לוגו אלכס שפירא ושות׳

שיעור המס על דיבידנד מרִווחי מפעל מועדף/מוטב לעובד במסלול 102 הוני; אפליה | פס"ד קניון הראל (רווחי שערוך, הוצאות מימון ותיקונים והפרשה לארנונה) | עיכוב הליכי גבייה | הודעת חדילה ועוד

22/02/2023

פודקסט בנושא קביעת יציאה לפנסיה

במבזק מס' 1993 מיום 4.10.2022 דיווחנו, כי רשות המסים השיקה ערוץ תקשורת חדש עם הציבור בשם "פודמס" שהינו פודקסט בענייני מיסוי בהגשתם והשתתפותם של עובדים ומנהלים ברשות.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי הועלתה לערוץ שיחה עם מר אבי שטרן, מנהל תחום שומת פרט ברשות המסים, בנושא "כשאהיה בן 67 – יציאה לפנסיה".

להאזנה, לחצו כאן.*

* להלן קישורים לדפים והטפסים שמוזכרים בשיחה: 

דגשים לגבי דוחות שנתיים המוגשים פיזית במשרד השומה או בעמדת המש"מ

פורסמה הודעתו בנושא של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.

שיעור המס על דיבידנד מרִווחי מפעל מועדף/מוטב לעובד במסלול 102 הוני; אפליה

ביום 8.2.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין קונדויט בע"מ ועופר לוי.
למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

פסק-הדין בעניין קניון הראל

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1878 מיום 18.10.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט א' דורות, בעניין קניון הראל בע"מ.

נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בארבעה ערעורים על צווים שהוציא המשיב (פקיד-שומה ירושלים 3) לקניון הראל בע"מ (המערערת 1) שהיא הבעלים של קניון הראל במבשרת ציון ("הקניון"), בן דוד סנד נכסים והשקעות בע"מ (המערערת 2) המחזיקה ב-60% מהמערערת 1 ו-ע.ר.ד. עומרי ורועי בע"מ (המערערת 3) המחזיקה ב-40% מהמערערת 1, אשר הדיון בהם אוחד.

במסגרת פסק-הדין נדונו ארבע מחלוקות:
האחת – שאלת חיובן של המערערת 2 ו-3 במס בגין דיבידנד שחילקה המערערת 1 ואשר מקורו ברווחי שערוך של המערערת 1;
השנייה – אי-התרת הוצאות מימון למערערת 1 מהטעם שמקורן של הוצאות אלו בהלוואות שניטלו לצורך מימון חלוקת דיבידנדים למערערות 2 ו-3;
השלישית – שאלת התרתן בניכוי של הוצאות בסך של כ-23 מיליון ש"ח לתיקון תקרת הקניון בשנות-המס 2011 ו-2012. לטענת המשיב, ההוצאות אינן מותרות בניכוי שכּן הן אינן בגֶדר תיקונים של חצרים כאמור בסעיף 17(3) לפקודת מס הכנסה, אלא פעולות של שדרוג או השבחה שעלותה אינה מותרת בניכוי על-פי סעיף 32(4) לפקודה.
הרביעית – הפרשה לתשלום ארנונה שנרשמה בספרי המערערת 1 בשנות-המס 2008-2006 בגין מחלוקת עם הרשות המקומית מבשרת ציון. לטענת המשיב, המחלוקת יושבה בשנת-המס 2009 ובעקבות כך ביטלה המערערת את ההפרשה. בהתאם, התיר המשיב הוצאה בשנת-המס 2009 ולא התיר את הוצאות ההפרשה בשנות-המס 2008-2006.

הערעור נדחה ביחס לשלוש המחלוקות הראשונות והתקבל לגבי המחלוקת הרביעית (קישור לפסק-הדין).

אשר למחלוקת הראשונה, קבע השופט דורות, כי זו הוכרעה על-ידי בית-המשפט העליון בעניין אמ.סי.אל קניון דרורים בע"מ* וכי בסיכומי המערערות נטען כי כל הטענות שהועלו בעניין זה יפות גם לערעור הנוכחי.

* נזכיר, כי ביום 11.10.2020 נדחתה הבקשה לקיים דיון נוסף בפסק-הדין (דנ"א 3288/20).

בהתאם, קבע השופט, כי לאור ההלכה בעניין אמ.סי.אל קניון דרורים בע"מ התייתר הצורך להכריע במחלוקת הנוכחית.

אשר למחלוקת השנייה, קבע השופט דורות – תוך שהוא נדרש, בין היתר, להלכת פז גז (ע"א 6657/01) ולהלכת פי גלילות (ע"א 8301/04) – כי לרשות המערערת לא היה מקור מימון לדיבידנדים שחילקה למערערות 2 ו-3 ולשם כך ניטלו ההלוואות; וכי אין לקבל את הטענה לפיה הוכח שבשנים שלפני נטילת ההלוואות השתמשה המערערת 1 בעודפים שהצטברו אצלה כמקור למימון נכסיה, בדומה למה שהוכח בעניין פי גלילות.

אשר למחלוקת השלישית, קבע השופט דורות, לאחַר שבָּחן את חוות-דעת המומחה (מהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין) שהגישה המערערת 1, כי ההוצאות לתיקון תקרת הקניון אינן מהוות תיקון עֵקב התבלות הגג אלא התברר כי הגג לא נבנה מלכתחילה באופן נאות; וכי הסיבה לביצוע העבודות בְּעלות כה גבוהה הייתה שיפור הנכס באופן שימנע את הצורך בביצוע מעקב וטיפול שוטף ומתמשך לשמירה על אורך החיים והקיימא של התקרות.
השופט קבע, כי ניכר שבוצעה כאן השבחה של גג המבנה וכי הוצאה נכבדה זו הביאה לחברה יתרון בעל ערך מַתמיד ועל-כן מדובר בהוצאה שבהון ולא בהוצאה פירותית.
השופט דורות המשיך ונדרש לטענתה החלופית של המערערת 1 לפיה ככל שייקָבע בהוצאה הונית אזי יש לתקן את הפְּחָת בגין המבנה כך ששיעורו יהיה 6.5% (בניינים מדרגה שלישית שבנייתם גרועה) ולא 4% כפי שנדרש בעבר. השופט דחה טענה זו, בקובעו כי היא אינה מתיישבת עם טענותיה וראיותיה של המערערת 1.

אשר למחלוקת הרביעית, קבע השופט דורות – תוך שהוא נדרש לפסקי-הדין של בית-המשפט העליון בעניין גני עופר בניה והשקעות בע"מ (ע"א 1124/03), ארקיע קווי תעופה בישראל בע"מ (ע"א 533/60) ותל רונן קבלנים ובונים בע"מ (ע"א 600/75) – כי בדין דרשה המערערת 1 את ההפרשה.
וכך ציין השופט: "לדידי, המשיב לא העלה כל נימוק ענייני מדוע האומדן של ההוצאה לא היה סביר, פרט לכך שבדיעבד הוברר כי הסכום ששולם בפועל למועצה, בעקבות ההליכים המשפטיים, היה נמוך בצורה משמעותית מסכומי ההפרשה. זוהי חוכמה בדיעבד והמבחן הוא לא התוצאה שהתבררה לאחר שנים ('ex post'), אלא הסתברות הפיכת החוב התלוי לתשלום בפועל, כאשר היא מוערכת מראש ('ex ante')."

הערעור לבית-המשפט העליון

שלוש המערערות הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ואתמול (21.2.2023) ניתן פסק-הדין בערעור.

בית-המשפט העליון (השופט י' עמית, השופט א' שטיין והשופטת ג' כנפי-שטייניץ) נתן תוקף של פסק-דין להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים ועל-כן הערעורים נדחו ללא צו להוצאות.

להורדת פסק-הדין לרבות הסכם הפשרה בין הצדדים שצוּרף כנספח א' לפסק, לחצו כאן.

תשומת לבכם, בין היתר, לסעיפים 5.1, 5.2 ו-16 להסכם הפשרה.

הודעת חדילה של רשות המסים בעקבות בקשה לאישור תובענה ייצוגית

ביום 28.11.2022 הגישה גב' אשרת פלורנטין בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי (ת"צ 63608-11-22) ("בקשת האישור").
עניינה של בקשת האישור הוא, בין היתר, עיגול תקרת ה"הכנסה הקובעת" של יחיד ששילם סכומים לקרן השתלמות לעצמאים כהגדרתה בסעיף 17(5א) לפקודת מס הכנסה ועיגול תקרת ה"הכנסה הקובעת" של קיבוץ ששילם סכומים לקרנות השתלמות לחברי קיבוץ כהגדרתה בסעיף 58א לפקודה.

נבקש לעדכנכם, כי היום (22.2.2023) פורסמה באתר של רשות המסים הודעה (קישור להודעה) של הרשות על חדילה מהגבייה לפי הוראות סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, וזאת בנוגע לעיגול תקרות ההכנסה הקובעת האמורות.
במסגרת ההודעה על החדילה כאמור צוין, כי בעקבותיה תקרות ההכנסה הקובעת לשנים 2022-2017 יהיו כמפורט בטבלה שבהודעה וכי הרשות מַפנה את תשומת לב הנישומים שהפקידו סכומים לקרן השתלמות לעצמאיים/לקרן השתלמות לחברי קיבוץ ושכתוצאה מתקרת ההכנסה הקובעת שפורסמה חלק מהסכומים ששילמו לא הותרו בניכוי.
עוד צוין בהודעה, כי נישומים אלה מוזמנים להגיש לפקיד-השומה דו"ח מתַקן לאותה שנת-מס, בצירוף נייר עבודה עם פירוט לגבי הסכומים המתוקנים ובצירוף אסמכתאות להפקדה; וכי דו"ח מתַקן שיוגש בהתאם לתקרת ההכנסה הקובעת המעודכנת, ייקלט על-ידי פקיד-השומה, בכפוף למגבלות ההתיישנות, וייערך לפיו חישוב מס מתוק, והכל ללא שינוי במועד הגשת הדו"ח. 

יושם אל לב, כי הודעת החדילה היא מטעם רשות המיסים ולא מטעם המוסד לביטוח לאומי. 

בקשה לעיכוב הליכי גבייה בעקבות שומת מס הכנסה

אתמול (21.2.2023) ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין דחלה.

להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאו בהחלטה:
ביום 26.11.2019 הוציא המשיב (פקיד-שומה נצרת) שומה למבקש בגין העברות כספיות שביצע בשנים 2016-2014.
לאחַר כשנה ו-8 חודשים, ביום 27.6.2021, הגיש המבקש השגה על השומה.
השגה זו נדחתה בהחלטת המשיב מיום 30.6.2021 . זאת, בהתבסס על סעיף 150(א) לפקודת מס הכנסה שלפיו יש להגיש השגה על שומת מס בתוך 30 יום ממועד המצאת השומה.
בעקבות זאת, ביום 6.9.2021 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת ערעור על ההחלטה.
ביום 20.2.2022, בתום דיון מקדמי בערעור, הסכים המבקש, בהמלצת בית-המשפט, לפְנות למשיב בבקשה להארכת מועד להגשת ההשגה, בכפוף למחיקת הערעור.
המבקש אכן הגיש בקשה כאמור, אולם זו נדחתה בהחלטת המשיב מיום 8.5.2022.
על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית-המשפט המחוזי.
המשיב, מנגד, הגיש בקשה לסלק את הערעור על הסף, ובקשה זו התקבלה.
נקבע, בין היתר, כי אף אם צודק המבקש בטענתו כי השומה לא הומצאה לו, הרי שממילא, הוא ציין בעצמו כי נודע לו על אודות השומה באמצע שנת 2020, כך שחלפה כשנה ממועד הידיעה, עד למועד הגשת ההשגה.
בהתייחס לנסיונו של המבקש לתלוֹת את השיהוי בהגשת ההשגה במגפת הקורונה, ובבדיקות שעשה לצורך ההשגה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי טענות אלו נטענו באופן כללי, ובלאו הכי אין בהן כדי להצדיק את כל משך השיהוי; מה גם שהיה באפשרותו של המבקש להגיש בקשת ארכה להגשת ההשגה בטרם חָלף המועד להגשתה, אולם הוא ביכר שלא לעשות כן.
בנוסף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי יש ממש בטענת המשיב, שלפיה קבלת טענות המבקש בהקשר זה עלולה לפתוח פתח בפני נישומים להארכת מועדים כרצונם וללא גבול למעשה באמתלה של עריכת חקירה ואיסוף חומרים לשם תמיכה בהשגתם; וזאת אין לקבל, בפרט משנקבע על-ידי המחוקק סד זמנים מוגדר וברור לצורך הגשת בקשות כאמור.
עוד נקבע, כי המבקש העלה שלל טענות שנטענו בעלמא ולא נתמכו כנדרש, ומשכך, סיכויי ההליך אינם גבוהים.
אשר על כן, הורה בית-המשפט המחוזי על סילוק הערעור על הסף.

ביום 20.2.2023 הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט העליון על ההחלטה, ועִמו גם בקשה למתן סעד זמני, היא הבקשה דנא.
עניינה של הבקשה, בהליכים שננקטו נגד המבקש לגביית חוב המס שקָם מכוח השומה, כמפורט לעיל.
המבקש טוען, כי יש לעכב את הליכי הגביה, שכּן הם עלולים להביא ל"קריסתו הכלכלית".
בנוסף, טוען המבקש, כי מכירת כלי-הרכב שלו שנתפסו, תגרום לו לחסרון כיס משמעותי, שכּן אף אם תוּשב לו התמורה שתתקבל בגין מכירתם, הרי שמחיר המכירה יהיה בשיעור נמוך ממחיר המחירון של כלי הרכב.
עוד נטען, כי תפיסת הרכבים מביאה לשיבושים שונים בשגרת חיי המבקש, כמו גם בשגרת חייה של אשתו (הגם שהוא שכר רכב "לצורכי ניידות ועבוד[ה]", חֵלף הרכב שנתפס).

בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג, דחה את הבקשה אף ללא צורך בתשובה מאת המשיב (קישור להחלטה).

כנהוג בבקשות לסעד זמני בערעור, בָּחן השופט סולברג את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, תוך שהזכיר כי היחס בין שני אלה הוא של 'מקבילית כוחות', אך הבכורה נתונה לשיקולי מאזן הנוחות.

השופט התייחס לבחינת שיקולי מאזן הנוחות וציין, כי המקרה דנן אינו בא בקהל אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם יש להיענות לבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שעניינה בעצירת מימושו של חוב כספי פסוק. "במקרה כגון דא, שבו עסקינן בחיוב כספי, מימוש החיוב לא יגרום, על-פי רוב, לנזק בלתי הפיך, שיש בו כדי להצדיק את עיכובו. זאת, שכן ניתן להשיב את מצב הדברים לקדמותו, באמצעות השבת הכספים; קל וחומר, מקום שבו המשיבה היא המדינה, כך שאין חשש כי המבקש לא יוכל לגבות את הכספים בחזרה, ככל שיתקבל הערעור."
עוד ציין השופט, כי אמנם תיתכן חריגה מכלל זה ככל שביצוע החיוב הכספי עלול להביא להתמוטטות כלכלית של המבקש, ואולם, בענייננו טענות המבקש לגבי הנזקים שיגרמו לו מחמת הליכי הגביה – נטענו בעלמא, מבלי שהונחה תשתית עובדתית מספקת, ומבלי שהובאה כל אסמכתא שיש בה כדי לבססן, כנדרש בבקשות מסוג זה.

לאור זאת, קבע השופט סולברג, כי המבקש לא נשא בנטל המוטל עליו להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ומַצדיק את עיכוב הליכי הגבייה, וכי די בכך כדי לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש גם לסיכויי הערעור.
 

חזור
גירסה להדפסה שלח לחבר שתף בפייסבוק שתף בוואטסאפ שתף בלינקדאין