Relocation וטופס הצהרת תושבוּת | החלטות ועדות-הכופר בשנת 2020 | בשר, נדל"ן ומע"מ | מפעל מעורב; סעיף 3(י) לפקודה; ניכוי הוצאות מימון | תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים | בקשה לפסילת מותב | קורונה ועוד

Relocation וטופס הצהרת תושבוּת

בהמשך לכך, נבקש להזכיר, כי במסגרת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו-2016 ("התיקון") (קישור לתיקון) הורחבה רשימת החייבים בהגשת דו"ח שנתי לפי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה כך, ובין היתר, ש​יחיד שמתקיימת בו החֲזָקה הקבועה בפסקה (א)(2) להגדרת "'תושב ישראל' או 'תושב'" שבסעיף 1 לפקודת מס הכנסה ("חזקת הימים") ולטענת היחיד היא נסתרת – חייב להגיש דו"ח המפַרט את העוּבדות שעליהן מבוססת טענתו בלבד שאליו יצרף את המסמכים התומכים בטענתו (אם יש כאלה).*

* הוראה זו לא תחול על בן-זוגו וילדיו של יחיד כאמור, על יחיד שמתקיים לגבי האמור בסיפא של פסקה (א)(4) להגדרת "'תושב ישראל' או 'תושב'" שבסעיף 1 לפקודה (דהיינו, יחיד ששר האוצר קבע, כי לא יראו אותו כתושב ישראל על אף שלפי פסקאות (1) או (2) להגדרה יש לראוֹת בו תושב ישראל) ועל עובד זר כהגדרתו בסעיף 48א לפקודה. 
כמו-כן, אין בהוראה זו כדי לגרוֹע מחובת הדיווח החָלה על יחיד תושב-חוץ שהייתה לו הכנסה חייבת בשנת-המס (והקבועה בסעיף 131(א)(4) לפקודה). כלומר, גם אם היחיד טוען, כי הוא תושב-חוץ, הוא יהיה חייב בהגשת דו"ח שנתי לגבי הכנסתו החייבת במס בישראל.

בהקשר זה, נבקש להפנות את תשומת לבכם לטופס 1348 שכותרתו "הצהרת תושבות" והמהווה נספח לדו"ח השנתי.*

* במקביל, נוספה בטופס 1301 (קישור לטופס) ההצהרה הבאה: "אינני תושב ישראל אך מתקיימת לגבי[י] 'חזקת ימי שהייה בישראל' הנסתרת על-ידי ואני חייב בהגשת דוח לפי סעיף 131(5ה) לפקודה. מצ"ב טופס 1348."

במסגרת הטופס יש למלא את מספר ימי השהִייה של היחיד בישראל בשנת-המס, בשנת-המס שקָדמה לשנת-המס ובשנתיים שקָדמו לשנת-המס.
בנוסף, יש לציין בטופס את מדינת תושבותו של היחיד בשנת-המס ולצרף אישור תושבוּת.
כמו-כן, יש לענות על 26 שאלות ולצרף הסבר מילולי (בצירוף אסמכתאות) להצהרה.

למותר לציין, כי הצהרת התושבוּת אוצרת בחוּבּה נפקויות רבות, וממילא מומלץ לקבל ייעוץ משפטי בקשר לכך.

---

קבלת מספר מזהה לצורך דיווח על עסקה במקרקעין 

כידוע, מכירת זכות במקרקעין ופעולה באיגוד מקרקעין חייבות בדיווח בהתאם להוראות חוק מיסוי מקרקעין, כאשר לצורך זיהוי הצדדים לעסקה יש למלא מספר זיהוי: כאשר מדובר ביחיד, יש לציין את מספר תעודת הזהות הישראלית; כאשר מדובר בתאגיד, יש למסור את מספר התאגיד ברשם התאגידים; ואילו כאשר המוכר/רוכש אינם בעלי אזרחות ישראלית ו/או כאשר התאגיד הינו תאגיד הרשום במרשם מחוץ למדינת ישראל, יש לפְנות לרשות המסים מבעוד מועד לשם קבלת מספר מזהה אשר ישמש את מבצע הִעסקה לשם דיווח עליה.

בהקשר זה נבקש לעדכנכם, כי אתמול (2.1.2023) פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה הָחל מיום 1.1.2023 יונפקו מספרי הזיהוי למי שאינם בעלי מספר זיהוי ישראלי בהתאם לאמור להלן:

הקצאת מספר זיהוי ליחיד שאינו בעל תעודת זהות ישראלית
לשם קבלת מספר זיהוי ליחיד שאינו בעל מספר תעודת זהות של ישראל, על היחיד או על מייַצגו לפְנות לקבלת המספר המזהה באמצעות פניה מקוּונת.*

* מיום 1.1.2023 לא תטופלנה בקשות להנפקת מספר זיהוי ליחיד שאינו בעל אזרחות ישראלית שתישָלחנה לכתובת t.hutz@taxes.gov.il (כתובת זו נסגרה ביום 1.1.2023). לשאלות, הבהרות וסיוע מקצועי, ניתן לפַנות למחלקת תפעול שבחטיבת שרות לקוחות באמצעות הכתובת reast@taxes.gov.il.

לשם הגשת הבקשה המקוּונת, יש להיכנס למערכת "בקשה לרישום והקצאת מספרי ישויות" באתר האינטרנט של רשות המסים, או בפורטל המייצגים ברשת המייצגים, או במערכת המייצגים במיסוי מקרקעין; יש ללחוץ על אייקון "תושב/ת חוץ" ולפעול בהתאם להוראות המופיעות במסך; ולאחַר מילוי הפרטים הנדרשים על-ידי המערכת, הבקשה תועבר לטיפול.
זמן הטיפול בין מילוי הבקשה ועד להנפקת האישור הינו בממוצע כשלושה ימי עבודה (ימי שישי, שבת וחגים אינם נמנים כ"ימי עבודה") ועל-כן על המיַיצג/מבצע עסקה שהינם תושבי-חוץ המבקשים לקבל את מספר הזיהוי, להקפיד ולהגיש את הבקשה במערכת המקוּונת במועד מוקדם ככל שניתן, כך שיוכלו לדַווח על העִסקה במועד.
ההודעה על הקצאת מספר הישות ועל סיום הטיפול בבקשה תישָלח למיַיצגים באמצעות המייל שעודכן בבקשה המקוּונת. פירוט מלא והסברים נוספים על המערכת המקוונת, ניתן למצוא בהוראת ביצוע מס' 7/2022.

הנפקת מספר מזהה כאשר המוכר הינו חסוי/נעדר שאינו בעל מספר זיהוי ישראלי
במקרה בו המוֹכר בעסקה/מבצע הפעולה הינו חסוי או נעדר שאינו בעל מספר תעודת זהות ישראלית, אין להגיש בקשה דרך המערכת האמורה אלא יש לפְנות בבקשה להנפקת מספר מזהה לכתובת reast@taxes.gov.il.

הנפקת מספר מזהה לתאגיד שאינו רשום במרשם התאגידים בישראל
לעת עתה, המערכת המקוּונת משַמשת להגשת בקשות להנפקת מספר זיהוי רק ליחידים.
כאשר המוכר/רוכש הינו תאגיד שאינו בעל מספר מזהה ישראלי, יש לשלוח את הבקשה להנפקת מספר מזהה לכתובת reast@taxes.gov.il.
לבקשה יש לצרף טופס בקשה להנפקת מספר מזהה לחברה זרה המפורסם במערכת המיַיצגים במיסוי מקרקעין וכן תעודת התאגדות.

---

החלטות ועדות-הכופר בשנת 2020 

רשות המיסים פרסמה את קובץ החלטות ועדות-הכופר של שנת-המס 2020 (קישור לקובץ).

הקובץ כולל 134 החלטות, מתוכן 58 החלטות בתיקי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין (ובכללם 8 מקרים של העלמת הכנסות ורווחי הון מחו"ל וכן 14 תיקים של עבירות בתחום הנדל"ן וביניהם השמטת הכנסות משכר דירה והתחמקות ממס שבח ומס רכישה) ו-76 החלטות בתיקי מכס ומע"מ.

בגדרו של הקובץ מפורטים התיקים בהם התקבלה החלטה, לרבות שמו של החשוד ומקצועו, סעיף העבירה, סכום העבירה, שנות-המס הרלבנטיות, החלטת הוועדה ותמצית נימוקיה.

קובץ זה מתווסף לקובץ החלטות ועדות-הכופר לשנת 2006 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה לשנת 2007 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2007 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2008 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2008 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2009 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2009 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2010 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2010 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2011 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2011 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2012 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2012 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2013 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2013 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות של שנת 2014 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות של שנת 2015 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות של שנת 2016 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות של שנת-המס 2017 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות של שנת-המס 2018 (קישור לקובץ); ולקובץ ההחלטות של שנת-המס 2019 (קישור לקובץ).

---

הארכת תוקף אישור ניכוי מס במקור בעת משיכה מוקדמת מקופת גמל

אתמול (2.1.2023) פורסמה הודעתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, לפיה אישורי ניכוי מס מִמשיכה מוקדמת מקופת גמל שהופקו עבור שנת-המס 2022 יהיו בתוקף עד ליום 31.1.2023 ובלבד שהתשלום יבוצע על-ידי קופת הגמל עד למועד זה.

למַעבר להודעה, לחצו כאן.

---

בשר, נדל"ן ומע"מ

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1824 מיום 15.12.2019 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין לוי.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער (מר עמיאל לוי) – הבעלים של חברה פרטית העוסקת בייבוא ושיווק של מוצרי בשר ודגים – על החלטתו של המשיב (משרדי מע"מ פתח תקווה) לדחות את השגת המערער על שומת עסקות בסך של כ-1 מיליון ש"ח שהוציא לו המשיב בגין חמש עסקות במקרקעין בין השנים 2010 ל-2013.
4 מתוך 5 העִסקות בוצעו ביחס לקרקע בהוד השרון אותה רכש המערער בשנת 1995 כקרקע חקלאית אשר ייעודה שוּנה למגורים בשנת 2007. ואילו העִסקה החמישית בוצעה ביחס למניות איגוד מקרקעין אשר החזיק בקרקע בשטחי יהודה ושומרון. המניות נרכשו בשנת 1990 ונמכרו בחודש דצמבר 2013.
לטענת המשיב, עסקות המכירה שביצע המערער מהוות עסקות שבוצעו על-ידי "עוסק" במקרקעין במהלך עסקיו, בעוד שלטענת המערער הוא הוא אינו עוסק במקרקעין אלא בבשר וכי לאור ערבותו האישי לחברה שבבעלותו אשר נקלעה לקשיים כלכליים מהותיים, הוא נאלץ לממש ולמכור את המקרקעין ולהעביר את כספי התמורה לחברה כנגד שטר הון. עוד טען המערער, כי משרדי מיסוי מקרקעין אישרו את שומתו לפיה מדובר בעסקות במישור ההוני ועל-כן המשיב מושתק מלטעון אחרת.
לחלופין, טען המערער, כי עסקות מכירת המקרקעין פטורות ממע"מ לפי סעיף 31(4) לחוק מע"מ* מהטעם שלא יכול היה לנַכּוֹת מס תשומות בעת רכישתם.

* סעיף זה קובע פטוֹר ממע"מ ל"מכירת נכס שעל פי דין לא ניתן היה בעת הרכישה או היבוא לנכות את מס התשומות בשל רכישתו או יבואו [...]".

יצוין, כי מלבד העִסקות מושא השומה, היה המערער מעורב בשורה ארוכה של עסקות נדל"ן נוספות (ראו פס' 7 לפסק-הדין).

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט בורנשטין בָּחן את המבחנים השונים המשַמשים להבחנה בין עסקות במישור ההוני (או הפרטי) לבין עסקות במישור הפירותי (תוך שהוא מתייחס לא רק לעסקות מושא הערעור אלא לכלל העִסקות שבוצעו על-ידי המערער) וציין כי אלה מובילים למסקנה שאינה חד-משמעית, שכּן הם "מושכים" לכיוונים מנוגדים: המבחנים שעניינם משך ההחזקה, קיום מנגנון ומבחן ההשבחה תומכים בגישת המערער לפיה אין להשקיף על פעילותו כעל פעילות המגיעה כדי עסק", בעוד שהמבחנים האחרים שעניינם טיב הנכסים, תדירות העִסקות והיקפן ובקיאותו של הנישום (ולמִצער בקיאוּת שילוחית) מאירים את פעילות המערער בגוון "עסקי".
לאור זאת, המשיך השופט בורנשטין ונדרש ל"מבחן הגג". לדבריו, בחינת הנסיבות בכללותן מובילה למסקנה כי העִסקות מושא הערעור בוצעו על-ידי המערער כ"עוסק" "במהלך עסקיו", כאמור בחלופה הראשונה להגדרת המונח "עסקה" שבסעיף 1 לחוק מע"מ. לדבריו, ניכר, כי מדובר באדם שבמשך 25 שנים, רוכש, מחזיק ומוכר נכסי נדל"ן בעסקות שונות.
השופט ציין, כי לא רק שהמערער נמנע (הן במסגרת הליך השומה והן במסגרת הערעור) מלהציג ראיות ואסמכתאות ממשיות לתמיכה בטענתו כי חברת הבשר נקלעה לקשיים או שהציג ראיות חלקיות וחסרות בלבד, הרי שגם אם היה מוכח קשר ישיר בין עסקות מכירת המקרקעין לקשיים אליה נקלעה החברה, עדיין לא היה בכך לשנות מהמסקנה לפיה מדובר במכירות הנושאות אופי עסקי ואשר התבצעו על-ידי "עוסק" במהלך עסקיו. כלומר, העובדה כי העִסקות בוצעו על רקע קושי כלכלי של המערער או של החברה בבעלותו, וכי אלמלא אותו קושי היה המערער ממשיך ומחזיק במקרקעין לתקופה נוספת, לא הופכת אותן, רק בְּשל כך, לעסקות במישור ההוני או הפרטי; ואף ייתכן שלהפך, שהרי בערבות האישית של המערער לחברה יש כדי ללמד על עירוב שעושה המערער בין המישור העסקי והמישור הפרטי.
השופט בורנשטין הוסיף ונדרש לטענת המערער בדבר הסתמכות על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין בעצם אישור שומתו ככזו הכפופה למס שבח ולא למס הכנסה. השופט דחה טענה זו וקבע, כי הלכה פסוקה היא שקביעותיהן של רשויות מיסוי מקרקעין אינן כובלות את סמכותן של רשויות מס אחרות לסַווג את העִסקה בהתאם לכלל העוּבדות העומדות לנגד עיניהן. עוד קבע השופט, כי היות שרשות המסים אינה בוחנת כל שומה ושומה וכל נישום ונישום, הרי שבמקום בו לא נערך הליך שומתי, לא יהיה בעצם קבלת השומה משום אישור לתוכנהּ.

לבסוף, נדרש השופט בורנשטין לטענתו החלופית של המערער לפיה הוא פטוּר ממע"מ לפי סעיף 31(4) לחוק מע"מ.
השופט דחה טענה זו, בקובעו שעניינו של הסעיף בנכס שלא ניתן היה לנַכּות בגינו מס תשומות מחמת מניעה על-פי דין ולא די בטענה לפיה המערער לא ניכה מס תשומות בפועל. עוד נקבע, כי מאחַר שיישום המבחנים שהותוו בפסיקה מוביל, כאמור, למסקנה לפיה המערער הינו "עוסק" במקרקעין וכי הוא היה כזה כבר במועד רכישת נכסי המקרקעין מושא השומה, הרי שלא הייתה קיימת מניעה על-פי דין לנַכּוֹת את מס התשומות באותו מועד.
השופט בורנשטין הוסיף, כי על אף שהמערער לא הגיש בקשה להארכת מועד לניכוי מס תשומות (בהתאם להוראות סעיף 116(א) לחוק מע"מ), חישב המשיב בעניינו את המע"מ רק על הרווח שנבע לו ממכירת המקרקעין ולא על מלוא התמורה; וכי פתרון זה עולה בקנה אחד עם גישתו העקרונית של בית-המשפט העליון בעניין גיבשטיין (ע"א 4377/17),* שם צוין כי בשאיפה להבטיח כי המע"מ בגין העִסקה יהיה מס אמת, טוב ייעשה מנהל מע"מ אם יבחן את האפשרות לנַכּוֹת מסכום המע"מ את מס התשומות ששילמו המערערים.

* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

בענייננו, ציין השופט, המערער לא ניכה מס תשומות, לא הציג כל נתונים לעניין זה ואף לא הציג פתרון אחר שיתרום להגשמת התכלית של גביית מס אמת ולכן אין מקום להתערב בהחלטת המשיב אף בעניין זה.

הערעור לבית-המשפט העליון

המערער הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ואתמול (2.1.2023) ניתן פסק-הדין בערעור.

בית-המשפט העליון דחה ברוב דיעות (השופט נ' סולברג והשופטת י' וילנר כנגד דעתו החולקת של השופט ח' כבוב) את הערעור (קישור לפסק-הדין).

דעת המיעוט
בראשית הדברים, ולאחַר שהציג השופט כבוב את הרקע העובדתי הרלבנטי כמו גם את טענות הצדדים בערעור, נדרש השופט לטענת המערער לפיה המשיב מושתק מלסַווג את העִסקות שבמחלוקת כפירותיות-עסקיות, משני טעמים חלופיים: האחד, כי מחלקת מיסוי מקרקעין אישרה את השומה העצמית שביצע לעסקות שבמחלוקת; והשני, שהועלה כטענה חלופית להשתק במסגרת סיכומי תשובתו אשר לא קיבלה ביטוי בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, ולפיו המשיב מושתק מלסַווגו כ"עוסק" במקרקעין נוכח קיומו של פסק-דין קודם, במסגרתו נקבע כי הוא אינו "עוסק" במקרקעין (עמ"ש (ת"א) 769/98).
אשר לטעם הראשון, קבע השופט כבוב, כי כפי שצוין בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, הלכה היא שקביעותיו של אגף מיסוי מקרקעין אינן כובלות את סמכותם של אגפי מס אחרים לסַווג את העִסקה בהתאם לכלל העוּבדות העומדות לנגד עיניהם; וכי לצורך ביסוס טענה של השתק נדרש להצביע על קביעה פוזיטיבית של אגף מס שניתנה לאחַר שבוצע על ידיו הליך שומה מוסדר ולא די באישור שניתן על ידיו לשומה עצמית.
אשר לטעם השני, ציין השופט כבוב, כי ככלל ייתכן שהיה בטענה זו ממש, ולכל הפחות, היה בה כדי להשפיע על האופן בו היה על בית-המשפט המחוזי לנתח את מבחני העזר. אולם, הוסיף השופט, היות שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי התשובה שהוגשו מטעם המערער לבית-המשפט המחוזי, היה על האחרון לדחותה מפאת היותה בגֶדר הרחבת חזית אסורה; וכך גם בענייננו, בשים לב להתנגדות המשיב לעצם העלתה במסגרת הערעור דנן.

השופט כבוב המשיך ונדרש לשאלה האם המערער הוא "עוסק" במקרקעין, כהגדרתו בחוק מע"מ, תוך שהזכיר, כי יש לפרש את המונח "עסקה" שבחוק מע"מ לאור הפרשנות שניתנה לו בדיני מס ההכנסה.
השופט יִישם את מבחני-העזר השונים שנקבעו בפסיקה – טיב הנכסים ואופיָם (פס' 31 לחוות דעתו), תקופת ההחזקה בנכסים (פס' 32), קיומו של מנגנון עסקי (פס' 33), פעולות השבחה (פס' 34), אופן מימון העִסקות ושותפוּת עם אחרים (פס' 35), תדירות העִסקות והיקפן הכלכלי (פס' 36), מידת בקיאותו של המערער בתחום המקרקעין (פס' 37) – וקבע, כי על פני הדברים, החלת המבחנים הפסיקתיים אינה מובילה למסקנה יחידה וברורה, שכּן מבחן אופן מימון העִסקה ומבחן מידת בקיאותו של הנישום בתחום המקרקעין מושכים לסיוּוגו של המערער כ"עוסק"; ואילו יתר מבחני העזר מושכים לכיוון הנגדי.
השופט ציין, כי סיוּוג אדם כ"עוסק" אינו עניין טכני של סכימת תוצאותיהם של מבחני העזר מבּחינה כמותית, אלא שיש לערוך בחינה מהותית איכותית, ובתוך כך יש ליתן את המשקל המתאים לכל מבחן עזר והכל, בהתאם לנסיבות העניין הרלבנטיות.
לדבריו, יש לתת משקל רב יותר למבחן טיב הנכס ואופיו, מבחן קיומו של מנגנון עסקי, למבחן פעולות ההשבחה ולמבחן מידת בקיאותו של המערער בתחום הנדל"ן. זאת, הן מהטעם שמבחנים אלה בוחנים את ההיבטים הגרעיניים לקיומו של מוסד עסקי בתחום המקרקעין – ידע, ארגון ופעילות אקטיבית להשאת שווי הנכסים, הן כי מבחנים אלה מספקים מידה גבוהה של הכוונה, כאשר הנכס מושא המחלוקת הוא מסוג מקרקעין והן מהטעם שפרט לקיומו של מנגנון עסקי, המסקנות שנבעו מההכרעה במבחנים אלו בנסיבות המקרה דנא היו ברורות, מה שמאפשר ביתר שאת להעניק להן משקל רב.
לאור כל האמור, ציין השופט כבוב, כי יישום כלל מבחני העזר שצוינו לעיל מוליך לכלל מסקנה, כי אין לסַווג את המערער כ"עוסק" במקרקעין.

השופט כבוב המשיך ונדרש ל"מבחן הגג" וקבע שיישומו אינו משנה את המסקנה אליה הגיע, לפיה אין לסַווג את המערער כ"עוסק".
לדבריו,"מבחן הגג" אינו אלא ה"דבק" אשר מדביק את חלקי הפסיפס – הם יתר מבחני העזר – ובכך מגלה הוא לבית-המשפט, לגורמי רשות המס ולנישום את התמונה הכללית העולה מפעילותו הכלכלית של נישום. "נסיבות העניין המובא לפני בית המשפט עוברות כחוט השני דרך כלל מבחני העזר, ו'מבחן הגג' קושר אותן יחדיו."
בהתאם לכך, ציין השופט, המסקנה הנובעת מ"מבחן הגג" צריכה, ככלל לשַקף את המסקנה העולה מיישום יתר מבחני-העזר. אולם, עשויים להיות מקרים בהם "מבחן הגג" לא ישקף בהכרח את המסקנה שעולה מיישום יתר מבחני-העזר. מקרים כאלה עשויים להתרחש באחד משני מצבים: הראשון, כאשר מבחני-העזר מושכים לכיוונים שונים, ו"מבחן הגג" נדרש כ"שובר שוויון"; השני, כאשר מבחני העזר מביאים למסקנה ברורה, אך נסיבות כאלו ואחרות מַצדיקות, על פני הדברים, סטייה ממנה, למשל "מקרים בהם פעולות הנישום נגועות במניפולציה של דיני המס, באופורטוניזם או בחוסר תום לב" (פס' 47).

על יסוד כל האמור, הציע השופט כבוב לקבל את הערעור ולקבוע כי המערער אינו "'עוסק" במקרקעין, כהגדרתו בחוק מע"מ – כך שהעִסקות שבמחלוקת אינן חייבות במע"מ.

דעת הרוב
במסגרת חוות דעתו, הגיע השופט סולברג למסקנות שונות מאלו של השופט כבוב, וזאת בשלוש נקודות: האחת, אופן ישומם של שניים מהמבחנים לסיווג פעילותו של המערער – מבחן טיב הנכס ואופיו ומבחן תדירות העִסקות והיקפן הכלכלי (לגבי יתרת המבחנים הסכים השופט סולברג עם הכרעותיו בנושא של השופט כבוב); השנייה, שאלת המשקל שיש ליתן לכל אחד מהמבחנים השונים, וגיבוש התמונה אשר מצטיירת לאורם, בפרט תוך שימוש ב"מבחן הגג"; והשלישית, סוגיית היחס הכללי הראוי אל "מבחן הגג".
עמדתו השונה בשלוש הסוגיות האמורות הוליכה אותו לכלל מסקנה כי יש לסַווג את פעילות המערער כעסקית-פירותית, ולא כפעילות פרטית-הונית.

אשר למבחן טיב הנכס ואופיו ומבחן תדירות העִסקות והיקפן הכלכלי, מצא השופט סולברג (ראו פס' 6–15 לחוות דעתו), כי אלה מלמדים בנסיבות המקרה דנא על פעילות פירותית-עסקית ולא על פעילות הונית-פרטית כפי שמצא השופט כבוב.

אשר ליחסי מבחני העזר השונים ומשקליהם, ציין השופט סולברג, כי הוא מסכים למסקנתו של השופט כבוב לפיה יש להקנות את הבכורה למבחני טיב הנכס ואופיו, קיומו של מנגנון עסקי, פעולות השבחה ומידת מומחיותו ובקיאותו של הנישום בתחום המקרקעין ולייחֵס משקל מִשְנִי למבחן משך ההחזקה בנכסים ולאופן מימון העִסקות.
אולם, לא כך עמדתו אשר למבחן תדירות העִסקות. לשיטתו, אין להפחית ממשקלו של מבחן זה בענייננו, שכּן ההכרעה במבחן האמור אינה תלויה על חוט השערה, באשר הוא מטה את הכף בבירור אל עֵבר סיווג העִסקות כעסקיות-פירותיות.
וכך סיכם השופט סולברג את מסקנותיו (פס' 22–24):
"יִשום המבחנים הללו בנסיבות העניין, מביא למסקנה הבאה: מבחן טיב הנכס ואופיו, מבחן תדירות העסקאות ומבחן בקיאותו ומומחיותו של המערער בתחום הנדל"ן, מטים את הכף אל עבר סיווג פעילות המערער כעסקית-פירותית; כנגדם, מבחן המנגנון העסקי ומבחן פעולות ההשבחה תומכים בתוצאה שלפיה פעילות המערער היא פרטית-הונית [...] לצד האמור, סבורני כי משקל-מה יש לייחס גם למבחן אופן מימון העסקאות, שלגביו קבע בית המשפט המחוזי כי הוא תומך בסיווג הפעילות כעסקית- פירותית, הגם שבנסיבות העניין דנן לא ניתן לומר שמבחן זה הוא מרכזי [...]; אציין, כי קביעה זו מקובלת גם על חברי.
ההכרעה אם כן – איננה פשוטה. אין לכחד, לפנינו מקרה גבולי. כחברי, אף אני רואה לנכון לייחס משקל לא מבוטל להיעדרו של מנגנון עסקי, כמו גם להיעדרן של פעולות השבחה מצד המערער. ואולם, בסופו של דבר, אני סבור כי גישתי השונה, ביחס למבחני-העזר הפרטניים, מביאה גם לתוצאה שונה במישור ההכרעה הסופית. אם תרצו: ההכרעות הפרטניות בשלב 'המיקרו', מתלכדות לכדי שינוי גם בהכרעת 'המאקרו'. זאת, נוכח המשקל המכריע, בנסיבות העניין, שאותו רואה אני לייחס לקביעותַי שלעיל, הנוגעות למבחן טיב הנכס ואופיו, ולמבחן תדירות העסקאות והיקפן הכלכלי, בהצטרפן אל מבחן בקיאותו ומומחיותו של המערער – מבחן שגם לו משקל רב בענייננו – אשר אף חברי קבע כי הוא תומך בסיווג הפעילות כעסקית-פירותית.
לפיכך, לשיטתי, ממכלול האמור עולה, כי יִשום מבחני-העזר בענייננו, בהתאם לקביעותַי לעיל, מטה את הכף אל עבר סיווג הפעילות בדנן כעסקית-פירותית."

השופט סולברג המשיך ונדרש ליישום "מבחן הגג" בענייננו.
לדבריו, "מבחן הגג" אינו מביא במקרה דנא להיפוך התוצאה שאליה הביאו מבחני-העזר, בעניין שעל הפרק.
בעניין זה, הסכים השופט סולברג עם דברי השופט בורנשטיין בפסק-הדין קמא לפיהם "בסופו של יום, וממבט מ'מעוף הציפור', ניכר כי עומד לפנינו אדם שבמשך 25 שנים [...] רוכש, מחזיק ומוכר נכסי נדל"ן, ובכלל זאת במסגרת עסקאות קומבינציה, קרקעות חקלאית שמצופה כי יחול שינוי בייעודן, ומניות באיגודי מקרקעין. המדובר בעסקאות מרובות, בנכסים מגוונים, ובהיקף כספי שאינו מבוטל, תוך שיתוף פעולה עם אחרים, לרבות עורך דין המתמחה במקרקעין. נראה כי קשה להלום טענה לפיה אדם כאמור, לא ייחשב כ'עוסק' במקרקעין".

לבסוף, נדרש השופט סולברג לטענת המערער לפיה אין לחייבו בתשלום מע"מ, שכּן חל בעניינו סעיף 31(4) לחוק מע"מ, המורה כי עסקה ל"מכירת נכס שעל פי דין לא ניתן היה בעת הרכישה או היבוא לנכות את מס התשומות בשל רכישתו", היא עסקה הפטורה ממע"מ. טענה זו של המערער, מבוססת על כך שבפועל לא נוכה על ידיו מס תשומות בְּשל רכישת הנכסים מושא השומה דנן, וכן על כך שלדבריו, נציג המדינה אף הודה, במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי, כי לא היה מאפשר לו לנּכּוֹת את מס התשומות, במועד רכישת המקרקעין.
השופט סולברג דחה טענה זו. לדבריו, לצורך קבלת הפטוֹר הקבוע בסעיף 31(4) לחוק מע"מ אין די בהימנעות בפועל מניכוי מס תשומות, אלא נדרש כי מדובר יהיה בנכס ש"על פי דין" לא ניתן היה לנַכּוֹת ממנו את המס האמור בְּשל רכישתו.
אולם, לאור קביעתו העובדתית של בית-המשפט המחוזי לפיה המערער פעל כ"עוסק" אף במועד רכישת נכסי השומה לא היתה בדין כל מניעה לניכוי מס התשומות על ידיו בעת רכישת הנכסים, להפך. 
אשר לטענת המערער לפיה אף נציג המדינה הודה כי לא היה באפשרותו לנַכּוֹת מס תשומות אילוּ ביקש לעשות כן, קבע השופט סולברג, כי גם בהקשר זה אין מקום להתערב במסקנות שהסיק בית-המשפט קמא.
עוד ציין השופט סולברג, כי בהינתן הספק בדבר יכולתו של המערער לנַכּוֹת את מס התשומות במועד רכישת המקרקעין, כמו גם בדבר שאלת ניכויו בפועל של המס האמור, הובא בחשבון מצבו היִחודי של המערער במסגרת השומה שנקבעה לו, ומסיבה זו, חוּשב חיוב המע"מ אך בהתייחס לרווחי המערער בעסקות השומה, ולא ביחס למלוא התמורה שקיבל בעסקות אלו, כך ש"'קירח מכאן ומכאן' – ודאי לא יצא המערער".

בטרם חתימה, התייחס השופט סולברג ליחסו של "מבחן הגג" אל יתר מבחני-העזר וקבע, כי דבריו של השופט כבוב – לפיהם השפעתו של "מבחן הגג" במקרים שבהם מבחני-העזר מובילים לכלל תוצאה מסוימת צריכה להיות מוגבלת בהיקפה – מהווים משום חידוש וספק אם הולכים הם בתלם שנחרש בפסיקה קודמת של בית-המשפט העליון, אשר באופן כללי, עָמדה על כך שיש ב"מבחן הגג" כדי לשנות את התוצאה כולה, לאחַר שהתגבשה, לכאורה, על-פי המבחנים האחרים.
וכך הוא ציין בעניין זה (בפס' 33): "במובן מסוים, לגישתי צפוי מחיר-מה במישורי הוודאות והיציבות. יחד עם זאת, גם תחת גישתו של חברי, צפוי להיוותר כר נרחב של עמימות, שכן אפילו תפחת השפעתו של 'מבחן הגג', הרי שעדיין יִוותרו מבחני-עזר רבים, נטולי היררכיה ברורה ביניהם, אשר אופן יִשומם אינו פשוט כלל ועיקר, ומצריך פרשנות. בשורה התחתונה, סבורני כי בהקשר בו עסקינן, 'אמת ויציב – אמת עדיף'."

השופטת וילנר הצטרפה לעמדתו של השופט סולברג במחלוקות בינו לבין השופט כבוב, דהיינו בעניין אופן היישום של מבחני-העזר – ובמיוחד ביחס ל"טיב הנכס ואופיו" ו"תדירות העסקאות והיקפן הכלכלי" – ובעניין המשקל שיש לתת למבחנים השונים ובתוך כך ל"מבחן הגג".
תשומת לבכם, בין היתר, לדברי השופטת ביחס למבחן הבקיאות בכל הקשור ל"בקיאות שילוחית" וכן למבחן המנגנון העסקי.
 

נזכיר, כי מבחני-המשנה ו"מבחן הגג" זכו לביקורתו של השופט ע' גרוסקופף בדעת יחיד, בפסק-הדין בעניין שירצקי (ע"א 8942/15).*

* להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.

---

מפעל מעורב; סעיף 3(י) לפקודה; ניכוי הוצאות מימון

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1846 מיום 2.4.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ ועורב מערכות התראה אלקטרוניות בע"מ.

המערערת 1, עורב מערכות התראה אלקטרונית בע"מ ("המערערת") עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות אבטחה אלקטרוניות.
כל מניות המערערת היו בתקופת הערעור (שנות-המס 2011–2014) בבעלות המערערת 2, עורב טכנולוגיות 1997 בע"מ ("חברת האם").
בתקופת הערעור, חברת האם והמערערת הגישו דו"חות מס מאוחדים בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ"ט-1969.
בתקופה זו, הכנסות המערערת הופקו הן ממפעל מאושר, הן ממפעלים מוטבים והן מחֵלק המיזם שלא היה מפעל מאושר ולא היה מפעל מוטב. כלומר, המערערת הייתה בגֶדר "מפעל מעורב" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק לעידוד השקעות הון ("חוק העידוד").*

* סעיף זה הוחלף בשנת 2005 במסגרת תיקון 60 לחוק העידוד ואילו תחולתו הוגבלה במסגרת תיקון 68 לחוק העידוד.

על-פי נוסחו של סעיף 74 לחוק העידוד בתקופת הערעור, חלוקת ההכנסה החייבת של מפעל מעורב בין שני חלקיו השונים נעשתה בהתאם לשיטת "יחס המחזורים", דהיינו, מידת הגידול במחזוֹר המכירות של המיזם.
המערערת הוציאה מדי שנה הוצאות מחקר ופיתוח בקשר למוצרים שהיא ייצרה ושיוְוקה, תוך שהוא מיישמת את הוראות סעיף 20א(א)(2) לפקודת מס הכנסה. דהיינו, המערערת ניכתה את הוצאות המו"פ בפריסה על-פני שלוש שנות-מס.
המערערת ביקשה לנַכּוֹת את הוצאות המו"פ כנגד החלקים מהכנסתה שהיו חייבים במס בשיעור מלא בלבד ולא כנגד הכנסתה שהייתה פטורה ממס ממילא. זאת, בטענה, כי הוצאות מו"פ אינן כפופות למנגנון הייחוס הקבוע בסעיף 74 לחוק העידוד בְּשל אופיָן ההוני. עוד טענה המערעת, כי מַחלקת המו"פ אינה מהווה חלק מהמפעל המעורב. בנוסף, הדגישה המערערת את חוסר ההגינות הכרוך לשיטתה באילוצהּ "לבזבז" חלק מהניכוי בְּשל הוצאות המו"פ על הכנסה שממילא אינה חייבת במס. לבסוף, המערערת הצביעה על חיקוקים אחרים אשר יש בהם כדי לתמוך בעמדתה ובכללם חוק האנג'לים, חוק התיאומים וחוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ב-2018.
המשיב (פקיד-שומה חולון) לא הסכים לאופן זה של ניכוי ההוצאות, ולשיטתו מנגנון הייחוס הקבוע בסעיף 74 מחיֵיב ניכוי הוצאות המו"פ מכְּלָל הכנסות החברה לפני שיוך ההכנסה החייבת הנותרת לחלקי המפעל המעורב השונים.

מחלוקת נוספת בין הצדדים נסובה סביב חיוב המערערת בגין הכנסת ריבית רעיונית לפי סעיף 3(י) לפקודה בקשר לכספים שהיא העמידה לחברת האם.
לטענת המערערת, אין להחיל בנסיבות העניין את הוראות סעיף 3(י), שכּן מדובר ב"חוב של לקוחות או חוב של ספקים בשל שירותים או נכסים" כקבוע ברשימת הסייגים להגדרת המונח "הלוואה" שבאותו סעיף. 
עוד טענה המערערת, כי אין להחיל את הוראות סעיף 3(י) לפקודה מקום בו מוגשים דו"חות מס מאוחדים בהתאם לחוק עידוד התעשיה (מסים).

בנוסף, התגלעה מחלוקת בין הצדדים סביב שלילת ניכויָן של הוצאות מימון בהן עמדה חברת האם בקשר לכספים שהיא לָוותה מבנקים.
לטענת המשיב, חברת האם הינה חברת החזקות והוצאות המימון משמשות למימון השקעותיה במניות המערערת ועל-כן יש להַוון את הוצאות האמורות למחיר המקורי של המניות.
המערערת, לעומת זאת, טענה כי היא עוסקת בניהול המערערת וחברות אחרות בקבוצה ואף עָסקה בפעילות של פיתוח ויישום פרוייקטים שונים, כך שהוצאות המימון משמשות לצורך פעילותה וכנגזר מכך מותרות בניכוי.
לחלופין, טענה המערערת (אם כי טיעון זה נזנח בסיכומים), כי היות שחברת האם מגישה דו"ח מאוחד עם המערערת, אזי הוצאות המימון מותרות בניכוי במסגרת הדו"ח המאוחד.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

הערעור לבית-המשפט העליון

המערערות הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון* וביום א' (1.1.2023) ניתן פסק-הדין בערעור.

* נזכיר, כי ביום 7.1.2021 קבעה רשמת בית-המשפט העליון ד' להב, כי בערעור נפלו שני פגמים: האחד, לא צוין בכותרת הערעור סכום הערובה שעל המערערות להפקיד להבטחת הוצאות המשיב, והסכום אף לא הופקד, והכל בניגוד לתקנות 134(א)(1)(ח) ו-135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקנות סדר הדין החדשות" או "התקנות"); השני, הערעור חורג ממגבלת העמודים המעוגנת בתקנות סדר הדין החדשות ביחס לערעורים המוגשים לבית-המשפט העליון – גוף הערעור שהוגש מחזיק 17 עמודים אף שבתקנות נקבע, כי גוף ערעור המוגש לבית-המשפט העליון לא יעלה על 12 עמודים (תקנה 134(א)(3) לתקנות סדר הדין). 

בהמשך להחלטה זו, ביום 14.2.2021 הגישו המערערות בקשה למתן הֵיתר להגדלת היקף גוף הערעור ל-17 עמודים. הרחבה זו נחוצה למערערות, לטענתן, על-מנת שיתאפשר להן לפרושׂ את מלוא טענותיהן בכל הסוגיות והשְאלות המתעוררות בתיק, תוך התייחסות מפורטת לפסק-דינו של בית-המשפט קמא המחזיק 44 עמודים. יצוין, כי הבקשה הוגשה בהסכמת המשיב, בכפוף לכך שככל שיוחלט על הגשת תשובה לערעור או על השלמה לסיכומים, יורחב היקף כתב הטענות מטעם המשיב באופן זהה.

הרשם ר' גולדשטיין דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

לאחַר שבא-כוח המערערות הודיע, כי המערערות דוחות את המלצת המותב (השופטות ע' ברון, ג' כנפי-שטייניץ ו-ר' רונן)  למשוך את הערעור, נפסק, כי אין מקום לשנות מפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי וזה אוּמץ על-ידי המותב מתוקף הסָמכות הקבועה בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הערעור נדחה אפוא תוך שהמערערות חויבו יחדיו בהוצאות המשיב בסכום של 20,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

---

תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים

ביום 21.12.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, בעניין קאשי.

עניינו של פסק-הדין בתובענה שהגיש המבקש כנגד רשות המסים, אותה ביקש לאשר כתובענה ייצוגית ("הבקשה לאישור"), ועניינה בגבייתם של עיצומים כספיים שהוטלו מכוח פקודת מס הכנסה בְּשל איחור בהגשת דו"ח שנתי, באמצעות קיזוזים מיתרות הזכות העומדות לנישום.
לטענת המבקש, קיזוז העיצומים נעשה שלא בהתאם לתנאים ולמועדים שנקבעו לכך בפקודה, בחוק קיזוז מסים, תש"ם-1980 ובתקנות קיזוז מסים, תשמ"א-1980 שהותקנו מכוחו.
במענה לבקשת האישור, הִבהירה המשיבה כי חודשים ספורים לאחַר פנייתו המוקדמת של המבקש אליה בעניין זה, ובטרם הגשת הבקשה לאישור לבית-המשפט, היא הִפסיקה לבצע קיזוז של העיצומים הכספיים מיתרות הזכות של נישומים, וזאת למען הזהירות וממספר טעמים ושיקולים.
בנסיבות אלו, נחלקו הצדדים בשאלות האם יש לראות את השינוי בהתנהלותה של המשיבה טרם הגשת בקשת האישור כ"חדילה", שמא יש לדחות את בקשת האישור לגופה, והאם, בהתחשב בכך שההליך לא נוהל ושפנייתו המוקדמת של המבקש הובילה לשינוי התנהלות מצד המשיבה בכל הנוגע לאופן ביצוע הקיזוזים נשוא בקשת האישור, יש מקום לפסוֹק גמול ושכר-טרחה למבקש ולבא כוחו, ואם כן באיזה שיעור.

השופט בורנשטין קבע, כי בנסיבות העניין יש לתגמל את המבקש ואת בא כוחו בְּשל הטרחה שטרחו והסיכון שנטלו על עצמם בהגשת התובענה הייצוגית, שּכן פועלם, הן בעצם הפְּנייה המוקדמת (שהתחייבה על-פי הדין נכון לאותה עת) והן בעצם הגשת בקשת האישור, הביא תועלת לחברי הקבוצה, בעצם הפסקת הגבייה ובפרסום דבר החדילה, ובנוסף לסוגיה אותה העלו המבקש ובא כוחו נודעת חשיבות ציבורית.
עם זאת, נקבע, כי בנסיבות העניין אין מקום לפסוֹק גמול ושכר-טרחה לפי שיטת האחוזים (כפי עתירת המבקש) אלא גמול בסכום כולל של 15,000 ש"ח ושכ"ט בסכום של 85,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

למַעבר לפסק-הדין, לחצו כאן.

---

בקשה לפסילת מותב

ביום 26.12.2022 ניתנה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין לרר.

עניינה של ההחלטה בבקשה שהגיש המבקש ביום 6.12.2022 לפסלות המותב. זאת, עֵקב אמירות שנאמרו על-ידי יו"ר הוועדה במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 22.11.2022.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין, דחתה את טענת הפּסלות (קישור להחלטה).

נקבע, כי המבקש לא העלה את טענת הפסלות במועד (דהיינו, ביום 21.11.2022). "[...] בקשה לפסלות שופט אינה קלף אותו שומר המבקש קרוב לחזהו על מנת לשולפו כשלוף שפן מן הכובע, ככל שלא יהיה שבע רצון מהחלטות המותב או מאמירות שנאמרו בשלב קודם כלשהו על ידי המותב בעניין ההליך שבפניו" (פס' 16 להחלטה).
עוד נקבע, כי אין כל פגם בכך שיו"ר הוועדה הִבהירה את הקושי הטמון בטיעון המשפטי של העורר כמו גם את הבעייתיות העולה במישור הראייתי ואת יכולתו של העורר להרים את נטל הראיה המונח על כתפיו להוכיח את טענותיו.
בנוסף, נקבע, כי גם העובדה כי הוועדה בראשות יושבת ראשהּ פָּסקה כבר בעניין אחר והביעה את עמדתה המשפטית בשאלה שבמחלוקת אין בה כדי להקים עילה לפסלות.

לאור האמור בקשת הפסלות נדחתה תוך שהמשיב חויב בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח.

---

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו 17 החלטות חדשות של ועדות-הערר: 

• ההחלטה בעניין תרפיה רגשית (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין י.פ.נ. ארלוזרוב 2012 בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין המכללה לניהול יעדים בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין רמת בנייה והנדסה בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין עמוס מ.ח. יעוץ ניהול ומסחר בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין א.א.א הנדסה אזרחית ( 2010 ) בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין א.ח. מניבים בע"מ​ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין סוידאן חסן ובניו בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין א.ד.א 23 שירותי שיווק בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין אגא. ש.ח. עבודות עפר בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין קטניה בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין בירון הנדסה וביצוע בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין פאר הדיור בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין מיכל נגרין עיצובים בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין עורב מערכות התראה אלקטרוניות בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין סיגנל.אייאו בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין שמוליק קידר בע"מ (קישור להחלטה).

---

איסור הלבנת הון לסקטור נותני שירותים פיננסיים

רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון טיוטת קובץ שאלות ותשובות בנושא איסור הלבנת הון לסקטור נותני שירותים פיננסיים.
ההבהרות מתייחסות לשאלות שהתקבלו מנותני שירותים פיננסיים ביחס להוראות שונות הקבועות בצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירות בנכס פיננסי ונותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשפ"א-2021, שנכנס לתוקף ביום 14.11.2021.
הקובץ כולל, בין היתר, שאלות בנושאים של הליך הכרת הלקוח, זיהוי ואימות ודיווחים לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.

להורדת הקובץ, לחצו כאן.