חישוב ליניארי מוטב לגבי חלק ממרתף ששימש למגורים | תובענות ייצוגיות נגד רשות המיסים | הגשת דו"ח שנתי מקוּון ליחידים – תזכורת | קורונה ועוד

פודקסט בנושא רכבים חשמליים

במבזק מס' 1993 מיום 4.10.2022 דיווחנו, כי רשות המסים השיקה ערוץ תקשורת חדש עם הציבור בשם "פודמס", שהינו פודקסט בענייני מיסוי בהגשתם והשתתפותם של עובדים ומנהלים ברשות.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי הועלתה לערוץ שיחה עם מר ערן יעקב, מנהל רשות המסים, בנושא רכבים חשמליים.
להאזנה, לחצו כאן.

לנוחותכם, להלן פירוט הפודקסטים שפורסמו עד כה:

• הטבות מס לאנשים עם מוגבלויות (להאזנה, לחצו כאן);
• תהליך ההזדהות באזור האישי באתר הרשות ושירותים טלפוניים ומקוּונים נוספים (להאזנה, לחצו כאן);
• הטבות מס ליחידים (להאזנה, לחצו כאן);
• המעטפות הירוקות באות (להאזנה, לחצו כאן);
• כשאהיה בן 67 – יציאה לפנסיה (להאזנה, לחצו כאן);
• קביעת מדיניות המס (להאזנה, לחצו כאן); 
• מיסוי מטבעות דיגיטליים (להאזנה, לחצו כאן);
• מע"מ: מס יעיל או מקור לפערים חברתיים? (להאזנה, לחצו כאן);
• הכירו את החוק לצמצום השימוש במזומן (להאזנה, לחצו כאן);
• מיסוי דירת מגורים: רכישה, השכרה ומכירה (להאזנה, לחצו כאן);
• כלכלה בשחור: חקירות והמאבק בהון השחור (להאזנה, לחצו כאן);
• מסים בכפר הגלובלי: על מיסוי בינלאומי (להאזנה, לחצו כאן);
• משחק החבילה: על יבוא אישי וקניות באינטרנט (להאזנה, לחצו כאן);
• בין עבודות: על מענק הפרישה (להאזנה, לחצו כאן);
• אנחנו מפעל ענק שמייצר 90% מתקציב המדינה (להאזנה, לחצו כאן);
• כלכלה דיגיטלית (להאזנה, לחצו כאן).

---

תזכיר חוק לתיקון חוק מע"מ

כידוע, חוק מע"מ קובע הֶסדרים לעניין הוצאת חשבוניות מס על-ידי עוסק הרשום בישראל לעוסק, מוסד כספי או מלכ"ר הרשומים באזור ובשטחי עזה ויריחו ("חשבונית I") וכן לגבי ניכוי מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוּצאה לעוסק הרשום בישראל על-ידי עוסק הרשום באזור ובשטחי עזה ויריחו ("חשבונית P").
על-פי הדין הקיים, עוסק הרשום בישראל המבקש לנַכּוֹת מס תשומות בהסתמך על חשבונית P נדרש להגיש, נוסף על הדוח התקופתי לפי סעיף 67 לחוק מע"מ, דוח נוסף לפי סעיף 72 לחוק על רכישת נכסים או קבלת שירותים מעוסקים הרשומים אצל הרשות הפלסטינית.
ואילו עוסק הרשום בישראל המבקש להוציא חשבונית I נדרש לקבל מרשות המסים חשבוניות מודפסות ייעודיות, וכן להגיש דוח נוסף לעניין החשבוניות האמורות. 

למן 6.3.2022 מתקיים פיילוט במסגרתו עוסקים ישראליים רשאים להוציא חשבוניות I מקוּונות באמצעות אתר רשות המסים.*

* יצוין, כי במקביל לפיילוט אף עוסקים הרשומים באזור ובשטחי עזה ויריחו הֵחלו בהוצאת חשבוניות P באופן מקוּון.

המעבר לחשבוניות I מקוּונות נועד, בין היתר, להקל על עוסקים המבקשים להנפיק חשבוניות I ולאפשר מעקב מקוּון ומדויק אחַר החשבוניות האמורות.
בנוסף, הוֹצאה של חשבוניות I מקוּונות מייתרת את הצורך בהגשת דוח נוסף בנוגע לחשבוניות.

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי ביום 19.6.2023 פורסם תזכיר חוק לתיקון חוק מע"מ ("התזכיר") (קישור לתזכיר).
במסגרת תזכיר החוק החדש מוצע לקבוע, כי חשבוניות I תוּצאנה באופן מקוּון על-ידי כלל העוסקים כאמור.
עוד מוצע לבטל את חובת הגשת הדו"ח הנוסף לעניין חשבוניות P, שמתייתרת לאחַר המעבר של עוסקים הרשומים באזור ובשטחי עזה ויריחו לחשבוניות P מקוּונות.

---

הגשת דו"ח שנתי מקוּון ליחידים וכן דו"ח לבעלי שליטה לשנת-המס 2022 – תזכורת

נבקש להזכירכם, כי ביום 2.4.2023 פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה הוחלט על מתן אורכה לכלל הנישומים (יחידים, חברות ומלכ"רים) להגשת הדו"חות השנתיים לשנת-המס 2022,* כאשר מועד הגשת הדו"ח לגבי יחידים החייבים בהגשת דו"ח מקוּון** וכן יחידים בעלי שליטה – נדחה ליום 30.6.2023, דהיינו עד ליום ו' הבא.

* לגבי נישומים המיוצגים על-ידי רואה-חשבון (או יועץ מס) ניתנת אַרכּה להגשת הדו"ח בהתאם להסדרים בין הרשות למיַיצגים. ראו לעניין זה את הודעתו מיום 30.3.2023 של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, בנושא דגשים לנוהל מתן אורכות להגשת הדו"חות לשנת-המס 2022 – הֶסדר האורכות למיַצגים (קישור להודעה). ההודעה מפרטת, בין היתר, את מועדי הארכּות למיַיצגים להגשת הדו"חות לשנת-המס 2022 ומכסות ההגשה הנדרשות לכל מועד, כפי שגובשו עם נציגי הלשכות המקצועיות.

** סעיף 131(ב2) לפקודת מס הכנסה, שנוסף במסגרת תיקון 161, קובע, כי יחיד החייב בהגשת דו"ח מכוח הוראות סעיף 131(א)(1)-(4), (5א), (5ג), (5ד) ו-(6) לפקודה, ויש לו הכנסה לפי סעיף 2(1), (2) או (8) לפקודה, יגיש את הדו"ח השנתי באופן מקוּון, כפי שיורה מנהל רשות המיסים, בצירוף הצהרה בטופס שקבע המנהל, שלפיה הפרטים והידיעות שמסר בדו"ח הם נכונים ומלאים, וכן פֶּלֶט חתום בידיו של הדו"ח האמור ("דו"ח עצמאי מקוּון"). עוד נקבע, כי יחיד כאמור שלא הגיש דו"ח עצמאי מקוּון, יראוהו, לעניין הוראות פקודת מס הכנסה, כמי שלא הגיש דו"ח. עם זאת, סעיף 131(ב2)(4) לפקודת מס הכנסה מַסמיך את שר האוצר, באישור ועדת-הכספים של הכנסת, לקבוֹע סוגי יחידים שיהיו פטוּרים מחובת הגשת דו"ח עצמאי מקוּון, בהתאם לקריטריונים של מצב כלכלי, גובה הכנסות ומצב בריאותי, וכן מנימוקים מיוחדים אחרים, שייקָבעו בתקנות. מכוח אותו סעיף 131(ב2)(4) לפקודה, הותקנו תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דוח עצמאי מקוון), התש"ע-2010, הפוטרות יחידים מסוימים מהגשת דו"ח עצמאי מקוּון.

מטבע הדברים, בהכנת הדו"ח השנתי, לרבות נספחיו השונים,* יש לבחון באופן מדוקדק את חבות המס ולהידרש, בין היתר, לחישוב הרווחים/הפסדים במכירת ניירות-ערך נסחרים (ובכלל זאת לחישוב העלות של ניירות-הערך, חישוב ההצמדה למדד/מטבע, ניכוי הוצאות לרבות הוצאות מימון וכו');** זכאות להקלות ופטוֹרים ממס (יש לוודא שנדרשו כל ההקלות/פטוֹרים, וזאת בין אם הקלות/פטוֹרים המוקנים למשקיע ספציפי (כגון: עולה חדש, תושב חוזר וכו') ובין אם הקלות/פטוֹרים המוקנים להכנסות ספציפיות (כגון: הכנסות שמקורן בפיקדון/תוכנית חיסכון בבנק בישראל)); בחירה בין חישוב נפרד לבין חישוב מאוחד; קיזוז מושכל של הפסדים לסוגיהם השונים, לרבות הפסדים שמקורם בשוק ההון;*** דיווח על תכנוני מס חייבים בדיווח,**** חוות-דעת חייבות בדיווח ועמדות חייבות בדיווח, ככל שרלבנטיים; יישום הוראות סעיף 3(ט1) לפקודה, ככל שחלות; דיווח על הכנסות ורווחים/הפסדים שמקורם במטבעות דיגיטליים; ניתוק תושבוּת לצורכי מס ובכלל זאת מילוי טופס 1348 ועוד.

* נזכיר, כי ביום 22.2.2023 פרסמה רשות המסים את המדריך המלא להגשת הדו"ח השנתי בידי יחידים (דע זכויותיך וחובותיך) לשנת-המס 2022 (קישור למדריך).

** יושם אל לב, כי הנתונים הכלולים באישורים הנשלחים מהמוסדות הכספיים בדבר המס שנוכה במקור עלולים להיות בלתי-מדויקים. על-כן, יש להקפיד ולבדוק את נכונוּת הנתונים בטרם שילובם בדו"ח השנתי ונספחיו.

*** נזכיר, כי המוסדות הכספיים אינם מבצעים קיזוז הפסדים בין חשבונות שונים שבבעלות אותו נישום ואינם מביאים בחשבון הפסדים שנוצרו בשנות-מס קודמות.

**** בהתאם לתקנות מס הכנסה (תכנון מס החייב בדיווח), התשס"ז-2006.

מובן שמשרדנו עומד לרשותכם בעניין זה.

---

חישוב ליניארי מוטב לגבי חלק ממרתף ששימש למגורים

ביום 14.6.2023 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין גיא.
עניינו של פסק-הדין בערר על החלטתו של מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב לפיה הנכס שמכר העורר אינו דירת מגורים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין, ומשכך הוא אינו יכול להיות דירת מגורים מזכה המַקנה זכאות לחישוב ליניארי מוטב.

למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

---

ביטול הסכמי מכר מקרקעין על רקע מיסויי

נבקש להפנות את תשומת לבכם לשני פסקי-דין שדנו בתביעות לביטול הסכמי מכר מקרקעין על רקע מיסויי.

האחד, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין קדמאני, שם נדונה תביעה לביטול הסכם מכר מקרקעין (לחילופין לאכיפתו), עֵקב הפרתו, תוך שנטען על-ידי התובע, כי בעת כריתת הסכם המכר הוסכם על הצדדים – בניגוד לאמור בהסכם – כי מדובר ב"עסקת נטו" (כלומר, שהנתבעים הם שיישאו בתשלום כל המיסים, לרבות מס שבח) וזאת מתוך כוונה שלא לשלם את כל המסים החָלים על העִסקה.*

* כלומר, התובע לא ביקש להורוֹת על בטלות הסכם המכר בְּשל היותו הסכם למראית עין או בלתי-חוקי, אלא לבטלו בְּשל הפרתו על-ידי הנתבעים.

התביעה נדחתה (קישור לפסק-הדין).

השני, פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אחי תקומה בע"מ. גם בעניין זה, טען המשיב 1 (מר דניאל משולם), כי הסכם המכר שכרת עם המערערת (חברה בשם אחי תקומה בע"מ) הוא הסכם למראית עין בלבד, שכּן הוא אינו מבטא את ההסכמות שנתגבשו בין הצדדים. כך, לטענתו, בעוד שהובטח לו כי בתמורה לזכויותיו במקרקעין שהיו בבעלותו, תינתנה לו ארבע דירות אשר תיבנינה כחלק מפרוייקט המגורים "פסגת ספיר" שיזם מנהלה דאז של המערערת (המשיב 2), התחייבויות הצדדים פוצלו לשני הסכמים נפרדים משיקולי מס, בעוד שחוזה בכתב, אשר יעגן את התחייבות להעברת התמורה הנכונה כנגד הנכס (הדירות בפרוייקט), לא נערך מעולם.
בית-המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של המשיב 1 והערעור שהגישה המערערת לבית-המשפט העליון נדחה (קישור לפסק-הדין).

וכך, בין היתר, קבע בית-המשפט העליון (בסעיף 5ג' לפסק-הדין): 
"בחינת פעולות הצדדים במקרה זה מעוררת חשש לא מבוטל (אם לא למעלה מכך) כי הטעמים בעטיים נמנעו מלהעלות על הכתב את העסקה האמתית שערכו, ובחרו חלף זאת לערוך הסכם מכר המציג בצורה מטעה את ההתקשרות ביניהם, אינם טעמים כשרים. הדבר לא נעלם מעיניו החדות של בית המשפט קמא, אשר התייחס לכך בתכלית הקיצור (ראו פסקה 30 לפסק הדין: 'ההלכה הפסוקה השאירה בצריך עיון את שאלת תוקפו של חוזה נסתר בהינתן 'סימולציה חלקית', כאשר מטרת ההסתרה איננה חוקית [...] אך בספרות המשפטית נטען כי אין מניעה שלא לתת תוקף לחוזה הנסתר במצבים אלה [...] בענייננו שאלת אכיפת ההסכמה האמיתית שבחוזה הנסתר כלל אינה מתעוררת, זאת לאחר שהוברר שאכיפת ההתחייבות [...] כלל אינה אפשרית') [...] הימנעות הצדדים מהעלאת ההסכם הנסתר על הכתב, והצגת ההתקשרות בצורה מטעה בהסכם המכר, נועדו, כך ניתן להניח ברמת ודאות גבוהה, על מנת להטעות את רשויות המס, כמטרה עיקרית, [...]" [ההדגשות אינן במקור – הח"מ.]

---

תביעת רשלנות נגד עו"ד בעקבות חיוב במס רכישה לגבי דירת נופש

פסק-דין אזרחי נוסף בנושא מקרקעין ורלבנטי גם למיסוי מקרקעין ניתן לאחרונה (ביום 13.6.2023) בעניין ארדן ואח' נ' בנבניסטי ואח'.

עניינו של פסק-הדין בתביעה כספית שהגישה התובעת (גב' אווה אדן) לבית-משפט השלום בתל-אביב בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות רכישת דירה בפרוייקט "כפר הים" בחדרה" ובכלל זאת תשלום מס רכישה נוסף של 41,549 ₪ שנדרש על-ידי משרדי מיסוי מקרקעין שקבעו כי מדובר בדירת נופש. 
לטענתה, התשלום העודף נבע מרשלנותו של עורך-הדין שייצג אותה ברכישה.

בית-המשפט (השופטת ש' הינדה) דחה את התביעה כנגד עורך-הדין וקבע, כי מֵעבר להעלאת הטענה, לא הביאה התובעת ראיות כלשהן להוכחת התרשלות עורך-הדין; כי עורך-הדין נתן הסבר מדוע התובעת נדרשה לשלם סכום נוסף של מס רכישה וחיזוק לגרסתו היא העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי הגיש עבורה השגה על השומה שנדחתה; וכי העובדה ששיקול הדעת המקצועי של עורך-הדין היה שונה מזה של פקיד המס, אינה מעידה על התרשלות מצידו.

להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.

---

תובענות ייצוגיות נגד רשות המיסים

בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים בשל חפיפה עם בקשה אחרת

ביום 14.10.2021 הגיש מר מנחם קירשבלום לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים בטענה לחיוב וגביה במס הכנסה של קנסות ללא צידוק חוקי במסגרת עריכת ו/או הנפקת ו/או תיקון שומה ו/או שינוי מרכיביה, בנסיבות בהן לנישום לא קיים חוב מס המאפשר ו/או מצדיק הטלת קנס כלשהו.

בחודש אפריל 2020, הגישו ה"ה שמואל אבקסיס ועזרא שהרבני לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אף היא, נגד רשות המיסים.

ביום 30.11.2021 הגישו ה"ה אבקסיס ושהרבני לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לעיין בתיק בית-המשפט בעניין קירשבלום, מכוח תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003.
בית-המשפט נעתר לבקשה במסגרת החלטתו מיום 9.12.2021 (קישור להחלטה).

בעקבות עיונם בתיק בית-המשפט בעניין קירשבלום, הגישו ה"ה אבקסיס ושהרבני לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לפיה בית-המשפט יורה למר קירשבלום לתקן את הבקשה לאישור שהגיש, וזאת מהטעם שמתקיימת חפיפה חלקית בינה לבין בקשתם לאישור הקודמת בזמן.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הבקשה להורוֹת על תיקון בקשת האישור בעניין קירשבלום, ללא צו להוצאות (קישור להחלטה).

בקשת הסתלקות

ביום 14.6.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין האני טנוס.

עניינו של פסק-הדין בבקשת המבקש להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים בְּשל חיוב שלא כדין במע"מ בגין רכישת מוצרים מאתרי אינטרנט בחו"ל,* בהסכמת המשיבה.

* לפי הנטען, המבקש ואנשים נוספים אשר רכשו מוצרים מאתרי אינטרנט בחו"ל, אשר נכרכו במשלוח שפוצל למספר חבילות, חויבו במע"מ ביֶתֶר כך שכל אחת מהחבילות חויבה בגין הערך הכולל של המשלוח.

הצדדים הסכימו לטעון בשאלת פסיקת גמול ושכר-טרחה בכל הקשור עם בקשת האישור.

בית-המשפט, מפי סגן הנשיא א' בכר, קיבל את בקשת ההסתלקות תוך פסיקת גמול ושכר-טרחה למבקש ולבא-כוחו על הצד הנמוך (גמול בסך 2,500 ₪ למבקש ושכר-טרחה בסך 7,500 ₪ כולל מע"מ) (קישור לפסק-הדין).

---

ערעור על הליך הננקט על-פי פקודת המסים (גביה)

ביום 20.6.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע בעניין שוד.

עניינו של פסק-הדין בהליך שנפתח כערעור מס נגד המשיב, פקיד-שומה אשקלון, אלא שבגדרו של ההליך לא הוגש ערעור על החלטה שלגבּיה נקבע בפקודת מס הכנסה או בפקודת המסים (גביה), כי ניתן להגיש עליה ערעור לבית-המשפט, אלא מדובר בבקשה דחופה ובהולה לשחרור רכב תפוס, שבמסגרתה התבקש בית-המשפט להורוֹת, בתחילת הבקשה, על עצירת הליכי מימוש עיקול רכב שתפס המשיב על-פי פקודת המסים (גביה), ובסופה של הבקשה, על המרת תפיסת הרכב (ומכירתו) בעיקול ברישום.

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, הורה על מחיקת הבקשה על הסף (קישור לפסק-הדין).

השופטת ייטב קבעה, כי מהבקשה, שהוגשה כאמור במעטה של הגשת ערעור, ניתן ללמוד, כי אין כל מחלוקת בדבר קיומו של חוב המס החלוט וכי המבקש אינו כופר בחבותו לשלם את חוב המס, בהסדרי הגביה שנערכו עִמו, בהפרת ההסכמים ובכך שהחוב טרם שולם.
בנסיבות אלו, ובשעה שטענותיו של המבקש אינן מופנות לחוב המס, שהוא חוב  מס סופי וחלוט, המבוסס ברובו המכריע על הסכמי שומה או על הדוח שהגיש המבקש בדבר הכנסותיו, ובהיעדר אפשרות להגיש ערעור מס על הליכים הננקטים מכוח פקודת המסים (גביה), לא עומדת למבקש הזכות להגיש ערעור מס.

עוד קבעה השופטת, כי מתכונת הגשת הבקשה והסעד המבוקש, לרבות הטענות בדבר היחס בין השעבוד והעיקול, תואמים לכאורה הגשת תביעה למתן סעד אזרחי, וכפי שציין המשיב בתגובתו, זוהי המתכונת המקובלת והשכיחה לתקיפת הליכים שבהם נוקט פקיד-השומה על-פי פקודת המסים (גביה).

---

קורונה – פסק-הדין בעניין הגר רם תשתיות

הערר לווועדת-הערר

המערערת היא חברה קבלנית העוסקת בסלילת כבישים וביצוע עבודות עפר ופיתוח ברחבי הארץ.
ביום 20.5.2020 הגישה המערערת לרשות המסים ("המשיבה") בקשה למענק בעד השתתפות בהוצאותיה הקבועות לתקופת הזכאות של חודשים מרץ-אפריל 2020.  בקשה זו הוגשה בהתאם להחלטת הממשלה מס' 5015 מיום 24.4.2020,* ועוד קודם לחקיקת חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש)(הוראת שעה), התש"ף-2020 ("החוק").

* החלטה זו עָסקה במתן מענק סיוע לעסקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות בְּשל ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה ("החלטת הממשלה" או "ההחלטה").

ביום 13.8.2020 דחתה המשיבה את הבקשה. המשיבה קבעה, כי המערערת אינה זכאית למענק הוצאות קבועות כיוון שאינה באה בגדרי המונח "עוסק" כמובנו בסעיף 5 להחלטת הממשלה, וזאת משום שבשנים 2019 ו-2020 ביצעה עבודות שמִשכן עלה על שנה.
המערערת הגישה על כך השגה, וזו נדחתה ביום 9.3.2021.
בשלב זה הגישה המערערת ערר, שהתקבל בחלקו בהחלטתה של ועדת-הערר מיום 22.6.2021.. ככלל, ומבלי להידרש לפירוט שאינו נצרך כאן, ועדת-הערר קבעה כי אין לשלול באופן גורף את זכאותה של המערערת למענק רק בְּשל כך שחלק מעבודותיה נמשכו למעלה משנה. ועדת -ערר הוסיפה וקבעה כי בנסיבות אלו יש להעביר לכתפיה של המערערת את הנטל להוכיח קיום קשר סיבתי בין ירידת המחזורים לבין משבר הקורונה. לפיכך, ועדת-הערר השיבה את הבקשה למשיבה על-מנת שתכריע בה לגופם של דברים.
ביום 25.1.2022 ניתנה החלטתה של המשיבה, שלפיה לא נמצא קשר סיבתי בין ירידת מחזורי העסקאות של המערערת בתקופת הזכאות לבין נגיף הקורונה. על-פי ממצאיה של המשיבה, חרף משבר הקורונה, חלה עלייה בהכנסות המבקשת בשנים 2020 ו-2021 בהשוואה לשנת 2019. כמו-כן, כך נקבע, בשנים 2019 ו-2020 חלה עלייה בהיקף העבודה של המערערת עם הלקוח המרכזי שלה. עוד נמצא, בהתבסס על דו"חות שונים שהגישה המערערת, כי בתקופת הזכאות חלה אצלה עלייה בהיקף ההעסקה של עובדים וקבלני-משנה בהשוואה לתקופת הבסיס, דבר המלמד על עלייה בהיקף הפעילות שלה בתקופה הרלוונטית. 
המערערת הגישה על כך ערר נוסף לוועדת-הערר, ומיקדה את טענותיה הן בדרישת הקשר הסיבתי וביישומה במקרה דנן, והן בפגמים שנפלו, לשיטתה, בקבלת החלטתה של ועדת-הערר. בעניין אחרון זה נטען, כי ההחלטה בהשגה התקבלה בחלוף 190 ימים ממועד הגשתה, וכי עד למתן ההחלטה השנייה (לאחַר הערר הראשון שהוגש) חלפה כבר שנה וחצי מיום שהוגשה ההשגה. לפיכך, לשיטת המערערת, מוצדק לקבל את הערר ולוּ בשל האיחור בטיפול בהליך ההשגה. המערערת הוסיפה וטענה, כי נפל פגם בכך שלא ניתנה לה זכות טיעון בטרם התקבלה ההחלטה השנייה בעניינה (לאחַר שהערר הראשון התקבל בחלקו).

ועדת-הערר דחתה את הערר.
הוועדה קבעה, כי האינדיקציות שהציגה המשיבה, ואשר תוארו לעיל, מערערות את ההנחה העובדתית בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הירידה בהכנסות בתקופת הזכאות לבין נגיף הקורונה; וכי אינדיקציות אלו מצטרפות, כך הוסבר, לעובדה שהמערערת ביצעה בתקופה הרלוונטית עבודות שמשכן עולה על שנה.
באופן יותר קונקרטי צוין, כי השוואת מחזורי העסקאות השנתיים מהווה "אינדיקציה חלשה יחסית" וכי הטענה בדבר דחיית החשבונית מחודש אפריל לחודש מאי על-ידי קבלן-המשנה לא בוססה כראוי מבחינה עובדתית. אף על פי כן, ועדת-הערר סברה, כי די בקיומה של אינדיקציה לעלייה בהיקפי ההעסקה של עובדים וקבלני-משנה ובקיומן של עבודות מתמשכות כדי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המערערת. בהמשך לכך נקבע, כי המערערת לא הרימה נטל זה, ולא הציגה כל הסבר משכנע לכך שירידת המחזורים בתקופת הזכאות נגרמה בְּשל משבר הקורונה.
אשר לטענת המערערת בדבר אי-קבלת ההחלטה במועד, ועדת-הערר קבעה כי האיחור בקבלת ההחלטה המקורית בהשגה הסתכם ב-10 ימים בלבד, וכי אין לזקוף את הזמן שחלף לאחר מכן – עד לקבלת ההחלטה הנוספת – לחובת המשיבה.
ועדת-הערר הוסיפה וקבעה, כי בנסיבות דנן, מאחַר שאין ספק בדבר אי-התקיימותו של קשר סיבתי, ובהתחשב בכך שלא נגרם נזק למערערת בְּשל האיחור (שהרי שולמה לה מקדמה), אין מקום לכך שהאיחור המסוים יכריע את הכף לטובת קבלת הערר.
לבסוף, ועדת-הערר סברה, כי אמנם היה מקום לקבל את התייחסות המערערת לשאלת התקיימותו של קשר סיבתי בטרם ניתנה ההחלטה, ובמובן זה נפל פגם בהתנהלות המשיבה. אולם, כך נקבע, בנסיבות דנן לא היה בכך כדי לפגוע בזכות הטיעון של המערערת, שכּן לאורך ההליך בפני ועדת-הערר ניתנו לה מספר הזדמנויות לשטוֹח את טענותיה בנושא. 

הערעור לבית-המשפט המחוזי

המערערת הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי, וטענה כי די בכך שהִצביעה על ירידה במחזור ההכנסות בתקופת הזכאות – לעומת תקופת הבסיס – כדי להקים זכאות למענק.
עוד היא הלינה על כך שהטענה להיעדרו של קשר סיבתי הועלתה על-ידי המשיבה רק לאחַר החלטתה הראשונה של ועדת-הערר.
כמו-כן, המערערת שבה וטענה כי מאחר שההחלטה בהשגה התקבלה באיחור, דינה להתקבל מטעם זה בלבד.

ביום 2.12.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בערעור, עליו דיווחנו במבזק מס' 2002 מיום 14.12.2022.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ותקנה 28 לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לאחַר שמצא כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי ועדת-הערר וקבע כי אלה תומכים במסקנתה המשפטית (קישור לפסק-הדין).

לגופו של עניין, קבעה השופט בורנשטין, כי מקום שבו הייתה ירידה במחזורי ההכנסות בתקופת הזכאות, הנחת המוצא היא אמנם שהדבר נגרם בשל משבר הקורונה, אך המשיבה יכולה לסתור הנחה זו אם יעלה בידה להציג אינדיקציות להיעדרו של קשר סיבתי.
השופט הוסיף וקבע, כי ככל שמוכחת עלייה בפעילות העסק (למשל על-ידי הצבעה על גידול בניכוי המס במקור כמו במקרה דנן), ולמצער לא חלה ירידה בפעילותו, קשה לקבל כי הירידה במחזורי ההכנסות קשורה למשבר הקורונה, ולא, למשל, לתזרים המזומנים של העסק.
בנוסף, ציין השופט, כי ככלל לא קיימת חפיפה בין פעילותו של עוסק שהכנסתו נובעת מעבודה מתמשכת – כמו המערערת – לבין התשלומים שהוא מקבל בגין אותה פעילות.
בסיכומו של דבר, השופט בורנשטין קבע, כי המערערת לא הציגה כל ראיה לכך שפעילותה פחתה בתקופת הזכאות, וכי לאמיתו של דבר, העובדה שסכום ניכוי המס בתקופה זו היה מצוי במגמת עלייה מלמדת דווקא על הרחבת הפעילות ולא על צמצומה.

בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון

המערערת הגישה לבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.
לטענתה, החלטתה של ועדת-הערר הופכת את נטל ההוכחה שנקבע בעניין פודולסקי (בר"ם 7502/22, שבו נדונו השלכות אי-מתן החלטה בהשגה בתוך 120 יום ממועד הגשתה על החלטת ועדת-הערר לענייני קורונה*).

* למַעבר למבזק בעניין פודולסקי, לחצו כאן.

זאת, כך נטען, מאחַר שההחלטה הטילה על המבקשת להראות שהתקיים קשר סיבתי בין הירידה במחזורי ההכנסות לבין משבר הקורונה (להבדיל מהטלת נטל הפוך על המשיבה). כמו כן, המבקשת שבה על טענותיה בעניין הפגמים שנפלו לשיטתה בקבלת ההחלטה על-ידי המשיבה, ובהם האיחור בקבלת ההחלטה בהשגה ופגיעה בזכות הטיעון שלה.

אתמול (21.6.2023) ניתנה ההחלטה בבקשה.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת ד' ברק-ארז, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, ציינה השופטת ברק-ארז, כי התוצאה שאליה הגיעו בית-המשפט המחוזי וועדת-הערר מעוגנת היטב בנתונים שהוצגו ביחס להכנסותיה של המבקשת והיקף פעילותה העסקית, ובמובן זה, הבקשה נסבה על ממצאי עובדה ויישומו של הדין בנסיבות הפרטניות דנן ואינה מַצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
משכך, הוסיפה השופטת, יש לדחות את הבקשה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי והחלתה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים.

למעלה מן הצורך, ולגוף הדברים, הוסיפה השופטת ברק-ארז, כי בניגוד לנטען על-ידי המבקשת, לאמיתו של דבר השתלשלות ההחלטות בעניינה תואמת היטב לקביעוֹת בעניין פודולסקי באשר לנטל ההוכחה בכל הנוגע להוכחת התקיימותו של קשר סיבתי: בשלב הראשון, המבקשת הצביעה על קיומה של חזקה לכאורית בדבר קיומו של קשר סיבתי בין ירידה במחזור ההכנסות לבין נגיף הקורונה, בכך שהביאה נתונים בדבר ירידה בהכנסות ביחס לתקופת הבסיס. או אז, המשיבה הוכיחה לכאורה את ניתוק הקשר הסיבתי, בהציגה אינדיקציות לכך שלמעשה לא הייתה ירידה בפעילות העסק, באופן שהיה יכול להצדיק מתן מענק הוצאות קבועות. בשלב זה, עבר הנטל לכתפי המבקשת להוכיח אחרת, אך היא לא עָמדה בו.

השופטת העירה, כי בענייננו הבקשה למענק הוגשה אמנם בהתאם להחלטת הממשלה ועוד קודם לחקיקת החוק, ואילו הקביעוֹת בעניין פודולסקי התייחסו לפרשנותו של התנאי הקבוע בסעיף 8(3) לחוק. ואולם, הוסיפה השופטת, קביעוֹת אלו יפות, בשינויים המחויבים, גם ביחס לתניית הקשר הסיבתי המנויה כאמור בסעיף 1(ג) להחלטת הממשלה.

אשר לאיחור בקבלת ההחלטה בדבר דחיית ההשגה, קבעה השופטת ברק-ארז, כי "אין לי אלא לשוב על הדברים שנאמרו בעניין פודולוסקי, ולהחילם, בשינויים המחויבים, על המועדים הקבועים לקבלת החלטה בהשגה לפי החלטת הממשלה. מכאן עולה, כי חריגה מהמועד הקבוע בסעיף 4(ב) להחלטת הממשלה אינה מחייבת את קבלת ההשגה באופן אוטומטי. לצד זאת, כאשר מדובר בעיכוב משמעותי, יוטל על רשות המסים נטל הראיה להוכיח כי ההחלטה על דחיית ההשגה הייתה נכונה, מבלי שחזקת התקינות המינהלית תעמוד לימינה" (פס' 20).