לוגו אלכס שפירא ושות׳

עדכוני מלחמה | תיקוני חקיקה מוצעים | מס בשיעור 10% על השכרת דירה למגורים – אין חובה לשלם עד 30.1 | נאמנות, הקדש ומתנות הפטורות ממס שבח | שומת ניכויים והסתמכות על חוות-דעת מומחה למיסים | ביטוח לאומי ועוד

24/01/2024

הבהרה לעניין פיצוי בגין אבדן דמי שכירות למשכיר ודיור חלופי לשוכרים בקשר לדירות מגורים ביישובים שפונו

פורסמה הבהרת רשות המיסים בנושא.
למַעבר להבהרה, לחצו כאן.

הקלות לעניין יישום הוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה לאור מלחמת "חרבות ברזל"

במבזק מס' 2052 מיום 21.11.2023 דיווחנו על פרסום הנחייתו בנושא של רו"ח (משפטן) רולנד עם-שלם, סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות המיסים (קישור להנחיה).

וכך צוין בהנחיה:
"במענה לפניות בנוגע להגשת תוכניות הקצאה חדשות של אופציות לעובדים וכן בעניין העמידה בלוחות זמנים להפקדת המסמכים הרלוונטיים בידי הנאמן, להלן מספר הנחיות:
הפקדת החלטות דירקטוריון וכתבי הקצאה בידי הנאמן:
סעיף (1) להגדרת 'הקצאת מניות באמצעות נאמן' אשר בסעיף 102(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: 'הפקודה'), קובע כי 'המניות, לרבות כל זכות המוקנית מכוחן, הופקדו במועד ההקצאה בידי נאמן עד תום התקופה לפחות' (להלן: 'הסעיף').
בעניין ההפקדה במועד ההקצאה, נקבע במכתב סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים מיום ה' אב תשע"ב, 24 ביולי 2012 (להלן: 'הנחיה') כי לאור הקושי הקיים בהפקדת המניות בידי הנאמן במועד ההקצאה, יראו עמידה בהוראות הסעיף ככל ויעמדו בתנאים שלהלן:
א. ביחס לכל הקצאה, החברה תעביר לידי הנאמן את החלטת הדירקטוריון המסוימת המאשרת את ההקצאה לניצעים הרלוונטיים (להלן: 'ההחלטה') בתוספת מסמכים נוספים המפורטים בהנחיה, תוך 45 יום ממועד קבלת ההחלטה.
ב. בהענקת אופציות, החברה תעביר לידי הנאמן את כתבי ההענקה (Letters Grant), תוך 90 יום ממועד קבלת ההחלטה.
ג. בהקצאת מניות של חברה פרטית, החברה תעביר לנאמן את תעודות המניות המקוריות או עותק ממרשם בעלי המניות של החברה בו יצוין מספר המניות המוקצות על שם הנאמן, תוך 90 יום ממועד קבלת ההחלטה.
ד. בהקצאת מניות של חברה שמניותיה רשומות למסחר, החברה תפקיד את המניות בחשבון במוסד פיננסי המתנהל על שם הנאמן, תוך 90 יום ממועד קבלת ההחלטה.
במקרים בהם אחת מהתקופות המפורטות בסעיפים א-ד להנחיה זו הסתיימה או תסתיים בתקופה שמתאריך ט"ז תשרי תשפ"ד, 01 באוקטובר 2023 ועד לתאריך י"ט טבת תשפ"ד, 31 בדצמבר 2023, הרי שאותה תקופה תוארך עד לתאריך י"ט טבת תשפ"ד, 31 בדצמבר 2023, וניתן יהיה לבצע את הפעולה הנדרשת באותה תקופה עד לתאריך י"ט טבת תשפ"ד, 31 בדצמבר 2023 וזאת מבלי שיראו בכך אי עמידה בתנאי הסעיף, בעניין ההפקדה במועד ההקצאה.
הגשת תוכניות הקצאה חדשות לאישור פקיד השומה:
יובהר, כי ניתן לבצע את ההודעה שהחברה נדרשת להודיע לפקיד השומה, 'על בחירתה במסגרת בקשתה לאישור התכנית', כנדרש בסעיף (2) להגדרת 'הקצאת מניות באמצעות נאמן' אשר בסעיף 102(א) לפקודה, גם באמצעות מערכת פניות למשרדים (להלן: 'מערכת מייצגים') וגם באמצעות מערכת פניות הציבור באתר האינטרנט של רשות המסים (להלן: 'מערכת מפ"ל').
מועד הגשת תוכנית ההקצאה במערכת המייצגים או במערכת מפ"ל, יחד עם כל המסמכים הנלווים הנדרשים, יהווה המועד ממנו יחל מניין 30 הימים הדרושים בסעיף 102(א)(2) לפקודה.
יש לשמור את מספר הפניה במערכת מייצגים או במערכת מפ"ל, לפי העניין, כתיעוד להגשת תוכנית ההקצאה.
ה' עׂז לְעַמוֹ יִתֵן, ה' יְבַרֵךְ אֶת עַמוֹ בַשָׁלוֹם" [ההדגשות במקור – א' ש'.]

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי אתמול (23.1.2024) פורסמה הודעת רשות המיסים (קישור להודעה) לפיה לאור הימשכות המלחמה בה משרתים גם חיילי מילואים רבים, ולאור פניות בנוגע להארכת חלק מהמועדים המפורטים בהנחייה דלעיל, במקרים פרטניים בהם קיימת בעיה להגיש את המסמכים הנדרשים במועדים שנקבעו בהנחייה, יש לפְנות למחלקת אופציות לעובדים בחטיבה המקצועית באמצעות דוא"ל, וזאת עם פרטי המקרה והקושי לעמוד במועדים.

עסקים ביישובים בני נצרים, ברור חיל, דורות, נווה, צוחר, אור הגנוז, בר יוחאי, מירון, ספסופה וקדיתא יכולים להגיש תביעות במסלולי פיצוי מיטיבים

שלשום (22.1.2024) פורסמה הודעת רשות המיסים בנושא.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

תיקוני חקיקה מוצעים

ביטול החישוב הליניארי המיוחד במכירת דירת מגורים מזכה שאינה פטורה ממס שבח

ביום 16.1.2024 פורסם תזכיר חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון), התשפ"ד-2024 ("התזכיר") (קישור לתזכיר).

במסגרת התזכיר מוצע לבטל בהדרגה את החישוב הליניארי המיוחד במכירת דירת מגורים מזכה שאינה פטורה ממס שבח,* כך שהָחל משנת 2026 ואילך יחויב במס גם השבח הריאלי שנצבר לפני יום 1.1.2014 וזאת בשיעור החָל על דירת מגורים שנרכשה בשנת 2014 ואילך (דהיינו 25%).**

* נזכיר, כי במסגרת תיקון 76 לחוק מיסוי מקרקעין בוצעו שינויים מהותיים בכללי הפטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים מזכה, ובכלל זאת בוטל הפטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים אחת לארבע שנים שהיה קבוע בסעיף 49ב(1) לחוק. מנגד, באותו תיקון נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 48א(ב2) לחוק, לפיה במכירת "דירת מגורים מזכה" (לרבות בידי תושב-חוץ) שיום רכישתה היה לפני 1.1.2014 (ואשר אינה פטורה, כולה או חלקהּ,*** ממס שבח) יחויב השבח במס לפי חישוב ליניארי מיוחד שעל פיו השבח הריאלי עד ליום 1.1.2014 יהיה פטוּר ממס; ואילו על יתרת השבח יחול מס בשיעור 25%. 
** אך ראו להלן לגבי מס נוסף.
*** כגון: מכירת דירת מגורים יחידה ששוויָה עולה על התקרה הפטורה ממס.

שיעור המס בגין תקופת הפטוֹר יעלה באופן מדורג על-פני ארבע שנים במדרגות של 5% עד להשוואת שיעור המס לשיעור מס השבח החָל על דירת מגורים שנרכשה בשנת 2014 ואילך.
כלומר, רק בתום חמש שנים מיום כניסת התיקון המוצע לתוקף, יושלם המהלך והטבת המס תתבטל באופן מלא.

נזכיר, כי סעיף 121ב לפקודת מס הכנסה משית מס נוסף בשיעור 3% על יחיד שהכנסתו החייבת גבוהה מ-721,560 ₪ (נכון לשנת-המס 2024) וזאת על חלק ההכנסה החייבת העולה על 721,560 ₪, כאשר "הכנסה חייבת" לעניין זה כוללת גם שבח ממכירת דירת מגורים ששווי מכירתה עולה על 5,382,285 ₪ והמכירה אינה פטורה ממס לפי כל דין.
משכך, ביטול החישוב הליניארי המוטב יגרור לא רק חיוב במס שבח בשיעור 25% אלא גם חיוב במס נוסף (ובלבד ששווי המכירה של הדירה הנמכרתעולה על 5,382,285 ₪).

עוד נזכיר, כי ביום 31.5.2023 פורסם ברשומות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024), התשפ"ג-2023 ("חוק ההסדרים") (קישור לחוק ההסדרים), בגדרו נקבע, בין היתר,* כי החישוב הליניארי המוטב לא יחול במכירת דירת מגורים מזכה בידי יחיד אם יתקיימו שני אלה:** (א) הן במועד רכישת הזכות במקרקעין שעליה בנויה דירת המגורים המזכה והן ביום 1.6.2023 לא הייתה בנויה על המקרקעין דירת מגורים;*** (ב) בניית דירת המגורים המזכה הושלמה לאחַר יום 31.12.2030.

* ראו סעיף 9(א)(2) לחוק ההסדרים.
** מדובר בתנאים מצטברים ולכן די בכך שאחד מהם לא יתקיים כדי שהמוכר
יהיה זכאי לחישוב הליניארי המוטב.
*** דירת מגורים (ולא דירת מגורים מזכה) כלשהי ולאו דווקא דירת המגורים הנוכחית.

הגם שהתיקון המוצע בנוגע לחישוב הליניארי המוטב צפוי להכניס לקופת המדינה סכום מינורי יחסית (1.3 מיליארד ₪ עד שנת 2030, כך על-פי האמור בתזכיר) אנו מעריכים כי קיימת סבירות גבוהה כי התיקון האמור אכן יעבור בחקיקה, וממילא נדרשת היערכות מתאימה.

קיבוע שיעורי מס הרכישה ברכישת דירת מגורים שאינה דירה יחידה

כידוע, ברכישת דירת מגורים* שאינה דירתו היחידה של הרוכש** קיימות שתי מדרגות מס רכישה ששיעורן, נכון לתקופה 15.1.2025-16.1.2024, הינו כדלקמן: על חלק השוֹוי שעד 6,055,070 ₪ – 8%; על חלק השוֹוי העולה על 6,055,070 ₪ – 10%.

* לעניין מס רכישה, דירת מגורים מוגדרת כדירה המשמשת או המיועדת לשמש למגורים, ובדירה שבנייתה טרם נסתיימה, למעט דירה שאין עִמה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה. הדירה אינה חייבת להיות בבעלות "יחיד". כלומר, גם אם הרוכש הינו תאגיד, תיחשב הדירה ל"דירת מגורים", ובלבד שהיא תשמש בפועל למגורים, כגון: למגוריו של מנהל התאגיד.
** למדרגות המס ברכישת דירת מגורים יחידה יהא זכאי יחיד תושב ישראל*** שרכש דירת מגורים, שהיא דירתו היחידה, או שב-18 החודשים שלאחַר הרכישה**** מכר דירת מגורים אחרת שהייתה דירתו היחידה עד למועד הרכישה, או שרכש את הדירה בחלוף אחת התקופות המפורטות בחוק לאחַר שרכש דירת מגורים אחרת במסגרת קבוצת רכישה ובעת שרכש את הדירה בקבוצת הרכישה הייתה היא דירתו היחידה, והכל בתנאי שהרוכש צירף להצהרה טופס מס' 7912 שבוֹ הצהיר כי הינו "תושב ישראל".
*** המונח "תושב ישראל" מוגדר כלרבות מי שבתוך שנתיים מיום רכישת הדירה היה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק כמשמעותם בסעיף 14(א) לפקודת מס הכנסה.*****
**** אם רכישת הדירה הייתה מקבלן: ב-12 החודשים מהמועד שבו הייתה החזקה בדירה שרכש אמורה להימסר לידיו על-פי ההסכם עם הקבלן; ואם חל עיכוב במסירת החזקה בשל נסיבות שאינן בשליטתו של הרוכש – ב-12 החודשים מהמועד שבו נמסרה לידיו החזקה בדירה בפועל.
***** המונח "תושב חוזר ותיק" מוגדר בסעיף 14(א) לפקודה כ"יחיד שהיה לתושב ישראל לאחר שהיה תושב חוץ במשך עשר שנים רצופות לפחות".

במסגרת התזכיר שצוין לעיל מוצע לעגן את שיעורי מס הרכישה החָלים ברכישת דירת מגורים שאינה דירה יחידה, ואשר נקבעו במסגרת תיקון 98 לחוק מיסוי מקרקעין עד לסוף שנת 2024 – כהוראת קבע.

העלאת שיעור המע"מ מ-17% ל-18% | העלאה מקבילה של  שיעור מס הרווח/שכר על מוסדות כספיים

שלשום (22.1.2024) פורסמו טיוטת צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין) (תיקון), התשפ"ד- 2024 (קישור לטיוטת הצו) וטיוטת צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשפ"ד-2024 ("טיוטת הצו הנוסף") (קישור לטיוטת הצו הנוסף).

במסגרת טיוטת הצו, מוצע לתקן את צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין), התשס"ה-2005 ולהעלות את שיעור המע"מ מ-17% ל-18%, וזאת הָחל מיום 1.1.2025. 

ואילו במסגרת טיוטת הצו הנוסף מוצע לתקן את צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים), התשנ"ג-1992 ולהעלות את שיעור מס השכר ומס הרווח המשולמים על פעילות בישראל של מוסד כספי מ-17% ל-18%. גם זאת, הָחל מיום 1.1.2025.*

* יצוין, כי בדברי-ההסבר לטיוטת הצו הנוסף נפלה טעות סופר, שכּן ההתייחסות שם היא להעלאת שיעור המע"מ ולא להעלאת שיעור מס הרווח ומס השכר על מוסדות כספיים.

נזכיר, כי במבזק האחרון (מבזק מס' 2061 מיום 15.1.2024) דיווחנו על פרסום תזכיר חוק לתיקון חוק מס ערך מוסף (הוראות לעניין מס שכר ומס ריווח על בנקים) (הוראת שעה) התשפ"ד-2024 ("התזכיר") (קישור לתזכיר), בגדרו מוצע להעלות את שיעור מס הרווח המוטל על הבנקים לשיעור של 26%, וזאת לשנים 2024 ו-2025, תוך שלגבי שנת 2024 השיעור הגבוה יחול לגבי החֵלק היחסי מה"רווח" בשנה זו ממועד כניסת החוק המוצע לתוקף.

ביטוח לאומי וביטוח בריאות

ביום 17.1.2024 פורסם תזכיר חוק התכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד-2024 – הגדלת ההכנסות מדמי ביטוח לאומי והעלאת דמי ביטוח בריאות ("התזכיר") (קישור לתזכיר).

בגדרו של התזכיר מוצע, בין היתר, להקפיא בחוק הביטוח הלאומי את גובה השכר הממוצע במשק שממנו נגזרים שיעורי גביית דמי הביטוח הלאומי, כך שבשנת 2025 הוא יהיה בגובה של השכר הממוצע במשק נכון ליום 31.12.2024.
בנוסף, ובין היתר, מוצע לתקן את חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולקבוע בו העלאה של שיעור דמי ביטוח בריאות, הָחל משנת 2025, לרבות השיעור המופחת הקבוע בעניין זה, ולמעט השיעור הקבוע עבור מקבלי גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, והכל כמפורט בתזכיר חוק זה.

מס בשיעור 10% על השכרת דירה למגורים – אין חובה לשלם עד 30.1

ביום 28.12.2023 (וכפי שדיווחנו במבזק מס' 2058) פורסמה באתר האינטרנט של רשות המיסים הודעה (לציבור הנישומים והמיַיצגים) בנושא תיקון הוראות סעיף 122 לפקודה ("ההודעה") (קישור להודעה). 
במסגרת ההודעה צוין, בין היתר, כי ההטבה הקבועה בסעיף 122 (דהיינו ניכוי דמי השכירות המוטבים (כמשמעותם לעיל) כהוצאה בחישוב ההכנסה מדמי השכירות שמקורם בדירה המושכרת) תחול על הכנסות שכירות המתקבלות מתחילת שנת 2023 ואילך ותינתן רק למי שמדַווח ומשלם מס לפי סעיף 122 לפקודה תוך 30 יום מתום שנת-המס שבה התקבלה ההכנסה משכר דירה, ככל שנותרו הכנסות שכירות לאחַר קיזוז דמי שכירות מוטבים.
וכך צוין בהודעה: "ההטבה [...] תינתן רק למי שמדווח ומשלם מס לפי סעיף 122 לפקודה, תוך 30 יום מתום שנת המס שבה התקבלה ההכנסה משכר דירה, ככל שנותרו הכנסות שכירות לאחר קיזוז דמי שכירות מוטבים" [ההדגשה במקור – א' ש'.]

באותו מבזק מס' 2058 ציינו, כי התניית הזכאות להטבה הקבועה בסעיף 122 לפקודה (דהיינו ניכוי דמי השכירות המוטבים (כמשמעותם לעיל) כהוצאה בחישוב ההכנסה מדמי השכירות שמקורם בדירה המושכרת) בכך שהדיווח ותשלום המס על ההכנסה מדמי השכירות יבוצע בתוך 30 יום מתום שנת-המס שבה התקבלה ההכנסה האמורה נוגדת, לדעתנו, את הוראות תיקון 159 לפקודה* כמו גם את פסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין מלר (ע"מ (מחוזי י-ם) 403/10)** ובעניין ש.א. (ע"מ (מחוזי מרכז-לוד) 11034-02-13).***

** כאמור, בעבר, מועד תשלום המס היה תוך 30 ימים ממועד קבלת ההכנסה (ולא תוך 30 ימים מתום שנת-המס). ביום 15.10.2007 פורסם ברשומות חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 159), התשס"ז-2007, בגדרו נקבע, כי תשלום המס (בשיעור 10%) יבוצע בתוך 30 ימים מתום שנת-המס ולא בתוך 30 ימים מיום קבלת ההכנסה. עוד נקבע, כי התיקון כאמור יחול רטרואקטיבית גם לגבי הכנסה מדמי שכירות שהופקה בשנת-המס 2006 בידי יחיד שלא שילם את המס על הכנסתו זו בתוך 30 ימים מיום קבלתה. ואולם, במקרה זה, מועד תשלום המס החָל על אותה הכנסה יהיה 30 ימים מיום פרסומו של תיקון 159 דלעיל (כאמור, תיקון זה פורסם ב-15.10.2007), וישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתום שנת-המס 2006 ועד למועד התשלום בפועל.
*** למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
**** למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

ואכן, לפני מספר ימים פורסם באתר האינטרנט של רשות המיסים נוסח מעודכן של ההודעה (לציבור הנישומים והמיַיצגים) בנושא תיקון הוראות סעיף 122 לפקודה ("ההודעה המעודכנת") (קישור להודעה המעודכנת).
וכך צוין בהודעה המעודכנת: "המס ישולם תוך 30 יום מתום שנת המס שבה התקבלה ההכנסה מדמי השכירות. נישום אשר ישלם את המס לאחר המועד שצוין לעיל יחויב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית הקבועים בחוק." [ההדגשה נוספה – א' ש'.] 

נזכיר, כי קיימים שני מסלולי מיסוי נוספים ליחיד המשכיר דירות למגורים בישראל: מסלול הפטוֹר ממס; ומסלול המיסוי הרגיל. 

להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.

עדכון סכומים במיסוי מקרקעין

ביום 17.1.2024 פורסמה הוראת ביצוע מיסוי מקרקעין מס' 2/2024 ("ההוראה") (קישור להוראה).

בגדרהּ של ההוראה מפורטים הסכומים המעודכנים לשנת-המס 2024 לגבי חוק מיסוי מקרקעין ותקנות מס רכישה ובכלל זאת מדרגות מס הרכישה ברכישת דירת מגורים, רכישה בידי "עולה" והקלה לרוכש משק חקלאי, סכום תקרת הפטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים מזַכה יחידה ובמכירת שתי דירות מגורים מזַכות, סכום תקרת הפטוֹר ורצפת הפטוֹר במכירת דירת מגורים מזַכה מקום בו התמורה הושפעה מקיומן של זכויות לבנייה נוספת, גובה הקנס על אי-הגשת הצהרה או הודעה למנהל מיסוי מקרקעין, סכומי האגרות בעד פעולות ושירותים וסכום שווי המכירה הקובע של דירת מגורים שאינה פטורה לעניין החבות במס נוסף.

ראו בעניין זה גם את הודעת רשות המיסים מיום 16.1.2024 (קישור להודעה).

נאמנות, הֶקדש ומתנות הפטורות ממס שבח

ביום 17.1.2024 ניתן פסק-הדין של ועדת ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין United Jewish Appeal – Federation of Jewish Philanthropies of New York, Inc.

לניתוח פסק-הדין, לחצו כאן.

שומת ניכויים והסתמכות על חוות-דעת מומחה למיסים

ביום 11.1.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פורין פאואר עובדים זרים בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשומות ניכויים (המגיעות לסכום מס כולל של כ-37 מיליון ₪, לא כולל הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות) שהוציא המשיב (פקיד-שומה חולון) למערערת (חברת כוח אדם אשר עָסקה באספקת עובדים זרים לענף הבניה מסין, מולדובה ואוקראינה) בגין שבעה רכיבים.
חלק הארי של החיוב האמור נובע מאי-תשלום היטל עובדים זרים* ורכיבים משמעותיים נוספים בשומות נוגעים לנקודות זיכוי שנלקחו בחשבון בחישוב החבות במס של העובדים הזרים ומאי-ניכוי מס במקור מדמי שכירות ששולמו לבעלי דירות שנשכרו לצורך שיכון העובדים הזרים.

* מכוח סעיף 45(א) לחוק התכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק ההיטל").

יתר רכיבי השומה השנויים במחלוקת נוגעים להיעדר זקיפת הכנסה לעובדים בְּשל שווי מגורים, שווי ביטוח רפואי, ושווי שימוש רכב.
בנוסף, חִייב המשיב את המערערת בקנס בסך של כ-5.57 מיליון ₪ בְּשל אי-ניכוי מס במקור לפי סעיף 191א לפקודת מס הכנסה.
השגה שהגישה המערערת נדחתה ומכאן הערעור, בגדרו העלתה המערערת טענות שונות ביחס לסוגיות שבמחלוקת ובכלל זאת טענת הסתמכות על ייעוץ מקצועי ובפרט על חוות דעתו של יועץ המס מר ילינביץ וזאת בהקשר לקנס שהטיל עליה המשיב, כאמור, בְּשל אי-ניכוי המס במקור.

נזכיר, כי במבזק מס' 1969 מיום 16.3.2022 דיווחנו על החלטתו של השופט קירש בבקשה שהגיש המשיב לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה* ובה רשימה ארוכה של סעדים להבטחת הגבייה של המס לתשלום על-פי השומות שהוצאו למערערת, וזאת, לאחַר שדרישתו שתינתן ערובה לתשלום המס לא קוימה (קישור להחלטה).

* סעיף 194 לפקודה, בחלקיו הרלבנטיים לענייננו, קובע:
(א) היתה לפקיד השומה סיבה לחשוש, כי המס על הכנסה פלונית לא ייגבה משום שיש בדעתו של אדם פלוני לצאת מישראל, או מחמת סיבה אחרת, רשאי הוא –
(1) אם כבר נישום אותו אדם לענין אותה הכנסה או שהוא חייב לגביה בתשלום מקדמות – לדרוש בהודעה בכתב, שהאדם יתן מיד ערובה, כדי הנחת דעתו של פקיד השומה, לתשלום המס שנישום, או המקדמות שהוא חייב בהן;
[...]
(ג) לא שילם הנישום את המס או לא נתן את הערובה לפי סעיף קטן (א)(1), רשאי בית המשפט המוסמך על פי בקשת פקיד השומה, לתת צו, אף שלא בפני הנישום –
(1) על עיכוב יציאתו מהארץ;
(2) על עיקול רכושו ואם נוכח כי יש חשש סביר שהמס לא ייגבה וכי אין די בעיקול כדי להבטיח את גבייתו – על תפיסת רכושו.
[...]"

במקביל להגשת הבקשה לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, כאמור, הִפעיל המשיב גם את סמכותו על-פי סעיף 119א לפקודה ("גביית מס בנסיבות מיוחדות") וקבע, כי בְְּשל נסיבות המקרה ניתן לגְבות את המס שהמערערת חייבת בו גם מידי בעלי מניותיה בתקופה הרלבנטית – חברת ס.ש. יעדים בע"מ ("ס.ש. יעדים") ומר אלכסנדר שינדר ("שינדר").*

* עד לחודש יולי 2020 החזיק שינדר במישרין את מלוא מניותיה של המערערת ואילו היום ס.ש. יעדים הינה בבעלותו המלאה של שינדר והיא מחזיקה במלוא מניות המערערת.

סוגיית החלתו של סעיף 119א היא נושא לערעור נפרד (ע"מ (מחוזי ת"א) 31700-01-22) אשר הוגש על-ידי ס.ש. יעדים ושינדר. מטעמי יעילות הדיון, שמיעת הערעור בעניין סעיף 119א אוחד עם שני הערעורים שהוגשו על-ידי המערערת בקשר לשומות הניכויים, אולם השופט קירש החליט להתייחס לשאלת תחולת סעיף 119א בפסק-דין נפרד שיינתן בהמשך.

עוד נזכיר, כי במבזק מס' 1980 מיום 22.6.2022 דיווחנו על החלטתו הנוספת של השופט קירש בעניינה של המערערת, במסגרתה נדחתה טענת הסף של המערערת לפיה השומות ביחס להיטל הוצאו על-ידי עובדי המשיב שהוסמכו לערוך שומות לפי פקודת מס הכנסה ולא שומות היטל עובדים זרים ועל-כן שומות ההיטל הוצאו לה בחוסר סמכות ודינן בטלוּת (קישור להחלטה).

השופט קירש דחה את הערעורים וחִייב את המערערת בהוצאות המשיב בסך 50,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, נדרש השופט קירש להיטל שהוטל על המערערת בגין העסקת העובדים הזרים.
השופט קבע, כי ההיטל האמור בדין הוטל, ודחה את כלל טענות המערערת בעניין זה ובכלל זאת שתכלית חוק ההיטל לא התקיימה ושמלכתחילה, בהיעדר עובדים מקומיים שהיו מוכנים לעבוד בענף הבנייה, ההיטל לא יכול היה לתמרץ את העוסקים בענף להעסיק עובדים ישראלים; שביטול חוק ההיטל בשנת 2022* מלמד על כך שהמחוקק עצמו הבין שתכלית החוק לא הושגה בפועל; שההיטל מייקר את העסקתם של עובדים זרים ובכך מפְלה אותם בסיכויי הקַבלה לעבודה לעומת עובדים ישראלים וממילא יוצר אפליה במיסוי בין עובדים זרים ועובדים ישראלים; ושההיטל "מגולגל" לעובד הזר באמצעות הפחתת משכורתו ברוטו וכתוצאה מכך מביא לפגיעה בשכרו נטו.

* ראו לעניין זה מבזק מס' 1962 מיום 6.2.2022 (קישור למבזק). 

השופט קירש המשיך ונדרש לנקודות הזיכוי (2.25) שהמערערת הביאה בחשבון בעת חישוב המס של העובדים הזרים על-בסיס טענתה כי עובדים אלה נחשבים ל"תושבי ישראל".
השופט דחה טענה זו כמו גם את טענת המערערת כי שלילת נקודת הזיכוי מהעובדים הזרים עומדת בסתירה עם הוראות אי-האפליה באמנות המס הרלבנטיות ועם סעיף 196 לפקודת מס הכנסה. זאת, תוך שהוא מַפנה, בין היתר, לפסק-הדין בעניין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (בג"ץ 8421/14).*

* ראו לעניין זה מבזקנו מיום 9.3.2017 (קישור למבזק). לסקירת השינויים בנושא נקודות הזיכוי הניתנות לעובדים זרים, ראו מבזק מס' 1734 מיום 16.8.2018 (קישור למבזק).

בהמשך הדברים, נדרש השופט למחלוקות בנושא הוצאות המגורים (שכר-דירה, תשלומי ארנונה, מים, חשמל וגז) ותשלומי הביטוח הרפואי בהם נשאה המערערת עבור העובדים הזרים וקבע, כי מדובר, כעמדת המשיב, בהכנסת עבודה (טובת הנאה) בידי העובדים שבגינהּ היה על המערערת לנַכּוֹת מס במקור.
אגב ניתוחו, דחה השופט קירש את טענת המערערת כי המגורים ניתנו לעובדים לנוחותה וכי די בכך שהמערערת קבעה את תנאי המגורים כדי להוכיח שנוחותה היא העיקר. "לדידי, ביישום מבחן 'הנוחות', ועל רקע ההלכה שנקבעה בעניין חיים ניסים, כדי לקבוע כי אין מדובר טובת הנאה החייבת במס בידי העובד, לא די בקיום אינטרס או יתרון אצל המעביד בשיכון העובדים במקום מסוים או במגורים מסוג מסויים, ואף לא די בהעדר הברירה מבחינתם של עובדים ('הכתבת התנאים'). הרי העמדת המגורים לשימוש העובדים, גם כאשר התנאים הם צנועים למדי, חוסכת להם הוצאה ממשית שאחרת הם היו נדרשים לממן מהכנסתם הפנויה. להבנתי, נדרש שאילוץ יוצא דופן, הנעוץ באופי העבודה המתבצעת או במיקום ביצועו (או שניהם יחד), מחייב הספקת מקומות מגורים ייעודיים לעובדים כתנאי חיוני לניהול עסקי המעסיק כסדרם. ככלל, עצם 'ההכתבה' איננה קובעת. ייתכן שלמעסיק עניין ויתרון בשיכון עובדיו בדירות מסויימות ואין הוא מוכן לסבסד את מגוריהם בשום מקום אחר – אולם בהעדר אילוץ נוסף וזיקה הדוקה ומיוחדת בין המגורים לבין מהות עסקי המעביד, אזי הכתבת התנאים איננה כשלעצמה מאיינת את טובת ההנאה הניתנת לעובדים, שלא יידרשו לממן מכיסם דמי שכירות" (פס' 34) [ההדגשות במקור – א' ש'.]

אשר לאי-ניכוי המס במקור מדמי השכירות ששילמה המערערת, קבע השופט, כי המערערת הייתה חייבת לנַכּוֹת מס במקור בשיעור 35% מכוח הוראות צו מס הכנסה (קביעת דמי שכירות כהכנסה לעניין ניכוי במקור), התשנ"ח-1998 ותקנה 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלום דמי שכירות), התשנ"ח-1998 שעניינן בשוכר נכס מקרקעין הזכאי לתבוע את דמי השכירות כהוצאה בייצור הכנסה.
השופט דחה את טענת המערערת כי בעלי הדירות היו אנשים פרטיים החייבים במס בשיעור 10% בלבד על דמי השכירות (מכוח סעיף 122 לפקודת מס הכנסה) ועל-כן לא היה מקום מלכתחילה לנכות מס במקור בשיעור של 35% מדמי השכירות. לדבריו, לפקיד-השומה אכן מוקנית סמכות להקטין את שיעור הניכוי במקור במקרה בו עלול להתהוות עודף מס, אך המערערת לא הראתה שהיא פנתה למשיב בבקשה להקטנה כאמור.
השופט קירש דחה גם את טענתה הנוספת של המערערת לפיה המשיב קיבל ממנה שמות של בעלי הדירות והיה יכול לבדוק במערכות רשות המיסים אם המס שולם על ידיהם כנדרש, וככל שלא שולם המשיב יכול היה לדרוש אותו מהמשכירים, כמפיקי ההכנסה. "אלא שטענה זו איננה יכולה להוות הגנה והצדק לאי ניכוי המס במקור בעת התשלום. חובת המערערת כמשלם לנכות מס במקור איננה מותנית בהתנהגות מקבלי ההכנסה, לא בהתנהגותם המצופה (למשל, לדווח כדין על הכנסותיהם) ולא בהתנהגותם הידועה בדיעבד" (פס' 45). השופט אף ציין שטיעון דומה הועלה בעניין י.ב. שיא משאבים בע"מ (ע"מ (מחוזי מרכז) 10317-01-21) ונדחה על-ידי השופט ד"ר א' גורמן (פס' 112-107 לפסק-הדין).

השופט קירש המשיך ונדרש למחלוקת בנושא שווי השימוש ברכב ובכלל זאת לטענת המערערת כי לא זקפה לעובדיה שווי מלא בהתאם לקבוע בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987 ביחס לכלי רכב שהיו "רכבים תפעוליים" כמשמעותן באותן תקנות והמוחרגים מהגדרת "רכב".
השופט דחה את הטענה בקובעו, כי זו לא הוּכחה וכי המערערת לא סיפקה כל פירוט או תיעוד אשר לזהוּת הרכבים והשימוש שנעשה בהם.

לבסוף, נדרש השופט קירש לקנס (בסך של כ-5.57 מיליון ₪) שהטיל המשיב על המערערת מכוח סעיף 181א לפקודה בְּשל אי-ניכוי המס במקור ולבקשת המערערת לבטל את הקנס או לחילופין להקטינו מהטעם שהסתמכה על ייעוץ של גורמים מקצועיים ועל חוות דעתו של יועץ המס מר ילינביץ (מר שינדר הצהיר, כי הוא פעל בהתאם לייעוץ שהוא קיבל ממר ילינביץ).
השופט ציין שבמסגרת חוות-הדעת (שצורפה לתצהירי המערערת), שאינה נושאת תאריך, ניתח מר ילינביץ את הפּסיקה הקיימת והציע את פרשנותו להוראות החוק (בנימוקים הדומים לטיעוני המערערת בערעורי המס), לפיה אין חובה לשלם את ההיטל בענף הבניה, בְּשל היעדר עובדים ישראליים בתחום וכי גביית ההיטל בנסיבות אלו תביא ל"אבסורד".
עוד ציין השופט, וכאן עיקר, כי בסיום חוות דעתו של מר ילינביץ נרשם, כי "קיימת קיימת סבירות גבוהה מאוד כי פקיד השומה לא יקבל את הדיווח [...] ויאלץ את החברה לערער על ההחלטה"; וכי דברים אלה שומטים את הקרקע מתחת לטענת ההסתמכות בתום-לב על חוות-הדעת כמצדיקה הימנעות מתשלום ההיטל, ללא גילוי נאות בפני המשיב.
בנוסף, ציין השופט קירש, כי מר ילינביץ ככל הנראה ליווה את החברה במהלך שנות פעילותה ובאותה תקופה ניתנו מספר פסקי-דין בנושא החיוב בהיטל עובדים זרים, ואין סימן לכך שהמערערת פנתה ליועץ האמור בבקשה לעדכן את חוות-הדעת על-מנת לשַקף את התפתחות הפסיקה.
זאת ועוד. המערערת לא זימנה את מר ילינביץ להעיד בפני בית-המשפט בקשר לנסיבות כתיבת חוות דעתו והסתמכות המערערת עליה.

השופט קירש הוסיף וציין, כי לתצהיר שהוגש במסגרת הערעור בנוגע לחבות על פי סעיף 119א לפקודה (ע"מ 31700-01-22), צורפה חוות-דעת נוספת של מר ילינביץ, מחודש מאי 2017, הפעם בעניין נקודות הזיכוי לעובדים זרים. בחוות-דעת זו נקבע, כי תקנות מס הכנסה (זיכויים לעובד זר), התשע"ה-2014 לא תחולנה במקרה הנדוֹן משום שהעובדים הם תושבי ישראל והתקנות מפְלות אותם בניגוד לאמנות למניעת כפל-מס.
בחוות-דעת זו אמנם לא הופיעה הסתייגות מפורשת כמו זו שבחוות-הדעת בנושא ההיטל, אך גם כאן ניצב קושי בדרך לקבלת טיעון המערערת והוא פסק-הדין בבג"ץ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שהוזכר לעיל. שכּן, פְּסָק זה, שבו נקבע שהנהגת נקודות זיכוי מופחתות לעובדים זרים איננה נוגדת את אמנות המס, ניתן כבר ביום 7.3.2017, דהיינו בסמוך לתחילת תקופת השומה הנדונה וייתכן שלפני מתן חוות-הדעת הנוספת.
לאור כל האמור, קבע השופט קירש שאין מקום להתערב בשיקול דעת המשיב בהטלת הקנס בהתאם לסעיף 191א לפקודה.

שומות לפי מיטב השפיטה, פסילת ספרים וקנס גירעון

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1982 מיום 5.7.2022 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין זבדצקי.

נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים שהדיון בהם אוחד, ביחס לשומות שהוציא המשיב (פקיד-שומה ירושלים 3) לבני-הזוג זלמן זבדצקי ("המערער 1") ויהודית זבדצקי ("המערערת 2") (ביחד: "המערערים") ולחברת אפ-גרדאבל בע"מ (המערערת 3) ("החברה-המערערת") שהיא חברה פרטית העוסקת בשיווק, מכירה ותיקון של מחשבים וכן של ציוד היקפי למחשבים.
בעקבות חשדות שעלות כנגד החברה-המערערת בנוגע לאספקת ריהוט משרדִי לחברת אינטל, נפתחה נגד החברה-המערערת חקירה על-ידי המשיב בנוגע להפרת הוראות פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ ובעקבותיה הוצאו למערערים שומות וכן הוגש נגד המערער 1 והחברה-המערערת (ועובד נוסף של החברה) כתב אישום במסגרת ת"פ 22648-07-16 המתנהל בבית-משפט השלום בירושלים ("התיק הפלילי").
במסגרת השומה שהוּצאה לחברה-המערערת, שלל המשיב ניכוי בגין 6 חשבוניות שהונפקו לחברה על-ידי חברת "עולם המחשב" בניהולו של מר חאלד מוגרבי ("חאלד") בסך כולל של 493,000 ₪, בטענה כי החברה-המערערת לא התקשרה עם חאלד בנוגע לחשבוניות שנתקבלו לכאורה מחברתו. בנוסף, קבע המשיב, כי יש לראות את פנקסי החברה-המערערת כבלתי-קבילים לשנות-המס 2010 ו-2011, וזאת בהתאם להוראות סעיף 130(יא)(1) לפקודת מס הכנסה.
במסגרת השומה שהוּצאה למערערים, קבע המשיב, כי יתרת החובה בסך 721,248 ₪ שנרשמה בספרי החברה-המערערת לחובתו של חאלד וחברתו מהווה הכנסה של המערערים ממשכורת בשנת 2011, או לחלופין הכנסה מדיבידנד. בנוסף, קבע המשיב, כי סך של 10,000 ₪ הנוגעים להמחאה שניתנה לבנם של המערערים ואשר נרשמה בספרי החברה-המערערת כתשלום  לספק בשם "ספאד", הינו פיקטיבי ויש לראותו כהכנסה של המערערים. עוד קבע המשיב, כי יתרת החוב של המערער 1 בדוחותיה הכספיים של החברה-המערערת ליום 31.12.2013 בסך 104,224 ₪ מהווה הכנסה מדיבידנד בידי המערערים בשנת 2013.
בנוסף לאמור, חִייב המשיב את המערערים בקנס גירעון בגין התרשלותם בדיווח על הכנסותיהם לשנות-המס 2013-2011, בהתאם לסעיף 191 לפקודה.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעורים ברובם (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, התייחס השופט דורות לטענת המערערים לפיה המשיב עשה דין לעצמו וסירב להעביר להם את חומרי החקירה עליהם התבסס במסגרת קביעותיו בשומות מושא הערעור, ומנגד לטענת המשיב כי החומרים שימשו אותו לצורך התיק הפלילי.
השופט הבהיר, כי המערערים אכן נפגעו מכך שהמשיב בחר שלא לחשוף בפניהם את כלל החומרים ששימשו אותו כבסיס לקביעת השומות; וכי העובדה שהמשיב החליט בסופו של דבר (עם תום החקירה הפלילית) להגיש כתב אישום כנגד המערער 1 ועובד החברה-המערערת אינה מעלה או מורידה מהחובה המוטל על המשיב לחשוף בפני הנישום את החומרים ששימשו אותו כבסיס לשומה ולאפשר לו לעיין בחומרים המשַמשים בסיס לשומה נגדו, לפחות ממועד סיום החקירה הפלילית והגשת כתב האישום.
עם זאת, השופט דורות קבע – תוך שהוא מַפנה לדברי השופט ד' מינץ בעניין שווארמה א.ש. בע"מ (ע"א 5072/19) – כי למרות הפגיעה המסוימת במערערים בדיוני ההשגה, אין בפעולותיו של המשיב כשלעצמן כדי לפסול את השומה.

אשר לפסילת ספרי החברה-המערערת, קבע השופט דורות, כי עיון בנימוקי הערעור מטעם המערערים מעלה כי הם לא התייחסו כלל לעניין פסילת הספרים על-ידי המשיב; ויתרה מכך, גם בחקירת המצהירה מטעם המשיב לא מצאו המערערים לחקור אותה בסוגיה זו.
אומנם, המערערים מצאו לטעון, כבדרך אגב, במסגרת סיכומיהם כי לא היה מקום לפסילת הספרים, אך אין בטענה סתמית זו בכדי להביא לביטול קביעתו של המשיב.
למעלה מן הצורך, קבע השופט דורות, כי גם לגופו של עניין יש לקבל את עמדת המשיב בנוגע לפסילת הספרים. שכּן, הצטברות הליקויים שהוצגו בניהול ספרי החברה-המערערת מביאה למסקנה הברורה כי המערערים התנהלו באופן בלתי-תקין ובהיקף שמצדיק את פסילת הספרים.

השופט דורות המשיך ונדרש לשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה ונטל השכנוע במקרה זה, וקבע, כי מדובר במחלוקת פנקסית ועל-כן לאור פסילת ספרי החברה-המערערת אין די באמירות כלליות ובעדויות בעל-פה של המערערים בכדי להרים את הנטל המוטל עליהם, אלא נדרש מהם להציג ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיהם ואין בניסיונות המערערים להיבנות מכך שבית-המשפט יאמין להצהרותיהם ועדויותיהם ועליהם היה לתמוך טענותיהן בראיות של ממש.

לגופו של עניין, קיבל השופט דורות את עמדתם של המערערים ביחס לכל הסוגיות שבמחלוקת למעט בעניין ההמחאה בסך 10,000 ₪ (תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחו של השופט בפס' 85-76 ובכלל זאת לעניין חוזר מס הכנסה מס' 2/2012 בנושא אסמכתאות‏ להתרת‏ הוצאות‏ ו/או ‏דרישת‏ עלויות" ("חוזר 2/2012") (קישור לחוזר 2/2012).
השופט דורות הוסיף וקבע, כי בדין חִייב המשיב את המערערים בקנס גירעון, שכּן התנהלותם אכן עלתה כדי רשלנות. עם זאת, נקבע, כי לאור קבלת הערעורים ביחס למרבית הסוגיות, יהיה על המשיב לחשֵב מחדש את סכום הקנס בהתאם לרכיבים שהערעור בגינם נדחה.

פסק-הדין של בית-המשפט העליון

פקיד-שומה ירושלים 3 ערער על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ואילו המערערים (המשיבים בערעור לעליון) הגישו ערעור שכנגד ושלשום (22.1.2024) ניתן פסק-הדין בערעורים (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שמיעת טיעוני הצדדים, קיבלו הצדדים את המלצת המותב (השופטים י' עמית, נ' סולברג ו-י' וילנר) כך שהמשיבים ישלמו סך של 231,000 ₪ בגין 6 החשבוניות נשוא פסק-הדין מבלי שיחויבו בקנס גירעון וללא צו להוצאות.
עוד צוין בפסק-הדין, כי פסָק זה יבוא חֵלף פסק דינו של בית-המשפט קמא, וכפי שהמותב הביע דעתו במהלך הדיון, היישום במקרה דנן של חוזר 2/12 אינו מביא למסקנה אליה הגיע בית-המשפט קמא ולפיה יש להכיר בהוצאה לרכישת הציוד כהוצאה בפועל וכהוצאה לצורך ייצור הכנסה.

בקשה לביטול פסק-דין עקב אי-התייצבות

ביום 15.1.2024 ניתנה החלטתה של יו"ר ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה, השופטת א' וינשטיין, בעניין שורשים נכסים בע"מ (קישור להחלטה).

עניינה של ההחלטה ב"בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד" שהגישה המבקשת באמצעות בא כוחה, עו"ד זיו לוטן, שהוא אף בעל המניות במבקשת ומנהלה.
לטענת המבקשת, ביום 14.1.2024 ניתן פסק-דין בערר שהוגש על-ידי המבקשת (שעניינו בהחלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) לדחות את בקשת המבקשת לביטול עסקה), וזאת בהיעדרם של המבקשת ובא כוחה בדיון קדם המשפט שנקבע לאותו יום. זאת, בין היתר, בטענה כי מדובר ב"מחטף" מצד המשיב ו"יוזמה" של בית-המשפט ליתן פסק-הדין נגד המבקשת.

לאחַר שפירטה את השתלשלות האירועים על-מנת להעמיד את העוּבדות על מכונן (ראו פס' 3 להחלטה), התייחסה השופטת וינשטיין לטענות המבקשת לעילות לביטול פסק-הדין ודחתה אותן. זאת, תוך שהיא מביעה ביקורת עזה על התנהלות המבקשת ובא כוחה והתנסחותם המשתלחת בבית-המשפט. "הטענות וסגנונן בבקשה לביטול פס"ד ובתצהיר ב"כ המבקשת ממחישים את היעדר הכבוד מצד המבקשת לבית המשפט ולהליך המשפטי, את הזלזול המביש בזמנו של בית המשפט ומדגישים התנהלות של 'אני ואפסי עוד' – שאיננה מקובלת ולא תינתן לה גושפנקא על ידי בית משפט זה" (פס' 17).

הגם שהשופטת וינשטיין לא מצאה כי נדרשת תגובה של המשיב לבקשת המבקשת, המבקשת חויבה בהוצאות בסך 10,000 ₪ לאוצר המדינה, וזאת לאור התנהלות המבקשת ובא כוחה, הזלזול הברור והבוטה בזמנו של בית-המשפט ובהחלטותיו ועשיית הדין העצמית.

בקשה להוסיף ראיה וחוות-דעת הנדסית נוספת בערר מיסוי מקרקעין

ביום 17.1.2024 ניתנה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין שמילוביץ.

עניינה של ההחלטה בבקשת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) לקבלת רשות לצרף לתיק, שבו כבר הוגשו כלל התצהירים מטעם הצדדים, החלטה של ועדת-המשנה לתכנון ובנייה מיום 20.9.2023 הדוחה את בקשת העוררת לשימוש חורג למגורים. בהתאם לאמור בבקשה, רק ביום 26.12.2023 נודע למשיב על קיום ההחלטה האמורה של ועדת-המשנה לתכנון ובניה. 
ועדת-הערר ביקשה את תשובת העוררת לבקשת המשיב להוספת ראיה.
ביום 7.1.2024 ניתנה תגובת העוררת לפיה היא אינה מתנגדת לצירוף ההחלטה כראיה ובלבד שתתאפשר גם צירופה של חוות-דעת הנדסית נוספת מטעם העוררת, מיום 27.8.2023, אשר לא הייתה בפני הוועדה לתכנון ובניה בעת מתן ההחלטה. עוד צוין בתגובת העוררת, כי חוות-הדעת הנוספת לא הוגשה מלכתחילה לתיק היות שניתנה לאחַר הגשת ראיות העוררת וכי הדברים נכונים גם לגבי ההחלטה אותה מבקש המשיב להגיש כיום.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ה' קירש (ועל דעת חברי הוועדה), החליטה להתיר למשיב את הגשת החלטת ועדת-המשנה (ללא תוספת מסמכים נלווים וללא תוספת טיעונים כלשהם) ושלא להתיר את הגשתה של חוות-הדעת הנוספת מטעם העוררת (קישור להחלטה).

כפל-מס וקנס בגין פסילת ספרים

ביום 15.1.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין אבו סרחאן.

עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים שהגיש המערער, שהדיון בהם אוחד, על החלטות המשיב (מנהל מע"מ ירושלים) לחיֵיב את המערער בכפל-מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ בעקבות הוצאת חשבוניות שלא כדין וכן בקנס בגין פסילת ספרים לפי סעיף 95 לחוק.*

* נזכיר, כי במהלך קדם המשפט המסכם, טענה ב"כ המערער כי נטל הבאת הראיות בערעור צריך להיות מוטל על כתפיו של מנהל מע"מ, ואילו המערער  יישא בנטל השכנוע. מנהל מע"מ חָלק על טענה זו וטען, כי נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע מוטלים על כתפי המערער. עוד טען המנהל, כי טענה זו יכולה וצריכה הייתה לעלות בקדם המשפט, לפני הגשת התצהירים מטעם הצדדים. בסוף הדיון נקבעה ישיבת הוכחות ליום 25.5.2022, בה ייחקרו המצהירים מטעם הצדדים. עוד נקבע, כי תינתן בנפרד החלטה ביחס למחלוקת בדבר נטל הבאת הראיות בערעור. 
ביום 28.2.2022, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1967, ניתנה ההחלטה האמורה תוך שבית-המשפט קיבל את עמדת המערער (קישור להחלטה). נקבע, כי אין הצדקה להבחין בין נטל הבאת הראיות בהליך ערעור על החלטה של מנהל מע"מ להטיל כפל-מס מכוח סעיף 50(א1) לחוק מע"מ, כפי שזו נקבעה בהלכת זאב שרון (ע"א 3886/12) לבין נטל הבאת הראיות בהליך ערעור על החלטה של מנהל מע"מ להטיל כפל-מס מכוח סעיף 50(א) לחוק מע"מ.
בית-המשפט הוסיף וציין, כי חיזוק למסקנתו זו נמצא בפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין בוחניק (ע"א 8052/19), שם נקבע לגבי סעיף 50(א) לחוק, כי נטל הבאת הראיות מוטל על מנהל מע"מ להוכיח כי המערער הוא שהוציא את החשבוניות הפיקטיביות, ואילו נטל השכנוע כי נפל פגם בהחלטה נותר על כתפי המערער. כמו-כן, בית-המשפט העליון התייחס באותו עניין להלכת זאב שרון, וניתן להתרשם כי לא הבחין בין הקביעה שם לעניין סעיף 50(א1) לחוק מע"מ לבין סעיף 50(א) לחוק. לבסוף, נדרש בית-המשפט לטענת המשיב לפיה טענות המערער בדבר היפוך נטל הבאת הראיות יכלו לעלות כבר בשלב קדם המשפט, לפני הגשת תצהירי העדות מטעם הצדדים. צוין, כי ב"כ המערער הודתה במהלך הדיון כי לא יִיחסה חשיבות בתחילת הדרך לעניין זה ולכן ביקשה כי בית-המשפט לא יחמיר עם המערער וקבע, כי בנסיבות העניין, לאור דבריה של ב"כ המערער, לאור העובדה כי שלב ההוכחות טרם הֵחל וקבוע למועד מאוחר, וכן לאור פסיקת בית-המשפט העליון בדבר חשיבות היפוך נטל הבאת הראיות בהליך מסוג זה והפגיעה הפוטנציאלית הקשה בזכותו לקניין של המערער, יש לאפשר את העלאת הטענה באופן חריג, על אף השלב המאוחר שבו הועלתה. לאור כל האמור, נקבע, כי המשיב יישא בנטל הבאת הראיות והמערער יישא בנטל השכנוע בהליכי הערעור. דהיינו, בדיון ההוכחות ייחקר תחילה המצהיר מטעמו של המשיב, ולאחר מכן ייחקר המצהיר מטעמו של המערער.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את שני הערעורים תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

פרסומי המוסד לביטוח לאומי

נבקש לעדכנכם בדבר שלושה פרסומים מטעם המוסד לביטוח לאומי:

  • חוזר 1511 (קישור לחוזר) בנושא שינוי בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות לשנת 2024;

  • איגרת למעסיק לשנת 2024 (קישור לאיגרת) הכוללת את שיעורי דמי הביטוח על פי סוגי העובדים והטורים בטופס 102, התייחסות לתיאום דמי ביטוח למי שעובד בכמה מקומות עבודה וכן למי שעובד וגם מקבל פנסיה מוקדמת ועוד;

  • איגרת למשלם הפנסיה לשנת 2024 (קישור לאיגרת) הכוללת חובת דיווח, תשלום וניכוי ממקבל פנסיה מוקדמת/אובדן כושר עבודה על-פי סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי.

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו 9 החלטות חדשות של ועדות-הערר: 

חזור
גירסה להדפסה שלח לחבר שתף בפייסבוק שתף בוואטסאפ שתף בלינקדאין