מכירת מניות מיחיד לחברה בשליטה: התיישנות, מלאכותיות ורווחים ראויים לחלוקה | חקירת נתבע שבחר שלא להעיד | האם יש להתחשב בחבות המס בעת חלוקת רכוש בגירושין | הגשת דו"חות מתַקנים | מי פנוי בקסטל | השתת נטל הראיה וההוכחה בערעור על פקיד-השומה | קורונה ועוד
14/12/2022
חקירת נתבע שבחר שלא להעיד
ביום 4.12.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון (השופטים י' עמית, נ' סולברג ו-י' כשר) בעניין בוריסי.
באותו מקרה נדוֹנה אמנם מחלוקת בתחום סדר הדין בתביעה אזרחית, אך הוא רלבנטי גם לגבי ערעורי מס.
בתמצית נציין, כי בפסק-הדין האמור הוחלט פה-אחד, כאמור בחוות דעתו של השופט סולברג, כי בעל-דין המזמין לעדוּת את בעל-הדין שכנגד, כעד מטעמו, רשאי לחקור אותו בחקירה נגדית (ולא בחקירה ראשית).*
* למעשה, פסק-הדין משַקף את הפרקטיקה שנהגה בלא מעט מקרים דומים עד כה.
לדעת השופט נ' סולברג, שאליה הצטרף גם השופט י' כשר, תחול הלכה זו לא רק לגבי בעל-הדין עצמו, אלא גם לגבי עדים שאינם בעלי-דין, אך "מזוהים" עם בעל-הדין שנמנע מלהעיד אותם מטעמו.
ואילו לדעתו של השופט י' עמית, יש להותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית-המשפט בכל מקרה ומקרה.
כמו-כן, לדעת השופט נ' סולברג, יוכל בא-כוחו של אותו עד, או של בעל-הדין שעִמו הוא מזוהה, לחוקרו לאחר מכן בחקירה חוזרת בלבד.
ואילו לדעת השופט י' עמית, שאליה הצטרף – מטעמים מעשיים – השופט י' כשר, יש להותיר את ההחלטה בעניין זה לערכאה הדיונית בהתאם לנסיבות העניין.
להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.
האם יש להתחשב בחבות המס בעת חלוקת רכוש בגירושין?
ביום 17.11.2022 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הרבני הגדול בירושלים בנושא איזון משאבים בעת חלוקת רכוש בין בני-זוג שהתגרשו.
באותו מקרה, מדובר היה בבני-זוג שהיו נשואים משנת 1994 וניהלו הליך גירושין משנת 2019.
במרכז ההליך עמדה חברה בבעלות הבעל בשותפוּת עם אחיו, כאשר החברה הוקמה לאחַר נישואי בני-הזוג ומשכך חֵלקו של הבעל עומד לחלוקה על-פי חוק יחסי ממון.
לאחַר שמינה רואה-חשבון שהעריך את שווי החברה, קבע בית-הדין הרבני האזורי, כי על הבעל להעביר לאשתו מחצית מהשוֹוי האמור.
הבעל הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-הדין הרבני הגדול וטען, בין היתר, כי מן הראוי היה להביא בחשבון את חבות המס (מס רווחי הון) במכירת המניות בשוק החופשי.
בית-הדין הרבני הגדול – מפי הדיינים הרב א' איגרא, הרב ש' שפירא והרב מ' עמוס – קיבל את הערעור בעניין זה (קישור לפסק-הדין).
וכך נקבע שם:
"[...] למרות כל הספיקות למעשה אין מקום להטיל על הבעל להשתתף בתשלום המיסים, ונסביר הדברים, החברה שייכת לבעל ואין לאשה זכויות בגוף החברה. למרות זאת חוק יחסי ממון מחייב את הבעל לתת מחצית הזכויות שצבר, למרות שלולי החוק ומרצונו לא היה נותן. מעתה מכיוון שהמוחזק בפועל בנכסים הוא הבעל, והמוציאה מידו כפי קביעת המחוקק היא האשה. ניזל בתר הכלל הידוע והפשוט שהמוציא מחברו עליו הראיה, והבעל יוכל לאמר לאשה, אני חייב לערוך איזון ברכוש שצברתי, המחוקק קבע שהאיזון יהיה או בעין או בשוה כסף, משכך אני חפץ לתת המניות בעין תרצי תמכרי לצד ג' תרצי אני מוכרח לקנותם כפי הפסיקה הנזכרת. עם זאת אין את יכולה להוציא ממני סכום שהוא מעבר לשווין הרלוונטי של המניות, שמכירתן לי תגרור ארוע מס, משכך אין אפשרות לחייבני לשלם שוויה במזומן כפי השמאות אלא רק אחרי קיזוז סכום המס שיהיה נצרך לשלם במכירה שאת מוכרת לי."
בהתאם, נקבע, כי תתקבל חוות-דעת אקטוארית שתקבע תחילה מה יהיה מס רווחי ההון שיצטרכו הבעל או האשה לשלם עתה אם ימכרו את החברה בפועל.
עוד נקבע, כי לאחַר קבלת חוות-דעת זו, יופחת מהסכום של שווי מחצית חֵלקו של הבעל (שהוא חֵלקהּ של האשה במסגרת איזון המשאבים) מס רווחי ההון שהיה משולם בפועל על חֵלקהּ אילו היה מדובר במכירה של חֵלקה של האשה (רבע משווי השמאות) אם הייתה נמכרת על-ידי הבעל או על-ידי האשה לצד שלישי או לבעל.
מכירת מניות מיחיד לחברה בשליטתו: התיישנות, מלאכותיות ורווחים ראויים לחלוקה
ביום 7.12.2022 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ספקטור ואח'.
פסק-הדין אוצֵר בחוּבּו ניתוח חשוב של השופטת י' סרוסי בנושא התיישנות, שאלת סיוּּוגן של הפעולות שבוצעו על-ידי המערערים ופרשנות הוראות סעיף 94ב לפקודה (שעניינן ב"רווחים ראויים לחלוקה").
להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.
הגשת דו"חות מתקנים
ביום 30.11.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין חגי – אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ.
להלן תמצית עוּבדות המקרה כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המבקשת היא אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית, האחראית על מתן השירותים המוניציפליים והקהילתיים ביישוב בית חגי אשר נמצא בתחומי המועצה האזורית דרום הר חברון.
המבקשת מחזיקה, מזה שנים רבות, בהרשאה מאת המינהל האזרחי להפעיל מחצבה לצורך הפקת חומרי חציבה ("המחצבה").
בשנת 1991 חתמה המבקשת על הסכם עם חברת מדן – כבישים ומחצבות (1964) בע"מ ("המפעיל"), לפיו המפעיל אחראי על הקמת, מימון ותפעול המחצבה ואילו המבקשת רושמת הכנסות מתמלוגים אותם מעביר לה המפעיל הנגזרים מההכנסות ברוטו של המפעיל ממכירת חומרי החציבה.
עד שנת 2014 דיווחה המבקשת למשיב (פקיד-שומה ירושלים 2) על הכנסותיה מהמחצבה כהכנסה מעסק (בהתאם לסעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה), אך במועד זה, הִחליפה המבקשת את רואי-החשבון שאחראים על הגשת דוחותיה, ואלה מצאו לנכון, לשנות את סיווג ההכנסות מתמלוגים כך שהם יוצגו כהכנסות פסיביות בהתאם לסעיף 9(2)(א) לפקודה.
ביום 29.12.2016 הגישה המבקשת דו"חות מתַקנים לשנות-המס 2011–2014 ("דו"חות המס המתַקנים") ולאחַר דיונים והתכתבויות בין הצדדים הודיע המשיב למבקשת על דחיית הבקשה לתיקון הדו"חות.
בעקבות זאת, הגישה המבקשת המרצת פתיחה לבית-המשפט המחוזי בירושלים שבגדרהּ התבקשו שני סעדים: האחד, להורוֹת למשיב לקבל ולקלוט את דוחות המס המתַקנים; השני, לקבוע כי ככל שהמשיב לא יאשר את השומות המתוקנות לשנות-המס 2011–2014 בהתאם להוראת סעיף 145(א)(2)(א) לפקודת מס הכנסה ויבקש לקבוע שומה לפי מיטב השפיטה בהתאם להוראות סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה, ייקָבע כי תקופת השומה האפשרית תיקָבע לפי מועד הגשת הדו"חות המתַקנים (29.12.2016).
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הבקשה (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, התייחס השופט דורות לתיקון דו"חות ובכלל זאת להוראת הביצוע בנושא "אופן הטיפול בבקשת נישום לתיקון דו"ח על ההכנסות שהוגש על ידו לפקיד השומה" (הוראת ביצוע מס' 3/2018) ולפסקי-הדין בעניין ר.מ. שביט (ע"א 1134/11) ובעניין רג'ואן (ע"מ (ת"א) 1228/05).
לגופו של עניין קבע השופט, כי יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים:
ראשית, המבקשת עצמה אינה טוענת כי התקיים שינוי עובדתי כלשהו בין מועד הדו"חות המקוריים לבקשת תיקון הדו"חות וכל שנטען הוא כי לאחַר שהוחלף הייצוג, המיַיצג החדש סבר כי ניתן לסַווג את ההכנסה בדרך שונה. טענה זו אינה מַצדיקה לאשר הגשת דו"חות מתַקנים.
שנית, המיַיצג שהגיש את הדו"חות המקוריים שָקל את הדברים והגיע למסקנה שהגיע בעניין סיווג ההכנסות באופן נכון ומתאים, וממילא אין מקום לקבל את טענת המבקשת כי המיַיצג החדש "מתקן" את המצב לטובת מס אמת.
שלישית, פניית המבקשת למשיב והעובדה שבין הצדדים התקיימו חלופת מכתבים ופגישות בנוגע לבקשה – במשך תקופה ארוכה – מוכיחה כי המשיב פעל בצורה ראויה ושָקל את הבקשה בצורה רצינית ביותר; והעובדה שרק לאחַר תקופה ארוכה דחה המשיב את הבקשה אינה צריכה להיות בעוכריו.
רביעית, בהתייחס להוראת ביצוע 3/2018, בדין מבחין המשיב בין תיקון טכני לבין תיקון מהותי ובמקרה דנא מדובר לחלוטין בתיקון מהותי שעניינו בשינוי חבות המס של המבקשת בנוגע להכנסה שאת סיוּוגה מבוקש לשנות.
לאור האמור, קבע השופט דורות, כי ממכלול הנתונים עולה, כי המשיב פעל כנדרש ממנו בנסיבות העניין ואין מקום שבית-המשפט יתערב בשיקול דעתו בנוגע לתיקון הדו"חות של המבקשת בשנים הרלוונטיות.
עם זאת, השופט הוסיף, כי האמור אינו מסכל את אפשרותה של המבקשת לשנות את הסיווג ממועד הגשת הבקשה והמשיב יפעל בעניין זה כפי חכמתו ובהתאם להוראות הדין.
בקשה להשית את נטל הראיה וההוכחה בערעור על פקיד-השומה
ביום 30.11.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין נטפוזישן בע"מ.
המערערת היא חברה ישראלית, שעל-פי דיווחיה, העניקה שירותים, בשרשור, לחברה זרה שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים (BVI), בדרך של כיסוי הוצאות בתוספת רווח (+ Cost).
המערערת והחברה הזרה הן חלק מאותה קבוצת חברות.
עניינו של הערעור בשומות שהוציא המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 1), בהן נקבע, בין היתר, כי ליבת הפעילות בקבוצה התרחשה במערערת, היא בעלת הידע של הקבוצה ועל-כן יש לייחֵס את הרווחים בקבוצה אליה; ולחלופין, כי העִסקה למתן השירותים מהמערערת לחברה הזרה היא עסקה מלאכותית.
המערערת הגישה לבית-המשפט בקשה להורוֹת כי נטל הראיה וההוכחה יוטלו על המשיב ולפיכך על המשיב להתחיל בהבאת ראיות מטעמו. זאת, מהטעמים הבאים: המשיב לא פסל את ספרי המערערת ואלה מוחזקים כאמינים וכמשַקפים נכונה את הנתונים והעוּבדות שדווחו למשיב; המשיב חולק על הגרסה העובדתית אשר הוצגה על-ידי המערערת ועל כן אין מדובר בטענה לסיווג שונה אלא בטענה לקיומה של עסקה מלאכותית; ובנוסף, לא זו בלבד שהמשיב מתערב בעוּבדות שהמערערת הציגה, קביעתו העובדתית של המשיב סותרת באופן גורף גם את עמדת רשויות מע"מ.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
בכל הנוגע לטענה כי ספריה של המערערת לא נפסלו, קבעה השופטת סרוסי, כי משעה שענייננו במחלוקת לבר- פנקסית, אין לעובדה זו כל רלוונטיות לעניין העברת הנטלים.
אשר לטענה בדבר הקביעוֹת העובדתיות הסותרות של המשיב ושל רשויות מע"מ, הרי שגם לה, קבעה השופטת, אין כל רלוונטיות לעניין העברת הנטל. "טענה זו, למרות היותה כבדת משקל, אין בה כדי להביא לשינוי בסדרי הדין ולהעברת נטל הראיה".
השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה לשאלה האם טענתו העיקרית של המשיב* היא למעשה טענה לעסקה מלאכותית.
* כאמור, טענתו העיקרית של המשיב היא כי המערערת היא שביצעה את כל ליבת הפעילות של הקבוצה, היא בעלת הידע של הקבוצה, ולפיכך יש לייחֵס את הרווחים בקבוצה אליה.
בעניין זה, חזרה השופטת על ההבחנה בין טענה לסיווג שונה לבין טענה לעסקה מלאכותית (או סיווג מחדש) וציינה – תוך שהיא מַבהירה כי אין בהפניית המערערת להחלטה בעניין פנסטר (ע"מ (מרכז-לוד) 43058-02-12) לסייע לה – כי במקרה דנא ניתן להיווכח בנקל כי טענתו העיקרית של המשיב אינה לעסקה מלאכותית, אלא לסיווג שונה. "במקרה דנן המשיב טוען כי המצג העובדתי כפי שהוצג על ידי המערערת – כי היא זו שמעניקה שירותים לחברה הזרה – אינו משקף את המצב האמיתי לאשורו, וכי למעשה החברה הזרה היא שהעניקה שירותים למערערת. לפיכך, אין מקום להורות על העברת הנטל" (פס' 12).
לבסוף, ציינה השופטת סרוסי, כי ההלכה הפסוקה קובעת, כי כאשר טענת המלאכותיות אינה טענתו העיקרית של המשיב, על המערער לפתוח בהבאת ראיותיו בגין כלל הסוגיות שבמחלוקת בהתאם לכלל הרגיל של "המוציא מחברו"; אולם, מובן מאליו כי נטל השכנוע בטענת המלאכותיות כשלעצמה, ככל שתידון, עדיין מוטל על כתפי המשיב.
הסבת שכ"ט בשווה-כסף לחברה – עסקה מלאכותית
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 1895 מיום 5.1.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין דיויד אמיד, מאיר פורגס, בעז בירן ושרגא בירן.*
* נזכיר, כי המדובר בנוסח פסק-הדין שהותר לפרסום לאחַר שהושמטו ממנו פרטים שהופיעו בפסק-הדין המקורי מיום 15.12.2020.
עניינו של פסק-הדין בארבעה ערעורים שהגישו המערערים, שותפים במשרד עורכי-הדין שרגא בירן ושות' (שותפוּת בלתי-רשומה) ("המשרד" או "השותפוּת"), על שומות בצווים שהוצאו להם על-פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה על-ידי פקיד-שומה ירושלים 1 ("המשיב") ואשר הדיון בהם אוחד.
תמצית העוּבדות:
ביום 1.2.2001 חתם המערער 4 ("שרגא"), בשם השותפוּת על הסכם שכר-טרחה ("ההסכם הראשון") עם חברה שבבעלותה מקרקעין ("החברה").
הטיפול המשפטי שניתן על-ידי המשרד ארך מספר שנים והסתיים בעיקרו בשנת 2006, אך בְּשל מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לגבי גובה שכר הטרחה לוֹ זכאית השותפוּת, לא שולם שכר טרחה.
ביום 30.4.2008, לאחַר משא ומתן ממושך, נחתם הסכם בין החברה לבין המשרד ולבין יחידי השותפוּת (המערערים) אשר הִסדיר את המחלוקת האמורה ("ההסכם השני"). בגדרו של ההסכם השני הוסכם, כי המשרד ממחה את זכותו לקבלת תשלום שכר-הטרחה ליחידי השותפוּת וכי התשלום יבוצע בדרך של הקצאת מניות ליחידי השותפוּת כך שהם יחזיקו לאחַר ההקצאה ב-6% ממניות החברה. עוד הוסכם, כי המשרד ימציא לחברה חשבונית מס בגין התשלום.
באותו מועד, דהיינו ב-30.4.2008, נחתם הסכם נאמנות בין חברת שרגא פ. נאמנויות בע"מ ("בירן נאמנויות"), חברה בשליטתו של שרגא, לבין 4 חברות פרטיות של יחידי השותפוּת ("חברות ההחזקה" או "הנהנים"). בהסכם הנאמנות נקבע, כי לצורך הבטחת קיום התחייבויות המשרד כלפי החברה וגיוס המימון הנדרש לשם רכישת המניות מסכימים הנהנים למַנות את הנאמן כנאמן מטעמם אליו תוקצינה המניות. עוד הוסכם, כי הנאמן יחזיק את המניות לפי חלקם היחסי של הנהנים כמפורט בהסכם הנאמנות.
באותו יום 30.4.2008 שילמה החברה את שכר-הטרחה בדרך של הקצאת 9 מניות (אשר היוו 6% מהון המניות של החברה) לבירן נאמנויות ("המניות").
ביום 11.5.2008 הנפיקה השותפוּת חשבונית לחברה בגין שכר-הטרחה בסך 18,772,000 ₪. זאת, בהתאם לשווי המניות כפי שהוערכו על-ידיה.
שכר-הטרחה כאמור דוּוח לצורכי מס בתיקי המערערים (דוחותיהם האישיים), כל אחד לפי חֵלקו, בהתאם ליחס שנקבע בהסכם הנאמנות, וחויב במס שולי בידי המערערים.
ביום 29.5.2008 הגישה בירן נאמנויות (עבוּר חברות ההחזקה) הצהרה על הקצאת המניות למנהל מיסוי מקרקעין ירושלים. זאת, מהטעם שהחברה היוותה איגוד מקרקעין. בנוסף, הגישו בירן נאמנויות וחברות ההחזקה הודעה על נאמנוּת, במסגרתה הוצהר כי בירן נאמנויות מחזיקה בנאמנות בעבור חברות ההחזקה במניות החברה. בעקבות זאת, הוציא מנהל מיסוי מקרקעין שומה לבירן נאמנויות לפיה ההקצאה אינה חייבת במס רכישה.
המניות נרשמו בחברות ההחזקה כנגד יתרת זכות של המערערים.
במקביל, חברת הנאמנות נטלה הלוואה כדי לממן את תשלום המס של היחידים בגין שכר-הטרחה, כאשר חלקם של חברות ההחזקה בהלוואה נרשם לחובת המערערים (דהיינו, יתרת הזכות הוקטנה).
בשנים 2010 ו-2012 דיווחו חברות ההחזקה על הכנסות מדיבידנד שמקורו בחברה שאינן חייבות במס בהתאם להוראות סעיף 126(ב) לפקודה.
ביום 27.5.2015 דיווחה בירן נאמנויות למנהל מיסוי מקרקעין כי העבירה את המניות שהוחזקו אצלה בנאמנות עבור חברות ההחזקה, לחברות עצמן, וזאת בפטוֹר ממס שבח וממס רכישה לפי סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין. ביום 24.11.2015 הוצאו שומות לבירן נאמנויות ולכל אחת מחברות ההחזקה בגדרן ניתן פטוֹר ממס שבח וממס רכישה בגין העברת המניות.
בעקבות הליכי ביקורת ושומה של רשויות מע"מ ביחס לגובה שכר-הטרחה לפי ההסכם הראשון (שלבסוף הסתיימו ללא חיוב "אפקטיבי" במס), הֵחלו הליכי ביקורת גם על-ידי המשיב, וזאת בחודש דצמבר 2013.
ביום 25.12.2014 הוציא המשיב שומות לפי מיטב השפיטה, כאשר טענתו העיקרית של המשיב במסגרת שומות אלו נגעה לסוגיית שווי המניות ובמסגרתן קבע, כי שווי המניות הינו 27,180,520 ₪ (לפני מע"מ).
המערערים הגישו השגה על השומות כמו גם על שומות נוספות שהוציא המשיב, ובעקבות דיונים ומשא-ומתן ממושך בין הצדדים נחתם ביום 21.2.2016 הסכם בסוגיית שווי המניות. במסגרת ההסכם, הגיעו הצדדים להסכמה, מבלי שצד אחד יקבל את טענות הצד השני, כי שווי המניות ייקבע לסך של 19,952,540 ₪ ובהתאם נוספה למערערים ביחס לשנת-המס 2008 הכנסה משכר-טרחה (החייבת במס שולי) בסך של 1,180,003 ₪.
בסמוך לכריתת ההסכם בסוגיית שווי המניות, במהלך דיון שהתקיים בין הצדדים, העלה המשיב לראשונה את הטענה כי המחאת המניות לחברות ההחזקה כנגד יתרת הזכות מהווה עסקה מלאכותית.
בעקבות זאת, הוצאו למערערים שומות והמערערים חויבו בקנס גירעון.
מכאן הערעור, בגדרו טענו המערערים כי מדובר בתכנון מס חיובי וכן טענו טענות פרוצדורליות הן ביחס לפגיעה בזכות הטיעון שלהם (עֵקב כך שטענת המלאכותיות הועלתה ממס לפני סיום דיוני השומה, ימים לפני התיישנותה) והן ביחס להתיישנות והשתק שיפוטי.
יצוין, כי מטעם ארבעת המערערים הוגש תצהיר עדות ראשית של המערער 1 בלבד (ובנוסף לוֹ תצהירים של רואי-החשבון), וזאת הגם שבמועד החתימה על ההסכם הראשון המערער הנ"ל טרם היה שותף במשרד. לעובדה זו יוחסה חשיבות רבה בפסק-הדין (ראו פס' 35).
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט דורות לשאלה האם תכנון המס העומד בבסיס העִסקות היה תכנון מס חיובי (או ניטרלי) או שמא מדובר בתכנון מס שלילי.
לדבריו, בחינת כלל המסמכים והעדויות שהוצגו בפניו כמו גם העובדה שהמערערים בחרו לבצע את הפעולות שלא במסגרת סעיף 104א לפקודת מס הכנסה אלא בדרך של המחאת הזכות להקצאת המניות לחברות ההחזקה כנגד יתרת זכות בחברות מלמדת, כי המערערים תכננו את פעולתם באופן המנוגד לתכלית החקיקה; ועל-כן מדובר בתכנון מס שלילי.
לאור מסקנתו זו המשיך השופט דורות ובָּחן האם התקיימו התנאים המאפשרים למשיב להחיל את סעיף 86 לפקודה, כאשר המבחן המרכזי המשַמש לשם כך הוא מבחן יסודיות הטעם המסחרי אליו מצטרפת בחינה של יתר נסיבות המקרה. השופט ענה על שאלה זו בחיוב בקובעו, כי המערערים לא הצביעו על טעם מסחרי כלשהו להמחאת הזכות לקבלת המניות לחברות ההחזקה כנגד יצירת יתרת הזכות.
השופט דורות הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המערערים לפיה לא נגרמה הפחתת מס (ראו פס' 49–51 לפסק-הדין) ואף לא את טענותיהם בנושא ההשתק לאור ההליכים מול מנהל מיסוי מקרקעין (ראו פס' 52–53 לפסק-הדין), ההתיישנות (הטענה לא הוכרעה – ראו פס' 54–55 לפסק-הדין) והפגיעה בזכות הטיעון (ראו פס' 59–64 לפסק-הדין).
לבסוף, נדרש השופט דורות לשאלת חיובם של המערערים בקנס גירעון.
השופט קיבל את עמדת המשיב וקבע, תוך שהוא מַפנה לפסקי-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ר.מ. שביט מבנים (ע"א 1134/11) ובעניין ראובני (ע"א 4374/05), כי המערערים נקטו בתכנון מס שמטרתו היחידה היא הימנעות מתשלום מס מלא בגין שכר-הטרחה לוֹ היו זכאים על-פי ההסכם הראשון ובנסיבות אלו יש לחייבם בקנס גירעון.
הערעור לבית-המשפט העליון
שניים מבין ארבעת המערערים (דוד אמיד ומאיר פורגס) הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 5.12.2022 ניתן פסק-הדין בערעור.
לאחַר שנשמעו טענות הצדדים ובהמלצת המותב (השופטת ד' ברק-ארז והשופטים ד' מינץ ו-ר' רונן), חזרו בהם המערערים מערעורם וזה נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
מי פנוי בקסטל?
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 1894 מיום 3.1.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בענין מוניות הנשיא.
המערערת היא שותפוּת רשומה המפעילה את תחנת המוניות "הנשיא" ברמת-גן, במסגרתה פעלו לאורך השנים עשרות נהגי מוניות (קבועים ומזדמנים).
המערערת רשומה כאיחוד עוסקים של שני נהגי מוניות בשנות השישים והשבעים לחייהם – ה"ה בנימין תשובה ואליהו כוכבי ("השותפים הרשומים במע"מ") – והנמנים עם קבוצה של כעשרה חברי תחנה.
המערערת סיפקה למספר לקוחות קבועים שירותי הסעה שהתמורה בגינם השתלמה לה במרוכז על-בסיס חודשי והוציאה ללקוחות אלה חשבוניות מס בהן נכלל מַרכיב מע"מ.
את מרבית הכסף שגבתה (לאחַר ניכוי עמלות שונות) הֶעבירה המערערת לנהגים שביצעו את הנסיעות.
ברם, במקום לקבל מהנהגים חשבוניות מס אשר תשמשנה לביסוס ניכוי תשומותיה, המערערת הוציאה "חשבוניות זיכוי" בגובה התשלום שהעבירה לנהגים והִקטינה בהתאם את מחזוֹר עסקאותיה. כלומר, מס העסקאות שדוּוח למשיב (מנהל מע"מ גוש דן) חוּשב לפי הסכום "נטו" המשַקף בעיקר את הכנסותיה של המערערת מעמלות הנהגים.
על מלאכת הנהלת החשבונות והדיווחים למע"מ היה אָמון מנהל חשבונות חיצוני וותיק אצל המערערת ("מנהל החשבונות") והוא זה שהָגה את השיטה האמורה, בעקבות קושי בהשגת חשבוניות מס מהנהגים.
בעקבות ביקורת שנערכה על-ידי המשיב, ספרי המערערת לשנים 2009–2013 נפסלו והמשיב הוציא למערערת שומות לפי מיטב השפיטה לפי סעיף 77 לחוק מע"מ והטיל עליה קנסות לפי סעיף 95 לחוק.
במסגרת השומות, המשיב לא הכיר בחשבוניות הזיכוי וקבע, כי יש הפרש עסקאות לא מדוֹּוח בסך של כ-14.65 מיליון ש"ח (וכנגזר מכך, חבות מס (קרן) של כ-2.35 מיליון ש"ח). כמו-כן, היות שחֵלק מפנקסי המערערת לא אותרו, המשיב חישב תוספת למחזוֹר בסך של כ-465 אלפי ש"ח (חבות מס (קרן) של כ-75 אלף ש"ח), המשַקפת לגישתו הכנסות מעמלות שלא דוּוחו.
למערערת הוּצאה גם שומת תשומות (חבות מס (קרן) של כ-717 אלף ש"ח) בגדרהּ שלל המשיב את התשומות המדוּוחות מהטעם שהן לא גובו בחשבוניות מס שהוצאו כדין.
בנוסף, המשיב ראה בשותפים הרשומים במע"מ כאחראים לכלל המעשים והמחדלים הנוגעים למערערת, כמו גם לתשלום מלוא חיובה במע"מ.
השגת המערערת נדחתה. מכאן הערעור.
בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, קיבל את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט קירש לשיטת הדיווח שנקטה המערערת, דהיינו להוצאת המסמכים שכונו "חשבוניות זיכוי".
השופט קבע, כי מחזוֹר העסקאות של המערערת היה צריך לכלוֹל את מלוא סכום החשבוניות שהיא הפיקה ללקוחות ואין כל בסיס חוקי להוצאת חשבוניות הזיכוי. למעשה, הוסיף וציין השופט, נקודה זו מוסכמת גם על המערערת, כפי שעלה מטיעוניה.
בהתאם, קבע השופט קירש, כי אין דרך להצדיק את התנהלות המערערת, לרבות לא מהפּן הכלכלי. שכּן, הדפסת חשבוניות הזיכוי שלא על-פי דין הִבטיחה למערערת מֵעין "ניכוי מס תשומות" מבלי לאלץ אותה להמתין לקבלת חשבוניות מס מידי הנהגים השונים, כך שהמערערת גלגלה את קשיי הגבייה ממנה הלאה, מבלי לתת את דעתה לפגיעה בקופת המדינה.
לאור זאת, קבע השופט, כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לחיֵיב את המערערת בהפרשי עסקאות הנובעים מהוצאת חשבוניות הזיכוי.
לאחר מכן, בָּחן השופט קירש את השאלה האם לעניין הטלת המס וגבייתו יש לייחֵס משמעות לתפקיד המרכזי שמילא מנהל החשבונות בהתנהלותה החשבונאית של המערערת ובדיווחיה למשיב.
השופט ענה על שאלה זו בשלילה וקבע, כי המערערת נושאת באחריות מלאה למעשיה ומחדליה כלפי המשיב וכי רמת מעורבותו של מנהל החשבונות בניהול החשבונות והדיווח למשיב אינה מעלה או מורידה בהקשר זה.*
* יצוין, כי במהלך ניהול התיק, ב"כ המערערת עדכן כי המערערת הגישה תביעה כנגד מנהל החשבונות בגין מעשיו הקשורים לדיווחי המע"מ וכי תביעה זו עשויה להקיף גם כל סכום שייפסק נגד המערערת בערעור זה.
בהמשך הדברים (ראו חלק ד לפסק-הדין, פס' 73 ואילך) נדרש השופט קירש לשאלה האם הדפסת חשבוניות הזיכוי גרמה לאובדן מס בפועל ואם כן מה גובהו.
מסקנתו של השופט הייתה כי הוא מוכן להניח, לטובת המערערת, שהיו נהגים שדיווחו למשיב על סכומי העסקאות מול המערערת והעבירו לקופה הציבורית את המס המגיע; אך הקושי הוא שחלקם הגדול היה ונותר בלתי-ידוע, וזאת שלא באשמת המשיב אלא מהטעם שהמערערת לא הוכיחה את טענתה העובדתית כי מס העסקאות שהחסירה מקופתה אכן נגבה במלואו על-ידי נהגי המוניות.
בהתאם, קבע השופט קירש, כי המערערת עמדה בנטל להראות כי היקף הנזק הכלכלי שנגרם למדינה הוא נמוך מזה שחישב המשיב.
בשלב זה, נדרש השופט קירש לשאלת גביית המס משני השותפים הרשומים במע"מ ובכלל זאת לנפקות הרישום כאיחוד עוסקים כאמור בסעיף 128 לחוק מע"מ וזאת בהינתן הראיות (שלא נסתרו על-ידי המשיב) המצביעות על כך שבמערערת יש שותפים נוספים, שְווי מעמד לשותפים הרשומים במע"מ.
השופט קבע, כי המשיב רשאי לגְבות את מלוא המס המגיע מכּל אחד מהשותפים הרשומים במע"מ, אך בנסיבות הקונקרטיות שלפניו המעוררות קושי בגביית מלוא המס כאמור יהיה נכון לרכך את התוצאה הנובעת מהחלטות המשיב בשני אופנים: האחד, היעדר החמרה בקביעת המשקל הראייתי של כרטסות הנהגים (חלק מהנהגים) שהוצגו על-ידי המערערת כך שהצגתן תספיק לעמידה בנטל השכנוע כי מס העסקאות המתחייב מהן הועבר למשיב; השני, התחשבות במצבם האישי של השותפים הרשומים במע"מ בשקילת גובה קנס פסילת הספרים והקטנתו במחצית מהסכום.
באשר לשומת התשומות שהוציא המשיב למערערת, קבע השופט קירש, כי אין להתערב בהחלטת המשיב ואין להתיר ניכוי מס תשומות בקשר להוצאות שאינן נתמכות בתיעוד המתחייב.
ואילו באשר לפנקסי החשבוניות של המערערת שלא אותרו, קיבל השופט קירש את הערעור וקבע, כי לא ניתן ללמוד מאי-עמידתה של המערערת בהוראות ניהול ספרים כי הכנסותיה מעמלות בהכרח לא דוּוחו למשיב.
לבסוף, נדרש השופט לקנס שהשית המשיב על המערערת בְּשל פסילת ספריה וקבע, כאמור, שיש להפחיתו במחצית.
הבקשה לעיכוב ביצוע
ביום 26.1.2021 הגישה המערערת, השותפוּת הרשומה "מוניות הנשיא" בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, וזאת בטרם הגשת ערעור לבית-המשפט העליון.
במוקד הבקשה עמד מצבם של השותפים הרשומים במע"מ (ה"ה כוכבי ותשובה), הן מבּחינה כלכלית והן מבּחינה בריאותית ואישית.
המשיב (מנהל מע"מ גוש דן) התנגד לבקשה.
השופט קירש דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
עם זאת, השופט ציין את הבהרת המשיב לפיה הוא ינסה בשלב הראשון לגְבות את המס מהמערערת, כלומר מאמצי הגבייה יופנו תחילה כלפי השותפוּת הרשומה ורק בהמשך כנגד ה"ה כוכבי ותשובה באופן אישי.
בנוסף, ציין השופט קירש, כי מן הראוי שהמשיב ישקול, כל עוד תלוי ועומד ערעור לפני בית-המשפט העליון (ככל שיוגש), לכַוון את פעולות הגבייה בעיקר לעבר רישום עיקולים או שעבודים על נכסים בעלי ערך שלגביהם מתנהלים מרשמים (ככל שיש כאלה) ולמזער ככל שניתן את הנגיעה במקורות הכספיים המשַמשים לכלכלתם האישית השוטפת והבסיסית של ה"ה כוכבי ותשובה.
הערעור לבית-המשפט העליון והבקשה לפטוֹר מהפקדת ערובה
ביום 7.3.2021, וכפי שדיווחנו במסגרת מבזק מס' 1914, הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.
לצד הערעור, הגישה המערערת בקשה לפטוֹר מהפקדת ערובה אשר נדחתה ביום 4.4.2021 על-ידי הרשם ר' גולדשטיין.
הרשם קבע, כי הבקשה אינה נתמכת בתשתית עובדתית ממשית באשר למצבם הכלכלי של המערערת או של השותפים הרשומים במע"מ (ה"ה כוכבי ותשובה). כך, ובין היתר, ציין הרשם בהחלטתו, כי תדפיסי ה"עובר ושב" שצורפו לבקשה אינם עדכניים למועד הגשת הבקשה וכי לא הובהר מדוע המערערת או השותפים הרשומים לא יכלו להסתייע באחרים לצורך גיוס סכום הערובה. עם זאת, בהתחשב בנסיבות העניין וביניהן מהות ההליך ו"פערי הכוחות", הפחית הרשם את סכום הערובה והעמיד אותה על סך של 20,000 ש"ח.
בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה על ידי הרשם בהחלטה מיום 11.4.2021.
מכאן הערעור על החלטת הרשם, במסגרתו טענה המערערת, כי בקשתה לפטוֹר מערובה נתמכה בתשתית עובדתית ראויה; כי החלטת הרשם נדרשת לתיקון משום שלא ניתן לה האפשרות להגיב לתגובת המשיב ולתצהיר שצורף לה; וכי אין מקום להורוֹת למבקש פטוֹר מערובה "לקבץ נדבות" ולהוכיח שאין באפשרותו להסתייע באחרים.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור על החלטת הרשם (קישור לפסק-הדין).
השופט מינץ קבע, כי מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הרשם, אשר יישם כהלכה את המבחנים הרלוונטיים לעניין מתן פטוֹר מהפקדת ערובה.
עוד קבע השופט מינץ, כי על המבקש פטוֹר מהפקדת ערובה להציג לפני בית-המשפט תשתית עובדתית מלאה בדבר מצבו הכלכלי ובאשר לחוסר יכולתו להסתייע באחרים ואין די בהצהרה כללית בעניין זה.
בנוסף, קבע השופט, כי אף בתצהירים שצורפו לערעור אין כדי להפריך את האמור בתגובת המשיב לפני הרשם, על פיה השמיטו השותפים את דבר קיומם של נכסים שבבעלותם.
פסק-הדין של בית-המשפט העליון
כאמור, המערערת הגישה ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.
ביום 5.12.2022 ניתן פסק-הדין בערעור.
מששמע המותב (השופט י' אלון, השופט א' שטיין והשופטת ג' כנפי-שטייניץ) את מלוא טיעוני בא-כוח המערערת והִבהיר כי אין בכוונתו להתערב בפסק דינו של בית-משפט קמא אשר הלך כברת דרך לקראתה, הודיע בא-כוח המערערת, לאחַר שנועץ עם מרשתו, כי אינה עומדת עוד על ערעורה.
בהתאם, הערעור נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
ענישה בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות וניכוי מס תשומות שלא כדין
ביום 29.11.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין שילון.
עניינה של ההחלטה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ד"ר ש' בורנשטין, ע' מיכלס ו-י' טויסטר-ישראלי) (קישור לפסק-הדין) מיום 30.10.2022, בגדרו התקבל ערעור המבקש על גזר דינו של בית-משפט השלום ברחובות (השופטת ז' דיבון-סגל) מיום 21.12.2021.
כתב האישום המתוקן מנה שני אישומים:
לפי האישום הראשון, המבקש, ששימש כמנהל פעיל בחברת "ליזאנטוס עיצובים" ("החברה"), הוציא באמצעות החברה וחברות נוספות 37 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על-שם החברות, מבלי שעשה או התחייב לעשות את העסקאות שלגביהן הוצאו המסמכים כאמור. כל זאת, במטרה להביא לכך שאחֵר יתחמק מתשלום מס. סך כל החשבוניות הפיקטיביות הוא 17,496,385 ש"ח וסכום המס הגלום בהן הוא בסך 2,667,028 ש"ח.
באישום השני מתואר, כי בדיווח תקופתי שהגישו המבקש והחברה למנהל מע"מ, עבור נובמבר-דצמבר 2013, הם ניכו מס תשומות שלא כדין, מבלי שיש להם מסמכים כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ. הכל במטרה להתחמק מתשלום מס בסך 267,900 ש"ח.
בגין מעשים אלה, למבקש יוחסו עבירות של פעולה במטרה להביא להתחמקות או השתמטות מתשלום מס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות); ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק; וכן יוחס לו כי הכין, ניהל או הרשה לאחֵר להכין או לנהל, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק.
המבקש הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הֶסדר טיעון. לעניין העונש סוכם, כי המשיבה תעתור עד ל-28 חודשי מאסר בפועל ואילו המבקש יטען באופן חופשי.
בית-משפט השלום קבע בגזר דינו, כי בנסיבות העניין מתחם העונש ההולם לעניין רכיב המאסר בפועל נע בין 15 ועד 30 חודשים; ולעניין רכיב הקנס נע בין 30,000 ל-100,000 ש"ח; וגזר על המבקש 20 חודשי מאסר בפועל; 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירות מס מסוג "פשע", למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירות מס מסוג "עוון", למשך 3 שנים; וקנס בסך 40,000 ש"ח.
בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקש.
נקבע, כי אין מנוס מגזירת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, לנוכח חומרת עבירות המס בהן המבקש הורשע ובְשל הנזק הכספי הניכר לקופה הציבורית.
עם זאת, בית-המשפט המחוזי קבע, כי עונשו של המבקש יעמוד על 15 חודשי מאסר בפועל, חֵלף 20 חודשי המאסר בפועל שגזר עליו בית-משפט השלום. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.
מכאן בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון, עִמה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' אלרון, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
השופט אלרון חזר על ההלכה לפיה בית-המשפט העליון לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין מהותי או לאי-צדק קיצוני; וכי בקשה לרשות ערעור הנסובה על חומרת העונש, כזו שבמקרה דנא, תתקבל במקרים נדירים בלבד בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות
לדבריו, ניכר כי הבקשה דנא נטועה בגדרי עניינו הפרטני של המבקש, ואף אינה מקימה חשש לעיוות דין; ודי בכך כדי לדחותה.
השופט אלרון הוסיף וציין, כי חומרתן של עבירות המס טמונה בכך שהן פוגעות, בה בעת, במשק, בכלכלה ובקופה הציבורית, וזאת לצד פגיעתן בערך השוויון בנטל המיסים בין אזרחי המדינה; ולפיכך, בתי-המשפט נוקטים במדיניות ענישה המבכרת שיקולי הרתעה והתחשבות באינטרס הציבורי על-פני שיקולי שיקום, כאשר נקודת המוצא בעבירות מעין אלו היא עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
עוד ציין השופט, כי המבקש החסיר מהקופה הציבורית, באופן שיטתי ומתמשך – כספים לא לוֹ, בכך שנמנע מתשלום מס בסכום מצטבר של כ-3 מיליון ש"ח; ואף העובדה שהמבקש לא הסיר את מחדליו עד כה, ולוּ במקצת, מַצדיקה ענישה הולמת ומרתיעה.
לאור האמור, קבע השופט אלרון, כי העונש שבית-המשפט המחוזי גזר על המבקש הולם את מעשיו, מתחשב כראוי בנסיבותיו האישיות ובנסיבות ביצוע העבירות ואינו מַצדיק התערבות במסגרת "גלגול שלישי".
קנס בגין אי-ניהול ספרים ושומת תשומות בשל חשבוניות פיקטיביות
ביום 8.12.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין ג'ודה.
עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטות המשיב (מנהל מע"מ באר-שבע) להשית על המערער (העוסק בתחום עבודות העפר) קנס מכוח סעיף 95 לחוק מע"מ בגין אי-ניהול ספרים בשנות-המס 2015–2017 ובגין ניהול ספרים בסטייה מהותית מהוראות ניהול ספרים בשנות-המס 2018–2019; וכן לדחות את השגת המערער על שומת תשומות שנקבעה לו לפי סעיף 77 לחוק בְּשל ניכוי מס תשומות על-פי חשבוניות שהוצאו שלא כדין.
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור ללא חיוב בהוצאות* (קישור לפסק-הדין).
* זאת, לאור הפגמים שנפלו בהתנהלותו של המשיב בכל הקשור לשומת התשומות, ראו פס' 28 ואילך וכן פס' 37 לפסק-הדין.
תובענה ייצוגית לגבי פחת במכירת דירה שהושכרה למגורים – עדכון
מבוא
בחודש ינואר 2020, הגיש עו"ד רשף חן בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים,* וזאת בשאלת החוקיות של ניכויי הפְּחָת שעָרכה המשיבה בבואה לחשב את השבח במכירת דירות מגורים שהושכרו במסלול הפטוֹר.
* להורדת הבקשה, לחצו כאן.
לטענת המבקש, בהוראת ביצוע 5/2007 אין כל הנמקה והסבר מדוע ביטלה המשיבה את הוראת 14/90,* כאשר בחוק ובפסיקה לא חל כל שינוי שיכול להצדיק את השינוי המהותי עליו החליטה המשיבה.
* בחודש פברואר 2007 פרסמה רשות המסים את הוראת ביצוע 5/207 (קישור להוראה) אשר החליפה את הוראת ביצוע 14/90.
בגדרהּ של ההוראה נקבע, כי בעת מכירת דירה שהושכרה למגורים במסלול הפטוֹר, עלותה לצורך חישוב השבח עליו מוטל מס שבח (אם וככל שהמוכר לא זכאי לפטוֹר ממס כאמור) תהיה בניכוי הפְּחָת שהיה ניתן לנַכותו אילולא נבחר מסלול זה לתקופה שבה היחיד בחר במסלול זה (כלומר, השבח יוגדל).
תחולת ההוראה נקבעה** לגבי מכירות שנעשו מיום 27.2.2007 ואילך (כאשר הקטנת שווי הרכישה תיעשה בסך השָווה לסכום הפחת שנצבר מיום 27.2.2007 או מיום רכישת הדירה, לפי המאוחר).
** ראו לעניין זה, תוספת מס' 1 (מיום 27.8.2008) לאותה ה"ב 5/2007, תחולתה לגבי מכירות שנעשו מיום 27.2.2007 ואילך (כאשר הקטנת שווי הרכישה תיעשה בסך השָווה לסכום הפְּחָת שנצבר מיום 27.2.2007 או מיום רכישת הדירה, לפי המאוחר).
עוד טען המבקש, כי ל"היקש" שערכה המשיבה בין מסלול המס המופחת (שבסעיף 122 לפקודה) לבין מסלול הפטוֹר אין כל שחר; וכי מהותו של מסלול המס המופחת שונה לחלוטין ממהות מסלול הפטוֹר.
בנוסף, טען המבקש, כי גישת המשיבה סותרת את ההלכה שנקבעה על-ידי בית-המשפט העליון בעניין PIV (ע"א 5883/18).*
* למַעבר למבזק בעניין PIV לחצו כאן.
בית-המשפט המחוזי, מפי ס' הנשיא ח' ברנר, אישר את הגשתה של התובענה הייצוגית (קישור להחלטה).
השופט ברנר קבע, כי במחלוקת העקרונית – דהיינו האם בעת מכירתה של דירה שהושכרה במסלול הפטוֹר ולכן לא נוכה פחת מההכנסות שהניבה, יש מקום לנַכּוֹת את הפְּחָת הרעיוני משווי הרכישה לצורך חישוב השבח החָל בעת מכירתה – עדיפה בעיניו עמדתו של המבקש על-פני עמדת המשיבה; וכי מסקנה זו, לפיה הדין עם המבקש, עולה בקנה אחד עם ההלכה שנפסקה בעניין PIV.
עוד קבע השופט, כי במקרה דנן קיים קושי למצוא אחיזה לשונית בחוק הפטוֹר ובחוק מיסוי מקרקעין לעמדתה הפרשנית של המשיבה. שכּן, מעצם הגדרתו בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין פחת הוא הסכומים הניתנים לניכוי לגבי מקרקעין לפי סעיף 21 לפקודה, בצירוף הסכומים שהופחתו מהמחיר המקורי שלהם לעניין מס הכנסה; אלא שבמסלול הפטוֹר לא ניתן כלל לנַכּוֹת פחת והדבר אף עולה בקנה אחד עם סעיף 5 לחוק הפטוֹר הקובע, כי "מי שקיבל הטבה לפי חוק זה, לא יחולו לגביו תקנות מס הכנסה (שיעור פחת לדירה מושכרת למגורים), תשמ"ט-1989".
לאור האמור, נקבע כי המבקש הצביע על עילת תביעה בגין גבייה שלא כדין שביצעה המשיבה (לפי פרט 11 לתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות), כי התובענה מעוררת שאלה מהותית של משפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה וכי קיימת אפשרות סבירה ששאלה זו תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.
עוד נקבע, כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא בעלים של דירות למגורים שמתקיימים בהם התנאים המצטברים הבאים: (א) השכירו את דירותיהם למגורים ושכר הדירה שקיבלו היה פטוּר לפי חוק הפטוֹר; (ב) מכרו את דירותיהם בין התקופה שראשיתה בשנתיים שקָדמו להגשת הבקשה (קרי, הָחל ביום 20.1.2018); (ג) המשיבה ניכתה פחת משווי רכישת דירותיהם; (ד) שילמו בפועל את מס השבח בגין מכירת הדירות, לרבות אותו חלק ממנו שנובע מניכוי הפְּחָת כאמור.
בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון
במבזק מס' 1984 מיום 20.7.2022 דיווחנו על כך שרשות המסים הגישה ערעור על ההחלטה לבית-המשפט העליון ושביום 14.7.2022 ניתן פסק-הדין (קישור לפסק-הדין).
בגדרו של הפְּסָק צוין (השופטת ע' ברון, השופט ע' גרוסקופף והשופט ח' כבוב), כי לאחַר התייעצות הודיע בא-כוח רשות המסים שהוא מקבל את המלצת בית-המשפט ואינו עומד עוד על בקשת רשות הערעור.
משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו להוצאות, תוך שצוין, כי הטענות שמורות לצדדים בגִדרי ההליך הייצוגי שנתאפשר לנהלו.
הבקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ומתן תשובות לשאלון והבקשה להרחבת הקבוצה
הגם שבקשת רשות הערעור נדחתה בעקבות הודעת בא-כוח רשות המסים שהוא מקבל את המלצת בית-המשפט ואינו עומד עוד על הבקשה, הרשות עדיין מחזיקה בגישה לפיה במכירת דירה שהושכרה למגורים במסלול הפטוֹר, עלותה לצורך חישוב השבח (בהנחה שזה אינו פטוּר ממס) תהיה בניכוי הפְּחָת שהיה ניתן לנַכּותו אילולא נבחר מסלול זה לתקופה שבה היחיד בחר במסלול זה.
בהתאם, בירור התובענה הייצוגית התחדש ונקבע מועד לישיבת קדם משפט בפני ס' הנשיא ח' ברנר.
לקראת ישיבת קדם המשפט הגיש המבקש שתי בקשות:
האחת, בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ומתן תשובות לשאלון, וזאת לצורך כימות תביעת ההשבה ותרגומה לסעד כספי מדוייק. לשם כך דרש המבקש שלושה סוגי מסמכים: ריכוז של כל השומות הממוחשבות שהגישו חברי הקבוצה; ריכוז סריקות של כל השומות הלא ממוחשבות שהגישו חברי הקבוצה; ותדפיס שע"מ של כל אחד מחברי הקבוצה. ואילו במסגרת השאלון נדרשה המשיבה למסור פרטים מזהים של כלל חברי הקבוצה; מהו סכום הפְּחָת שנוכה על ידיה ביחס לכל אחד מהם; מהו סכום מס השבח ששולם על-ידי כל אחד מחברי הקבוצה; מהו סכום מס השבח שהיה משלם אותו נישום אלמלא נוכה הפְּחָת לגביו וכו'.
השנייה, הרחבת הקבוצה המיוצגת על-ידי המבקש כך שהיא תכלול, בנוסף לחברי הקבוצה המקורית, גם את מי שעילת התביעה שלו נולדה רק לאחַר החלטת האישור ועד למועד בו יינתן פסק-הדין בתובענה. זאת, בהתבסס על הוראת סעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות.
ביום 30.11.2022 ניתנה החלטתו של ס' הנשיא ברנר בבקשות.
ס' הנשיא קיבל את הבקשה הראשונה במלואה ואת הבקשה השנייה בחלקהּ (קישור להחלטה).
אשר לבקשה הראשונה, דחה ס' הנשיא ברנר את טענת רשות המסים כי הבקשה נוגדת את חובת הסודיות לה היא כפופה, פוגעת בפרטיותם של הנישומים ואף מטילה מעמסה כבדה על הרשות.*
* לטענת הרשות, אם יינתן צו גילוי ועיון כמבוקש היא תידרש לאסוף נתונים לגבי כ-11,000 נישומים, מה שיצריך התעסקות של כ-4 עובדים למשך שלושה חודשים (המבקש כפר בכך וטען שהמלאכה פשוטה בהרבה).
ס' הנשיא נתן אפוא צו כמבוקש הן בנוגע לגילוי ועיון במסמכים המפורטים בסעיפים 2.4, 2.5 ו-2.6 למכתב הדרישה של המבקש והן למתן תשובות לשאלות 1–9 לשאלון; וקבע, כי יש לקיים את הצו תוך 90 יום.
אשר לבקשה השנייה, קבע ס' הנשיא ברנר, כי זו תתקבל באופן חלקי במובן זה שהמועד האחרון לצורך היכללות בקבוצה המיוצגת יוארך מיום מתן החלטת האישור ועד לתום שלושה חודשים ממועד החלטתו.
עוד נקבע, כי נוכח הרחבת הקבוצה, יש לבצע פרסומים כדין של ההחלטה לפי סעיף 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, באותו האופן בו פורסמה החלטת האישור, תוך מתן אפשרות למצטרפים החדשים לקבוצה, לבקש, לפי סעיף 11(א) לחוק, שלא להיכלל בקבוצה.
וכך הוא קבע בעניין זה (פס' 30): "במקרה דנן אני סבור כי אכן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את הרחבת גודלה של הקבוצה המיוצגת. ראשית, המשיבה בחרה שלא ליתן הודעת חדילה לאחר החלטת האישור, ואפילו לא לאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשתה לערער על החלטת האישור. המשיבה ממשיכה לנהוג בדיוק באותה דרך שבגינה אושרה נגדה התובענה הייצוגית מלכתחילה. היא ויתרה איפוא ביודעין על האפשרות לגדר את החשיפה לנזק כספי. כמובן שזוהי זכותה המלאה של המשיבה ליטול על עצמה את הסיכון הכלכלי הכרוך בהמשך הגבייה שחוקיותה כבר הוטלה בספק, אך היא אינה יכולה להלין על כך שהתובע המייצג מבקש בעקבות כך להרחיב את הקבוצה באופן שמעגל הניזוקים המיוצגים יורחב אף הוא."
חובות עבר של מחזיק קודם – האם מותרים בניכוי בחישוב השבח?
פסק-הדין של ועדת-הערר
במבזק מס' 1860 מיום 22.6.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קיסריה השקעות בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בשאלת זכאותה של העוררת לנַכּוֹת בחישוב השבח במכירת זכויות חכירה בנכס מקרקעין הוצאות שהוציאה בגין תשלומי ארנונה והיטלי תיעול בגין חובות עבר של המחזיקים הקודמים בנכס.
לטענת העוררת, היא הייתה מחויבת לשאת בתשלומי הארנונה והתיעול כפועל יוצא מהתחייבותה החוזית מול רוכשת הזכויות בנכס ועל-כן יש להתירם בניכוי בחישוב השבח.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת י' סרוסי (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' סימון ועו"ד י' אלקיס), דחתה את הערר וחייבה את העוררת בהוצאות המשיב בסך 40,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, הִבהירה השופטת סרוסי, כי ככל שמדובר בחובות עבר שנצברו על הנכס בגין תקופת החזקתם של המחזיקים הקודמים שלעוררת הייתה מחויבות חוזית לפרוֹע אותם, מיקומן הגאומטרי הוא במישור "שווי הרכישה" שיש לייחֵס לעוררת בשומת מס השבח בעסקת המכר, ולא במישור ההוצאות המותרות בניכוי מהשבח לפי סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין. זאת, כחלק מעיקרון צירוף כלל התמורות בעסקת הרכישה.
לעומת זאת, ככל שמדובר בחובות עבר שנצברו על הנכס בגין תקופת החזקתם של המחזיקים הקודמים בנכס שלעוררת לא הייתה התחייבות חוזית לשלמם או בחובות עבר בגין תקופת החזקתה של העוררת עצמה בנכס, יש מקום לדון בטענה כי הוצאות אלו מותרות בניכוי, אם מכוח סעיף 39 רישא לחוק מיסוי מקרקעין ואם מכוח סעיף 39(3) לחוק.
לגופו של עניין, דחתה השופטת סרוסי את טענות העוררת, הן עובדתית והן משפטית.
הערעור לבית-המשפט העליון
בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי המערערת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 5.12.2022 ניתן פסק-הדין בערעור (קישור לפסק-הדין).
וכך נקבע בפסק-הדין:
"1. הצדדים קיבלו המלצת בית המשפט ולפיה, הערעור בכל הקשור לתשלומי הארנונה והמים יידחה, והערעור לגבי היטל התיעול יתקבל חלקית כמפורט להלן.
2. היטל התיעול בסך 700,000 ₪ יתווסף למחיר הרכישה. המערערת תשלם את מס הרכישה בשיעור של 5%, קרי, הסך של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הרכישה. מנגד, היטל התיעול יוכר כניכוי לצורך חישוב מס השבח.
לאור זאת, ומאחר שהמערערת כבר שילמה את מס השבח ללא ניכוי היטל התיעול, המשיב ישיב למערערת את החזר המס המגיע לה בצירוף הצמדה וריבית כדין.
3. אין צו להוצאות, פיקדון יוחזר למפקידו."
בקשה לביטול עיקול חשבון בנק
פסק-הדין של ועדת-הערר
במבזק מס' 1970 מיום 23.3.2022 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין מזרחי.
העורר רכש ביום 25.12.2007 שתי חנויות זהוֹת במאפייניהן בקריית אתא ושילם תמורת כל אחת מהן את אותו סכום.
ביום 16.12.2010 מכר העורר את אחת החנויות תמורת סכום כפול משווי רכישתה ובדיווחו למשרדי המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) הצהיר העורר, לטענתו בטעות, על שווי רכישה בגובה הסכום ששולם עבור שתי החנויות יחד (באופן שהביא לכך שלא שולם מס שבח כלל באותה עסקה).
טעות זו לא התגלתה על-ידי המשיב.
ביום 11.10.2018 מכר העורר מחצית מזכויותיו בחנות השנייה ובהצהרתו למשיב דרש, כי השבח יחושב כנגזר משווי הרכישה של אותה חנות.
המשיב גילה את הדיווח השגוי בעסקה הקודמת רק באותה עת ועל-כן קבע את עלות החנות השנייה לצורכי מס (דהיינו, את יתרת שווי הרכישה) ל-0.01 ש"ח, שכּן לעמדתו העורר ניצל כבר את מלוא שווי הרכישה של החנות בעסקת המכירה של החנות הראשונה.
לטענת העורר, הגם שאין חולק כי הדיווח במכירת החנות הראשונה בשנת 2010 היה שגוי, דיווח זה הכיל פגמים שהיו צריכים להדליק "נורות אדומות" אצל המשיב – דבר שהיה מאפשר נקיטת פעולות בזמן אמת כדי לתקן את הטעות; ומשלא בוצעה כל בדיקה מצד המשיב, הרי שישנו אשם תורם מצידו.
עוד טוען העורר, כי משחלפו 8 שנים ממועד עסקת המכירה של החנות הראשונה, הרי שלא ניתן לפעול לתיקון השומה על-פי סעיף 85 לחוק, אך המשיב מנסה במסגרת הליך זה "להכשיר את השרץ" ולתקן פגמים שנפלו בשומה הקודמת, וזאת כאשר מעולם לא פעל להעמיד את העורר על טעותו.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' סימון ומר א' שרם), דחתה את הערר תוך חיובו של העורר בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).
השופטת וינשטיין קבעה, כי אין לקבל את טענות העורר (לפיהן יש להכיר לו בשווי הרכישה של החנות השנייה פעם נוספת) הן לאור העיקרון של גביית מס אמת והן לאור עיקרון רציפות המס.
לדבריה, העורר לוקה, לכל הפחות אם לא למעלה מכך, ב"עצימת עיניים" בכל הקשור לדיווחו וחבותו במס שבח בעסקה הראשונה משנת 2010. שכּן, אין ולא יכול להיות ספק שהעורר ידע בוודאות כי תהיה חבות במס שבח בעסקה האמורה שעה שמכר את החנות הראשונה ברווח משמעותי (למעלה מכפול מהשוֹוי בה רכש את החנות), אך הוא בחר לעצום עיניו ולא לשאול דבר.
עוד ציינה השופטת וינשטיין, כי ישנו יסוד סביר להניח שמיַיצגי העורר לא "הופתעו" מחבות המס האפסית – שכּן בהכירם את הוראות הדין, ציפו או היה עליהם לצַפות לחבות לעורר במס שבח – אולם העורר ומיַיצגיו נמנעו במכוּון מלברר את מצב הדברים כהווייתו, על-מנת "שלא לעורר מתים". לפיכך, מדובר, במקרה הטוב, בעצימת עיניים מצד העורר ומיַיצגיו, בגינהּ נמנעו מלברר את עניין שומת מס השבח מול המשיב ולאפשר את הצפת הטעות ותיקונה.
השופטת הוסיפה וציינה, כי גם אם תקבל את טענת העורר לפיה הצהרתו על העִסקה משנת 2010 ואי-תשלום מס שבח בגינהּ נעשו בטעות וללא כוונת זדון, ואף אם תתעלם מעצימת העיניים הבולטת בעניין זה, הרי שברור כי העורר לא שילם מס אמת בעסקת המכירה של החנות הראשונה, ומזאת לא ניתן להתעלם.
השופטת וינשטיין הוסיפה וקבעה, כי אין כל בסיס לטענות העורר בדבר פגיעה בסופיות השומה או פגיעה בעיקרון ההסתמכות, שכּן שומת מס השבח לגבי העִסקה משנת 2010 נותרה על כנה בלא כל שינוי, ולמעשה, בשומתו של המשיב לעסקה משנת 2018 הוא אף חזר ונתן תוקף לשומה משנת 2010.
בדומה, קבעה השופטת, אין לקבל את טענות העורר כי השומה מושא הערר אינה אלא ניסיון מצד המשיב "לעקוף" את דיני ההתיישנות ולערוך תיקון שומה בדיעבד. כאמור, כל שעשה המשיב בהחלטתו בהשגה הוא לקחת בחשבון את עיוות המס שנוצר, וזאת לצורך גביית מס אמת בעסקה הנוכחית. דהיינו, החלטת המשיב מושא הערר ענינה העִסקה הנוכחית ולא העִסקה מן העבר.
לאור כל האמור, הציעה השופטת וינשטיין לחברי הוועדה לדחות את הערר ולקבוע כי החלטת המשיב בהשגה תעמוד בעינה ושווי הרכישה שייקָבע בגין מכירת מחצית החנות השנייה יעמוד על 0.01 ש"ח; וכן לחיֵיב את העורר בהוצאות המשיב ובשכר-טרחת עורך דינו בסך כולל של 50,000 ש"ח. זאת, לאור התנהלות העורר, העובדה שלא הייתה בפיו כל טענה עניינית ובעיקר בשל כך שהטענות שהועלו על-ידי העורר אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות של הגינות ותום-לב.
כאמור, חברי הוועדה עו"ד א' סימון ומר א' שרם הסכימו והצטרפו לפסק דינה של יו"ר הוועדה.
הטלת העיקול, הערעור לבית-המשפט העליון והבקשה לביטול העיקול
ביום 3.5.2022 הגיש המבקש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון.
ואילו ביום 24.8.2022 הטיל המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) עיקול על חשבון הבנק של המבקש על סך של 102,845 ₪ (החוב עובר לתיקון הודעת השומה).
ביום 20.11.2022, כשלושה חודשים לאחַר הטלת העיקול, הגיש המבקש לבית-המשפט העליון "בקשה דחופה לביטול עיקולי בנקים ולמתן צו לעיכוב הליכי עיקולי בנקים" עד לקבלת פסק-הדין בערעור.
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
השופט עמית קבע, כי הוא אינו רואה להידרש לסיכויי הערעור (הגם שציין, כי כתב הערעור הקצר אינו מעלה טענות או נימוקים של ממש הנוגעים לקביעוֹת ועדת-הערר), באשר את עיקר המשקל יש ליתן לשיקול מאזן הנוחות.
במישור זה, ציין השופט, לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הכף נוטה לעבר קבלת הבקשה: המבקש טען, כי עיקול חשבון הבנק גורם לו לנזקים חמורים הואיל ואינו יכול לבצע פעולות בחשבון הבנק שלו או לעמוד בהתחייבויותיו כלפי צדדים שלישיים. ברם, הפגיעה הנטענת על-ידי המבקש נטענה בעלמא, מבלי שהונחה כל תשתית עובדתית רלוונטית ומבלי שצורפה ולוּ אסמכתא אחת התומכת בטענותיו. כמו-כן, מהבקשה לא עולה מיהם אותם צדדים שלישיים, מהו היקף התחייבויותיו כלפיהם, ומדוע אלו גוברות על פירעון חובו למשיב.
משכך, ובהינתן שהמבקש לא ביסס טענותיו, לא נמצא כי בטענתו להיעדר היכולת לבצע פעולות בחשבון הבנק שלו, יש כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה.
השופט עמית הוסיף וציין, כי בתקופת העיקול המבקש נמנע מהפקדת כספים בחשבון, וניתן אך להניח שהתנהל בערוצים אחרים.
היערכות לאיסוף מידע לפי הסכם רשויות מוסמכות לחילופי דוחות CBCr
פורסמה הודעת רשות המסים בנושא.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גביה)
ביום 5.12.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בעניין אילדררשתי.
עניינה של אותה החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטה של המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ס' יעקובי), במסגרתה הורה בית-המשפט על מימושו של נכס על-ידי הנאמן בתנאים מסוימים. בצדהּ של הבקשה, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
וכך קבע השופט גרוסקופף (בפס' 8–9 להחלטתו):
"סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גביה) קובע כי 'כל מס אחר המגיע מסרבן שהוא בעל מקרקעין יהיה שעבוד על המקרקעין אם נרשמה בפנקס המקרקעין הערה על כך על פי הודעת גובה המס; נרשמה הערה על שעבוד כאמור, תהא דרגתו נדחית בפני כל שעבוד של אותם מקרקעין שהיה רשום שעה שנרשמה ההערה'. במילים אחרות, בשונה מסעיף 11א(1) לפקודה, שענייננו 'מס המגיע על מקרקעי הסרבן', ביחס לכל מס אחר שהפקודה חלה עליו ניתנה לרשות בטוחה מסוג שעבוד 'רגיל' ולא שעבוד 'ראשון', וזאת בתנאי שנרשמה הערה מתאימה בפנקס המקרקעין. בנוסף, אם נרשמה הערה על קיומו של שעבוד כאמור, דרגתו תהיה נדחית מפני כל שעבוד קודם שהיה רשום בפנקס בעת רישום ההערה [...]
בענייננו, במהלך ניסיונותיו של הנאמן לממש את הנכס, התברר לו כי לחברה קיים חוב לרשות המיסים בגינו הוטלו שעבודים מכוח הפקודה על הנכס, אשר נרשמו במרשם המקרקעין בהתאם, וזאת בנוסף לחובהּ של החברה כלפי המבקש בגין הלוואתו. כאמור, בהתאם להוראות הפקודה, על מנת שזכותו של המבקש תהיה קודמת לזכותה של רשות המיסים על הנכס, עליו להראות כי נרשמה הערה לזכותו במרשם המקרקעין בטרם נרשמו ההערות לטובת רשות המיסים. אם כן, לוּ היה המבקש מעלה כל טענה שהיא הנוגעת לרישום במועד כאמור, או למצער, לרישום זכויותיו בנכס בכלל, הרי שהיה מקום להידרש לטענות אלו ולבחון אותן לגופן. אולם, המבקש לא העלה אף טענה ברוח זו [...]"
תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בנושא החזר מס ששולם ביתר
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 1906 מיום 16.3.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין צדק פיננסי (ע"ר).
עניינו של פסק-הדין בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006) שהגישה המבקשת, עמותה ציבורית, כנגד רשות המסים.
לטענת המבקשת, הכלי באמצעותו מבוצעת כיום ההשבה של המס שנגבה ביֶתֶר מנישומים שכירים על-ידי מעסיקיהם – הגשת בקשה להחזר באמצעות דו"ח שנתי – מעורר קושי ואינו מספק מענה הולם לעניין, שכּן נישומים רבים נמנעים מהגשת בקשות להחזרי מס. לטענתה, על המשיבה לערוך בדיקה על-בסיס הנתונים המצויים בידיה ולבחון מי מהנישומים זכאי להחזר מס ששולם ביֶתֶר, וזאת אף ללא הגשת דו"ח ייעודי בעניין זה.
המשיבה, לעומת זאת, הִבהירה, כי היא אינה חולקת על זכותם של נישומים, לרבות שכירים, לקבל החזר מס בגין מס שנוכה מהם במקור ביֶתֶר, אך החזר המס הוא עניין פרטני ויכול להיעשות רק לאחַר הגשת דו"ח שנתי על-ידי הנישום ובדיקת נתוניו האישיים. בהתאם, טענה המשיבה, כי עניינה של הבקשה הוא באשר לאופן ההשבה (להבדיל מעצם ההשבה) וממילא אין מדובר בנושא המתאים להתנהל כהליך ייצוגי, מה גם שלא מתקיימים בנסיבות העניין התנאים הנדרשים על-פי דין לאישור התובענה כייצוגית.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הבקשה לאשר את התובענה כייצוגית (קישור לפסק-הדין).
לאחַר שניתח את הכְּלָלים המנויים בחוק תובענות ייצוגיות באשר להגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, הִבהיר השופט בורנשטין, כי תובענה ייצוגית כנגד רשות לפי פרט 11 לחוק נועדה למצבים שבהם נגבה מס שלא כדין שהרשות נמנעת מלהשיבו ולא למצבים שבהם קיימת לנישום טרוניה באשר לאופן ההשבה ובכלל זאת העניין דנא שעניינו בפרשנותו של סעיף 160 לפקודת מס הכנסה.
השופט בורנשטין הוסיף וציין, תוך שהוא מַפנה, בין היתר, להלכות בעניין הד הקריות (ע"א 438/90) ובעניין שחר (ע"א 3602/97), כי גם לגופו של עניין הוא לא מצא ממש בטענת המבקשת באשר לפרשנות סעיף 160 לפקודה.
למעלה מן הצורך, הוסיף השופט וקבע, כי למרות שתנאי לאישורה של תובענה כייצוגית הוא כי למבקש קמה עילת תביעה אישית, טענת המבקשת לפיה קיים קושי במציאת תובע ייצוגי בשר ודם לא נתמכה בתשתית ראייתית מינימלית ולמעשה הרושם המתקבל הוא כי נוח היה לגורמים העומדים מאחורי המבקשת להגיש את הבקשה לאישור בדרך זו.
בנוסף, ציין השופט בורנשטין, תוך שהוא נדרש להחלטת בית-המשפט העליון בעניין נוקראי (עע"מ 6889/19), כי השימוש בארגון כתחליף לתובע ייצוגי בשר ודם (שאפשרי מכוח סעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות) ראוי שיאושר אך במשורה, במיוחד בתובענה מהסוג דנן.
הערעור לבית-המשפט העליון
המערערת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום ה', 8.12.2022, ניתן פסק-הדין בערעור.
בהינתן הצהרת המשיבה (רשות המסים) כי היא פועלת מאז שנת 2015 במגמה ברורה ליצוֹר מסד שהבשיל לאחרונה למערכת ממוחשבת שהושקעו בה כספים רבים, במטרה ליזוֹם פניות לנישומים שיש להם פוטנציאל להחזר מס, הודיע בא-כח המערערת בהמלצת המותב (הנשיאה א' חיות, השופטת ע' ברון והשופטת ר' רונן), כי אינו עומד על הערעור ויסתפק בכך והמשיבה הודיעה, אף זאת בהמלצת המותב, כי היא מוכנה להשיב למערערת את ההוצאות ושכר הטרחה שבהם היא חויבה ושולמו, על פי פסק-הדין נושא הערעור.
בהתאם, הערעור נמחק ללא צו להוצאות בערכאת הערעור (קישור לפסק-הדין).
העברת פניות למרשם המייצגים ועדכון מועדי מדידת מכסות
פורסמה הודעתו של מר שלמה אוחיון (סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים) בנושא "העברת פניות למרשם המייצגים באמצעות מערכת 'פניות למשרדים (מערכת מייצגים)' ועדכון מועדי מדידת מכסות בהסדר הארכות להגשת דוחות שנתיים למייצגים".
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
לוח עזר מעודכן לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה לשנת 2022
רשות המסים פרסמה נוסח מעודכן של לוח העזר לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה לשנת-המס 2022 (קישור ללוח)
במסגרת הלוח נכללים, בין היתר, הסכומים המתואמים לשנת-המס 2022, סכומי שווי השימוש, תקרות ההכנסה ושיעורי ההנחה בישובים מוטבים ורשימתם, דוגמות למתן נקודות זיכוי על-פי מצב משפחתי ועוד.
גבייה רטרואקטיבית של דמי ביטוח לאומי בגין קצבת אי-כושר עבודה
ביום 27.11.2022 ניתן פסק-הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניין ימין.
לתובע שולמה מאז 2005 קצבת אי-כושר לעבודה על-ידי חברת הביטוח "כלל" ("חברת הביטוח"), וזאת מתוך פוליסת ביטוח שרכש באופן פרטי.
חברת הביטוח לא ניכתה מקצבת אי-הכושר ששילמה לתובע דמי ביטוח לאומי.
בשנת 2019 החליט הנתבע, המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), לערוך ביקורת רטרואקטיבית משנת 2016 ולבדוק האם משולמים דמי ביטוח מהכספים המשולמים למבוטחים מחברות ביטוח פרטיות.
בעקבות הביקורת, יִיחס המל"ל לתובע חוב דמי ביטוח בגין קצבאות אי-כושר ששולמו לו על-ידי חברת הביטוח בתקופה מחודש ינואר 2016 ועד חודש אפריל 2019.
מכאן התביעה.
בית הדין האזורי, מפי השופט הבכיר א' הראל, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
סקירת הכנסות ממיסוי מקרקעין ועסקות נדל"ן בשנים 2013–2022
פורסמה סקירה שהוכנה על-ידי החטיבה לתכנון וכלכלה ברשות המסים בנושא
בסקירה מוצגות התפתחויות בשוק הנדל"ן ותגובת השוק לצעדי מיסוי מקרקעין, כפי שהם משתקפים בנתונים על עסקות נדל"ן והכנסות ממיסי מקרקעין לשנים 2013–2022, כאשר הנתונים מוצגים לפי פילוחים שונים, כגון: אזורי מיסוי מקרקעין, סוגי נכסים, שיעורי מס שבח ומס רכישה ועוד.
להורדת הסקירה, לחצו כאן.
הצעת חוק לתיקון 33 לחוק איסור הלבנת הון והצעת חוק קבוצות רכישה
הצעת חוק לתיקון 33 לחוק איסור הלבנת הון
אתמול (13.12.2022) פורסמה ברשומות הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33) (העברת מידע מגופים ציבוריים מוסמכים), התשפ"ג-2022 (קישור להצעת החוק).
בגדרהּ של ההצעה, מוצע לתקן את חוק איסור הלבנת הון ולהעניק לגופים ציבוריים מסוימים את הסמכות להעביר לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור מידע הנוגע לפעולות ברכוש המתבצעות כחלק ממילוי תפקידו של הגוף הציבורי, כאשר מידע זה מעלה חשש להלבנת הון או למימון טרור.
הצעת חוק קבוצות רכישה
במקביל לפרסום הצעת החוק לתיקון 33 לחוק איסור הלבנת הון, פורסמה הצעת חוק קבוצות רכישה, התשפ"ב-2021 (קישור להצעת החוק).*
* הצעה זו פורסמה בעבר (הצעת חוק קבוצות רכישה, התשפ"ב-2021) והיא התפרסמה כעת בשנית.
הצעת החוק מהווה יישום של המלצות הצוות הבין-משרדי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), שהוקם לפני מספר שנים וכָּלל נציגים ממשרד המשפטים, משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון, רשות המסים, הרשות להגנת הצרכן ובנק ישראל.
הצעת החוק נעדרת הוראות חדשות באשר לחבויות המס הגלומות בקבוצת רכישה, אך ברור כי ככל שההצעה תיעשה לחוק, תהיה לכך נפקות גם לעניין ההוראות הרלבנטיות בחוק מיסוי מקרקעין ובחוק מע"מ.*
* נזכיר, כי במסגרת תיקון 69 לחוק מיסוי מקרקעין ותיקון 40 לחוק מע"מ, שנחקקו כתיקונים עקיפים במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011 (קישור לחוק), נקבעו, בין היתר, כללים למיסוי קבוצות רכישה הן במסגרת חוק מיסוי מקרקעין והן במסגרת חוק מע"מ.
פסיקה בנושא קורונה
פורסמו שני פסקי-דין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד שעניינם בערעורים על החלטות ועדת-הערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות של עסקים.
האחד, מפי השופט ד"ר א' גורמן, בעניין מגדלי ברקת חברה להקמת מבנים בע"מ (קישור לפסק-הדין);
השני, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, בעניין הגר רם תשתיות בע"מ (קישור לפסק-הדין).
שני הערעורים נדחו.
תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותו של השופט גורמן להוראות סעיף 8א לפקודת מס הכנסה (פס' 48 ואילך לפסק-הדין בעניין מגדלי ברקת חברה להקמת מבנים בע"מ) ולאיחור במתן ההחלטות בהשגה (פס' 61 ואילך לפסק-הדין האמור).