ניסיון לסַווג דיבידנד בידי תושב חוזר כהכנסה מעסק; ביקורת פתע בלתי-חוקית בבית הנישום | תביעת רשלנות במס שבח | שומה לשותפים בתחום השיפוצים | ביטוח לאומי בגין תשלומי אובדן כושר עבודה | קורונה

ניסיון לסַווג דיבידנד בידי תושב חוזר כהכנסה מעסק; ביקורת פתע בלתי-חוקית בבית הנישום

ביום 17.4.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופטת י' ייטב, בעניין מאיר.

לניתוח פסק-הדין וקביעותיו החשובות והנוקבות של בית-המשפט, לחצו כאן.

---

תביעת רשלנות במס שבח

ביום 21.3.2022 ניתן פסק-הדין של בית-משפט השלום בבאר-שבע בעניין איתני.

עניינו של פסק-הדין בתביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע, עורך דינהּ בעסקת מקרקעין, בטענה לרשלנות מקצועית ולפיצוי בסך של 511,670 ש"ח בגין נזקים שלטענתה נגרמו עֵקב רשלנותו של עורך-הדין הנתבע.

המדובר במכר של בית מגורים שהוא בית ערבי ישן בגודל של 16 מ"ר בעיר העתיקה בבאר שבע. 
התובעת, בעלת הזכויות בנכס, קיבלה הצעה אטרקטיבית לרכישת הנכס על-ידי אדם אמיד, רון לאודר ("הרוכש"), באמצעות מתווכים.
בנה של התובעת אלדד איתני ("אלדד") הוא זה שניהל את המשא ומתן מטעם התובעת. לטענת אלדד, הוא ביקש כי יישאר בידי התובעת לאחַר תשלום מס שבח ושכר טרחה, סכום של כ-2 מיליון ₪.
אלדד פנה אפוא, לעורך-הדין הנתבע, ולפי הטענה, הנתבע הבטיח לו, כי לנוכח העובדה שמדובר בדירת מגורים, מס השבח יעמוד על כ-165,000 ₪ לערך.
בנסיבות אלו, הושגה הסכמה עם הרוכש על מכר הנכס בסכום של 2,200,000 ₪.
בדיעבד, משרדי מיסוי מקרקעין לא הכירו בנכס כדירת מגורים והתובעת חויבה במס שבח בשיעור גבוה יותר של 541,670 ₪.
התובעת תבעה בנסיבות אלו את הפער בין הסכום שהנתבע העריך כמס שבח לסכום מס השבח שנקבע בסופו של דבר, וכן השבה של שכר הטרחה ששולם לנתבע, פיצוי בסך 70,000 ₪ בגין עוגמת נפש ופיצוי בסך 50,000 ₪ כפיצוי עונשי בגין רשלנותו.
הנתבע, מצדו, הכחיש בכתב הגנתו את הטענות כנגדו.
לטענתו, התובעת הכפילה את השקעתה בנכס בתוך תקופה קצרה ולכן הייתה מבצעת את העִסקה גם לוּ ידעה מראש כי הנכס לא יוכר כדירת מגורים.
עוד נטען, כי לא ניתן היה לצַפות מראש את החלטת משרדי מיסוי מקרקעין, וזאת על רקע יסוד העִסקה הקודמת שנערכה חודשים ספורים קודם לכן בה הוכר הנכס כדירת מגורים.
בנוסף, טען הנתבע, כי התובעת ובנה אלדד בקיאים בענייני נדל"ן ולכן אין להטיל את האחריות עליו.

יצוין, כי בין הצדדים הייתה מחלוקת, בין היתר, לגבי הנתונים שהיו ידועים לנתבע באשר לשינויים שבוצעו בנכס: לטענת אלדד, הוא פירט בפני הנתבע כי היות שהנכס עמד לקראת שיפוץ הוצאו ממנו המטבח והשירותים ונותרו רק ארבעה קירות. עוד טען אלדד, כי הציע לנתבע להגיע לבקר בנכס שנמצא במרחק של כמה עשרות מטרים ממשרדו, אולם הנתבע סירב לכך. הנתבע, לעומת זאת, טען, כי אלדד לא סיפר לו דבר לגבי שינויים במצב הנכס.

בית-המשפט, מפי השופט הבכיר א' אדם, דחה את התביעה ברובה (קישור לפסק-הדין).

השופט אדם קבע, כי עורך-דין זהיר יותר היה אמור להבהיר היטב ללקוח, כי למרות הערכתו שמדובר בנכס שסביר כי יוכר כדירת מגורים, הערכה המתבססת על עסקה קודמת, קיים גם סיכון שהנכס לא יוכר כדירת מגורים ואז מס השבח יהיה גבוה יותר.
עוד קבע השופט, כי הנתבע עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי אם היה יודע את מצבו של הנכס לאשורו, דהיינו שהוצאו ממנו המטבח והשירותים, ייתכן שהיה נותן הערכה אחרת לחבות המס הצפויה; וכי היות שאין לאלדד סיבה להסתיר עוּבדות אלו, יש להניח כי הן אכן היו ידועות לנתבע.
בנסיבות אלו, קבע השופט אדם, הוּכחה רשלנותו של הנתבע, הגם שלאור העובדה שהייתה אפשרות סבירה למדי שהנכס היה מוּּכּר כדירת מגורים (לנוכח העובדה שחודשים ספורים לפני כן הוכר ככזה) הרשלנות אינה חדה ובולטת והיא בעיקרה רשלנות שמקורהּ שלא ביקר בנכס.
עוד קבע השופט, כי אם ייקָבע כי קיים קשר סיבתי בין רשלנות עורך-הדין הנתבע ונזק הנטען (ועל כך ראו להלן), הרי שבנסיבות המיוחדות של אלדד, יהיה מקום להטיל אשם תורם על התובעת בשיעור של 20%.

השופט אדם המשיך ונדרש לשאלה האם התובעת הוכיחה קשר סיבתי ישיר בין הרשלנות לבין הנזק, דהיינו שהפרת חובת הזהירות על-ידי עורך-הדין הנתבע היא שהביאה, בקשר סיבתי ברור ומוכח עובדתית ומשפטית, לנזק שנגרם לניזוק; וענה על שאלה זו בשלילה (וממילא דחה את התביעה לפיצוי בגין הפער בגובה המס).
לדבריו, לא הוכח לפי מאזן הסתברויות שאם עורך-הדין הנתבע לא היה מתרשל והיה מפַרט בפני אלדד את שתי החלופות האפשריות מבּחינת המיסוי, כי אז העִסקה הייתה בסכום גבוה יותר (כך שהיה נותר בידי התובעת סכום של 2 מיליון ₪). לשון אחר, אילו הנתבע לא היה מתרשל והיה מַנחה את אלדד כי ישנה אפשרות שמשרדי מיסוי מקרקעין לא יכירו בנכס כדירת מגורים והמס יעמוד על סביב 550,000 ₪ ואלדד היה דורש סכום של 2,600,000 ₪ כדי שיוותרו בידו 2,000,000 ₪ לאחַר מיסים ושכר טרחה, הרוכש לא היה מסכים להעלות את סכום העִסקה לסכום כזה.
כמו-כן, לא הוכח כי אם הרוכש לא היה מסכים להעלות את המחיר מֵעבר לסכום לוֹ הסכים בסופו של דבר של 2,200,000 ₪ אלדד היה מבטל את העִסקה. שכּן, גם עסקה במחיר של 2,200,000 ₪ הייתה עסקה מעולה עבוּר התובעת.

לבסוף, נדרש השופט אדם לרכיבי הפיצוי להם עתרה התובעת – דהיינו, תשלום ההפרש בין מס השבח כדירת מגורים לבין מס השבח בפועל, השבה של שכר-טרחה, פיצוי בגין עוגמת הנפש ופיצוי עונשי – וקבע, כי התובעת זכאית לפיצוי רק בגין עגמת נפש וזאת בגובה 30,000 ₪ ולא 70,000 ₪.

לאור כל האמור, הנתבע חויב לשלם לתובעת סכום כולל של 30,000 ₪, בצירוף שכר טרחה והוצאות בשיעור כולל של 6,000 ש"ח, סכום נמוך יחסית לנוכח היקף החיוב מתוך הסכום שנתבע.

---

שומה לשותפים בתחום השיפוצים

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי 

במבזק מס' 1865 מיום 20.7.2022 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין נאג'ם ורג'בי.

עניינו של פסק-הדין בערעור על שומות לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב (פקיד-שומה ירושלים) למערערים – שותפים בשותפוּת לעבודות בנייה – לגבי שנות-המס 2007 ו-2009–2011; וכן על החלטת המשיב בדבר פסילת ספרים לשנים 2007 ו-2009.
לכל אחד מהמערערים הוּצאה שומה קודמת לשנת-המס 2007 וביחס לשומות אלו הוגשו על-ידיהם ערעורים לבית-המשפט המחוזי וניתן לגביהם פסק-דין לפיו השומות בוטלו והדיון הוחזר למשיב להוצאת שומות מתוקנות.
עוד יצוין, כי כנגד המערערים התנהלה חקירה לגבי השנים 2005–2009 בגין ניכוי חשבוניות פיקטיביות וזו הובילה להגשת כתב אישום שהסתיים בעסקת טיעון.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).

הערעור לבית-המשפט העליון

במבזק מס' 1876 מיום 4.10.2022 דיווחנו, כי המערערים ערערו על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין עד להחלטה בערעור.
עוד דיווחנו, כי בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שטיין, דחה את הבקשה (קישור להחלטה) מהטעם שסיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד (שכּן עיקר הערעור מופנה כלפי ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט קמא) ושמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערערים (במובן זה שאם תידחה הבקשה לא ייגרם להם נזק בלתי-הפיך).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום ג, 26.4.2022, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור.

לאחַר שנשלמו טענות הצדדים המליץ המותב (השופטת ד' ברק-ארז, השופטת ע' ברון והשופט ד' מינץ) למערערים שלא לעמוד על הערעור, המערערים קבלו את ההמלצה והערעור נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

---

דמי ביטוח לאומי בגין תשלומי אובדן כושר עבודה

ביום 12.4.2022 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין עטיה.

עניינו של פסק-הדין בתביעה שהגיש התובע נגד המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), בגדרהּ התבקש בית-הדין להורוֹת על ביטול חיוב רטרואקטיבי בדמי ביטוח לאומי שהשית עליו המל"ל בגין תשלומים שהשתלמו לתובע עבור אובדן כושר עבודה, מכוח פוליסת פרט בחברת הביטוח "הראל".
התשלומים לתובע מהראל דוּוחו למס הכנסה מאז שנת 2010, ואולם בנסיבות שלא בוארו הדיווח לא נקלט אצל המל"ל בזמן אמת אלא רק במועד מאוחר יותר ורק בשנת 2019 האחרון חייב את התובע בדמי ביטוח משנת 2016.

בית-הדין – מפי השופטת א' דגן-טוכמכר, נציג ציבור (עובדים) מר א' קונפורטי ונציב ציבור (מעסיקים) מר י' פינקלשטיין – דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין), בקובעו, כי לא בוסס שיהוי המאיין את גביית קרן החוב בדמי ביטוח.

---

קורונה

סיכום פעילות בית הדין לענייני קורונה

פורסם הדו"ח השנתי הראשון של יחידת בית הדין לענייני קורונה (השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים), בראשות עו"ד תמר שטיינר (המכהנת גם כדיינת וכיו"ר ועדת ערר), המשַמש כערכאת ביקורת שיפוטית מנהלית על החלטות רשות המסים בעניין מתן מענקים עבור הוצאות קבועות ומענקי פגיעה ממושכת.

הדו"ח מפורסם לראשונה לציבור הרחב ומציג נתונים אודות פעילות בית הדין והחלטות שהתקבלו בעררים שהגישו בעלי עסקים מאז הקמתו בסוף שנת 2020 ותחילת פעילותו בינואר 2021.

כפי העולה מהדו"ח, בשנת 2021 נפתחו 1358 תיקים ונסגרו 878 תיקים, כאשר ב-55% מתיקי הערר התקבל סעד לטובת העורר.

להורדת הדו"ח, לחצו כאן.

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו 7 החלטות חדשות של ועדות-הערר: 

• ההחלטה בעניין רי.גו.מס. נדל"ן בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין עלמה קיי. בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין מ. ע. – א. ג. ט. בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין ג'וני ח'ורי בניה ושיפוצים בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין הייתם שומלי – בידוד המפרץ​ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין הולי סיטי – השקעות וניהול בע"מ​ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין אמיר סלימאן (קישור להחלטה).