לוגו אלכס שפירא ושות׳

שינויים במסלול הפטוֹר ממס בהשכרת דירת מגורים | חובות אבודים לעניין מע"מ | מכירת בניין להשכרה לפני קבלת אישור המינהלה | חיוב במס של החזר דמי ביטוח לאומי | ליטיגציית מיסוי מקרקעין | קורונה ועוד

18/06/2023

הצעה לתיקוני חקיקה לפיתוח שוק הכסף

רשות ניירות-ערך פרסמה הצעה לתיקוני חקיקה על-מנת לפתח את הקרנות הכספיות באופן אשר יאפשר להן להציע תחרות טובה אל מול מוצרי שוק הכסף* ובפרט הפיקדונות הבנקאיים.

* שוק הכסף מוגדר בעולם כשוק של מוצרים נזילים קצרי טווח, עד שנה, בעלי סיכון אשראי נמוך.

להורדת ההצעה, לחצו כאן.

מהלכים לשלילת אישורים של פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור

פורסמה הודעתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, בנושא שבנדון (קישור להודעה).

בגדרהּ של ההודעה צוין, כי בימים אלה נשלחים מכתבי התראה* לנישומים,** שיש להם אחד או יותר מהליקויים המפורטים להלן ובידיהם אישור פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור בתוקף: (א) לא הוגש דו"ח מפורט למע"מ בהתאם לקריטריונים המפורטים בפסקה 3.2.4 בהוראת ביצוע מס' 2/2021 בנושא אישורי ניכוי מס במקור ואישורים לפי חוק עסקאות גופים ציבוריים לשנת-המס 2023 (קישור להוראה); (ב) קיימים מחדלים בתחום הגבייה, דהיינו קיום חובות בהרשאה של מעל 10,000 ₪, וחובות קנס מנהלי במס הכנסה, ניכויים, מע"מ ומיסוי מקרקעין; (ג) נישומים בענפי כוח-אדם, קבלנים, הובלות, מסחר במתכות ושמירה וניקיון, עם מחזוֹר במע"מ בשנים-עשר החודשים האחרונים של מעל מיליון ₪, ללא תיק ניכויים או שתיק הניכויים שלהם סגור או בלתי-פעיל. 

* במסגרת פעילות רשות המסים להגברת האכיפה והעמקת הגבייה, מבצעת הרשות מהלכים של שליחת מכתבי התראה לשלילת אישורים של פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור, וזאת בְּשל ליקויים שיש בתיק הנישום, כגון: חובות בהרשאה. כשלב מקדים, ועל-מנת לאפשר לנישומים להסיר את הליקויים, נשלחים מכתבי התראה בהם מפורטים הליקויים שהתגלו וניתנים 30 ימים להסרתם. לאחַר תקופה זו, וככל שלא הוסרו הליקויים, נשלל האישור ונשלחת הודעה לנישומים לגבי תוקף האישור.
** ניתן לעיין ברשימת הלקוחות שקיבלו מכתבי התראה ושלילה בשאילתא 213 במערך תלם (002) קוד מצב 915 והקשה על F6. ניתן לצְפּות במכתב הנשלח אל הנישום באמצעות שאילתה 116- 002.

עוד צוין בהודעה, כי במכתבי ההתראה צוינו הליקויים שהתגלו וניתנו לנישום 30 ימים להסרתם; וכי אם לאחַר תקופה זו לא יוסרו הליקויים, יישלל האישור ותשלח הודעה לנישומים לגבי תוקף האישור. 

הודעה זו מצטרפת להודעה דומה של רו"ח קלימן מיום 15.11.2021 (קישור להודעה) וכן להודעתה מיום 14.6.2021 בנושא "מהלכים לשלילת פטור מניכוי מס במקור – הנמקה 75 – חוסר במסמך מהותי",* אודותיה דיווחנו במבזק מס' 1921 (קישור להודעה).

* הנמקה 75 נרשמת כאשר בעת בדיקה ראשונית של הדו"ח השנתי במשרד השומה נמצא כי הדו"ח הוגש כשחסר בו מסמך מהותי שהיעדרו אינו גורם לכך שיראו בדו"ח ככזה שלא הוגש.

הגדלת נקודות זיכוי להורים והרחבת מענק עבודה

ביום 7.6.2023 פורסם ברשומות, חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והרחבת מענק עבודה, התשפ"ג-2023 ("החוק") (קישור לחוק).

החוק כולל תיקון עקיף של פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 267) שבגדרו הגדלת נקודות הזיכוי הניתנות לפי סעיפים 40(ב) ו-66(ג) לפקודה, בתחולה לגבי הכנסה שהופקה מיום 1.1.2024 ואילך.

בנוסף, כולל התיקון הגדלה של המענק מכוח החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה), התשס"ח-2007.
זאת, בתחולה לגבי מענקים המשתלמים בעד הכנסה מעבודה/עסק/משלח יד שהופקה בשנת-המס 2024 או, לפי העניין, 2025, ואילך.

שינויים במסלול הפטוֹר ממס בהשכרת דירת מגורים

כידוע, חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), תש"ן-1990 מַקנה פטוֹר ממס ליחיד המשכיר דירה לשוכר יחיד לצורכי מגוריו ובלבד שלא הייתה לו (או לבן-זוגו המתגורר עמו או לילדו עד גיל 18) הכנסה מהשכרת דירות מגורים בסכום כולל העולה על 5,471 ₪ ("התקרה") בּשל חודש השכרה כלשהו.

בפטוֹר זה, כמו גם בסוגיות נוספות בנושא השכרת דירת מגורים – ובכלל זאת המסלולים השונים לרבות ניכוי הוצאות ופחת, פטוֹרים וקיזוז הפסדים, ההוראה החדשה לגבי ניכוי דמי שכירות של דירת מגורים בידי מי שמשכיר דירה שבבעלותו, בחירה/שילוב בין ההוראות השונות וההשפעה על מס השבח במכירת הדירה בעתיד ועוד – נעסוק בהרחבה בהרצאה המיוחדת שנקיים ביום 27.6.2023 בנושא השינויים במיסוי מקרקעין בעקבות חוק ההסדרים.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 14.6.2023 פורסמה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 268), התשפ"ג-2023 ("הצעת החוק לתיקון 268" או "הצעת החוק") (קישור להצעת החוק), שבגדרהּ מוצע לבצע מספר שינויים בקשר למסלול הפטוֹר. זאת, כמפורט להלן.

חובת דיווח

ככלל, בהתאם ובכפוף לתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון), התשמ"ח-1988 ("תקנות הפטוֹר מהגשת דו"ח"), מי שהכנסתו מהשכרת דירת מגורים נמוכה מהתקרה פטוּר מהגשת דו"ח שנתי.
לפי ההערכות, בעלי דירה רבים נהנים מהכנסה אשר אינה אמורה להיות פטורה ממס, אך מסיבות שונות הם אינם מדַווחים על כך.

לאור זאת, בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, מיום 23.3.2023 ("הצעת חוק ההתייעלות")  (קישור להצעה), הוצע (בסעיף 11(3) להצעה) להוסיף לפקודת מס הכנסה את סעיף 134(א1) לפיה יחיד שהייתה לו בשנת-המס הכנסה מהשכרת דירת מגורים בסכום שאינו עולה על התקרה, יהיה חייב להגיש דו"ח שנתי, אלא אם כן הגיש למנהל רשות המיסים או לפקיד-השומה, עד יום 30 באפריל של שנת המס העוקבת לשנת הפקת ההכנסה, הצהרה ערוכה לפי טופס שיקבע המנהל, שבּה פרטי הדירות שהשכיר וסכום דמי השכירות ששולמו לו והתקיימו לגביו התנאים לקבלת פטוֹר ממס בגין דמי השכירות.
ההצהרה תוגש באופן מקוּון במערכת שתיפתח לצורך כך, למעט יחיד שנולד לפני שנת 1955 אשר יהיה רשאי להגיש את הדיווח גם באופן שאינו מקוּון.

בּשל סד הזמנים להעברת חוק ההתייעלות לא הספיקה ועדת-הכספים למצות את הדיון במספר תיקונים בפקודת מס הכנסה שנכללו בהצעת חוק ההתייעלות, ובכללם התיקון האמור, ועל-כן הוחלט בוועדה שלא לכלול אותם בנוסח אשר הונח במליאה לקריאה שנייה ושלישית.

ביום 14.6.2023 פורסמה, כאמור, הצעת החוק לתיקון 268, בגדרה נכללה ההצעה להוסיף לפקודה את אותו סעיף 134א1.
תחולת התיקון המוצע היא לגבי הצהרה שיש להגישה לגבי דמי שכירות שהתקבלו בְּשל השכרת דירה בשנת-המס 2023 ואילך.
עם זאת, מוצע בהצעת החוק לאפשר "תקופת ביניים" שבה האכיפה תינקט רק נגד מי שקיבל התראה בכתב ושב וביצע את ההתנהגות האסורה (לא דיווח). בהתאם, מוצע לקבוע, כי בשנת-המס הראשונה שבה חלה חובת הדיווח, לא יינקטו אמצעי אכיפה בְּשל אי-דיווח על הכנסה שהופקה מדמי שכירות מתחת לתקרת הפטוֹר, אלא אם כן המפר קיבל על כך התראה בכתב שעליו להגיש את הדו"ח כנדרש בתוך 60 ימים והוא לא הגיש את הדו"ח בתוך 60 הימים האמורים.

ביטול ההצמדה של תקרת הפטוֹר

תיקון מוצע נוסף שנכלל בהצעת חוק ההתייעלות ולא הפך לחוק, וכעת נכלל בהצעת החוק לתיקון 268, כולל ביטול מנגנון ההצמדה של תקרת הפטוֹר ממס בהשכרת דירת מגורים במסלול הפטוֹר.
התקרה האמורה מתואמת מדי שנה לפי שיעור עליית המדד בשנת-המס הקודמת וכעת, כאמור, מוצע לבטל את ההצמדה האמורה ולקבוע את התקרה על סכום קבוע של 5,470 ₪ לחודש.

חובות אבודים לעניין מע"מ

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1912 מיום 21.4.2021 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשתי מחלוקות שהתגלעו בין המערערת, חברה העוסקת בייבוא תבואות ומספוא המשוּוקים ללקוחות בישראל ובשטח הרשות הפלסטינית, לבין המשיב, מנהל מע"מ תל-אביב 1:
האחת (העיקרית) – סירובו של המשיב להכיר בהפיכתם של חובות לקוחות עזתיים של המערערת לאבודים כמו גם לאשר את הודעות הזיכוי שהוציאה המערערת שכּן אלו אינן עומדות, לשיטתו, בדרישות תקנה 24א(ב) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("התקנות")  ובמועד הקבוע בתקנה 24א(ג) לתקנות;*

* תקנה זו קובעת, כי "הוצאת הודעת הזיכוי והגשת הודעה כאמור בתקנת משנה (ב) ייעשו לאחר שחלפו שישה חודשים מהמועד שבו הוצאה חשבונית המס שבשלה נוצר החוב וכל עוד לא חלפו שלוש שנים מן המועד האמור (להלן – התקופה)" [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]

השנייה (מינורית בהיקפה הכספי) – שאלת זכאותה של המערערת לנַכּוֹת מס תשומות בגין הוצאות הכרוכות בשימוש בכלי רכב השייכים לה. לטענת המערערת היא זכאית לנַכּוֹת 2/3 ממס התשומות, בעוד שהמשיב התיר לה 50% בלבד.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור לגבי המחלוקת הראשונה וקיבל את הערעור לגבי המחלוקת השנייה (קישור לפסק-הדין).

הערעור לבית-המשפט העליון

החברה ערערה על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 5.6.2023 ניתן פסק-הדין בערעור.

בית-המשפט העליון דחה ברוב דעות (חוות דעתו של השופט ח' כבוב בהסכמתו של השופט י' אלרון, כנגד דעתו החולקת של השופט י' כשר) את הערעור ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

עם זאת, נקבע, כי המערערת רשאית לפְנות אל המשיב בבקשה להאריך את המועד הקבוע בתקנה 24א(ג) לתקנות, וזאת באמצעות סעיף 116(א) לחוק מע"מ.*

* סעיף זה קובע כדלקמן:
"(א) המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה או בתקנות על פיו לעשיית דבר, למעט מועד להגשת ערעור או ערר, ורשאי הוא לקבוע שהחוב ישולם לשיעורין ובלבד שלא יאריך את המועד לניכוי מס תשומות לפי סעיף 38(א) לתקופה העולה על חמש שנים; התיר כך והחייב במס לא עמד בתשלום אחד במועד שנקבע לו, רשאי המנהל לדרוש את תשלומה של יתרת החוב מיד.
(ב) המנהל רשאי להתנות הארכת מועדים כאמור בסעיף קטן (א) במתן ערובות להנחת דעתו לתשלום כל חוב או לביצוע כל פעולה שמועד עשייתה נדחה."

מכירת בניין להשכרה לפני קבלת אישור המינהלה

ביום 28.5.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין נוה בנין חברה לבנין בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בעתירה שהגישה נוה בנין חברה לבנין בע"מ ("העותרת") כלפי החלטתה של ועדת-ההשגה ("ועדת-ההשגה") לפי סעיף 24א לחוק עידוד השקעות הון ("החוק") לדחות את ההשגה שהגישה על החלטת מינהלת רשות ההשקעות ("המינהלה") שלא לאשר את ההשקעה בבנייה למגורים.

להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
העותרת, חברה שעוסקת בייזום ובנייה, היא בעלת זכות חכירה במקרקעין עליהם תכננה לבנות בניין בן 33 קומות הכולל 151 דירות מגורים, חניון, מחסנים, שטחי מסחר ושטחים המיועדים למלונאות ותעסוקה.
ביום 28.12.2020 התקשרה העותרת עם חברת ריט אזורים – ה.פ. ליווינג בע"מ ("ריט אזורים"), בהסכם למכירת 98 דירות למגורים, שממוקמות בקומות 22-5 בבניין בתוספת חניות ומחסנים.
ריט אזורים היא קרן להשקעות במקרקעין והיא מתעתדת להשכיר את הדירות שרכשה מהעותרת בהשכרה ארוכת טווח למגורים.
אחד התנאים בהסכם, תנאי מתלה, היה כי יתקבל היתר בנייה בתוך 6 חודשים.
ביום 17.2.2021, דהיינו לאחַר התקשרותה בהסכם עם ריט אזורים, הגישה העותרת בקשה לאישור התכנית בהתאם לסעיף 53ב(ג) שבפרק שביעי 1 לחוק.
הבקשה נשענה על כך שלפי החוק, מי שבונה בניין שכולל דירות כך שמחצית משטח הרצפה של הבניין תושכר בשכירות ארוכת טווח, זכאי להטבות, כאשר אפשרות זו הורחבה למי שמוכר למעלה מ-50% מהדירות שבנה והרוכש מתחייב להשכירן.
ביום 13.6.2021, ולאחַר קבלת היתר הבנייה וקיום יתר התנאים המַתלים בהסכם, השתכללה העִסקה ולפיה על העותרת למסור את הדירות בתוך 48 חודשים ממועד קבלת ההיתר.
ברם, ביום 27.10.2021 דחתה המינהלה את הבקשה לאישור התכנית, מהטעם שהבקשה לאישור התכנית הוגשה לאחַר התקשרותה של העותרת עם ריט אזורים בהסכם.
העותרת הגישה השגה על החלטת המינהלה וזו נדחתה על-ידי ועדת-ההשגה. מכאן העתירה.

בית-המשפט, מפי סגן הנשיא א' דראל, דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).

סגן הנשיא דראל נדרש להוראות סעיף 17 לחוק עידוד השקעות הון* וכן לנוהל אישור תכניות להטבה בגין בניין להשכרה למגורים,** וקבע, כי אלה מחייבים את המבקש לאשר תכנית השקעה לפְנות בבקשה לאישורה בטרם ביצועה, ולענייננו לבקש את אישור הבנייה ומכירת הדירות לריט אזורים לצורך השכרתן בשכירות ארוכת טווח בעתיד בטרם ההתקשרות.

* סעיף זה קובע, כי "המבקש אישור, יגיש למינהלה תכנית המכילה תיאור מפורט של הפעולה שיש בדעתו לבצע, וכן ימסור כל פרט ומסמך נוסף הדרושים לשם בחינתה של התכנית".
** בגדרו של הנוהל האמור נקבע, בין היתר, כי "במועד הגשת הבקשה לא הושכרו או נמכרו הדירות נשוא הבקשה. יחד עם זאת, במקרה של יזם המעוניין להפעיל את סעיף 53ב(ג)(1) לחוק לעידוד השקעות הון, אשר ברצונו למכור 'אופציה' במקרקעין טרם הגשת הבקשה, הוא יוכל לעשות כן, ובלבד שמסר הודעה לרשות להשקעות על כוונתו לעשות כן. יובהר – שאין במסירת ההודעה כאמור לרשות להשקעות משום התחייבות לקבל את בקשת היזם לכתב אישור או לאישור הרוכש הפוטנציאלי בהמשך על ידי המנהלה."

סגן הנשיא דראל המשיך ונדרש לטענתה של העותרת לפיה סעיף 53ב(ג)(1) לחוק מחייבות כי "המכירה כלולה בתכנית שאישרה המנהלה לפני תום הבנייה", ועל-כן אין מניעה להגשת בקשה לאישור ולקבלת אישור לתכנית, ובלבד שטרם הסתיימה הבנייה; ולטענתה הנוספת שיש לראות את ההתקשרות עם ריט אזורים כהתקשרות שלא הושלמה בְּשל אי-קיומו של התנאי המַתלה, כך שיש לראות את מועד ההתקשרות כמועד שבו התקיים התנאי האמור.
סגן הנשיא דחה את שתי הטענות.
אשר לטענה הראשונה, נקבע, כי מדובר בתנאים מצטברים, דהיינו יש להגיש את הבקשה לאישור התכנית, שכוללת את מכירת הדירות מראש ובטרם המכירה, ובכל מקרה אין להגיש אותה לאחַר סיום הבנייה.
ואילו בהתייחס לטענה השנייה, נקבע, כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם ועם דיני המס ודיני החוזים, שלפיהם הסכם על תנאי הוא הסכם שלם ובעל תוקף מלא מרגע כריתתו.

חיוב במס של החזרי דמי ביטוח לאומי

רקע

כידוע, עובדים עצמאיים ועובדים שאין להם מעסיק שמשלם בעבורם דמי ביטוח לאומי לפי חוק הביטוח הלאומי ("החוק"), נדרשים לשלם דמי ביטוח לאומי מדי שנה בהתאם למנגנון הקבוע לפי החוק, כאשר התשלום מהווה מקדמה על-חשבון סכום דמי הביטוח הסופי כאמור בסעיף 345 לחוק.
סכום דמי הביטוח הסופי שחייב בו הנישום מתברר רק לאחַר מועד הגשת הדוח השנתי לגבי שנת-המס שבה שולמה המקדמה כאמור ("שנת הניכוי"), שאז, לעיתים, מתברר שהמקדמה ששולמה בגין דמי הביטוח שולמה בחסר או ביֶתֶר. אם שולמה בחסר, על המבוטח לשלם למוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") את סכום ההפרש, ואם שולמה ביֶתֶר, על המל"ל להשיב למבוטח את סכום ההפרש ("ההחזר"). בהתאם, השנה שבּה משולם ההחזר לנישום היא שנת-מס מאוחרת לשנת-המס שבה הוא שילם את דמי הביטוח ("שנת ההחזר"). 

סעיף 47א לפקודת מס הכנסה מתיר לעובדים עצמאיים ועובדים שאין להם מעסיק שמשלם בעבורם דמי ביטוח לאומי כאמור, לנַכּוֹת מהכנסתם החייבת 52% מדמי הביטוח ששילמו, ובכך להקטין את חבות המס שלהם באותה שנה.
ברם, בְּשל האפשרות לקבל החזר מביטוח לאומי על תשלום ביֶתֶר, כפי שתואר לעיל, ייתכן מצב עניינים שבו נישום משלם מקדמה על-חשבון דמי הביטוח, ומנכה בשנת מס נתונה 52% מהמקדמה ששולמה בהתאם לסעיף 47א לפקודה; אלא שלאחַר שהסתיימה שנת-המס ונערכה לו שומה, מתברר שהוא שילם מקדמה ביֶתֶר והוא זכאי להחזר, כך שלמעשה ניכה בשנת הניכוי סכומים גבוהים מאלה שחויב בהם בפועל כדמי ביטוח לאומי בְּשל אותה שנה.
עד לאחרונה, במצב עניינים כגון זה, לפי הפרקטיקה הנוהגת, בהתקבל ההחזר, הסכומים שהתקבלו הקטינו את הניכוי לפי סעיף 47א שהנישום היה זכאי לו בשנה שבּה התקבל ההחזר, בסכום ההחזר שהתקבל. כך, הנישום היה יכול לנַכּוֹת רק 52% מהסכום ששילם בפועל לביטוח לאומי, דהיינו סכום דמי הביטוח שהיה חייב בתשלומם באותה שנה, בהפחתת סכום ההחזר שהיה זכאי לקבל באותו שנה.
אם ההחזר שהיה זכאי לו הנישום היה גבוה יותר מסכום דמי הביטוח שהיה חייב לשלם באותה שנה, הופעל מנגנון שלפיו ראו ב-52% מהסכום שקיבל הנישום כהכנסה לכל דבר ועניין בשנת ההחזר, וחלק זה מההחזר היה מחויב במס ככל הכנסה אחרת של הנישום באותה שנה.

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים

במבזק מיום 22.2.2017 דיווחנו על פרסום החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בענין קירשבלום.
עניינה של ההחלטה בשתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהגיש המבקש בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 כנגד המשיבה: עניינה של האחת בחיוב במס הכנסה של סכומי קרן דמי הביטוח שהוחזרו על-ידי המוסד לביטוח לאומי למי ששילם דמי ביטוח לאומי ביֶתֶר; ואילו עניינה של השנייה בחיוב במס הכנסה של הריבית והפרשי ההצמדה שנוספו על סכום קרן ההחזר כאמור. כל זאת, לפי הנטען, בחוסר סמכות.
לטענת המשיבה, אין היא מחייבת כהכנסה סכומים המתקבלים כהחזרי דמי ביטוח כאמור, אך מקום בו דורש הנישום את התשלום לביטוח לאומי כניכוי בשנת-מס קודמת כלשהי וחֵלק מאותו הסכום מוחזר ליחיד, פועלת המשיבה להקטנת התשלום שנתבע כניכוי. דהיינו, אין מדובר, אליבא דהמשיבה, במיסוי ההחזר כהכנסה, אלא בהקטנת הניכוי שכבר נדרש.
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קבע, כי פעולת הנתבעת (רשות המסים) מהווה לכאורה גבייה שלא כדין בהתאם לפרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות ובהתאם יש לאשר את ניהול התובענה כייצוגית (קישור להחלטה).

בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1824 מיום 15.12.2019 בדבר פסק-הדין של בית-המשפט בתובענה, בגדרו קיבל השופט בורנשטין את התובענה באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).
השופט בורנשטין דחה את טענת הרשות כי הגבייה נעשתה כדין וכי בנסיבות העניין, אין מקום לפטוֹר אותה מחובת השבה.
עם זאת, היות שלא כל חברי הקבוצה אכן ניזוקו מפעולת הרשות, כמו גם לאור טענתה של הרשות בדבר הגנת התקציב והפגיעה בקופה הציבורית, צמצם השופט את היקף ההשבה.

במבזק מס' 1824 מיום 15.12.2019, כי על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור וערעור שכנגד וביום 1.5.2022 ניתן פסק-הדין בערעורים האמורים.

בית-המשפט העליון – מפי הנשיאה א' חיות, השופטת ע' ברון והשופטת ג' כנפי-שטייניץ – דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד (קישור לפסק-הדין).

התיקון במסגרת חוק ההסדרים

במבזק מס' 2026 דיווחנו על פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024), התשפ"ג-2023 ("חוק ההסדרים") (קישור לחוק ההסדרים).

במסגרת חוק ההסדרים* נקבע תיקון עקיף לפקודת מס הכנסה (תיקון מס' 266), בגדרו תוקן סעיף 47א לפקודת מס הכנסה, כך שסכום הניכוי שיהיה זכאי לו הנישום יהיה 52% מסכום דמי ביטוח לאומי ששילם בשנת-המס בהפחתת סכום ההחזר של דמי ביטוח לאומי שקיבל באותה שנה.

* ראו סעיף 40 לחוק ההסדרים.

עוד נקבע, כי אם בשנה מסוימת ההחזר שהתקבל מביטוח לאומי גבוה מדמי הביטוח שמשלם הנישום באותה שנה, יראו 52% מהסכום שבו עולה סכום ההחזר על סכום דמי הביטוח ששילם, כחלק מהכנסתו של הנישום בשנת-המס שבּה קיבל את ההחזר. 

עם זאת, הכְּלָל האמור יחול לגבי החזר הקרן ולא לגבי תוספת הריבית והפרשי הצמדה שמשלם המל"ל על כספים ששולמו ביֶתֶר בהתאם לסעיף 362(א) לחוק ("התוספת").
לגבי התוספת, ימשיך לחול הכלל הקבוע בסעיף 362(ה) לחוק, ולפיו היא לא תיחשב כהכנסה לעניין פקודת מס הכנסה.

סעיף 47א לפקודת מס הכנסה, כנוסחו לאחַר תיקונו כאמור, יחול בחישוב המס החָל בשנת 2025 ואילך.*

* שאלה מעניינת האם הָחל משנת 2025 יתחשבו בהחזר שמקבל יחיד לצורך חישוב הכנסתו החייבת, גם אם ההחזר התקבל בְּשל תשלום של דמי ביטוח ששולם לפני 2025.

בקשה להוציא חוות-דעת שמאית, שצורפה לתצהירי עדוּת ראשית בערר מס רכישה, מתיק בית-המשפט

ביום 8.6.2023 ניתנה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בענין אבידני.

העוררים הגישו ערר על החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין באר-שבע) בהשגת שומת מס רכישה.
המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה האם העוררים רכשו ביום 10.7.2019 זכויות במקרקעין כהגדרתן בחוק מיסוי מקרקעין, בגדרהּ של עסקה שאישרה רשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") באותו היום, שלפיה קיבלו העוררים זכויות כחוכרים לדורות במקרקעין בחלקה א', במושב נחלה, שבה היו להם עד אותו מועד זכויות כברי רשות.
במסגרת ראיותיהם, הגישו העוררים חוות-דעת של מר רועי כהן, מהנדס תעשיה וניהול ושמאי מקרקעין, שבה הביע דעתו כי לא חל שינוי בזכויותיהם של העוררים בעקבות הצטרפותם להסדר שהוצע על-ידי רמ"י, וכי בהצטרפותם להסדר ניתנה לעוררים למעשה האפשרות להסדיר את הזכויות הקיימות. נטען בחוות-הדעת, כי היה בידי העוררים להימנע מהיוון הזכויות, ולהישאר עם מלוא הזכויות שהיו להם בעבר, ואשר אפשרו להם את אותן זכויות בנייה בקרקע. המומחה הביע דעתו, כי במצב דברים זה תשלום "דמי הרכישה" ששילמו העוררים לרמ"י אינו בבחינת רכישת זכויות חדשות שלא היו להם קודם לכן, אלא היוון ועיגון זכויותיהם הקיימות בנחלה.
בעקבות הגשת חוות-הדעת האמורה, ביקש המשיב להוציאה מתיק בית-המשפט.
נטען בבקשה, כי מדובר בחוות-דעת משפטית, וכי בהיעדר מחלוקת על סכום העִסקה, הנגזר מהשומה שערכה רמ"י, אין כל צורך בחוות-דעת של שמאי.
עוד נטען, כי חוות-הדעת אינה נוגעת בתחום התמחותו של המומחה, שהיא הערכת שווי מקרקעין ושווי הזכויות במקרקעין; כי חוות-הדעת מתיימרת ליתן חוות-דעת משפטית באשר לזכויות העוררים לאחַר ביצוע העִסקה עם רמ"י; כי מסקנות חוות-הדעת הן מסקנות משפטיות; וכי בית-המשפט אינו נזקק לחוות-הדעת באשר לדין החָל, למעט הדין הזר.
בנוסף, נטען, כי הותרת חוות-הדעת בתיק תגזול זמן שיפוט רב, שכּן המשיב ייאלץ להתגונן מפני חוות-הדעת בהגשת חוות-דעת מטעמו, ויהיה בכך כדי להאריך את דיוני ההוכחות בתיק.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת י' ייטב, קיבלה את הבקשה והורתה על הוצאת חוות-הדעת מהתיק (קישור להחלטה).

השופטת ייטב ציינה, כי חרף הגישה הליברלית הנהוגה באשר לקבילוּת הראיות, וההתמקדות בקביעת משקלן במסגרת פסק-הדין, יש לקבל את בקשתו של המשיב. זאת, משני טעמים.
האחד, העיקרון שלפיו בית-המשפט אינו נזקק לחוות-דעת מומחה באשר לדין, משמעותו ויישומו, למעט לעניין הדין הזר, כאשר לא ניתן לעקוף כלל זה באמצעות הגשת חוות-דעת משפטית במהותה, על-ידי בעל מקצוע שאינו משפטן, בכסות של חוות-דעת מקצועית. "מעיון בחוות הדעת ניתן להיווכח כי כל כולה עוסקת בהסקת מסקנות משפטיות על יסוד המסמכים המשפטיים באשר לשאלה שבמחלוקת, קרי, האם נרכשו זכויות חדשות במקרקעין, או שמא מדובר באותן זכויות שהיו לעוררים קודם לכן. אין בחוות הדעת שמאות או חישובים מורכבים הטעונים מומחיות כלשהי, שיש בהם כדי לסייע לוועדה, אלא כאמור עיסוקה בפרשנות החוק והחוזים הרלוונטיים. מדובר כאמור בהכרעה המסורה לשיקול דעתה של הוועדה, הוועדה אינה נזקקת לחוות הדעת, ולא היה כל מקום להגישה בשעה שהיא עוסקת כל כולה בעניינים המסורים לשיקול הדעת השיפוטי של הוועדה" (פס' 16 להחלטה).
השני, עיקרון ייעול ההליכים. הגשת חוות-דעת בלתי-נחוצה תביא לסרבול ההליכים בפני הוועדה, וזאת בניגוד לרוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלות בענייננו מכוח תקנה 12 לתקנות מיסוי מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדת ערר), התשכ"ה-1965 (למעט תקנות מסוימות המוחרגות במפורש).

בקשה למחיקת סעיפים מכּתב התשובה של מנהל מיסוי מקרקעין

באותו יום (8.6.2023) בו ניתנה החלטתה של ועדת-הערר בעניין אבידני, ניתנה גם החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין קרדן נדל"ן יזום ופיתוח בע"מ.

העוררת, קרדן נדל"ן יזום ופיתוח בע"מ, הגישה ערר על החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) בהשגה שהגישה על שומת מס רכישה שהוּצאה לה ובה נקבע שווי המכירה של המקרקעין שרכשה.
לאחַר שהמשיב הגיש כתב תשובה לערר, הגישה העוררת בקשה למחיקת סעיפים מכּתב התשובה האמור שיש בהם טענה בדבר יחסים מיוחדים בין המוכרת לבין העורר וכן התייחסות לחוות-דעת שמאית, אשר לא עלו במסגרת ההחלטה בהשגה. זאת, בטענה שמדובר בהרחבת חזית.
בנוסף, העוררת מבקשת כי ועדת-הערר תורה על מחיקת שני סעיפים נוספים בכתב התשובה של המשיב בטענה לפיה האמור בהם הוא טעות ויש בהם כדי להטעות את הוועדה.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת ע' הוד, דחתה את הבקשה  (קישור להחלטה).

החזרת ערעור מס הכנסה לשלב ההשגה

ביום 5.6.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין חברת אמוקו לשמנים ודלק בע"מ​.

עניינו של פסק-הדין בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה שהוּצאה למערערת על-ידי המשיב (פקיד-שומה ירושלים 2) לגבי שנות-המס 2016-2013 ועל קנס הגירעון שהושת עליה וכן בערעור על ההחלטה לפסוֹל את ספריה.
לטענת המערערת, המשיב לא קיים דיון ממצה בהשגה שהגישה המערערת על רקע הימצאותו של מייצגהּ בבידוד עֵקב הידבקות בנגיף הקורונה. ואילו בכל הנוגע להחלטה הפּסילה נטען, כי טעה המשיב כאשר טען שלא הוגשה בקשה לחזור ולעיין בהחלטה (בהתאם לסעיף 130(יא)(2) לפקודת מס הכנסה), שכּן הוגשה גם הוגשה בקשה כאמור.
במהלך קדם המשפט, הִמליץ בית-המשפט (השופט א' דורות) למשיב לשקוֹל את האפשרות כי התיק יוחזר לשלב ההשגה, לאור התרשמותו כי הדיון בשלב ההשגה (דיון טלפוני) לא היה ממצה.
בעקבות זאת, הודיע המשיב, כי הוא מסכים להחזרת התיק לשלב ההשגה ובהתאם יש מקום למחיקת הערעור.
בתגובה להודעת המשיב, טענה המערערת, כי אין עילה למחיקת הערעור וכי יש מקום למתן פסק-דין המחזיר את הדיון לשלב ההשגה בכפוף לחיוב המשיב בהוצאות. בנוסף, טענה המערערת, כי יש מקום למתן פסק-דין המבטל את פסילת ספרי המערערת מהטעם שהמשיב לא דן בבקשת מייצג המערערת ולא הכריע בה במשך שנה מיום הגשתה, וזאת תוך היקש וגזירה שווה מסעיף 152(ג) לפקודה.
על-פי תשובת המשיב, אין הוא מתנגד שיינתן פסק-דין המורה על החזרת התיק לשלב ההשגה, תוך התנגדות לחיובו בהוצאות. ואילו ביחס לסוגיית פסילת הספרים טען המשיב כי ככל שיוחלט להחזיר את התיק לשלב ההשגה, טענות המערערת לגבי פסילת הספרים תישָמרנה לה והמקום המתאים לדון בהן הוא במסגרת הליך חדש. 

השופט דורות דחה את בקשת המערערת למתן פסק-הדין המבטל את החלטת הפסילה אך נתן פסק-דין המורה על החזרת התיק בעניינה של המערערת (לרבות הבקשה לעיון חוזר בבקשת פסילת הספרים) לשלב ההשגה (קישור לפסק-הדין).

תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחו של השופט דורות בנושא פסילת הספרים והאנלוגיה שעָרך בעניין זה עם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין פודולסקי (בר"ם 7502/22) שבו נדונו השלכות אי-מתן החלטה בהשגה בתוך 120 יום ממועד הגשתה על החלטת ועדת-הערר לענייני קורונה.*

* למַעבר למבזק בעניין פודולסקי, לחצו כאן.

קורונה: פסק-דין והחלטות ועדות-הערר

פסק-הדין בעניין בסמרקט

ביום 2.6.2023.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין בסמרקט בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגישה המערערת – חברה העוסקת בשיווק, קנייה, מכירה, ייבוא וייצוא של אוטובוסים ומיניבוסים – על החלטת ועדת-הערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים, במסגרתה נדחו שבעה עררים שהגישה המערערת בנוגע לבחינת זכאותה למענקי קורונה.

בית-המשפט, מפי השופטת ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו 8 החלטות חדשות של ועדות-הערר: 

חזור
גירסה להדפסה שלח לחבר שתף בפייסבוק שתף בוואטסאפ שתף בלינקדאין