הצעת חוק התכנית הכלכלית – מיסוי מקרקעין | בקשה לדיון נוסף בעניין עורב | תובענות ייצוגיות נגד רשות המיסים ונגד המוסד לביטוח לאומי | הפרשי הון בלתי-מוסברים | פסילת מותב ועוד

פודקסט בנושא הטבות מס ליחידים

במבזק מס' 1993 מיום 4.10.2022 דיווחנו, כי רשות המסים השיקה ערוץ תקשורת חדש עם הציבור בשם "פודמס" שהינו פודקסט בענייני מיסוי בהגשתם והשתתפותם של עובדים ומנהלים ברשות.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי הועלתה לערוץ שיחה עם גב' רחלה אקוקה, מנהלת תחום בכירה שומה-פרט ברשות המסים, בנושא הטבות מס ליחידים.

להאזנה, לחצו כאן.

---

מהלך ממוחשב לאישור שומות עצמיות במס הכנסה לשנת 2021

פורסמה הודעת רשות המיסים בנושא.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

---

הצעת חוק להגדלת נקודות זיכוי להורים והרחבת מענק עבודה

שלשום (27.3.2023) פורסמה ברשומות הצעת חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והרחבת מענק עבודה, התשפ"ג-2023 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק).

בגדרהּ של הצעת החוק מוצע להגדיל את סכום המענק שניתן לאב עובד מכוח החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה), התשס"ח-2007 ("חוק מענק עבודה"), כך שיהיה שווה לסכום המענק שניתן לאם עובדת.* במקביל, מוצע להגדיל את סכום המענק הניתן לאב שהוא עצמאי, כך שיהיה שווה לסכום המענק שניתן לאם שהיא עצמאית.

* כיום, גובה המענק מכוח חוק מענק עבודה לאם עובדת או אם שהיא עצמאית, גדול ב-50% מגובה המענק הניתן לאב עובד או עצמאי, אם אותו אב אינו הורה יחיד.

התיקון המוצע לחוק מענק עבודה יחול על מענקים המחולקים בעד הכנסה מעבודה או הכנסה מעסק או משלח-יד שנעשתה מיום התחילה (1.1.2024) ואילך.

בנוסף, מוצע בהצעת החוק לקבוע, כי יוגדלו נקודות הזיכוי הניתנות להורים בעד ילדיהם שאינם פעוטות, כלומר שמָלאו להם 6 שנים אך טרם מלאו להם 18 שנים בשנת-המס. זאת, בתחולה לגבי הכנסה שהופקה מיום 1.1.2024 ואילך.
כך, מוצע לקבוע, כי אישה וגבר יהיו זכאים לנקודת זיכוי אחת נוספת בְּשל כל ילד שבשנת-המס מָלאו לו 6 שנים וטרם מָלאו לו 18 שנים (התיקון המוצע יביא לכך שבְּשל ילד בטווח הגיל האמור, אישה תהיה זכאית לשתי נקודות זיכוי בסך הכול וגבר יהיה זכאי לנקודת זיכוי אחת).
במקביל, מוצע להגדיל באופן זהה את נקודות הזיכוי הניתנות לפי סעיף 40(ב) לפקודה, להורה במשפחה חד־הורית אשר היו לו ילדים שבשנת המס מָלאו להם 6 שנים וטרם מָלאו להם 18 שנים.
הורה שכלכלת הילדים הייתה עליו, הזכאי כיום לפי סעיף 40(ב)(1) לפקודה, לנקודת זיכוי אחת בְּשל ילד בטווח הגילים האמור, יהיה זכאי בעקבות התיקון המוצע לשתי נקודות זיכוי. הורה אשר כלכלת הילדים לא הייתה עליו יהיה זכאי על-פי התיקון המוצע לנקודת זיכוי אחת בְּשל כל אחד מילדיו שבשנת-המס מָלאו לו 6 שנים וטרם מָלאו לו 18 שנים. ואילו במשפחה חד־הורית שבה ילד להורה אחד, כהגדרתו בסעיף 40(ב)(3) בעד כל ילד שמָלאו לו 6 שנים וטרם מָלאו לו 18 שנים בשנת-המס, ההורה היחיד יהיה זכאי לשתי נקודות זיכוי נוספות בְּשל הצעת חוק.

---

הצעת חוק התכנית הכלכלית – מיסוי מקרקעין 

במבזק הקודם דיווחנו אודות פרסום הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023 ("הצעת החוק" או "ההצעה") (קישור להצעת החוק).

הצעת החוק כוללת, בין היתר, מספר תיקונים מוצעים בתחום של מיסוי מקרקעין, ובכלל זאת (א) תיקון הגדרת המונח "דירת מגורים" בסעיף 9(ג) לחוק מיסוי מקרקעין כך שדירת מעטפת* המיועדת לשַמש למגורים, לרבות דירה שבניית קירותיה החיצוניים טרם הסתיימה, אם יש עִמה התחייבות מצד המוכר לסיים את בנייתה כדירת מעטפת – תחויב במס רכישה כדירת מגורים [סעיף 5(1)(א) להצעת החוק]; (ב) קיצור תקופת שחלוּף דירת מגורים לעניין שיעורי מס הרכישה החָלים על בעלים של דירת מגורים יחידה מ-24 חודשים ל-12 חודשים, וזאת בתחולה לגבי דירת מגורים שנרכשה ביום תחולתו של החוק המוצע או לאחריו [סעיפים 5(1)(ב) ו-6(א) להצעת החוק]; (ג) ביטול החישוב הליניארי המיוחד שקבוע בסעיף 48א(ב2) לחוק מיסוי מקרקעין ("החישוב הליניארי המיוחד") לגבי מכירת דירת מגורים מזכה בידי יחיד תושב ישראל** שיום רכישתה אירע לפני 1.1.2014 ובלבד שהתקיימו שני אלה: (1) במועד רכישת הקרקע עליה בנויה דירת המגורים המזכה לא הייתה בנויה דירת מגורים; ו-(2) בניית דירת המגורים המזכה הנמכרת הושלמה לאחַר יום 30.6.2027 [סעיף 5(2) להצעת החוק]; (ד) קיצור תקופת שחלוּף דירת מגורים לעניין הפטוֹר ממס שבח שבסעיף 49ג(1) לחוק מיסוי מקרקעין במכירת דירה יחידה מ-24 חודשים ל-12 חודשים, וזאת בתחולה לגבי דירת מגורים שנרכשה ביום תחולתו של החוק המוצע (1.6.2023) או לאחריו, כתחליף לדירה הנמכרת שלגבּיה חלה החזקה כאמור באותו סעיף 49ג(1) לחוק [סעיפים 5(3) ו-6(ב) להצעת החוק]; (ה) תיקון סעיף 76א לחוק מיסוי מקרקעין, שעניינו בהגשת הצהרה באופן מקוּון [סעיף 5(4) להצעת החוק]; ו-(ו) תיקונים שונים בנושא מיסוי התחדשות עירונית [סעיפים 10-8 להצעת החוק]

* וכך מוצע להגדיר "דירת מעטפת" – "דירה, בבניין המיועד לשמש למגורים, שבנייתה טרם הסתיימה, שאין עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבנייה, ובלבד שהסתיימה בנייתם של הקירות החיצוניים של הדירה." ראו בהקשר זה את פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין נירה מעין ושלמה נחמה (ע"א 6107/20) ואת מבזקנו בנושא (קישור למבזק).

** יושם אל לב, כי בהצעת החוק לא נכלל, ככל הנראה עקב טעות, ביטול של החישוב הליניארי המיוחד לגבי מכירת דירת מגורים בידי תושב-חוץ.

תחולתם של התיקונים המוצעים, ככל שההצעה תיעשה לחוק, תהיה ביום 1.6.2023 (ראו סעיף 52 להצעת החוק), זולת התיקונים שלגביהם ציינו אחרת לעיל.

​בנוסף לאמור, כוללת הצעת-החוק (ראו סעיף 7 להצעה) הוראת-שעה לגבי מכירת זכות במקרקעין העונה על מלוא התנאים המצטברים הבאים:
האחד – המכירה היא בידי יחיד או חברה משפחתית (כמשמעותה בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה) או שותפוּת (שחל לגבּיה סעיף 63 לפקודה);*

* ראו סעיף 7(ז) להצעת החוק – הגדרת המונח "יחיד". אין זה ברור, האם הכַּוונה לשותפוּת בין יחידים / חברות משפחתיות בלבד.

השנייה – הקרקע כולה הייתה בבעלותו של היחיד (או החברה המשפחתית / השותפוּת);
השלישית – תוכנית הבנייה* שחלה לגבי הקרקע מתירה בנייה על הקרקע של 15 דירות לפחות המיועדות לשַמש למגורים;

* "תוכנית בנייה" מוגדרת בסעיף 7(ז) להצעת החוק כ"תוכנית מפורטת כמשמעותה בחוק התכנון והבנייה, או תוכנית כמשמעותה באותו חוק, שתנאי להוצאת היתר מכוחה הוא אישור תוכנית איחוד וחלוקה כמשמעותה בסימן ז' לפרק ג' בחוק האמור". ואילו "היתר בנייה" מוגדר באותו סעיף לפי משמעותו בחוק התכנון והבנייה.

הרביעית – המכירה אירעה בתקופה שמיום התחילה (1.6.2023) עד ליום 30.6.2027 ("התקופה הקובעת");
החמישית – אין מדובר במכירה שנעשתה בלא תמורה או בין קרובים,* במכירה שחל לגבּיה פטוֹר מהמס, כולו או חלקו, או שיעור מס מופחת, לפי חוק מיסוי מקרקעין או לפי פקודת מס הכנסה, או במכירה שחלות לגבּיה הוראות סעיף 5(ב) לחוק מקרקעין ("מכירה בלתי-מוטבת").

* "קרוב" מוגדר בסעיף 7(ז) להצעת החוק כהגדרתו בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין, ואולם המונח "שליטה" בהגדרה האמורה יפורש כאמור בסעיף 19(4)(ב)(3) לחוק.

ככל שמלוא התנאים המצטברים האמורים מתקיימים, אזי השבח הריאלי עד יום התחילה – דהיינו, חלק מהשבח הריאלי במכירת הרקע שנצמח, לפי חלוקה ליניארית מיום הרכישה ועד ליום 7.11.2001 – לא יחויב במס בשיעור מירבי של 47% (50% כולל מס נוסף) אלא בשיעור נמוך יותר, כדלקמן:

• אם הסתיימה בנייתן על הקרקע של כל הדירות המיועדות לשַמש למגורים, המותרות לבנייה לפי תוכנית הבנייה שחלה לגבי הזכות במקרקעין במועד סיום הבנייה* ("סיום הבנייה"), עד תום 48 חודשים מיום המכירה, אזי מלוא השבח הריאלי עד יום התחילה (כמשמעותו לעיל) יחויב במס בשיעור הקבוע בסעיף 48א(ב)(1) לחוק, דהיינו בשיעור של עד 25% (לא כולל מס נוסף) ("שיעור מוטב");

* לעניין זה, יראו בקבלת אישור להספקת חשמל, מים או חיבור של טלפון לבניין, לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה, כסיום הבנייה (ראו סעיף 7(ג) להצעת החוק).

• אם סיום הבנייה אירע בתקופה שמתום 48 חודשים מיום המכירה ועד תום 60 חודשים מיום המכירה, אזי 80% מהשבח הריאלי עד יום התחילה יחויב במס בשיעור מוטב ויתרת ה-20% של השבח הריאלי עד יום התחילה תחויב במס בשיעור מירבי של 47% (50% כולל מס נוסף);
• אם סיום הבנייה אירע בתקופה שמתום 60 חודשים מיום המכירה ועד תום 72 חודשים מיום המכירה, אזי 70% מהשבח הריאלי עד יום התחילה יחויב במס בשיעור מוטב ויתרת ה-30% של השבח הריאלי עד יום התחילה תחויב במס בשיעור מירבי של 47% (50% כולל מס נוסף);
• אם סיום הבנייה אירע בתקופה שמתום 72 חודשים מיום המכירה ועד תום 84 חודשים מיום המכירה, אזי 60% מהשבח הריאלי עד יום התחילה יחויב במס בשיעור מוטב ויתרת ה-40% של השבח הריאלי עד יום התחילה תחויב במס בשיעור מירבי של 47% (50% כולל מס נוסף);
• אם סיום הבנייה אירע בתקופה שמתום 84 חודשים מיום המכירה ועד תום 96 חודשים מיום המכירה, אזי 50% מהשבח הריאלי עד יום התחילה יחויב במס בשיעור מוטב ויתרת ה-50% של השבח הריאלי עד יום התחילה תחויב במס בשיעור מירבי של 47% (50% כולל מס נוסף);
• אם סיום הבנייה אירע בתקופה שלאחַר תום 96 חודשים מיום המכירה, אזי 0% מהשבח הריאלי עד יום התחילה יחויב במס בשיעור מוטב, דהיינו, מלוא השבח הריאלי עד יום התחילה יחויב במס בשיעור מירבי של 47% (50% כולל מס נוסף)).

עוד נקבע בהצעת החוק (ראו סעיף 7(ד) להצעה), כי במכירת זכות במקרקעין שתוכנית הבנייה שחלה לגביה מתירה בנייה על הקרקע של 15 דירות לפחות המיועדות לשַמש למגורים, בידי יחיד (או חברה משפחתית / שותפוּת), בתקופה הקובעת, שאינה מכירה בלתי-מוטבת (כמשמעותה לעיל), רשאי המוֹכר לבחור באחד מאלה:

1. תשלום מס שבח בשיעור הרגיל הקבוע בסעיף 48א(ב1) לחוק מיסוי מקרקעין על השבח הריאלי עד יום התחילה (דהיינו, תשלום בשיעור מירבי של 47% (50% כולל מס נוסף)), ואם יתקיימו יתרת התנאים המצטברים שצוינו לעיל וסיום הבנייה אירע עד תום 96 חודשים מיום המכירה הוא יהיה זכאי להחזר מס השבח ששילם ביֶתֶר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בסעיף 103א לחוק מיסוי מקרקעין;
2. תשלום מס שבח בשיעור מוטב (כמשמעותו לעיל) ומתן ערובה להנחת דעתו של המנהל בגובה יתרת מס השבח שהיה עליו לשלם לפי הוראות סעיף 48א(ב1) לחוק.

---

הוראת ביצוע בנושא ניתוב ושינויים בדו"חות המס השנתיים

רשויות המס פרסמו את הוראת ביצוע מס הכנסה מס' 3/2023 שעניינה בניתוב שלב א' ושינויים בשידור דו"חות ושומות יחידים וחברות לשנת-המס 2022 (קישור להוראה).

---

בקשה לדיון נוסף בעניין עורב

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1846 מיום 2.4.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ ועורב מערכות התראה אלקטרוניות בע"מ.

המערערת 1, עורב מערכות התראה אלקטרונית בע"מ ("המערערת") עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות אבטחה אלקטרוניות.
כל מניות המערערת היו בתקופת הערעור (שנות-המס 2011–2014) בבעלות המערערת 2, עורב טכנולוגיות 1997 בע"מ ("חברת האם").
בתקופת הערעור, חברת האם והמערערת הגישו דו"חות מס מאוחדים בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ"ט-1969.
בתקופה זו, הכנסות המערערת הופקו הן ממפעל מאושר, הן ממפעלים מוטבים והן מחֵלק המיזם שלא היה מפעל מאושר ולא היה מפעל מוטב. כלומר, המערערת הייתה בגֶדר "מפעל מעורב" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק לעידוד השקעות הון ("חוק העידוד").*

* סעיף זה הוחלף בשנת 2005 במסגרת תיקון 60 לחוק העידוד ואילו תחולתו הוגבלה במסגרת תיקון 68 לחוק העידוד.

על-פי נוסחו של סעיף 74 לחוק העידוד בתקופת הערעור, חלוקת ההכנסה החייבת של מפעל מעורב בין שני חלקיו השונים נעשתה בהתאם לשיטת "יחס המחזורים", דהיינו, מידת הגידול במחזוֹר המכירות של המיזם.
המערערת הוציאה מדי שנה הוצאות מחקר ופיתוח בקשר למוצרים שהיא ייצרה ושיוְוקה, תוך שהוא מיישמת את הוראות סעיף 20א(א)(2) לפקודת מס הכנסה. דהיינו, המערערת ניכתה את הוצאות המו"פ בפריסה על-פני שלוש שנות-מס.
המערערת ביקשה לנַכּוֹת את הוצאות המו"פ כנגד החלקים מהכנסתה שהיו חייבים במס בשיעור מלא בלבד ולא כנגד הכנסתה שהייתה פטורה ממס ממילא. זאת, בטענה, כי הוצאות מו"פ אינן כפופות למנגנון הייחוס הקבוע בסעיף 74 לחוק העידוד בְּשל אופיָן ההוני. עוד טענה המערעת, כי מַחלקת המו"פ אינה מהווה חלק מהמפעל המעורב. בנוסף, הדגישה המערערת את חוסר ההגינות הכרוך לשיטתה באילוצהּ "לבזבז" חלק מהניכוי בְּשל הוצאות המו"פ על הכנסה שממילא אינה חייבת במס. לבסוף, המערערת הצביעה על חיקוקים אחרים אשר יש בהם כדי לתמוך בעמדתה ובכללם חוק האנג'לים, חוק התיאומים וחוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ב-2018.
המשיב (פקיד-שומה חולון) לא הסכים לאופן זה של ניכוי ההוצאות, ולשיטתו מנגנון הייחוס הקבוע בסעיף 74 מחיֵיב ניכוי הוצאות המו"פ מכְּלָל הכנסות החברה לפני שיוך ההכנסה החייבת הנותרת לחלקי המפעל המעורב השונים.

מחלוקת נוספת בין הצדדים נסובה סביב חיוב המערערת בגין הכנסת ריבית רעיונית לפי סעיף 3(י) לפקודה בקשר לכספים שהיא העמידה לחברת האם.
לטענת המערערת, אין להחיל בנסיבות העניין את הוראות סעיף 3(י), שכּן מדובר ב"חוב של לקוחות או חוב של ספקים בשל שירותים או נכסים" כקבוע ברשימת הסייגים להגדרת המונח "הלוואה" שבאותו סעיף. 
עוד טענה המערערת, כי אין להחיל את הוראות סעיף 3(י) לפקודה מקום בו מוגשים דו"חות מס מאוחדים בהתאם לחוק עידוד התעשיה (מסים).

בנוסף, התגלעה מחלוקת בין הצדדים סביב שלילת ניכויָן של הוצאות מימון בהן עמדה חברת האם בקשר לכספים שהיא לָוותה מבנקים.
לטענת המשיב, חברת האם הינה חברת החזקות והוצאות המימון משמשות למימון השקעותיה במניות המערערת ועל-כן יש להַוון את הוצאות האמורות למחיר המקורי של המניות.
המערערת, לעומת זאת, טענה כי היא עוסקת בניהול המערערת וחברות אחרות בקבוצה ואף עָסקה בפעילות של פיתוח ויישום פרוייקטים שונים, כך שהוצאות המימון משמשות לצורך פעילותה וכנגזר מכך מותרות בניכוי.
לחלופין, טענה המערערת (אם כי טיעון זה נזנח בסיכומים), כי היות שחברת האם מגישה דו"ח מאוחד עם המערערת, אזי הוצאות המימון מותרות בניכוי במסגרת הדו"ח המאוחד.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

הערעור לבית-המשפט העליון

המערערות הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון* וביום 1.1.2023 ניתן פסק-הדין בערעור.

* נזכיר, כי ביום 7.1.2021 קבעה רשמת בית-המשפט העליון ד' להב, כי בערעור נפלו שני פגמים: האחד, לא צוין בכותרת הערעור סכום הערובה שעל המערערות להפקיד להבטחת הוצאות המשיב, והסכום אף לא הופקד, והכל בניגוד לתקנות 134(א)(1)(ח) ו-135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקנות סדר הדין החדשות" או "התקנות"); השני, הערעור חורג ממגבלת העמודים המעוגנת בתקנות סדר הדין החדשות ביחס לערעורים המוגשים לבית-המשפט העליון – גוף הערעור שהוגש מחזיק 17 עמודים אף שבתקנות נקבע, כי גוף ערעור המוגש לבית-המשפט העליון לא יעלה על 12 עמודים (תקנה 134(א)(3) לתקנות סדר הדין). 

בהמשך להחלטה זו, ביום 14.2.2021 הגישו המערערות בקשה למתן הֵיתר להגדלת היקף גוף הערעור ל-17 עמודים. הרחבה זו נחוצה למערערות, לטענתן, על-מנת שיתאפשר להן לפרושׂ את מלוא טענותיהן בכל הסוגיות והשְאלות המתעוררות בתיק, תוך התייחסות מפורטת לפסק-דינו של בית-המשפט קמא המחזיק 44 עמודים. יצוין, כי הבקשה הוגשה בהסכמת המשיב, בכפוף לכך שככל שיוחלט על הגשת תשובה לערעור או על השלמה לסיכומים, יורחב היקף כתב הטענות מטעם המשיב באופן זהה.

הרשם ר' גולדשטיין דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

לאחַר שבא-כוח המערערות הודיע, כי המערערות דוחות את המלצת המותב (השופטות ע' ברון, ג' כנפי-שטייניץ ו-ר' רונן)  למשוך את הערעור, נפסק, כי אין מקום לשנות מפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי וזה אוּמץ על-ידי המותב מתוקף הסָמכות הקבועה בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הערעור נדחה אפוא תוך שהמערערות חויבו יחדיו בהוצאות המשיב בסכום של 20,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

הבקשה לקיים דיון נוסף

המערערות הגישו לבית-המשפט העליון בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו.
לטענת המערערות-המבקשות, נקבעה בפסק-הדין הלכה חדשה וקשה, אשר מַצדיקה לקיים בו דיון נוסף.
לעמדתן, החידוש ההלכתי בפסק-הדין טמון בקביעה שהמבקשת 2 "מחויבת" לקזז את ההוצאות בגין המחקר והפיתוח כנגד הכנסותיה הפטורות ממס – קביעה אשר, לשיטתן, סותרת פסקי-דין קודמים שיצאו מלפני בית-המשפט העליון מבלי שהובא כל נימוק לסטייה מההלכה הקיימת.
לבסוף, המבקשות סבורות, כי ההלכה שנפסקה בפסק-הדין היא קשה מאחַר שהיא מובילה לסיכול תכלית ה"הטבה" הקבועה בסעיף 20א לפקודה, ומאחַר שהיא מֵרֵעה את מצבה של המבקשת 2 ומנוגדת לעיקרון "מס אמת".

בית-המשפט העליון, מפי הנשיאה א' חיות, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

הנשיאה קבעה, כי התנאים לקיום דיון נוסף – דהיינו, שמדובר במקרה שבו נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט), כאשר הצדקה לדיון נוסף תקום ככל שבפסק-הדין נקבעה בכוונת מכוון הלכה ברורה ומפורשת – אינם מתקיימים בענייננו.
עוד קבעה הנשיאה, כי בית-המשפט העליון אימץ בפסק-הדין את ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית בהתאם לתנאים הקבועים בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי וברי כי פסק-דין המורה על אימוץ פסק-דין של הערכאה קמא מטעמיה אין בו משום קביעת הלכה חדשה, וודאי לא הלכה ברורה ומפורשת המגלה עצמה על-פני הפְּסָק.

---

איזו ערכאה היא בעלת הסמכוּת העניינית לדון בתובענה ייצוגית נגד המוסד לביטוח לאומי בטענה לגביית יתר של דמי ביטוח?

ביום 1.7.2020 ניתנה החלטתו (קישור להחלטה) של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ר' כהן) לפיה הסמכוּת לדון בבקשה לאישור תובענה הייצוגית שהוגשה נגד המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), בְּשל גביית דמי ביטוח לאומי בגין הכנסות פסיביות בחברות משפחתיות המיוחסות ליחיד,* נתונה לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, ובתוך כך נדחתה בקשת המל"ל מיום 2.9.2018 להעביר את הדיון לבית-הדין האזורי לעבודה.

* נזכיר, כי ביום 5.10.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין נחושתן ואח', בגדרו דחה בית-הדין הארצי את הערעור (קישור לפסק-הדין) וקבע, כי הכנסתה החייבת של החברה המשפחתית, יהיה אשר יהיה הֶרכב מקורותיה – כולה אקטיבית, כולה פסיבית או מורכבת משני סוגי ההכנסות כאמור – הופכת בידי בעלי המניות להכנסה שמקורהּ בדיבידנד; וכי אין עיגון לשוני לפרשנות שנטענה על-ידי המערערים.

עוד נזכיר, כי משרדנו וכן משרד מיתר הגישו עתירה לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, לביטול פסק-הדין של בית-הדין הארצי, אך לאחַר שמיעת הטיעונים והערות המותב, ולאור המלצת המותב, הודיעו ב"כ העותרים בשתי העתירות כי הם אינם עומדים על העתירות, וזאת תוך שמירת טענות וזכויות ברמה הפרטנית הנוגעת לכל אחד מן העותרים ולחיובים שהוטלו עליו, ושאינן ממין הטענות העקרוניות שהועלו בעתירות (קישור לפסק-הדין).

למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

בגדרי החלטת בית-המשפט המחוזי, נדחתה אף בקשת המל"ל מיום 26.6.2020 לסלק את בקשת האשור על הסף בְּשל מעשה בית דין.*

* בבקשת הסילוק נטען, כי השְאֵלה הפרשנית שבמוקד בקשת האישור הוכרעה בפסק-דין עקרוני של בית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 27.1.2020 בעניין נחושתן ואח', שבו התקבלה עמדת המל"ל ונקבע כי הוא היה רשאי לגְבות את דמי הביטוח במקרים שבהם עסקינן. המל"ל טען, כי בנסיבות אלה חל מעשה בית דין שמצדיק את סילוק בקשת האישור על הסף.

כאמור, ביום 5.10.2021 דחה בית-הדין הארצי את הערעור שהוגש על פסק-הדין של בית-הדין האזורי.

על החלטה זו הגיש המל"ל בקשה למתן רשות ערעור וביום 23.3.3023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בבקשה.

בית-המשפט העליון, מפי השופטת ע' ברון (בהסכמת השופט נ' סולברג והשופטת ד' ברק-ארז), קיבל את הבקשה למתן רשות ערעור, דן בה כבערעור וקיבל את הערעור באופן חלקי, כך שהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין הסמכות העניינית תבוטל, והדיון בבקשת האישור יועבר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב; וכן תבוטל גם ההחלטה ככל שהיא נוגעת לבקשת הסילוק ולטענת ההשתק, וטענות הצדדים בעניין זה יהיו שמורות להם במסגרת הדיון שיתקיים בבית-הדין (קישור לפסק-הדין).

וכך קבעה השופטת ברון (בהסכמת השופטים סולברג וברק-ארז): "הסמכות העניינית לדון בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות המוגשות נגד המוסד לביטוח לאומי ובאות בגדרי סעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה, ובהן בקשת האישור בענייננו – נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. עמדתי זו תחול על בקשת האישור שבמוקד ההליך; על בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שיוגשו מעתה והלאה; ועל הליכים ייצוגיים רלוונטיים שעוכבו עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור, ככל שישנם."

---

הסתלקות והחלפה של התובע הייצוגי המקורי מתובענה כנגד רשות המיסים והצטרפות תובע ייצוגי נוסף

בחודש יוני 2021 הגיש ד"ר ירון רודניצקי בקשה לאישור תובענה נגד "מדינת ישראל – רשות המיסים" כייצוגית ("הבקשה לאישור") בנושא התרת דמי ביטוח אחריות מקצועית כהוצאה לצורכי מס בידי רופאים שכירים.
על-פי הבקשה לאישור, באותם מקרים בהם המעסיקים מנַכּים את דמי ביטוח האחריות המקצועית משכר הנטו של הרופא השכיר, ולא מהשכר ברוטו, אזי למעשה אין הכרה בהוצאה שראויה להיות מותרת בניכוי בחישוב ההכנסה החייבת של הרופא. אמנם, הדבר מביא לניכוי מס ביֶתֶר, אולם היות שמדובר בסכומי מס לא גבוהים במיוחד, הרופאים השכירים עלולים להימנע מהטרחה והעלות הכרוכות בהגשת בקשות להחזר מס לפקידי-השומה, ועל-ידי כך, ייגבה מס ביֶתֶר על חשבונם של הרופאים; ומכאן הצורך הנטען בתובענה ייצוגית.
התובענה הוגשה, כאמור, נגד "מדינת ישראל – רשות המיסים", כאשר למדינה שני כובעים בעניין זה: האחד, כמעסיקה של רופאים שכירים רבים וכצד (באמצעות ממשלת ישראל) להסכם הקיבוצי שנחתם ביום 2.11.1995 לגבי "הרופאים המועסקים בשירות המדינה"; השני, באמצעות רשות המסים כרשות מבצעת, המוסמכת להורוֹת למעסיקים אחרים (שאינם המדינה) כיצד לנַכּוֹת מס הכנסה במקור מעובדיהם (למשל במסגרת תקנות 9 ו-10 לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), תשנ"ג-1993), או לתת הנחיות כלליות בנושא.

ביום 14.5.2022 וביום 29.11.2022 הוגשו לבית-המשפט בקשת התובע הייצוגי המקורי, ד"ר רודניצקי, להסתלק מן ההליך, בקשתה של ד"ר הדס כנעני לוינץ להחליף את ד"ר רודניצקי כתובעת ייצוגית, ובקשתו של ד"ר איליה ספיבק להצטרף כתובע ייצוגי נוסף לצדה של ד"ר כנעני לוינץ.

המדינה התנגדה למינויה של ד"ר כנעני לוינץ כתובעת ייצוגית מַחליפה בטענה שבדומה לתובע הייצוגי המקורי גם ד"ר כנעני לוינץ אינה נמנית עם הקבוצה שאותה היא מתיימרת ליַיצג.
כמו-כן, המשיבה התנגדה לצירופו של ד"ר ספיבק כתובע ייצוגי נוסף.
בנוסף, הן בהתנגדותה למינוי ד"ר כנעני לוינץ כמחליפה והן בהתנגדותה לצירופו של ד"ר ספיבק, העלתה המדינה טענה חלופית לפיה ככל שבקשת ההחלפה או בקשת הצירוף תתקבל על-ידי בית-המשפט, אזי יש לראות – בנסיבות המקרה דנן – את הבקשה המתקבלת כבקשה מקורית (חדשה) לאישור תובענה ייצוגית. 

ביום 19.3.2023 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשות.

בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, קיבל את בקשת ההחלפה ואת בקשת הצירוף ודחה את עתירתה של המשיבה לשנות את מועד הגשת בקשת האישור (קישור להחלטה).

---

הפרשי הון בלתי-מוסברים

ביום 20.3.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין כוכבי.

עניינו של של פסק-הדין בערעור על שומות בצווים שהוצאו למערער על-ידי המשיב (פקיד-שומה חיפה) לשנות-המס 2017-2015 בְּשל הפרשי הון בלתי-מוסברים, שהתגלו, כטענת המשיב, בהשוואה שעָרך בין הצהרת הון שהוגשה על-ידי המערער ליום 31.12.2014 לבין הצהרת ההון ליום 31.12.2017, ואשר הועמדו על סך של כ-2.5 מיליון ש"ח.

יצוין, כי בשלב הראשון, ולפני שהוצאו למערער השומות בצווים, הוציא המשיב למערער שומה ודרישה לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, עליה הוגשה השגה.
עוד יצוין, כי כנגד המערער התנהלה חקירה על-ידי משטרת ישראל בחשד לסחר בסמים, בסיומה הוגש נגדו ביום כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בחיפה וניתן גם סעד זמני של הקפאת נכסיו של המערער. המערער הודה והורשע בעבירות לפי כתב אישום מתוקן של סחר בסמים וסיוע לסחר בסמים וביום 21.1.2021 נגזר דינו למאסר בפועל של 24 חודשים בניכוי ימי מעצרו. 
משטרת ישראל העבירה מידע למשיב אודות החקירה הפלילית שהתנהלה בעניינו של המערער וכן בעניין נכסים שנתפסו במהלך ביצוע חיפוש בביתו של המערער כמו גם נכסים רבים, בעיקר כלי רכב, שהתגלו כרשומים על שמו, בלא שניתנו הסברים סבירם ומספקים, לשיטת המשיב, למקור רכישתם.

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

ראו, בין היתר, את התייחסותה של השופטת (בפס' 17 ואילך) למחלוקת הנוגעת לדירה שרכש המערער ודיווח כי שוויָה 1.3 מיליון ש"ח, אך מנהל מיסוי מקרקעין לא קיבל את הצהרת המערער וקבע כי שווי המכירה הוא 1.6 מיליון ש"ח, תוך שהמערער לא הגיש השגה על השומה שהוּצאה לו וזו הפכה לסופית וחלוטה.

---

פסילת מותב

אתמול (28.3.2023) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין דוד ורדי.

עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת י' סרוסי) מיום 29.1.2023 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

המערער, בעל עסק למסחר ביהלומים, הגיש שני ערעורי מס על שומות שהוצאו לו על-ידי המשיב (פקיד-שומה גוש דן), אשר הדיון בהם אוחד: הערעור בע"מ 36261-01-20 מופנה נגד שומת המס לשנים 2014-2013, שעניינה הכנסה שיוחסה למערער בסך של כ-16 מיליון דולר בגין מחילת חוב שמקורו ברכישת יהלומים מספקים מחו"ל ("החוב"); והערעור בע"מ 3572-04-21 מופנה נגד שומת המס לשנים 2016-2015, אשר הוּצאה בעקבות טענת המערער לפיה פרע את החוב האמור באמצעות מכירת יהלומים שמקורם בתכשיטים משפחתיים ישנים שהיו בבעלותו והועברו על ידיו למלאי העסקי שלו. במוקד הערעורים ניצבת, בין היתר, השְאֵלה האם העברת היהלומים מחזקתו הפרטית של המערער לעִסקו מקימה חבות במס לפי פקודת מס הכנסה.

ביום 12.4.2022 התקיים קדם משפט בפני המותב, במהלכו התייחס המותב, בין היתר, לקשיים העולים משומות המשיב. בתום הדיון הורה המותב על דחיית הדיון בהליכים על-מנת לאפשר למערער לבוא בדברים עם המשיב ולהציג בפניו ראיות התומכות בטענותיו, ולחלופין להגיע להבנות אשר ייָתרו את ניהולו של ההליך המשפטי.

ביום 1.6.2022 הגישו הצדדים הודעת עדכון לפיה ניסיונות ההידברות בין הצדדים לא נשאו פרי. על רקע האמור, נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ולדיוני הוכחות.

ביום 28.11.2022 התקיים דיון הוכחות, שבתחילתו התברר כי רק חלק מעדי המערער התייצבו לדיון, זאת בין היתר, בְּשל קשיים בזימונם לעדוּת. משכך, באותו דיון נשמעו אך עדויות המערער והמומחה מטעמו.
לאחַר חקירת המערער והמומחה מטעמו, קִיים המותב דיון בנוגע לסיכויי הערעורים, אשר השתרע על-פני עשרה עמודי פרוטוקול. בפתח הדברים אמר המותב, כי "אינני קובעת בזה מסמרות אבל הסיפור כולו שמציג פה המערער הוא סיפור שלא קונה את אמינותי וגם מעורר קשיים אובייקטיבים ברמה העובדתית". המותב הוסיף וציין, כי בפני המערער ניצבות משוכות גבוהות להוכחת טענותיו וכי "ככל שאני מסתכלת על זה מכל כיוון שהוא, אני לא רואה איך בידי לסייע למערער לצלוח את הדרך הקשה הניצבת בפניו". בתוך כך, עמד המותב על הקושי העולה מגרסת המערער בציינו, כי "אני חושבת שאמרתי את הדברים בצורה הכי ברורה שאפשר לומר, שגם אם אני אקבל את כל הגרסה של המערער שהיא מעוררת קשיים לא, לא מבוטלים, משמעותיים אפילו, אני לא אוכל ל-, בכל מקרה יש פה אירוע מס שחייב במס. אירוע מס שהמס הגלום בו הוא כמס בשומה, אז אין לי איך לסייע פה".
בנסיבות אלו, המליץ המותב למערער לשקוֹל את הֶמשך ניהול ההליכים ולנסות להביא לפתרון המחלוקות מחוץ לכותלי בית-המשפט. בתגובה לכך, טען בא-כוח המערער כי בין הצדדים התקיימו בעבר מגעים במטרה להגיע להסדר אשר לא צלחו, ועמד על הקושי הנעוץ בשילוב השומות נושא הערעורים שעליו הצביע המותב בהחלטתו מיום 12.4.2022. על כך השיב המותב: "אני לא יודעת מה יהיה כשאני אכתוב פסק דין, אז חשבתי שיש בזה כפל [מיסוי], אני עדיין חושבת את זה אני צריכה, אני שומעת את מה שאדוני אומר, אני צריכה להתעמק בזה, יש לי, התחושה האינטואיטיבית שלי שיש פה כפל [...] אם אני אצטרך לכתוב פסק דין אני אנמק את זה כמו ש-, כמו שאני אחשוב בעת שאני אכתוב, אם נגיע לזה אני כמובן נמצאת היום במצב שבו אני ממליצה מאוד בפני המערער שלא להגיע למצב של פסק דין, כי אני חושבת שאני אומרת את זה בצורה הכי ברורה שאפשר, שזה לא יטיב עימו וזה לא נכון מבחינתו ואני חושבת שכפשרה זה נכון לגמור את זה בפעם 1 וזאת תהיה ההמלצה שלי [...] לא משנה מה, בסופו של דבר יש פה שינוי ייעוד, ועל שינוי ייעוד משלמים וזה כשמקבלים את הגרסה שלו לכל אורכה, למרות הקשיים הלא מבוטלים שהיא מעוררת וזה נכון."
לאחַר שנשמעו טענות נוספות מטעם באי-כוח הצדדים אמר המותב: "אתם צריכים רק לתת לי תשובה לשאלה האם אתם עומדים על ניהול ההליך כשאני אומרת לכם שהסיכוי שאני אקבל פה את הערעור, הוא לא, הוא, הוא קטן [...] הוא קטן עד כדי, עד כדי קלות."
בתום הדיון נתן המותב את ההחלטה הבאה: "מועד ההוכחות הקבוע למחר יבוטל. שאלת חיוב מערער בהוצאות משפט בהינתן הנסיבות שהובילו לביטול מועד ההוכחות, תישקל בהמשך, ככל שהמערער יעמוד על המשך ניהול ההליך. יצוין כי בסיום חקירת המערער במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים היום, מצא בית המשפט לנכון להמליץ בפניו לשקול היטב את המשך ניהול ההליך נוכח המשוכות הגבוהות שניצבות בפניו, כפי שהוסבר לו. בתוך כך, צוין, כי אף אם היו מתקבלות מלוא טענות המערער בערעור ולא היא, שומה עליו לקחת בחשבון את תוצאות המס הנובעות מעסקת שינוי ייעוד כעולה מהגרסה העובדתית שהציג בערעור (ראו סעיף 100(1) לפקודת מס הכנסה). עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות, ספק אם יש מקום להוצאת שומות הן בגין מחילת חוב (2014-2013) והן בגין מכירת היהלומים (2015-2016) [...] מוצע כי המערער יקיים הידברות עם המשיב על מנת להביא את המחלוקת לידי סיום מחוץ לכותלי בית המשפט."

ואולם, ניסיונות הצדדים ליישוב המחלוקות ביניהם לא צלחו וביום 2.1.2023 הודיע המערער כי הוא עומד על ניהול ההליכים. לפיכך, התיק נקבע להמשך דיון הוכחות ולשמיעת המצהיר מטעם המשיב, ליום 29.1.2023.

ביום 28.1.2023, ערב דיון ההוכחות שנקבע, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער טען, כי במהלך דיון ההוכחות מיום 28.11.2022, ובטרם הובאו כלל ראיות המערער, הביע המותב את עמדתו הסופית ביחס לאחת משְאֵלות המפתח העומדות בלב הערעורים בקבעו כי "בכל מקרה יש פה אירוע מס שחייב במס" וכי "לא משנה מה, בסופו של דבר יש פה שינוי ייעוד ועל שינוי ייעוד משלמים וזה כשמקבלים את הגרסה שלו [של המערער] לכל אורכה". כן הפנה המערער לדבריו של המותב לפיהם "הסיכוי שאני אקבל את פה את הערעור, הוא לא, הוא, קטן". לטענת המערער, התבטאויות אלו עומדות בסתירה לעמדה קודמת שהביע המותב במהלך קדם המשפט, ומקימות חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר את הֶמשך ניהול ההליכים בפניו. המערער הסביר כי הבקשה מוגשת רק עתה "נוכח מחלוקת מהותית לגבי הגשת בקשה זו שהתגלעה בשבועות האחרונים בין המערער לבין באי-כוחו", אולם טען כי בנסיבות שפורטו קיימת הצדקה לפסילת המותב בשלב זה.

ביום 29.1.2023 התקיים דיון בפני המותב, בתחילתו התבקש המשיב להגיב לבקשת הפסלות. המשיב סבר, כי דין הבקשה להידחות, שכּן לגישתו העמדה שהביע המותב במהלך הדיון מיום 28.11.2022 לא הייתה נחרצת וסופית. בהקשר זה טען המשיב, כי לאורך הדיון הצביע המותב על המשוכות הגבוהות הניצבות בפני המערער, אולם אין בכך כדי ללמד על קיומה של דעה קדומה או על "נעילת" דעתו של המותב באשר לתוצאות ההליכים.

המותב דחה את הבקשה לפסילתו במעמד הדיון.
בפתח הדברים נקבע, כי טענת המערער לפיה המותב הביע את עמדתו ביחס לסיכויי הערעור בטרם נשמעו "מלוא העדויות מטעמו" אינה מבוססת כלל ועיקר.
בהקשר זה הִבהיר המותב, כי במהלך דיון ההוכחות מיום 28.11.2022, התרשם מדברי בא-כוח המערער כי קיים קושי אובייקטיבי ממשי בזימון חלק מעדי המערער לעדוּת.
עוד צוין, כי ביום 2.1.2023 הגיש המערער בקשה "לקבוע דיון לצורך שמיעת עדותו של המצהיר מטעם המשיב". בנסיבות אלו, קבע המותב כי "כבר במהלך דיון ההוכחות היה נהיר למערער כי יסתפקו בעדותו שלו ובעדות מר מייזליק, המומחה מטעמו".
המותב הוסיף וציין כי בתום חקירתם, ומשעה שגרסתו העובדתית והמשפטית של המערער התחוורה לו, "בית המשפט מצא לשקף למערער את הקשיים הנעוצים בגרסתו בתיק ובדגש על כך שגם אם תתקבל במלואה גרסתו העובדתית, עדיין קיים אירוע של שינוי ייעוד החייב במס שיש בו כדי לבסס את שומת המשיב לגבי מחילת החוב".
בהקשר זה קבע המותב, כי זכותו ואף חובתו לשַקף לצדדים את עמדתו, קל וחומר לאחַר שמיעת עדויות המערער, על-מנת שהצדדים יוכלו לשקול את צעדיהם וכדי "לסייע לצדדים לקדם מטרה ראויה, ניסיון להגיע לפשרה, על מנת לחסוך במשאבים".
כן הדגיש המותב, כי במהלך הדיון הביע את עמדתו הן ביחס לסיכויי המערער והן ביחס לסיכויי המשיב, והִבהיר כי "בכל מקרה, בית המשפט יבחן את הדברים בדעה נקייה לאחר סיום שמיעת מלוא הראיות ולאחר הגשת הסיכומים מטעם הצדדים".
אשר לטענת המערער לפיה המותב שינה מעמדתו שהובעה בשלב מוקדם יותר של ההליך, נקבע כי דברים אלה אך מחזקים את המסקנה כי "הדברים נבחנו על ידו [המותב] לאורך ההליך בנפש חפצה ובלב פתוח, וככל שהיה בשמיעת הראיות כדי לשנות את עמדתו, אמר את דבריו נכוחה".
מכל מקום, סבר המותב, כי דין הבקשה להידחות מחמת השיהוי הניכר שדבק בהגשתה, שכּן הבקשה הוגשה במוצאי שבת שלפני יום דיון ההוכחות כאשר ככל הנראה כבר בתחילת ינואר 2023 התייעץ עם עורכי דינו בנושא.
לבסוף, הוסיף המותב וציין, כי פסילת המותב בשלב זה של הדיון, לאחַר שנשמעו עדויות המערער והעדים מטעמו, עלולה לפגוע בניהולו התקין והיעיל של ההליך ואף לגרום לעיוות דין.

לנוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, דחה המותב את הבקשה והמערער חויב בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ש"ח. לצד זאת, נעתר המותב לבקשת המערער והורה על דחיית המשך דיון ההוכחות ליום 5.2.2023.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 1.2.2023 הגיש המערער הודעה לפיה בכוונתו לערער על ההחלטה בבקשת הפסלות, ולפיכך ביקש להורוֹת על דחיית דיון ההוכחות עד להכרעה בערעור.
בו ביום, דחה המותב את הבקשה בציינו כי "הכלל הוא שההליך נמשך כסדרו, ולא הובא נימוק המצדיק להורות אחרת, במיוחד לאחר שכבר החל הליך שמיעת הראיות". עם זאת, הובהר כי "לא יינתן פסק דין בהליך אלא לאחר ובהתאם להכרעה בערעור שיוגש".
אשר על כן, ביום 5.2.2023 התקיים דיון הוכחות נוסף בפני המותב שבסופו נקבע כי הצדדים יגישו את סיכומיהם בכתב.

מכאן הערעור דנן.

בית-המשפט העליון, מפי הנשיאה א' חיות, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).            

בראשית הדברים, ציינה הנשיאה, כי אין מניעה שהמותב יתייחס במהלך הדיון לחולשות בעמדתו של בעל דין ואף ינקוט יוזמה ויציע הצעות במטרה להביא את הצדדים לידי פשרה. זאת, גם כאשר המותב נחשף לראיות מטעם הצדדים ולאחַר מכן מביע עמדה בנוגע לתמונת הסיכויים והסיכונים בהליך.
אולם, הוסיפה הנשיאה, במקרים חריגים שבהם התבטאויות המותב הן בעלוֹת אופי מובהק ונחרץ, עלול הדבר להקים עילה לפסילתו, וענייננו נמנה עם המקרים החריגים הללו. שכּן, במהלך הדיון מיום 28.11.2022 הִבהיר המותב, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי גיבש עמדה ביחס לשאלת קיומו של אירוע מס המבסס את אחת משומות המשיב, בציינו כי "גם אם אני אקבל את כל הגרסה של המערער שהיא מעוררת קשיים לא, לא מבוטלים [...] בכל מקרה יש פה אירוע מס שחייב במס". כמו-כן, בדחותו את בקשת הפסלות חזר המותב על עמדתו זו בציינו, כי "בית המשפט מצא לשקף למערער את הקשיים הנעוצים בגרסתו בתיק ובדגש על כך שגם אם תתקבל במלואה גרסתו העובדתית עדיין קיים אירוע של שינוי ייעוד החייב במס שיש בו כדי לבסס את שומת המשיב לגבי מחילת החוב".
מבלי להביע עמדה לגופן של טענות הצדדים, ציינה הנשיאה, התבטאויותיו הנחרצות של המותב במקרה דנן חורגות מן הזהירות והמתינות הנדרשות מבית המשפט בניהול ההליך, בייחוד בשלב הדיוני שבו היה מצוי ההליך באותה עת, ובטרם שהסתיים שלב ההוכחות ונשמעו כלל העדים.
בנסיבות אלו, ואף שהמותב הִבהיר בהחלטת הפסלות כי "יבחן את הדברים בדעה נקייה לאחר סיום שמיעת מלוא הראיות", קמה בענייננו הצדקה להעברת ההליך למותב אחר, ולוּ מטעמים של מראית פני הצדק.

לאור כל האמור, קיבלה הנשיאה את הערעור וקבעה שההליך יועבר לטיפולו של מותב אחר.
עוד קבעה הנשיאה, כי המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 5,000 ש"ח.