עדכוני מלחמה | פתיחת תיק ברשות המסים ובביטוח לאומי בפעולה אחת | סיווג כ"גוף פיננסי תושב חוץ" | סיווג כ"חברה נשלטת זרה" (CFC), חיוב בריבית רעיונית וניכוי הוצאות | צווי עיקול ותפיסה | הפחתת קנסות שהוטלו על-ידי המוסד לביטוח לאומי ועוד
18/07/2024
תביעות לפיצויים בגין נזק עקיף במסלול מחזורים לחודשים מאי-יוני ובמסלול שכר לחודשים מרץ-אפריל
ביום 15.7.2024 פורסמה באתר האינטרנט של רשות המיסים הודעת הרשות, לפיה בעלי עסקים מיישובים מפונים, בעלי עסקים באזור קו העימות בצפון וכן בעלי עסקים באזור התגוננות גליל עליון (אור הגנוז, בר יוחאי, יסוד המעלה, כפר-חושן-ספסופה, מירון, קדיתא ושדה אליעזר) יכולים להגיש תביעה לפיצויים במסלול שכר בגין החודשים מרץ-אפריל 2024.
במסלול זה יפוצו אותם עסקים בסכום קצוב של 520 ₪ ליום בגין כל עובד שנעדר ממקום העבודה בחודשים מרץ-אפריל 2024, בְְּשל הנחיות פיקוד העורף על איסור התקהלות וכן היעדרות עובד אשר נדרש להשגיח על ילד עד גיל 14 בְּשל המצב הביטחוני.
לחילופין, יוכלו אותם עסקים לבחור באפשרות (שכבר קיימת היום) להגיש תביעה לפיצויים במסלול מחזורים בגין אותה תקופה.
עוד צוין בהודעה, כי עבור עסקים באותם יישובים נפתחה במקביל האפשרות להגיש תביעה לפיצויים במסלול מחזורים בגין החודשים מאי-יוני 2024.
הפיצויים יחושבו בהתאם לירידה במחזור העסקאות בין החודשים מאי-יוני 2023 לבין החודשים מאי-יוני 2024 למדַווחים בדיווח דו-חודשי וחד-חודשי, בכפוף לתקרה של 5 מיליון ₪.
על-מנת להגיש תביעה יש להיכנס למערכת, להזדהות, לבחור בתקופה שעבורה מבקשים פיצויים ולבחור במסלול המתאים, בהתאם להנחיות ורשימות היישובים המפורטות באתר הרשות.
תנאי מוקדם לבדיקת הזכאות הוא הגשת דיווח למע"מ בגין החודשים שעבורם מבוקשים פיצויים ותשלום שכר מלא לעובדים.
תשלום הפיצויים יתבצע תוך 7 עד 14 ימי עסקים מהגשת תביעה מלאה (חוץ ממקרים בהם נדרשת בדיקה והשלמת מסמכים).
ארכה להגשת תביעות פיצויים לעסקים
ביום 16.7.2024 פורסמה באתר האינטרנט של רשות המיסים הודעת הרשות, לפיה המועד להגשת תביעות פיצויים לעסקים עבור מלחמת חרבות ברזל במסלולים המפורטים להלן, הוארך עד ליום 16.8.2024.
ואלה המסלולים: (א) מסלולי מחזורים, שכר וחקלאות לתקופת הזכאות נובמבר דצמבר 2023 (כולל עוסק המדַווח בשוטף פלוס וקבלן מבצע שמדווח למע"מ בדיווח חד-חודשי); (ב) מסלול מענק הוצאות מזכות לתקופת הזכאות ינואר פברואר 2024;* ו-(ג) תביעות של קבלנים מבצעים במסלול הוצאות מזכות לחודשים נובמבר-דצמבר 2023.
* מיועד לעסקים ביישובים מבוססי תיירות ועסקים ביישובים שהוגדרו "עסקים שנפגעו בחודש דצמבר".
פתיחת תיק ברשות המסים ובביטוח לאומי בפעולה אחת
רשות המסים, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הדיגיטל הלאומי השיקו יישום חדש לפתיחת תיקים על-ידי מיַיצגים במערכת "מפתח" והן באופן עצמאי באתר האינטרנט של הרשות.
המיַיצג יסמן כי ברצונו לפתוח תיק גם בביטוח הלאומי, וכאשר יעשה זאת ייפתחו עבורו שדות רלוונטיים למילוי ולאחר מכן תועבר הבקשה למערכות הביטוח הלאומי.
בעת פתיחה מקוונת של תיק עוסק פטור בשירות עצמי, יידרש בעל העסק להזין נתונים שעל בסיסם ייקָבע אם יש צורך בפתיחת תיק גם בביטוח הלאומי. ככל שכן, תועבר הודעה ישירה ממערכות רשות המסים למערכות הביטוח הלאומי והעדכון יתבצע באופן אוטומטי.
למַעבר להודעתו בנושא זה של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המיסים, לחצו כאן.
סיווג כ"גוף פיננסי תושב חוץ"
רקע
במבזק מס' 2034 מיום 1.8.2023 דיווחנו, בין היתר, על פרסום החוק לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה), התשפ"ג-2023 ("החוק") (קישור לחוק).
נזכיר, כי בגדרו של החוק נקבעו ההוראות הבאות, וזאת על רקע פקיעת הטבות המס שנקבעו בחוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011 (ופקעו בסוף שנת 2019):
- מתן זיכוי ממס ליחיד, חברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה או שותפוּת אשר מבצעים השקעות בחברת מו"פ* (סעיף 2 לחוק);
* כהגדרתה בסעיף 1(א) לחוק.
- דחיית תשלום מס על רווח ההון במכירה של חברת מו"פ, לבעל מניות אשר משתמש בחלק מהתמורה מהמכירה לצורך השקעה בחברת מו"פ (חילוף מניות) (סעיף 3 לחוק);
- התרת השקעה במניות כהוצאה לצרכי מס, לחברה מועדפת בעלת מפעל טכנולוגי אשר רוכשת שליטה ב"חברה מזכה"* (סעיף 5 לחוק);
* כהגדרתה בסעיף 5(א) לחוק.
- מתן פטוֹר ממס למוסד פיננסי זר על הכנסותיו מריבית, דמי ניכיון או הפרשי הצמדה, שמשלמת לו חברה מועדפת בעלת מפעל טכנולוגי כהחזר הלוואה (סעיף 6 לחוק).
ההוראות האמורות נקבעו כהוראת-שעה שתוקפה מיום פרסום החוק ברשומות (31.7.2023) עד לתום שנת 2026.
במקביל, הוארך תוקפו של סעיף 92א לפקודת מס הכנסה* עד לאותו מועד (תום שנת 2026), תוך הקלת חלק מהתנאים שנקבעו בו.
* סעיף זה, שנקבע במסגרת תיקון 220 לפקודה (קישור לתיקון), קבע הוראת-שעה לשש שנים לפיה עלות ההשקעה במניות אשר נרכשו במסגרת הנפקה לציבור של חברת מחקר ופיתוח תוכר במועד ההשקעה כהפסד הון בר-קיזוז, וזאת עד לסכום השקעה כולל של 5 מיליון ש"ח. ראו לעניין זה חוזר מס הכנסה 21/2018 מיום 31.12.2018 (קישור לחוזר).
החלטת המיסוי החדשה
כאמור, במסגרת החוק נקבע (בסעיף 6), בין היתר, כי מוסד פיננסי זר יהיה פטוּר ממס על הכנסותיו מריבית, דמי ניכיון או הפרשי הצמדה, שמשלמת לו חברה מועדפת בעלת מפעל טכנולוגי כהחזר הלוואה, וכלשון החוק: "ריבית שמשלמת חברה מוטבת לגוף פיננסי תושב חוץ בשל הלוואה שקיבלה ממנו תהיה פטורה ממס [...]".
המונח "גוף פיננסי תושב חוץ" מוגדר כ"גוף העוסק בפעילות דומה לפעילות שבה עוסק גוף מהגופים המנויים בהגדרה 'גוף פיננסי', שהוא תושב מדינה גומלת כמשמעותה בסעיף 196 לפקודה, ושאין לו או לקרובו תאגיד או מפעל קבע בישראל שעיסוקם מתן הלוואות בסכומים מהותיים".
ואילו המונח "גוף פיננסי" מוגדר ככל אחד מאלה: (1) תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כהגדרתם בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א-1981; (2) בעל רישיון מנהל תיקים כמשמעותו בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה-1995; (3) גוף מוסדי כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א-1981; (4) בעל רישיון למתן אשראי כהגדרתו בסעיף 11א לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע״ו-2016 ("חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים"); ו-(5) בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי כהגדרתו בסעיף 25א לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי אתמול (17.7.2024) פרסמה מחלקת חוקי עידוד בחטיבה המקצועית שברשות המסים החלטת מיסוי ("החלטת המיסוי" או "ההחלטה") (קישור להחלטה) שעניינה בחברה תושבת ישראל העוסקת בפיתוח תוכנה ואשר עתידה להתקשר בהסכם הלוואה עם מַלווה תושב-חוץ ("המַלווה") לקבלת הלוואה ("ההלוואה").*
* תנאי ההלוואה הם כדלקמן: לחברה תינתן הלוואה על ידי המלווה כקו אשראי בסכום שנקבע; ההלוואה תוחזר בתשלומים חודשיים הָחל ממועד מתן ההלוואה; ההלוואה תישא ריבית; סכום ההלוואה יובטח בשיעבוד לטובת המלווה על נכסי החברה; לא יוקצו למלווה כתבי אופציה או זכות הונית אחרת של החברה כחלק מתשלום הריבית במסגרת ההלוואה. במסגרת הסכם ההלוואה נקבעו תנאים ומגבלות נוספים.
המַלווה הינה חברה (לא תאגיד שקוף) שהתאגדה מחוץ לישראל במדינה גומלת ומניותיה רשומות למסחר בבורסה.
המַלווה מחזיקה ברישיון למתן אשראי ועיקר עיסוקה במתן אשראי ומימון ולא בהשקעות הון (עסקות אקוויטי).
במסגרת החלטת המיסוי נקבע, כי המַלווה מהווה "גוף פיננסי תושב חוץ" (כהגדרתו לעיל), וזאת מהטעם שפעילותה דומה לפעילות הקבועה בחלופה (4) להגדרת המונח "גוף פיננסי" דלעיל.
עוד נקבע בהחלטה, כי הקביעה לעניין סיווג מעמדו של המַלווה כ"גוף פיננסי תושב חוץ" בְּשל כך שפעילותה דומה לפעילות הקבועה בחלופה (4) להגדרת "גוף פיננסי" תחול על החברה בקשר לנטילת ההלוואה הנדונה בלבד, וזאת בכפוף להוראות החוק, לרבות התנאי שסכום ההלוואה לא יפחת מ-10 מיליון דולר ארה"ב.
בנוסף, נקבע, כי אין בהחלטה בכדי לאשר דבר לעניין היותה של החברה "חברה מוטבת" כהגדרתה בסעיף 6(א) לחוק, כי מפעלה של החברה הינו "מפעל תעשייתי" / "מפעל טכנולוגי מועדף", כהגדרתם בסעיף 51כד לחוק לעידוד השקעות הון, וכי החברה עומדת בתנאים המנויים בסעיף 6(ב) לחוק ביחס להלוואה (למעט היותה של המַלווה "גוף פיננסי תושב חוץ" כאמור).
סיווג כ"חברה נשלטת זרה" (CFC), חיוב בריבית רעיונית וניכוי הוצאות ללא פעילות עסקית
ביום 11.7.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ויטלה קפיטל בע"מ.
במסגרת פסק-הדין נדונו שלוש מחלוקות בין המערערת לבין המשיב (פקיד-שומה למפעלים גדולים):
האחת, האם שבע חברות זרות ("החברות הזרות") שהוחזקו על-ידי המערערת ואשר בבעלותן נכסי מקרקעין מניבים בגרמניה (שתי חברות) ובצרפת (חמש חברות) נחשבות ל"חברה נשלטת זרה" כהגדרת מונח זה בסעיף 75ב לפקודת מס הכנסה;
השנייה, האם הלוואה שנתנה המערערת לחברה הולנדית בה היא מחזיקה בשיעור 25% גוררת חבות במס בגין ריבית רעיונית בידי המערערת בהתאם להוראות סעיף 85א לפקודת מס הכנסה (או, לחלופין, מכוח הוראות סעיף 3(י) לפקודה);
והשלישית, האם המערערת הייתה זכאית לדרוש ניכוי הוצאות מימון והוצאות הנהלה וכלליות בסכום מצטבר של למעלה משלושה מיליון ₪ למרות שלא הייתה לה, לטענת המשיב, פעילות עסקית.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרשה השופטת סרוסי למחלוקת הראשונה בין הצדדים ובכלל זאת לטענות המערערת לפיה הכנסותיהן של החברות הזרות אינן הכנסות פסיביות וכי שיעור המס על הכנסות אלו גבוה מ-15%.
השופטת קבעה, כי המערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הכנסות החברות הזרות הן אינן הכנסות פסיביות וכי המס החָל עליהן אכן עולה על 15%, כנטען.
אשר לסיווג ההכנסות, קבעה השופטת, כי הגם שנקודת המוצא לפי סעיף 75ב(א)(5) לפקודה היא כי הכנסה מדמי שכירות היא הכנסה פסיבית, אלא אם מדובר ב"הכנסה אשר אילו הופקה או נצמחה בישראל היתה נחשבת לפי דיני המס בישראל כהכנסה מעסק או ממשלח יד", המערערת לא הציגה ולוּ בדל ראיה לטענתה כי פעלה באמצעות החברות הזרות "לאיתור, רכישה, השבחה והשכרת הנכסים לצדדים שלישיים כאשר האסטרטגיה העסקית הינה איתור הזדמנויות להשקעה בנדל"ן מניב והשבחתו במטרה להשיא את רווחיה".
לדבריה, המערערת הייתה יכולה להדגים כיצד פועלת מערכת האיתור, אילו הזדמנויות היו בידי החברות הזרות, כיצד החברות הזרות משביחות את הנכסים, אלו נכסים הן מכרו וכיו"ב, אך היא כָּשלה מלעשות כן. "לא די להעלות טענות כלליות אלא יש צורך להוכיח בראיות פרטניות כי המערערת והחברות הזרות פועלות כפי הצהרת המערערת" (פס' 22).
השופטת סרוסי הוסיפה וציינה, תוך שהיא מַפנה להלכת מגיד (ע"א 9187/06), כי מחומר הראיות עולה שהחברות הזרות החזיקו בנכסים לפרק זמן ארוך וניהלו אותם באמצעות חברות ניהול, כאשר החזקה בנכס ושכירת שירותיה של חברת ניהול לשם ניהולו אינה עולה כדי ניהול "עסק" ונדרשות פעולות מֵעבר לכך:
"גודל הנכס אין בו ללמד, כשלעצמו, על טיב הפעילות ביחס אליו, שכן ייתכן נכס קטן שיש לנהלו באופן שוטף ולעומת זאת נכס גדול שכמעט ואין צורך לנהלו. גם מיעוט השוכרים מלמד, כי אין צורך בניהול שוטף במקרה דנן. לא ברור מהו הידע הייחודי של החברות הזרות באיתור נכסים, מיהם העובדים של החברות הזרות וכיצד נראה סדר יומם [...] כיצד החברות הזרות משביחות את הנכסים וכיוצא באלו פרטים שהמערערת לא הסבירה" (פס' 23).
ובהמשך הדברים:
"לא ניתן לקבל את טענת המערערת, כי החברות הזרות ניהלו בפועל את הנכסים באמצעות חברות הניהול. חברות הניהול הן לא שלוחות של החברות הזרות באופן המאפשר לייחס את פעילות חברות הניהול לחברות הזרות. החברות הזרות שוכרות את חברות הניהול על מנת לתחזק את הנכסים. הן משלמות להן סכום מסוים והן אלו שמתחזקות את הנכסים מתוקף תפקידן [...] מדובר בפעילות אקטיבית של חברות הניהול, לא של החברות הזרות. אין מחלוקת שחברות הניהול מנהלות פעילות עסקית, השאלה היא אם החברות הזרות מנהלות גם הן. פעילות המסתכמת בגביית שכר דירה בקשר לנכס אחד או שניים ותשלום לחברת ניהול אינה עולה בהכרח כדי פעילות עסקית" (פס' 25).
מנגד, הוסיפה השופטת, המשיב צירף את דוחות המערערת לשנת 2015* בהם המערערת עצמה סיוְוגה בזמן אמת את הכנסות החברות הזרות כהכנסות פסיביות, ומשכך, לא ניתן לקבוע כי מדובר בפעילות עסקית שוטפת שאינה מסתכמת בהכנסה פסיבית מדמי שכירות או ממכירה.
* לא ברור באיזה דוחות מדובר והאם הכַּוונה לטופס 150 (ככל שכך, הרי שהסיווג כהכנסה פסיבית מתחייב מהאמור בטופס (ראו סעיף 12 להנחיות הטופס הנ"ל)).
אשר לשיעור המס החל על הכנסות החברות הזרות, קבעה השופטת סרוסי, כי ביחס לשלוש מהן לא סופקו על-ידי המערערת נתונים כלל, והמערערת בסיכומיה מניחה (!) שמדובר בשיעור מס דומה; אך על בסיס הנחה שכזו לא ניתן לקבוע כי שיעור המס של אותן החברות אכן עולה על 15%.
ואילו ביחס לשאר החברות שפועלות בצרפת, קבעה השופטת, כי הגם שהמערערת צירפה דוחות מס של אותן חברות, לא ניתן להגיע מדוחות אלה למסקנה מבוססת כי החברות אכן שילמו בצרפת מס בשיעור שעולה על 15%. "לא ברור האם הדוחות נשלחו והתקבלו, מה הייתה עמדת רשויות המס בצרפת ביחס לאמור בהן, ומה הסכום ששולם או הוחזר בסופו של דבר. כלומר, דוחות המס אינם מלמדים על שיעור המס ששולם בפועל [...] באותה מידה, ייתכן כי המס ששולם בסופו של יום, אם בכלל שולם, נמוך משיעור של 15%. על המערערת היה להציג נתונים עדכניים ומבוססים שמלמדים על שיעור המס ששילמה בפועל לרשויות המס בצרפת" (פס' 27).
לאור האמור, קבעה השופטת, כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענותיה ולסתור את טענות המשיב.
בעניין זה, הוסיפה השופטת (ראו פס' 33), כי אין לקבל גם את טענת המערערת כי היה על המשיב להפעיל את סמכותו לדרוש מסמכים לגבי החברות הזרות, שכּן הסמכוּת של המשיב לדרוש מסמכים נועדה בעיקרה על-מנת לאתֵר העלמות מס ולא על-מנת להקל על חברה להשיג את מסמכיה ולהוכיח את טענותיה.
בהמשך הדברים, נדרשה השופטת סרוסי בקצרה למחלוקת בנושא ההכנסה מריבית בגין ההלוואה.
"בקצרה" אמרנו ולא בכדִי, שכּן השופטת לא נדרשה לגופן של הטענות שהעלתה המערערת בעניין זה (ובכלל זאת שהחברה הלוֹוה נותרה ללא אמצעים ובהתאם יש לראות בהלוואה כחוב אבוד) בהיותן טענות ש"נטענו בעלמא, ללא בדל הוכחה" (פס' 41).
כך, הוסיפה השופטת, לא הוצג הסכם ההלוואה, לא ברור מהו מקורהּ ולא הוצגו מסמכים הנוגעים לחברה הלוֹוה ולמצבה הכספי כך שלא ניתן לדעת האם היא חדלת פירעון ומאיזו שנה ולמעשה נציג המערערת אף הודה שהחברה לא פורקה ושהוא לא ראה דוחות שלה ולא היה מודע לתנאי ההלוואה ולוויתור עליה.
לבסוף, דנה השופטת סרוסי במחלוקת בנושא ההוצאות ובטענת המערערת כי פעילותה עולה כדי עסק של ניהול ומימון החברות הזרות.
השופטת סרוסי דחתה את טענת המערערת בקובעה, כי גם ביחס לסוגיה זו כָּשלה המערערת מלהוכיח את טענותיה, מה גם שטענותיה בעניין זה (דהיינו בנושא ניכוי ההוצאות) אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה בסוגיית החנ"ז.
צווי עיקול ותפיסה מכוח סעיף 112א לחוק מע"מ
ביום 11.7.2024 ניתנה החלטתו של בית-משפט השלום בתל-אביב בעניין יעקובסון.
להלן תמצית הרקע העובדתי כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
ביום 25.12.2023 ניתנה הודעת המבקש (אגף המכס ומע"מ – היחידה לפירוקים, כינוסים וגביה קשה) על הטלת כפל-מס בסך 183,963,879 ₪ על המשיב, בהתאם להוראות סעיף 50(א) לחוק מע"מ.
ביום 8.5.2024* הגיש המשיב ערעור על החיוב בכפל-מס לבית-המשפט המחוזי מרכז (ע"מ 14727-05-24).
* לטענת המבקש, הערעור הוגש ביום 5.5.2024.
ביום 20.5.2024 ניתנה למשיב הודעה לפי סעיף 112א לחוק מע"מ* במסגרתה נדרש המשיב לשלם את המס או להעמיד ערובה, שאחרת יפעל המבקש למיצוי זכויותיו.
* סעיף זה קובע כדלקמן:
"(א) היתה למנהל סיבה לחשוש כי המס על עסקאות או המס על תשומות שלא נוכה כדין לא ישולם משום שיש בדעתו של עוסק לצאת מישראל, או מחמת סיבה אחרת, רשאי הוא –
(1) אם נעשתה לעוסק שומה לפי סעיף 77 – לדרוש בהודעה בכתב שהעוסק יתן מיד ערובה, כדי הנחת דעתו של המנהל, לתשלום המס הנקוב בשומה לרבות הפרשי הצמדה וריבית הנקובים בה;
(2) אם לא נעשתה לעוסק שומה – לשום את המס שהעוסק חייב בו, לדעת המנהל, לפי סכום סביר בעיניו ולכלול בה גם את הפרשי ההצמדה, הריבית והקנסות שהוא חייב בהם.
(ב) שומה שנעשתה לפי סעיף קטן (א)(2), ימסור המנהל הודעה בכתב עליה, וכל סכום הרשום בה ישולם מיד עם מסירת ההודעה.
(ג) לא שולם הסכום האמור או לא ניתנה הערובה, לפי הענין, רשאי בית משפט השלום, על פי בקשת המנהל, ליתן צו, אף שלא בפני העוסק –
(1) על עיכוב יציאתו מהארץ;
(2) על עיקול רכושו ואם נוכח כי יש חשש סביר שהמס לא ייגבה וכי אין די בעיקול כדי להבטיח את גבייתו – על תפיסת רכושו.
(ד) שולם סכום כאמור או ניתנה ערובה, רשאי העוסק להגיש השגה וערעור בדרך שמשיגים ומערערים על שומה לפי סעיף 77.
(ה) הוראות סעיף זה יחולו גם על כפל מס כאמור בסעיף 50 ועל קביעת מס כאמור בסעיף 76, בשינויים המחויבים לפי הענין."
לאחַר שקיבל המשיב את ההודעה לפי סעיף 112א לחוק מע"מ, פנה מיד המשיב לבית-המשפט המחוזי, במסגרת תיק הערעור, וביקש לקבוע דיון דחוף ולהורוֹת למבקש להימנע מלפעול למתן צווים לפי סעיף 112א לחוק מע"מ.
בהחלטה מיום 20.5.24 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "על פני הדברים אין זה ברור מה מקור סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה דנן. לא רק שמדובר בשלב זה בהודעה לפי סעיף 112א לחוק מע"מ וממילא טרם הוגשה בקשה למתן צו, אלא שהסמכות העניינית לדון בבקשה, אם וככל שתוגש, נתונה לבית המשפט השלום". לפנים משורת הדין, כך עולה מאותה החלטה, התבקשה תשובת המבקש לבקשה. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר שנדחתה וביום 24.5.2024 לאחַר שהוגשה תשובת המבקש, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה.
ביום 21.5.2024 הגיש המבקש לבית-משפט השלום בקשה, במעמד צד אחד, למתן צווי עיקול ותפיסה לפי סעיף 112א לחוק מע"מ, עד לסך של 183,963,879 ₪ – הוא סכום כפל-המס בו חִייב המבקש את המשיב.*
* צווי העיקול והתפיסה התבקשו ביחס לשני נכסי מקרקעין (לגבי אחד מהם הסתבר שהוא טרם נרשם על שם המשיב), זכויות של המשיב בבנק הפועלים (שהשיב שאין זכויות כאלה ובדיון מיום 4.6.2024 הוסכם על ביטול העיקול ביחס לנכסי המשיב בבנק), זכויות של המשיב בארבעה רכבים (שניים מהם אכן נתפסו; השלישי, כך דוּוח, חולט עוד קודם לכן על-ידי משטרת ישראל; הרביעי לא נתפס וצד שלישי הגיש לגביו בקשה לביטול העיקול בטענה שמדובר ברכב של אותו צד שלישי ולא של המשיב – בקשה שתלויה ועומדת) וזכויות של המשיב בחברת קבוצת יעקובסון בע"מ.
ביום 26.5.2024, לאחַר שבית-המשפט קיבל מהמבקש עדכון בדבר החלטת בית-המשפט המחוזי, ניתן צו במעמד צד אחד.
ביום 29.5.2024 הגיש המשיב את בקשת הביטול.
ביום 2.6.2024 הגיש מע"מ תגובה לבקשת הביטול וביום 4.6.24 נערך דיון בבקשה.
בדיון נחקר המצהיר מטעם המבקש. המשיב, לעומת זאת, לא הגיש תצהיר בתמיכה לבקשת הביטול ונסמך על תצהיר 'בג"צי' שהגיש במסגרת בקשה שהוגשה על ידיו בתיק ערעור המס. עמדת המבקש בדיון הייתה שאין מדובר בתצהיר לצורך בקשת הביטול ולכן המבקש גם לא ביקש לחקור את המשיב על תצהירו.
בדיון נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמות והצדדים ביקשו שהות על-מנת למצות את המשא ומתן ביניהם.
לאחַר שביום 10.6.2024 הודיעו הצדדים שלא הגיעו להבנות, נקבע דיון לסיכומים בעל פה.
ב"כ המשיב לא התייצב לדיון בְּשל מחלה ולכן נקבע, לבקשת הצדדים, שיוגשו סיכומים בכתב.
סיכומים כאמור אכן הוגשו, כאשר כתב הסיכומים האחרון הוגש ביום 10.7.2024.
בית-המשפט, מפי השופט ג' מינא, דחה את בקשת המשיב לבטל את העיקולים (קישור להחלטה).
סילוק על הסף של ערר מיסוי מקרקעין בעקבות הסכם פשרה קודם
ביום 9.7.2024 ניתנה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין קורנבלוט ואח'.
עניינה של ההחלטה בבקשת המשיב בערר (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) ("המבקש") לסלק על הסף את הערר שהגישו ארבעת העוררים ("המשיבים") ואשר במסגרתו התבקשה הוועדה לייחֵס לזכויות הבנייה של בית המגורים אותו מכרו המשיבים כ-1/6 משווי הרכישה של הבית (זאת, בהתאם לסעיף 49ז לחוק מיסוי מקרקעין) ולבטל את חיובם בקנס גירעון.
בכתב התשובה מטעם המבקש נטען, כי יש לסלק את הערר על הסף וכן לדחותו לגופם של דברים.
נטען, כי לעניין בסיס הרכישה בשומות מס השבח נחתם בין המבקש למשיבים הסכם פשרה מפורט ואילו המשיבים תקפו את הסכם הפשרה, בלי לציין כי עסקינן בהסכם פשרה שנחתם בהסכמת הצדדים.
הודגש, כי בהסכם הפשרה עצמו נקבע כי "הנישום מוותר על כל הליך של התנגדות לשומה" ועל-כן, המשיבים מנוּעים ומושתקים מלטעון בעניין.
עוד נטען על-ידי המבקש, כי קיימת אפשרות בפני המשיבים לפתוח בהליך אזרחי לביטול הסכם השומה, ככל שיש להם עילות חוזיות כגון טעות, הטעיה וכיוצ"ב, ולחילופין, לבקש מהמבקש לחזור בהם מהסכם הפשרה ובהתאם לכך יש להחזיר את השומה לשלב ההשגה.
בכל הנוגע לקנס הגירעון, טען המבקש, כי טענות המשיבים הן טענות כבושות ואף מטעם זה ונוכח השיהוי הניכר בהעלאת הטענות, דין הערר להידחות.
לטענתו, המשיבים לא טענו את הטענה כי שיעור הגירעון נמוך מ-50% כנדרש בסעיף 95 לחוק מיסוי מקרקעין, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 22.3.2023 (הדיון בקנס הגירעון), ועל-כן אין לאפשר להם להעלות את הטענה לראשונה בפני ועדת-הערר.
עוד נטען, כי כל טענות המשיבים לעניין קנס הגירעון מבוססות על עקרונות הסכם הפשרה ועל בסיס עקרונותיו של ההסכם, יש לבחון את השאלה האם נוצר גירעון המצדיק חיוב בקנס גירעון.
בתגובה לבקשה לסילוק על הסף של הערר, טענו המשיבים, כי הבקשה נסובה על טענה שגויה, כאילו נחתם הסכם פשרה אשר במסגרתו הסכימו המשיבים לחיובם בקנס גירעון.
נטען, כי ההחלטה על החיוב בקנס גירעון התקבלה כחודשיים לאחר החתימה על הסכם הפשרה (ביום 26.3.2023) ועל כן אין לקבל את טענת המבקש שהסכם השומה מוֹנע מהם לתקוף את חיובם בקנס גירעון.
הואיל ומטעם המשיבים הועלתה טענה כי המפקח שדן בעניין אמר כי הסכם הפשרה בוטל עקב אי-תשלום המס תוך 14 ימים ממועד החתימה על הסכם הפשרה, נקבע בדיון מיום 29.11.2023 כי על המבקש להגיש הבהרה – האם הסכמי השומה בוטלו או שהם עומדים בתוקפם.
כמו-כן, המבקש התבקש להודיע האם הוא עומד על עמדתו כי הטלת קנסות הגירעון עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 95 לחוק.
המבקש הגיש הבהרה מטעמו, במסגרתה צוין שהמבקש לא הודיע כי הסכמי השומה בטלים ולפיכך הסכמי השומה תקפים ועל המשיבים לקיימם. בהתאם לכך, נטען כי יש לסלק את הערר על הסף בכל הנוגע לסוגיית בסיס הרכישה בשומות.
עוד הבהיר המבקש, כי ביחס לקנס הגירעון בו חויבו המשיבים 1 ו-2, קנס הגירעון הוטל כדין בהתאם להוראות סעיף 95 לחוק, אך בכל הנוגע לקנס הגירעון בו חויבו המשיבים 3 ו-4, הבהיר המבקש, כי לאחַר בחינה מחודשת של העוּבדות, הוברר כי בעניינם לא קיים גירעון העולה על 50% ולפיכך החליט המבקש לחזור בו מחיובם בקנס גירעון.
בתגובה מטעם המשיבים להודעת ההבהרה מטעם המבקש, נטען כי המבקש מנסה "להסתמך אך ורק על טענה פרוצדוראלית בגין הסכם השומה שנחתם", וזאת ביחס לאופן ייחוס העלויות בשומה.
נטען, כי המבקש אינו טוען דבר לגופו של עניין והוא מסכים מבחינה מהותית שאופן החישוב שקבע המפקח בהליך ההשגה שגוי והעלות שנקבעה בהסכם הפשרה, שגויה. עוד נטען, כי המשיבים עומדים על זכותם לחקור בחקירה נגדית את נציגי המבקש, בכדי להוכיח את טענותיהם.
בכל הנוגע לקנס הגירעון בו חויבו המשיבים 1 ו-2, נטען, בין היתר, כי טענות המבקש מהוות הרחבת חזית, שאין לה זכר בכתב התשובה.
ועדת-הערר קיבלה את בקשת מנהל מיסוי מקרקעין לסלק על הסף את הטענות בערר הנוגעות לעלות שנקבעה בהסכם הפשרה ודחתה את בקשתו לסלק על הסף את הטענות הנוגעות לקנס הגירעון (קישור להחלטה).
הטלת קנסות על-ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות ביקורת ניכויים שהֵחלה לאחַר שהחברה דיווחה למוסד על ביקורת קודמת של פקיד-השומה
ביום 8.7.2024 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין "מאיר" חברה למכוניות ומשאיות בע"מ.
להמשך, לחצו כאן.