עדכוני מלחמה | חבות במע"מ בגין תשר – עדכון | מס נוסף בגין רווח הון | פריסת שבח ריאלי לתושב-חוץ | הפרש הון בלתי-מוסבר והפרדה רכושית בין בני-זוג | תובענה ייצוגית נגד רשות המסים בנושא עיגול סכומים | חשבוניות פיקטיביות ועוד

קרן הפיצויים פתחה היום את האפשרות להגשת בקשות למענק לעצמאים ששירתו במילואים בצו 8 עבור נזק עקיף בחודשים מאי יוני

פורסמה הודעת רשות המיסים בנושא.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

---

חבות במע"מ בגין תקבול מסוג תשר – עדכון לעניין אכיפה

במבזק האחרון (מבזק מס' 2087 מיום 28.7.2024) דיווחנו על ההבהרה שפרסמה רשות המיסים בנושא "חבות במס ערך מוסף בגין תקבול מסוג תשר" ("ההבהרה") (קישור להבהרה).
וכך צוין בהבהרה:
"לקוחות הפוקדים בתי עסק משלמים תמורה בעבור השירות הניתן להם. בענפים מסוימים, הלקוחות מוסיפים תשר בשל שירות זה (כגון – תשר למלצר במסעדה).
לעמדתנו, תשר המשולם לבית העסק* בגין השירות הניתן על ידי עובדיו, הנו תקבול המהווה חלק מהתמורה בגין השירות, וכפועל יוצא גם התשר חייב במס ערך מוסף. 
יובהר כי על העוסקים להתנהל על פי דין ולשלם מס ערך מוסף כחוק, והאמור לעיל יקבל ביטוי בפעולות אכיפה של הרשות  בנושא.
* 'תשר המשולם לבית העסק' – כל תקבול המתקבל בבית העסק עבור השירות, בין במישרין ובין בעקיפין."

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 28.7.2024 פרסמה רשות המיסים הבהרה נוספת (קישור להבהרה) בגדרהּ צוין, כי לאחַר פגישה שנערכה עם נציגוּת הלשכות המקצועיות והמסעדנים, החליטה הנהלת הרשות כי פעולות האכיפה בנושא (כאמור בהנחיה) יחולו על עסקות שתבוצענה מיום 1.1.2025.

---

מס נוסף בגין רווח הון

כידוע, סעיף 121ב לפקודת מס הכנסה משית מס נוסף (או מס יסף) בשיעור 3% על יחיד שהכנסתו החייבת גבוהה מ-721,560 ₪ (נכון לשנת-המס 2024) וזאת על חלק ההכנסה החייבת העולה על 721,560 ₪.*

* סעיף 121ב נוסף לפקודת מס הכנסה במסגרת החוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012 (קישור לחוק). במקור, המס הנוסף היה בשיעור 2%, וזאת על חֵלֶק ההכנסה החייבת העולה על 800,000 ₪. במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2017 ו-2018,** הוגדל שיעור המס הנוסף מ-2% ל-3% ובמקביל הוקטן סכום התקרה שמעליה קיימת חבות במס כאמור ל-640,000 ₪ (721,560 ₪ נכון לשנת-המס 2024).

** ראו סעיף 87(5) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016, ס"ח 217, 272 (תיקון עקיף לפקודת מס הכנסה).

לעניין זה, "הכנסה חייבת" כוללת גם רווח הון שאינו סכום אינפלציוני וכן שבח ממכירת זכות במקרקעין שאינה דירת מגורים וכן שבח ממכירת דירת מגורים ששווי מכירתה עולה על 5,382,285 ₪ (נכון לשנת-המס 2024) והמכירה אינה פטורה ממס.

במבזק מיום 9.3.2016 דיווחנו, בין היתר, כי רשות המיסים פרסמה הוראה מקצועית (הוראת ביצוע 9-15) שעניינה במס הנוסף וכוללת התייחסות למספר סוגיות המתעוררות בעניין זה ובכללן חישוב ההכנסה החייבת, פריסה לעניין סעיף 8(ג) לפקודת מס הכנסה ופריסת רווח הון/שבח ריאלי, הכנסות החייבות במס מוגבל ועוד.
בסעיף 6 לאותה הוראה צוין, כי "כאשר פקיד השומה עורך הסדרי מיסוי ו/או גבייה בגין עסקאות/הכנסות החייבות במס נוסף, פקיד השומה יתייחס לחבות במס הנוסף הן בקביעת שיעור הניכוי במקור והן בקביעת תשלום המקדמה. המס הנוסף יווסף לשיעור הניכוי במקור/ המקדמה שיקבעו בהסדר."

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם כי ביום 31.7.2024 פרסמה רשות המיסים "עדכון הנחיות בנוגע לחישוב המס על הכנסות גבוהות לפי סעיף 121ב לפקודה וגבייתו" ("העדכון") (קישור לעדכון).
וכך צוין בעדכון:
"בסעיף 121ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), שכותרתו "מס על הכנסות גבוהות" הוטל מס נוסף על הכנסה חייבת שעולה על התקרה שנקבעה בו (להלן:המס הנוסף). בהתאם להוראות סעיף 121ב(ב) לפקודה נקבע כי על הכנסה החייבת במס נוסף לא יחולו הוראות סעיף 91(ד) לעניין מקדמות.
כפועל יוצא, ובשונה מהאמור בסעיף 6 להוראת הביצוע שבסימוכין, כאשר פקיד השומה עורך הסדרי מיסוי או גבייה בגין רווחי הון החייבים במס נוסף, הן בקביעת שיעור ניכוי המס במקור והן בקביעת תשלום המקדמה אין להתייחס לחבות במס הנוסף. ממילא כאשר פקיד השומה נדרש לקבוע את שיעור המס שינוכה במקור מעסקאות או מהכנסות החייבות במס נוסף, אין מקום לקבוע שינוכה מס בשיעור כולל שגבוה משיעור המס המקסימלי שנקבע בתקנות הרלוונטיות.
כמו כן, השובר הממוכן (נושא מספר 10248 – מס נוסף) לתשלום מקדמה, על חשבון המס הנוסף, בוטל.
למען הסר ספק יובהר, כי מקדמה שתשולם בסכום הגבוה מסכום המס המתחייב לפי דין, יראו בה כמס ששולם ביתר ולא כתשלום ייעודי על חשבון החבות במס הנוסף.
יודגש, בדיווח על עסקת רווח הון, יש למלא את החיוב במס ללא מרכיב המס הנוסף (מייצגים שמקושרים לשע"מ, בשאילתת מס הכנסה 002/478).
במקרים שבהם ניתן על-ידי פקיד השומה אישור או הנחייה שסותרת את האמור במסמך זה, יש לפעול על פי האמור בהנחיה זו ולפנות לפקיד השומה לצורך קבלת אישור עדכני" [ההדגשות אינן במקור – א' ש'.]

---

ביום 29.7.2024 פורסמה באתר האינטרנט של משרד האוצר הודעתו של שר האוצר, מר בצלאל סמוטריץ' ("ההודעה") (קישור להודעה), בדבר החלטתו לפעול לאימוץ משטר המס המינימלי המקומי (QDMTT)* על קבוצות רב לאומיות תושבוֹת ישראל בעלוֹת מחזור פעילות קבוצתי של 750 מיליון אירו או יותר, וזאת הָחל משנת-המס 2026.

* Qualifying Domestic Minimum Top-Up Tax.

נזכיר, כי בשנת 2021 הצהירה מדינת ישראל, באמצעות שר האוצר דאז, מר אביגדור ליברמן, כי היא מצטרפת למתווה פרוייקט ה-BEPS* של ארגון ה-OECD ותוכנית שני הפילארים (Pillar 1 ו-Pillar 2) שבמסגרתו.

* Base Erosion and Profit Shifting.

נציין, כי בשלב זה, כך על-פי ההודעה, לא יאומץ בישראל מנגנון של גביית מס נוסף בגין הכנסת חברות בקבוצה שאינן תושבוֹת ישראל (IIR* ו-UTPR**) ונושא זה ייבחן שוב לאחַר שתעבור תקופה של יישום מנגנון ה-QDMTT בישראל. 

* Income Inclusion Rule.

** Under Tax Payment Rule.

עוד נציין, כי אימוץ מנגנון ה-QDMTT בישראל מחיֵיב, מטבע הדברים, חקיקה.

---

פריסת שבח ריאלי לתושב-חוץ

ביום 23.7.2024 פורסמה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין גודמן.

להמשך, לחצו כאן.

---

צירוף הוצאות פיתוח נוספות לשווי המכירה – בקשה למחיקת טענות מנהל מיסוי מקרקעין בכתב התשובה שהגיש מחמת הרחבת חזית

ביום 30.7.2024 פורסמה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין טרקלין ישום ובניה בע"מ.

להמשך, לחצו כאן.

---

הפרש הון בלתי-מוסבר והפרדה רכושית בין בני-זוג

ביום 29.7.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין לנדאו.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגישו המערערים, בני-זוג חנה ויוסף לנדאו הנשואים זל"ז, על שומות מס הכנסה לשנות-המס 2014-2013 שהוציא להם המשיב (פקיד-שומה ירושלים 1) בצו לפי מיטב השפיטה.
האישה, המערערת 1 ("המערערת") הייתה בתקופה הרלבנטית לשומות בעלת עסק בתחום שיווק ומכירה של גרביים ומוצרים נלווים. בשיאו מנה העסק 10 סניפים, וזאת באמצעות שתי חברות ("החברות").
לעומת זאת, הבעל, המערער 2 ("המערער") הינו שכיר בחברה שאינה קשורה לחברות בבעלות המערערת.
השומות שהוציא המשיב התבססו על השוואת שתי הצהרות הון שהגישו, וזאת מהנימוק כי חל אצל המערערים 'הפרש הון בלתי מוסבר' בין שתי הצהרות ההון שהוגשו על ידיהם (הצהרה אחת ליום 31.12.2004; והצהרה שנייה ליום 31.12.2014).
בנוסף, המשיב חִייב את המערערים בקנס גירעון בשיעור 30%.

לטענת המערערת, המשיב התבסס על יסוד המוצג בדוחות הכספיים של החברות, אך אלה אינם משַקפים בצורה נאותה את המוצג בהם. עוד טענה המערערת, כי המשיב התעלם מההסבר לפיו חמיה, אביו המנוח של המערער, הזרים כספיה לעסקיה במזומן; וכן התעלם מהלוואות שקיבלה משני קרובי משפחתה.
בנוסף, טענה המערערת, כי היות שמעל ל-60% מההכנסות שקבע המשיב הינן בגין שנים שקָדמו, ומאחַר ועסקינן בתקופה של 10 שנים, הרי שאין לייחֵס את ההכנסות לשנים פתוחות בלבד אלא יש ליחסן לשנים סגורות, או למצער מחצית לשנים סגורות ומחצית לשנים פתוחות.
לטענת המערער, הוא אינו חב כל עיקר בהגשת הצהרת הון או בהגשת דוחות כספיים או בדיווח, שכּן הוא שכיר. יתרה מזאת, לטענתו, קיימת בינו לבין אשתו (המערערת) הפרדה רכושית ועל-כן אין להשית עליו שומה כלשהי.  עוד טען המערער, כי השומות מתייחסות אך ורק לאשתו מתוקף היותה בעלת מניות בחברות וכי כל ההפרשים להם טען המשיב נבעו אך ורק מעסקיה של אשתו ולא ממשלח ידו כשכיר.

בית-המשפט, מפי השופט דורות, קיבל את הערעור של המערער וקיבל באופן חלקי את הערעור של המערערת (קישור לפסק-הדין).

הגם שהשופט דורות דחה את מרבית טענותיה של המערערת ביחס להפרש ההון הבלתי-מוסבר, השופט קיבל את טענתה כי הגידול המשמעותי בהון חל בין השנים 2012-2004 וקבע, כי מדובר בכ-63%. כלומר, כ-63% מגידול ההון נוצר בשנים הסגורות.
משכך, קבע השופט דורות – תוך שהוא מַפנה, בין היתר, לפסקי-הדין בעניין חנני (ע"א 552/02) ובעניין סלוקי (ע"א 9114/15) – כי רק 37% מההכנסה הנוספת תיוחס לשנים הפתוחות.

בנוסף, קבע השופט, כי הגם שלא עלה בידי המערערת להוכיח את טענותיה בדבר קבלת הכספים וההלוואות, הוא אינו סבור כי יש מקום להשית קנס גירעון, לא כל שכּן קנס בשיעור 30% כפי שעשה המשיב.

אשר למערער, וכאן עיקר, קבע השופט דורות, כי זה אינו קשור לעסקיה של המערערת-אשתו ומשכך, אין לייחֵס לו את השומות של המערערת בגין עסקיה.
לדבריו, הדיכוטומיה שיזם המערער בינו לבין עסקי המערערת בשנת 2005, עת נחתם בין הצדדים הסכם ממון, זמן רב לפני מועד הגשת הצהרת ההון ליום 31.12.2004 (18.5.2006), מהימנה והיא אינה למראית עין בלבד.
עוד קבע השופט, תוך שהוא מַפנה בהמשך הדברים להלכת מלכיאלי (ע"א 8114/09), כי יש לקבל את טענת המערער לפיה הפרשנות הראויה לסעיף 66 לפקודת מס הכנסה (שעניינו בחישוב נפרד) היא שאין מדובר בהסדר שלילי אנא בפרקטיקה הניתנת לבחירתם של שני בני-זוג.
וכך קבע השופט (בפס' 54): "סבורני כי במקרה דנן, האינדיקציות העולות הינן ברורות ולפיהן, קיימת הפרדה רכושית בין המערער לבין המערערת. לטעמי, לא ניתן להתעלם מעיקרון העל, 'גביית מס אמת', שהמשיב נתלה ומעלה תכופות, ועל כן סבורני כי אין הצדקה אך בשל פרוצדורה בה לא נקט המערער (הודעה למשיב כי הוא מעוניין בחישוב נפרד) ייגרע מעמדו בחישוב המס, ויוטל עליו מס שאינו חב בו, ובפרט כי לא נהנה מכל הכנסותיה של המערערת."

לאור האמור, קיבל השופט דורות את ערעורו של המערער וקבע, כי היות שאין תלות כלכלית ועסקית בין הכנסות המערער לבין הכנסותיה של זוגתו-המערערת, אין אלא לקבוע כי המערער אינו הנישום בשומות שהוצאו וכי אלו חלות על המערערת, ועליה בלבד.

---

תובענה ייצוגית נגד רשות המסים בנושא עיגול סכומים

ביום 25.7.2024 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, בעניין גומברג.
במסגרת ההחלטה, אישר השופט בורנשטין הֶסדר פשרה בתובענה הייצוגית שהגיש המבקש.

להרחבה, לחצו כאן.

---

חשבוניות פיקטיביות

ביום 28.7.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין ד. נחום אחזקות בנייה ושיפוצים בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטת המשיב (מנהל מע"מ ירושלים) בהשגה, בגדרהּ נדחתה השגת המערערת – חברה קבלנית בבעלותו של דוד נחום ("נחום") העוסקת בשיפוצים ובאחזקת מבנים – על שומת התשומות שהוציא לה המשיב לתקופה 12/2017-1/2014, תוך שבמוקד הערעור עומדת שאלת זכאות המערערת לנַכּוֹת מס תשומות הכלול בחשבוניות מס שהוצאו לה על-ידי שלוש חברות שונות מתחום שירותי הבנייה, שהמשיב קבע כי הן חשבונות פיקטיביות.

הערעור הוא תוצאה של חקירה שנייה שעָרך המשיב בעניינה של המערערת.
קָדמה לחקירה זו ביקורת שנעשתה לתקופה שבין 1/2013 ל-12/2013 על-ידי מחלקת חקירות של מע"מ, במסגרתה נמצא כי המערערת קיזזה מס תשומות בגין חשבוניות שהוצאו שלא כדין, והיא חויבה בסך 208,144 ₪ וכן נפתח הליך פלילי כנגד נחום בו הוא הורשע (ת"פ 63632-12-14).
החקירה השנייה, שנדוֹנה בערעור זה, מתייחסת, כאמור לתקופה 12/2017-1/2014 ועלה ממנה, כי המערערת ניכתה מס תשומות שלא כדין בסך 615,503 ₪ על-פי חשבוניות של שלושה ספקים מתחום שירותי הבנייה. חלק נוסף, שאינו שנוי במחלוקת ואינו עומד לדיון בערעור זה, נגע לניכוי מס תשומות בגין הוצאות רכב אשר לא ניתנות לניכוי.

המשיב קבע בהחלטתו, כי המערערת ניכתה שלא כדין מס תשומות אגב עסקאותיה עם החברות מוציאות החשבוניות. נקבע, כי נמסרו למערערת חשבוניות "פיקטיביות" ולפיכך חויבה המערערת בשומת מס תשומות בסך של 633,242 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 109,049 ₪.
המשיב דחה את השגת המערערת על השומה, בין היתר, על רקע פערי גרסאות בין טיעוני רו"ח המערערת לבין עדותו של נחום. נקבע, כי מתמלא היסוד האובייקטיבי לפיו החשבוניות הוצאו שלא כדין.
כמו כן, המשיב לא השתכנע כי המערערת עומדת בחריג הסובייקטיבי, וכי היא נקטה בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא את זהוּת הצדדים בעסקאות שביצעה.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה  את הערעור (קישור לפסק-הדין).

---

דחיית עתירה לבג"ץ בשל קיומו של סעד חלופי

ביום 28.7.2024 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהגיש מרדכי ברנס.

בגדרהּ של העתירה, ביקש העותר, מורה דרך במקצועו, כי בג"ת יורה למשיבה (רשות המיסים – מנהל מע"מ) לבוא וליתן טעם, "מדוע לא תוציא הנחיה הכוללת את כל המידע הנדרש לניכוי מס תשומות לרכב מדברי ורכב סיור". זאת, בגין סירובה "לפרסם הנחיה מינהלית הכוללת את כל המידע המקצועי הנדרש לעוסק, הכולל את הקריטריונים והמדיניות של המשיבה לאישור ניכוי מס תשומות לרכישת והחזקת רכב מדברי או/ו רכב סיור".
היעדר פרסום הנחיה כאמור מביא, לטענת העותר, לחוסר אחידות ביישום הדין בהקשר זה.
כמו כן, מעלה העותר טענות לגבי פרשנות תקנה 14(א) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("התקנות"),* והשגות באשר לחוקיות תקנה 14(ב)(2)(ב) לתקנות.

* תקנה 14 לתקנות קובעת כדלקמן:

"(א) המס שהוטל על מכירת רכב פרטי לעוסק או על ייבוא רכב כאמור בידי עוסק לא יהיה ניתן לניכוי.

(ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו במקרים הבאים:

[...]

(2) הייבוא או הרכישה נעשו –

(א)   [...];

(ב) בידי עוסק אחר אם הרכב משמש אך ורק לאחד מאלה:

ללימוד נהיגה בבית ספר לנהיגה;

להשכרת רכב בידי מי שעסקו השכרת רכב.

להסעת נוסעים במהלך העסק, בידי מי שעסקו הסעת נוסעים."

המשיבה, מנגד, טוענת כי העתירה הוגשה "תוך עקיפה ממש של הליכי שומה תלויים ועומדים". בימים אלה, כך נטען, מנהל העותר הליך השגה לגבי שומה שהוּצאה לו על-ידי המשיבה, בהתבסס על תקנה 14 לתקנות, כאשר לוז המחלוקת באותו הליך, נוגע בדיוק לשאלה הפרשנית שאותה מבקש העותר לעורר במסגרת עתירתו; ואף אם לא יקבל העותר את מבוקשו בהשגה, הרי שפתוחה לפניו הדרך להגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי. עוד נטען, כי עמדת המשיבה בסוגיה שבמחלוקת היתה ידועה לעותר, לכל המאוחר, ביום 24.5.2022, כשנתיים טרם הגשת העתירה; משכך, דינה להידחות על הסף אף מחמת שיהוי שדבק בהגשתה.
לבסוף טוענת המשיבה, כי גם לגוף הדברים, אין מקום להתערב בשיקול דעתה המקצועי בכל הנוגע לפרסום הנוהל המבוקש בעתירה; וכי הפרשנות המוצעת על-ידי העותר לתקנה 14 – אין לה על מה שתסמוך.

בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג, דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).

השופט סולברג קבע, כי בהינתן מסלול קבוע בדין להשגה על שומה, אין מקום לתקוף אותה בדרך שונה, כגון: באמצעות פנייה ישירה לבית-המשפט. "הדברים נכונים מקל וחומר, מקום שבו מדובר בעתירה לבג"ץ; בן בנו של קל וחומר, מקום שבו העתירה מוגשת בשעה שקיים הליך תלוי ועומד לגבי השומה שהוצאה בעניינו של העותר."

למען הסר ספק, הוסיף השופט סולברג וציין (תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין בעניין צנציפר (ע"א 3498/21)), כי אין מניעה לברר את טענותיו העקרוניות של העותר במסגרת הליך ההשגה, וזאת באמצעות תקיפה עקיפה.