסקים.
ואילו סעיף 71א לחוק קובע, כי כל אחד מהעוסקים שנרשמו כאיחוד עוסקים יגיש בנפרד דוח שנתי מסכם על כל עסקאותיו, רכישותיו והשירותים שקיבל, לרבות מהעוסקים שנרשמו עִמו כאחד.*

* על עוסק הרשום ביותר מאיחוד עוסקים אחד להגיש דוח נפרד בגין פעילותו בכל אחד מאיחודי העוסקים. ואילו אם במהלך שנת-המס המדוּוחת הפסיק העוסק את עסקיו במסגרת איחוד העוסקים, עליו להגיש דוח לגבי התקופה בשנת-המס בה היה רשום במסגרת איחוד עוסקים.

הדיווח לפי סעיף 71א לחוק, כאמור לעיל, צריך להיעשות "בתוך 90 ימים מתום שנת המס שלגביה מוגש הדוח".
כלומר, את הדוח לגבי שנת 2024 יש להגיש עד סוף חודש מרץ 2025.


נזכיר, כי ביום 4.12.2024 פורסמה הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק), בגדרהּ הוצע, בין היתר, לבטל את איחוד העוסקים.*

* ראו סעיף 15 להצעת החוק.

ביטול מכר (חלקי) או מכר חוזר?

ביום 9.3.2025 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קניון הצפון נהריה נכסים בע"מ ומרכזי מסחר (אזו-ריט) בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשני עררים מאוחדים אשר הוגשו על-ידי העוררות, קניון הצפון נהריה נכסים בע"מ ומרכזי מסחרי (אזו-ריט) בע"מ ("העוררות") בקשר לשתי מחלוקות בין העוררות לבין המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה): האחת, מה מהותו של ההסכם שנחתם בין העוררות וחברת מליסרון בע"מ (חברת האם של העוררות) לבין חברת כלל לביטוח בע"מ אשר כותרתו היא "הסכם לביטול מכר (חלקי) פשרה ושיתוף פעולה" – האם אמנם מדובר בביטול מכר חלקי, כטענת העוררות או שמא מדובר במכר חוזר, כפי עמדת המשיב; השנייה, ככל שתתקבל עמדת המשיב וייקָבע כי מדובר במכר חוזר – מהו שווי המכירה בעסקת המכר החוזר – האם 67 מיליון ₪ כפי עמדת העוררות; או 120 מיליון ₪ כפי עמדת המשיב.
מחלוקת נוספת בין העוררות לבין המשיב נסובה סביב קנס אי-ההצהרה במועד שהוטל על העוררות מכוח סעיף 94א לחוק מיסוי מקרקעין, תוך שהעוררות טענו, כי הגישו "הודעה למן הזהירות בלבד על חתימה על הסכם לביטול מכר (חלקי) פשרה ושיתוף פעולה" וכי בהגשת ההודעה כאמור הן פעלו בהתאם להוראת סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין.

להמשך, לחצו כאן.

סיווג דירת מגורים כ"דירת מעטפת" לעניין מס רכישה

תיקון 101 לחוק מיסוי מקרקעין

במבזק מס' 2026 דיווחנו על פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024), התשפ"ג-2023 ("חוק ההסדרים") (קישור לחוק ההסדרים).
נזכיר, כי חוק ההסדרים כָּלל, בין היתר, שורה ארוכה של תיקונים מהותיים בחוק מיסוי מקרקעין ("החוק") ובפקודת מס הכנסה ובכללם* תוקן סעיף 9 לחוק כך שלעניין החבות במס הרכישה דירת מעטפת תיחשב כדירת מגורים.

* ראו תיקון עקיף מס' 101 לחוק מיסוי מקרקעין, סעיף 9 לחוק ההסדרים ("תיקון 101 לחוק מיסוי מקרקעין"). 

כך, בהגדרת "דירת מגורים" שבסעיף 9 לחוק נוספה ההגדרה של "דירת מעטפת" – דירה הנמצאת בבניין המיועד גם למגורים והסתיימו בניית הקירות החיצוניים של הבניין או שלא הושלמה בניית הקירות החיצוניים אך יש התחייבות מוכר להשלמת בניית הקירות החיצוניים של הבניין בו נמצאת הדירה.
בעקבות התיקון האמור, מס הרכישה שיחול בגין רכישת דירת "מעטפת" כהגדרתה לעיל, ייקָבע לפי מדרגות מס הרכישה החָל ברכישת דירת מגורים (יחידה/נוספת) ולא לפי נכס אחר שאינו דירת מגורים. 

פסק-הדין בעניין קרסני

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום א, 16.3.2025, ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קרסני.

עניינו של פסק-הדין בערר שהגיש העורר על שומת מס הרכישה שהוציא המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) בגין רכישת דירה כרכישת "זכות אחרת במקרקעין" שאינה דירת מגורים והחייבת במס רכישה בשיעור 6%, היות שהמדובר, כך לטענת המשיב, ברכישת "דירת מעטפת" טרם התיקון שבחוק ההסדרים אשר קבע, כאמור, כי גם דירת מעטפת תיחשב כדירת מגורים לעניין מס רכישה.*

* נזכיר, כי ביום 11.12.2024 ניתנה החלטתה של הוועדה בבקשת המשיב להוציא מתיק הערר ארבעה מסמכים שהוגשו על-ידי העורר כנספחים לסיכומיו, דהיינו לאחַר סיום שלב ההוכחות. למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה רו"ח צ' פרידמן (בהסכמת יו"ר הוועדה השופט ה' קירש וחבר הוועדה רו"ח י' בליצקי), דחתה את הערר תוך חיוב העורר בהוצאות בסך 30,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

רו"ח פרידמן קבע, כי הראיות שהוצגו בפני הוועדה מַצביעות על כך שמדובר בדירה אשר בנייתה טרם הסתיימה במועד מכירתה ובמועד מסירתה וכי לא רק שלא הייתה התחייבות מצד המוכר לסיים את בנייתה אלא שהעורר אף חתם על כך שהוא מקבל "דירת מעטפת" במצב As Is.
בנוסף, הסכם המכר והמפרט הטכני שצוּרף לו מַצביעים על כך שהדירה נמסרה לעורר כשהיא אינה ראויה למגורים.
זאת ועוד, העורר פנה לעיריית תל-אביב בבקשה לקבל פטוֹר מארנונה "לנכס שאינו ראוי לשימוש" וקיבל פטוֹר כאמור; תוך שלצורך כך הצהיר העורר כי "הדירה נקנתה ברמת מעטפת ונדרש להשלימה לרמת דירת מגורים שניתן להתגורר בה [...]".

בקשה לסילוק על הסף של ערעור מס הכנסה

רקע

במבזק מס' 1823 מיום 8.12.2019 נדרשנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אפרהימי ואח'.
נזכיר, כי באותו מקרה נדונו תשעה ערעורי מס הכנסה שונים אשר הוגשו נגד שלושה פקידי-שומה (גוש דן, חולון וירושלים 3) בנושא שאלת החבות במס של המערערים – ובכללם מר אדגז – בגין קבלת תשלומים מהחברה הכלכלית לבני ברק בע"מ ("החברה העירונית") בתמורה לפינויָם מהמקרקעין בהם החזיקו במתחם מסוים בעיר בני ברק.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, קיבל את הערעור בחלקו  (קישור לפסק-הדין). וקבע, בין היתר, כי הנכס שפוּנה הוא "דירת מגורים" וכן שחל החריג השלישי להגדרת המונח "נכס" שבסעיף 88 לפקודת מס הכנסה וכתוצאה מכך דמי הפינוי אינם חייבים במס הכנסה.

על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון.
עם זאת, בעקבות הודעת ב"כ המערערים הערעור נמחק ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

ההחלטה בעניין אדגז

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי שלשום (17.3.2025) פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בעניין אדגז, שהיה, כאמור, אחד המערערים בעניין אפרהימי ואח' שצוין לעיל.

עניינה של ההחלטה בבקשה שהגיש המשיב (פקיד-שומה גוש דן) לסילוק על הסף "מחמת העדר סמכות עניינית" של הערעור שהגיש אדגז ("המערער") על החלטת רשות המיסים להפעיל את סמכותה לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה על-מנת לפתוח את שומתו של המערער לשנת-המס 2011, כפי שביקש המערער; תוך שנימוק הסירוב בהחלטה הנ"ל היה "מאחר וחלה התיישנות".
בבקשת הסילוק על הסף, העלה המשיב שלושה נימוקים עיקריים כדי להצדיק את הפסקת הליך הערעור באִבּוֹ: האחד, לנוכח פסיקתו של בית-המשפט המחוזי ופסיקת בית-המשפט העליון (שצוינו לעיל) קיים מעשה בית דין החוסם כל דיון שיפוטי נוסף בשלוש הסוגיות שהעלה המערער בבקשתו לפתיחת השומה (שינוי יום הרכישה, שינוי עלות הרכישה והשלכת קיזוז חובות ארנונה); השני, בנסיבות המקרה, המועד לשימוש בסעיף 147 לפקודה חָלף וחלה התיישנות; והשלישי, ממילא, "שימוש בסעיף 147 ייעשה במשורה, ולא בנקל".

השופט קירש דחה את בקשת הסילוק על הסף (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, ציין השופט קירש, כי על-מנת להכריע בבקשת הסילוק על הסף יש להפריד בין שלוש שאלות שונות: האחת, האם המועד להפעלת סמכות המנהל לפי סעיף 147 לפקודה אכן כבר חָלף כאשר פנה המערער בבקשת פתיחת השומה; השנייה, האם קיימת עילה לסילוק הערעור על הסף על-פי תקנות 41, 42 או 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018;* והשלישית, האם יש מקום שבית-המשפט המחוזי ידוּן לגופן של שלוש הסוגיות שהעלה המערער בבקשתו לפתיחת השומה.

* המשיב, בפתיח לבקשתו, ציין רק את תקנה 41.

השופט הוסיף וציין, כי סוגיית התיישנות פתיחת השומה עומדת, להבנתו, בבסיס הערעור, ומשכך, ככל שיריעת הערעור אכן תוגבל לשאלת נכונוּת ההחלטה כפי שהיא ניתנה, אין סיבה מדוע יש למְנוע מראש מהמערער לטעון בעניין האמור (או מדוע יש לקבל את עמדת המשיב בנושא ההתיישנות על הסף).
עם זאת, הוסיף השופט, אף אם ייקָבע כי המועד לעשות שימוש בסעיף 147 לא חָלף (ואין באמור כדי להביע כל דעה בנושא בשלב טרומי זה), לא יהיה בקביעה כאמור כדי לחיֵיב את מנהל רשות המסים להפעיל את סמכותו לפי סעיף 147 או להכתיב כיצד הסמכוּת תופעל.

אשר לאפשרות עריכת דיון נוסף בבית-המשפט בשלוש הסוגיות לגופן ציין השופט קירש, כי נושאים אלה כבר נדונו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי והם לא יידונו בשנית על-ידי הערכאה האמורה; וכי במובן זה צודק המשיב כי קיים מעשה בית דין.
אולם, שאלה זו שונה מהשְאֵלה האם יש אפשרות (או הצדקה) להפעיל את סעיף 147 לפקודה בנסיבות המקרה. "המענה של רשות המסים לבקשת הפתיחה שהגיש המערער הושתת על נימוק ההתיישנות וכנגד החלטה זו הוגש הערעור" (פס' 10).

לאור כל האמור, קבע השופט קירש, כי בקשת המסיב לסילוק על הסף תידחה במובן זה שהמערער יהיה רשאי – אם הוא ימצא לנכון לעשות כן – להמשיך בניהול הערעור דנן כאשר הסוגיה היחידה שתידון בה היא צידקת קביעת רשות המסים לפיה המועד לעשיית שימוש בסעיף 147 לפקודה חָלף. 

חשבוניות פיקטיביות

ביום 13.3.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין ג'דאללה.

עניינו של פסק-הדין בערעור לפי סעיף 50(ב) לחוק מע"מ על חיובו של המערער בתשלום כפל-מס עסקאות בהתאם לסעיף 50(א) לחוק. זאת, בגין הנפקת חשבוניות פיקטיביות על-ידי חברות בבעלותו או שפעל בשמן.
במסגרת הערעור טען המערער, בין היתר, כי לא עָסק בהפצת חשבוניות שלא כדין וכי למרות חוות-דעת גרפולוגית שצורפה על-ידי המשיב ולפיה החשבוניות הרלבנטיות נכתב בכתב ידו של המערער בסבירות גבוהה מאוד, אין בכך להטיל עליו את האחריות שכּן אחר בשם מוחמד (חמודי) אל הרוש ("חמודי") הוא הרוח החיה מאחורי החברות ואלו הוצאו בשליחותו.
עוד, ובין היתר, טען המערער, כי לא הייתה לו שליטה על החברות; כי הינו לכל היותר שכיר בחברות ולא מנהל או בר סמכא לפעול בשמן; וכי שימש כ"קוף" בחברות השייכות לחמודי.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור ברובו וחִייב את המערער בהוצאות משפט בסך 45,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

תובענה ייצוגית בגין משלוח דברי פרסומת בנושא החזרי מס שבח

ביום 13.3.2025 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין פרייפלד.

עניינה של ההחלטה בבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, שהגישה גב' צפורה פרייפלד ("המבקשת") נגד הבית להחזרי מס שבח בע"מ ("המשיבה 1") ובעלת מניותיה, גב' בר מאי  ("המשיבה 2") בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
בבקשת האישור נטען, כי המשיבות שלחו דברי פרסומת אל המבקשת ולחברי קבוצה נוספים – לעניין שירותי החזרי מס שבח, מבלי שאֵלה יָצרו כל קשר עם המשיבות ולא נתנו את הסכמתם לקבל את דבר הפרסומת, וזאת תוך הפרת הוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, אישר את התובענה כייצוגית (קישור להחלטה).

וכך, בין היתר, קבע השופט גורמן (פס' 26-24):
"עילות התביעה המאושרות:
אני מוצא לאשר את עילות התביעה העיקריות, הניצבות במוקד בקשת האישור: עלה בידי המבקשת להראות, במידה הנדרשת בשלב זה, כי המשיבות פעלו בניגוד להוראות סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת – בעצם שליחת הודעות הפרסומת בלא קבלת כל הסכמה כנדרש, וכן הפרת הוראות סעיף 30א(ה) לחוק התקשורת – בכך שהודעת הפרסומת לא כללה בין השאר את שמו של המפרסם ופרטיו. עילות תביעה אלה, מעוגנות בפרט 12 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ואני מוצא לאשרן.
מנגד, אני לא מוצא לאשר את עילות התביעה מכוח חוק הגנת הפרטיות. חוק זה אינו נזכר בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ולפיכך ובשים לב לקיומה של עילת תביעה ברורה אחרת (בהתאם לפרט 12, כנ"ל) – איני מוצא לאשר את עילות התביעה מכוח חוק הגנת הפרטיות [...]
כמו כן איני מוצא לאשר את עילת התביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, עילה שנטענה ללא ביסוס מספיק. אני סבור כי די בעילות המרכזיות הניצבות בליבת האירוע – הנוגעות להפרת חוק התקשורת, ושאותן אני מוצא כאמור לעיל כי יש לאשר.
אני מוצא אפוא כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. אני סבור כי ב"כ המבקשת ייצג באופן ראוי את חברי הקבוצה, כי ישנן שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה, וכי יש אפשרות סבירה כי אלה יוכרעו לטובת חברי הקבוצה. 
לקראת סיום, אשוב אל עניין בו ראו המשיבות טיעון מרכזי. אכן, היקף הפעילות של המשיבות – אשר נטען כי היה ממצומצם, עשוי היה להביא למסקנה כי שיקול הדעת השמור לבית המשפט, מצדיק שלא לקבל את בקשת האישור. אלא שדרך ההתנהלות בהן בחרו המשיבות לילך – באופן בו העלו טענות שקשה לקבל, בדרך המגלה טפח ומכסה טפחיים – כך שלא הציגו תמונה מהימנה אודות מה שאירע, לא אפשרה לקבוע כי מדובר במקרה המצדיק עשיית שימוש בשיקול דעת שיפוטי זה, אשר יישומו דורש מצע ראייתי – אותו בחרו המשיבות שלא להציג ולמעשה לטשטש. אין למשיבות להלין בעניין זה אלא על עצמן, אשר הדרך בה בחרו להתנהל חסמה במידה רבה את האפשרות ליישם שיקול דעת שיפוטי מהסוג שביקשו כי ייושם."

החלטות ועדות-ערר לענייני קורונה / חרבות ברזל

פורסמו 9 החלטות של ועדות-הערר.

החלטות בנושא קורונה

  • ההחלטה בעניין פוליגון טריידינג קורפוריישן (ישראל) בע"מ (קישור להחלטה).

החלטות בנושא חרבות ברזל

חזור
גירסה להדפסה שלח לחבר שתף בפייסבוק שתף בוואטסאפ שתף בלינקדאין