עדכון שווי השימוש ברכב חשמלי | תזכיר חוק לתיקון הפקודה | עתירה כנגד תקנות שווי השימוש ברכב | אי-העברת מידע בהליך ערעור | קבלת תגמולים מביטוח סיכוני אשראי אינה שוללת הכרה בחוב אבוד | עבודות אפר או מכירת דלתות? | ביטול עסקה במקרקעין ועוד

הארכת הטבת המס לתושבי שדרות ויישובי הנגב המערבי (עוטף עזה)

במבזק האחרון דיווח על פרסום חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב-2022 ("הוראת-השעה"), בגדרהּ הוארכה בארבע שנים הטבת המס* לתושבי שדרות ויישובי הנגב המערבי (עוטף עזה), שתוקפהּ פג בתום שנת 2021 (קישור להוראת-השעה).

* זיכוי ממס בשיעור של 20% מההכנסה החייבת מיגיעה אישית עד לתקרת הכנסה של 241,080 שקלים חדשים (צמוד למדד).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי רשות המסים פרסמה הנחיות ליישום הטבת המס (קישור להנחיות); וכי פורסמה הודעתה בנושא של רו"ח פזית קלימן (סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים) הכוללת את רשימת היישובים המעודכנים (קישור להודעה).

---

עדכון שווי השימוש ברכב חשמלי

בשנת 2015 הותקנו תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (הוראת שעה), התשע"ו-2015 ("הוראת-השעה"), המפחיתות את סכום הזקיפה של שווי השימוש בכלי רכב בעלי טכנולוגיית הנעה מתקדמת – רכב היברידי, רכב פלאג-אין ורכב חשמלי מלא.

ביום 14.2.2022 פורסמו ברשומות תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (הוראת שעה), התשע"ו-2015 (תיקון), התשפ"ב-2022 ("התיקון").*

* להורדת התיקון, לחצו כאן.

במסגרת התיקון הוארך תוקפהּ של הוראת-השעה עד לתום שנת 2025 (במקום עד תום 2023), תוך שהטבת ההפחתה של סכום הזקיפה של שווי השימוש בכלי רכב לרכב חשמלי הוגדלה ב-200 ₪ (כך שתעמוד על 1,200 ₪) הָחל מתחילת שנת 2022.
לגבי רכב היברידי ורכב פלאג-אין נותרה ההטבה כפי שהייתה, דהיינו הפחתה של 500 ₪ ו-1,000 ₪ בהתאמה.

---

תזכיר חוק לתיקון פקודת מס הכנסה

אתמול (15.2.2022) פורסם תזכיר חוק לפקודת מס הכנסה, בגדרו מוצע להגדיל בנקודת זיכוי אחת את נקודות הזיכוי הניתנות להורים בעד ילדים אשר גילם בשנת 2022 בטווח של שש עד שתיים-עשרה שנים. זאת, בחישוב המס על הכנסותיהם בשנת 2022.
בנוסף, מוצע להגדיל ב-20% את המענק הניתן לשכירים ועצמאים בעלי הכנסות נמוכות במסגרת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה), התשס"ח-2007, בגין הכנסה שהופקה או נצמחה בשנת 2022.  

להורדת התזכיר, לחצו כאן.

---

קבלת תגמולים מביטוח סיכוני אשראי אינה שוללת הכרה בחוב אבוד

ביום 3.2.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין איחוד עוסקים תנובה בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעורים שהוגשו על-ידי איחוד עוסקים תנובה בע"מ, איחוד עוסקים טמבור בע"מ, איחוד עוסקים טמפו משקאות בע"מ, קימברלי קלארק ישראל בע"מ וטן חברה לדלק בע"מ, ואשר אוחדו.
בין המערערים לבין המשיבים (מנהלי מע"מ פתח-תקווה, עכו, תל-אביב מרכז, רמלה ונתניה) הוסכם (ראו פס' 2 לפסק-הדין), כי שמיעת הראיות בתיקים בערעורים האמורים, בהם התעוררה שאלה משפטית משותפת, תיעשה במסגרת הערעור שהוגש על-ידי איחוד עוסקים תנובה בע"מ ("תנובה") בלבד, כאשר ההכרעה העקרונית של בית-המשפט תחול על יתר הערעורים המאוחדים בשינויים המתחייבים.
בהתאם, פסק-הדין מתייחס להיבטים העובדתיים הנוגעים לערעור שהוגש על-ידי תנובה.

להלן עיקרי העוּבדות כפי שהובאו בפתח פסק-הדין:
תנובה – קבוצה של מספר תאגידים הרשומים יחד כ"עוסק מורשה" לצרכי מע"מ – עוסקת בייצור, עיבוד ושיווק תוצרת חקלאית לרבות מוצרי חלב, ירקות, בשר, ביצים ועוד.
בתקופה הרלוונטית, הייתה תנובה מבוטחת בפוליסה ביטוח אשראי ("הפוליסה") בחברת ב.ס.ס.ח – החברה הישראלית לביטוח אשראי בע"מ ("חברת הביטוח").
על-פי הפוליסה, בקְרות אירוע ביטוחי של הפסד תמורה בגין סחורות ו/או שירותים שנמכרו לקונה ואשר לא התקבלה אצל תנובה, תשלם חברת הביטוח תגמולי ביטוח בגין חלק מסכום ההפסד, בשיעור של עד 85% מסכום ההפסד.
במסגרת פעילותה, שיוְקה תנובה מוצרים, בין היתר לחברת מגה קמעונאות בע"מ ("מגה") המפעילה רשת מרכולים.
בתחילת שנת 2016, נכנסה מגה להליך של חדלות פירעון, בעקבותיו הוקפאו ההליכים כנגדה, ובמסגרת הליך חדלות הפירעון הגישה תנובה תביעות חוב לנוכח יתרת החוב של מגה כלפיה, בגין אספקת סחורות.
עם כניסתה של מגה להליך חדלות פירעון, הִפעילה תנובה את הפוליסה בגין חובה של מגה.
חובותיה של מגה כלפי תנובה בגין מוצרים שנמכרו טרם הקפאת ההליכים, כפי שהוכרו על-ידי הנאמנים במסגרת הליך הקפאת ההליכים, עמדו על סך של כ-100 מיליוני ₪.
לפיכך, ובהתאם לתנאי הפוליסה, שילמה חברת הביטוח לתנובה בגין חובה של מגה סך של כ-84 מיליוני שקלים ₪ ("תגמולי הביטוח").
עם קבלת תגמולי הביטוח, המחתה תנובה לחברת הביטוח את מלוא הזכויות, הכספים והתשלומים האחרים המגיעים או שיגיעו בקשר עם חובה של מגה, ואף התחייבה, בין היתר, להמשיך בהליכי גביית החוב נשוא התביעה ממגה בהתמדה ובנחישות וככל שסכום החוב שיוכר על-ידי הנאמנים, המפרקים או בית-המשפט, יהיה נמוך מסכום ההפסד שהוכר על-ידי חברת הביטוח, להשיב את הסכום העודף.
ביום 29.5.2019 הודיעו המנהלים המיוחדים של מגה כי שיעור הדיבידנד הצפוי לחלוקה לנושים בלתי-מובטחים ינוע בין 30% ל-60%.
ואילו ביום 2.8.2016 הגישו המנהלים המיוחדים בקשה לאישור הֶסדר פשרה לבית-המשפט לפיו שיעור הדיבידנד הצפוי לחלוקה יעמוד על 55%.
ביום 13.6.2017 הוציאה תנובה שלוש הודעות זיכוי בסך של כ-45% מסכום החוב, אשר סכום המע"מ הגלום בהן הינו 6,601,800 ₪.
לגישתה, לאור סעיף 49 לחוק מע"מ ותקנה 24א לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("תקנות מע"מ") מדובר ב"חוב אבוד" והיא זכאית לפיכך להוציא בגינו הודעות זיכוי ולקבל את החזר מס העסקאות.
המשיב חָלק על זכותה של תנובה להוציא הודעות זיכוי ולקבל החזר מס העסקאות. לשיטתו, אין לראות בחלק החוב של מגה כלפי תנובה, בגינו התקבלו תגמולי הביטוח (כ-85% מסך חובה של מגה לתנובה) כ"חוב אבוד" שכּן לא נגרם במקרה זה "כשל תמורה" שהרי התמורה שולמה.
לפיכך, הוציא המשיב למערערת שומת מס עסקאות ביחס לשנת-המס 2017 בסך כולל של 4,585,191 ₪ (קרן המס).
השגתה של תנובה על שומת העסקאות נדחתה, ומכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, התייחס השופט בורנשטין לפסקי-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אלקה (ע"א 2112/95) וקלאבמרקט (ע"א 10739/07) וכן להוראת פרשנות 2/2012 של המחלקה המקצועית ברשות המסים בנושא חובות אבודים (קישור להוראה).

לגופו של עניין, קבע השופט בורנשטין, כי "חוב אבוד" מוגדר בתקנה 24א לתקנות מע"מ כ"סכום מס ששילם עוסק בעד עסקה, ושהוכח להנחת דעתו של המנהל, שהפך להיות אבוד"; וכי מקובלת עליו טענת המערערת כי החוב הפך "אבוד" כתוצאה מכישלון התמורה עֵקב חדלות הפירעון של מגה.
לדבריו, אם תתקבל עמדת המשיב ויימנע מהמערערת, אשר רכשה ביטוח אשראי ושילמה פרמיות על-מנת לזְכות בתגמולי ביטוח בקרות האירוע הביטוחי, לקבל את החזר מס עסקאות, יופר האיזון הראוי עליו הצביע בית-המשפט העליון בעניין אלקה.
השופט בורנשטין הוסיף וקבע, כי ההסדר של החזר מע"מ בנסיבות של "חוב אבוד" ממוקד במערכת היחסים שבין הקונה לבין העוסק, והבּחינה במסגרתו היא האם הושלמה העִסקה בעצם תשלום התמורה על-ידי הקונה אם לאו. לעומת זאת, קבלת תגמולים מחברת ביטוח עֵקב פוליסת ביטוח אשראי בה התקשר העוסק, היא חיצונית למערכת היחסים שבין הקונה לעוסק, וזכות המערערת בענייננו לקבלת תגמולי ביטוח עומדת בפני עצמה.
לדבריו, אין לראות בתשלום תגמולי הביטוח כתשלום התמורה החסרה בעבור ההתקשרות עם הקונה בנסיבות בהן התגבש חוב מחמת חדלות פירעון, שאחרת התוצאה תהא שדווקא החייב, חדל הפירעון, יפיק ריווח כפועל יוצא מפוליסת הביטוח שנרכשה על-ידי העוסק מרצונו ועל-פי שיקול דעתו, והוא (הקונה-החייב) שלא שילם, לא את התמורה בעבור העִסקה ולא את פרמיות הביטוח, ייהנה מניכוי מס תשומות בגין עסקה אותה לא פרע.

בהמשך הדברים, התייחס השופט בורנשטין להוראת הפרשנות 2/2012 הקובעת, כי במקרה בו לאחַר שהוּצאה הודעת זיכוי בגין חוב אשר הוכר כחוב אבוד, הצליח העוסק לגְבות את התמורה (כולה או מקצתה) מגורם כלשהו לרבות ערבים, חברות ביטוח וכדומה, יש לראותה כחייבת במס במועד קבלתה וכן יש לראות בסכום שהתקבל ככולל מע"מ.
השופט קבע, כי אין בהוראה זו כדי לשנות ממסקנתו, וזאת הן מהטעם שהוראות פרשנות של רשות המסים הן אך ורק בגֶּדר הנחיות מקצועיות פנימיות שלהן אשר אינן מחייבות את בית-המשפט בבואו לפרש את הוראות הדין והן מהטעם שנראה לו נכון לפרש את הוראת הפרשנות הנ"ל כמתייחסת לנסיבות שבהן העוסק הצליח לגְבות את חובו מגורם כלשהו מטעמו של החייב.

וכך סיכם השופט בורנשטין את מסקנותיו (בפס' 55 לפסק-הדין): "סיכומו של דבר, תגמולי הביטוח להם זכאית המערערת אינם מהווים תמורה השוללת את החזר מס העסקאות המגיע למערערת לנוכח קיומו של החוב האבוד. תגמולים אלו הועברו למערערת במסגרת מערכת יחסים חוזית חיצונית ונפרדת בינה לבין חברת הביטוח מכוח פוליסת הביטוח שרכשה בעצמה ועל חשבונה. אין כל הצדקה כי חלף ההכרה בחוב האבוד, תינתן עדיפות למגה, או לקופת הפירוק, על פני המערערת או חברת הביטוח הבאה בנעליה בדרך של הקטנת תביעת החוב במסגרת הליכי חדלות הפירעון."

---

עתירה כנגד תקנות שווי השימוש ברכב

במבזק מס' 1962 מיום 6.2.2022 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהוגשה על-ידי רו"ח ויויאן שוקייר כנגד חוקיותה של דרישת רשות המסים להגשת הצהרת הון (מכוח סעיף 135(1)(א) לפקודת מס הכנסה).
כזכור, בית-המשפט העליון – מפי השופטים ש' שוחט, א' שטיין ו-י' אלרון – דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום א' (13.2.2022) ניתן פסק-דין נוסף של בג"צ בעתירה אחרת שהוגשה על-ידי רו"ח שוקייר ואשר עניינה בתקנה 2 לתקנות מס הכנסה (שוי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987 ("תקנות שווי השימוש"), הקובעת כללים להערכת שווי השימוש ברכב שמעביד מעמיד לרשותו של עובד לצורך חיובו במס הכנסה בהתאם לסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.
בגדרה של העתירה, טענו העותרות – חברת ניוויז'ן שרות מוניציפאלי בע"מ (חברה פרטית בבעלות רו"ח שוקייר המעמידה לרשות האחרונה רכב ובין השנים 2017–2020 לא זקפה את שווי הרכב בתלושי השכר של רו"ח שוקייר כנדרש) ורו"ח שוקייר – כי תקנה 2 לתקנות שווי השימוש לוקה בחוסר סבירות וחורגת ממסגרת פקודת מס הכנסה, פוגעת בקניינה של העותרת ועומדת בניגוד לעיקרון גביית מס אמת; ועל-כן מבוקש להורוֹת על בטלותה כמו גם על בטלות השומה שהופקה לעותרות.

בית-המשפט העליון – מפי השופטת ע' ברון, השופט י' עמית והשופטת ד' ברק-ארז – דחה את העתירה על הסף בלא להידרש לתגובת המשיבים (רשות המסים, משרד האוצר והכנסת) וללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
זאת, הן בְּשל השיהוי הכבד בו לוקה העתירה, הן מהטעם שלא מוצו הליכים כנדרש והן מהטעם שגם לגופהּ העתירה אינה מגלה עילה להתערבות.

---

תושבוּת חברה, קיזוז הפסדים שמקורם בחברה משפחתית, אי-העברת מידע למשיב וקנס גירעון

ההחלטה מיום 15.4.2018

במבזק מס' 1709 מיום 2.5.2018 דיווחנו, בין היתר, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין חברת Knockagh International Ltd.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

ביום 18.10.2020, וכפי שדיווחנו במסגרת מבזק מס' 1884, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, בערעור.
ואילו ביום 12.11.2020 ניתנה החלטתו של השופט גורמן בבקשת המערערים לחסות מספר פרטים נוספים בפסק-הדין. השופט דחה את הבקשה וקבע (לבקשת המערערים) כי פסק-הדין יפורסם רק ביום 17.11.2020.

בתמצית נזכיר, כי במסגרת פסק-הדין, האוחז 100 עמודים, נדונו מספר מחלוקות שנתגלעו בין המערערים לבין המשיב, פקיד-שומה פתח תקווה.
האחת – שאלת זכאותה של המערערת (וכנגזר מכך של המערער, בהיותו הנישום המיַיצג) להכיר בהפסדי הון בסך של כ-45 מיליון ש"ח שנוצרו לה, לטענתה, בשנות-המס 2011–2013 ממכירת מניות של חברה קנדית בשם Diversinet Corp ("דיברסינט") שלימים התפרקה.
השנייה – שאלת סיוּוגן של הכנסות בסך של כ-18 מיליון ש"ח שקיבל המערער מחברה שאת שמה ביקש שלא להזכיר בפסק-הדין (והמכוּנה בפסק-הדין חברת X) כרווח הון המותר בקיזוז כנגד הפסדי ההון שנוצרו למערערת ויוחסו למערער (כטענת המערער) או שמא כהכנסה פירותית (כטענת המשיב).
השלישית – מועד הפיכתה של המערערת ל"תושב ישראל" כמשמעותו בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, האם לכל המאוחר בשנת-המס 2006 (כטענת המשיב שלפיה המערערת נוהלה מישראל על-ידי אביו של המערער) או רק בשנת-המס 2010 (כטענת המערערת). מועד זה רלבנטי לאור העובדה שבחודש דצמבר 2006 קיבלה המערערת תקבול שמקורו במניות דיברסינט החייב, לטענת המשיב, במס בידיה, בהיותה, כאמור, תושבת ישראל.
הרביעית – שאלת זכאותה של המערערת להכיר בהפסדי הון נוספים ובכלל זאת הפסד הון ממכירה בשנת-המס של שטרי הון שקוזז כנגד הכנסה מדיבידנד שקיבל המערער מחברת X (ואשר לטענת המשיב מהווה עסקה מלאכותית), הפסדי הון ממכירת ניירות-ערך נסחרים בשנת-המס 2010 והפסדי הון ממכירת ניירות-ערך של קרנות Hermes.
החמישית – בקשה לעיון מחדש בהחלטתו מיום 15.4.2018 של השופט ד"ר ש' בורנשטין.
השישית – קנס הגירעון שהטיל המשיב על המערערים.

טענה מרכזית שבפי המשיב, הרלבנטית לכל הסוגיות השנויות במחלוקת, היא כי במשך שנים המערערים לא שיתפו פעולה עם המשיב ונמנעו באופן שיטתי ומכוּון ממסירת מידע רלבנטי לשם עריכת הביקורת השומתית.

הערעור נדחה ברובו.

הבקשה למחיקת הערעור שהוגש לבית-המשפט העליון

במבזק מס' 1905 מיום 10.3.2021 דיווחנו, כי המערערים הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובעקבות זאת הגיש המשיב בקשה למחיקת הודעת הערעור לאור העובדה שזו נפרשה על-פני 77 עמודים. זאת, מכוח תקנות 414 ו-417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סד"א הישנות"​).*

* נזכיר, כי הערעור לבית-המשפט העליון הוגש ביום 31.12.2020, דהיינו יום אחד לפני מועד תחילתן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקנות סד"א החדשות").

בנוסף, ביקש המשיב להורוֹת, לשם הזהירות, כי מניין 60 הימים להגשת ערעור מטעמו (ערעור שכנגד) יחל הָחל ממועד ההחלטה בבקשה, ממועד הגשת הודעת ערעור מתוקנת או ממועד המצאת ההודעה על הפקדת העירבון, לפי המאוחר.
בנוסף, ביקש המשיב להסיר את איסור הפרסום מתיק הערעור.

לטענת המערערים (אשר התנגדו לבקשה, על כל רכיביה), הבקשה היא בגֶדר ניסיון טקטי להאריך את המועד להגשת ערעור שכנגד, ללא כל טעם מוצדק; וכי לשיטתם, במקרה דנא חלה תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות ולא תקנה 137(ב) לתקנות סד"א החדשות ולכן לרשות המשיב עמדו 30 ימים בלבד להגשת ערעור שכנגד ולא 60 ימים.

בית-המשפט העליון, מפי הרשמת ד' להב, קיבל את הבקשה ביחס לאורכה של הודעת הערעור ודחה את בקשת הארכת המועד להגשת ערעור המשיב ואת הבקשה להסרת החיסיון (קישור להחלטה).

באשר לאורכה של הודעת הערעור, קבעה הרשמת, כי הגם שאין חולק שמדובר בפרשה מורכבת, הן עובדתית והן משפטית, עיון מהותי בכתב הערעור (להבדיל מהסתמכות על "מבחנים טכניים" בדבר מספר העמודים, גודל הגופן והמִרווח בין השורות) מגלה כי הוא אכן ערוּך באריכות יתרה ואינו תוחם את גֶדר המחלוקת אלא דן בה ומתעמק בכל טענה וטענה בדומה לסיכומים בכתב; ועל-כן הוא אינו עומד בדרישותיה של תקנה 414 לתקנות סד"א הישנות.
בהתאם, הורתה הרשמת על קיצורה של הודעת הערעור ל-40 עמודים כאשר זו תוגש בתוך 14 ימים מהמצאה של החלטתה.

לגבי הארכת המועד להגשת ערעור המשיב קבעה הרשמת, כי אין היא מוצאת לנכון להורוֹת כי המועד להגשת הערעור מטעם המשיב יתחיל להימנות ממועד החלטתה או ממועד הגשת הודעת הערעור המתוקנת. שכּן, תיקון הודעת הערעור אינו "פותח מחדש" את מרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד.
ואילו באשר למחלוקת בין הצדדים האם לרשות המשיב עומדים 30 ימים להגשת ערעורו (לפי תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות, כעמדת המערערים) או 60 ימים (לפי תקנה 137(ב) לתקנות סד"א החדשות בצירוף תקנה 180(ג) לתקנות האמורות, כטענת המשיב), ציינה הרשמת כי היא לא רואה להכריע בה לעת הזו. זאת, מהטעם שמבוקשו של המשיב הוא למעשה קבלת פרה-רולינג בשאלת המועד הנכון להגשת ההליך הערעורי מטעמו בעוד שהליך מקדמי כזה אינו קבוע בדין. בהתאם, קבעה הרשמת, כי על המשיב לפעול בעניין זה כחוכמתו.
לבסוף, נדרשה הרשמת לסוגיית איסור הפרסום וקבעה, כי בשלב זה יש להותיר את סיוּוגו של התיק כ"איסור פרסום", שכּן טרם הוגשו סיכומי הצדדים ומוצגיהם; וכי לכשיוגשו הסיכומים, יהיו רשאים הצדדים להגיש מסמכים חסויים במעטפה סגורה, ואז יוכל עניין איסור הפרסום להישקל מחדש, בהתאם לחומר המצוי בתיק. 

פסק-הדין בערעור

שלשום (14.2.2022) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור.
בית-המשפט העליון – מפי השופטים י' עמית, א' שטיין ו-ש' שוחט – דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין השופט עמית, כי בתום שמיעת טיעוני הצדדים, קיבלו המערערים את המלצת המותב וחזרו בהם מערעורם ככל שהוא נסב על חֵלקו הראשון של פסק דינו של בית-המשפט המחוזי – קרי, דחיית טענתם של המערערים כי יש להכיר בהפסדי המערערת בסכום של כ-45 מליון ₪ ממכירת מניות חברת דיברסינט בשנים 2011–2013.
בהתאם, קבע השופט, כי הערעור בנושא זה נדחה ובית-המשפט אינו נדרש "לסוגיה העקרונית אם ניתן 'לייבא' לארץ הפסדים שנגרמו למערערת בחו"ל, בגין עסקאות שלא דווחו בארץ ולא שולם עליהן מס".

השופט עמית ציין, כי הסוגיה העיקרית שנותרה לדיון היא אופן סיווג הכנסתו של המערער מחברת X במהלך השנים 2012–2014, בסך של כ-18 מיליון ש"ח; וכי בנוסף יש להידרש לקנס הגירעון שהושת על-ידי המשיב על המערערים.
השופט קבע, כי בית-המשפט לא מצא להתערב בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי והוא מאמץ אותו מכוח סמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כך שדין הערעור להידחות גם בנושאים אלה.

עם זאת, השופט עמית הוסיף וציין, כי מצא לנכון להעיר מספר הערות:

ראשית, התייחס השופט עמית ל"ערפל העובדתי" שעמד בפני המשיב ובפני בית-המשפט המחוזי.
לדבריו, הגם שניתן להבין את הזהירות הרבה שבה נקט המערער בכל הנוגע לחשיפת פעילותה של חברת X ובעלי מניותיה, יש כלים למנוע פומביות וחשיפה של הדברים (כמו דיון בדלתיים סגורות כמקובל בערעורי מס) ואין לקבל מצב בו מכוח "טענת סודיות מסתורית (ובלתי מוכחת)" (כדברי בית-המשפט המחוזי) יהיה הנישום פטוּר ממסירת מידע בסיסי להוכחת אמיתות טענותיו.
השופט עמית הוסיף וציין, כי אינו מוציא מכלל אפשרות כי ככל שבעתיד ישכילו המערערים להאיר את עיניו של המשיב בראיות נוספות, בהתדיינות ביניהם לגבי שנות-מס אחרות, יחול שינוי בממצאי העובדה והמהימנות כפי שנקבעו בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי.

שנית, באשר לקנס הגירעון. השופט עמית קבע, כי  בדין הותיר בית-המשפט המחוזי את קנס הגירעון בסך 15% לגבי שנת-המס 2014, ואף זאת בְּשל אי-העברת נתונים אשר יאפשרו עריכת הליכי שומה כדבעי.

לבסוף, ציין השופט עמית, כי לאור העובדה שהמערערים קיבלו את המלצת בית-המשפט לעניין קיזוז ההפסדים, הם יחויבו בהוצאות על הצד המתון, בסך 15,000 ש"ח.

---

ביטול עסקה במקרקעין

ביום 1.2.2022 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין בנאילוז.

עניינו של פסק-הדין בשאלה האם זכאי העורר להחזר תשלום מס רכישה לפי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין בגין ביטול עסקה לרכישת דירת מגורים, לאחַר שהעורר העביר את מלוא התמורה למוכר באמצעות עו"ד שמַעַל בכספים אלה, העורר קיבל את החזקה בדירה ואף התגורר בה במשך כחמש שנים, וזו נמכרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל לצד שלישי.*

* לפירוט השתלשלות העניינים העגומה בעקבות רכישת הדירה, ראו התיאור העובדתי שבפתח חוות דעתה של השופטת י' ייטב.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת י' ייטב (בהסכמת חברי הוועדה ושמאי המקרקעין א' לילי ו-ג' נתן), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

---

עבודות אפר או מכירת דלתות?

ביום 9.2.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין בסיס.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על החלטות המשיב (מנהל מע"מ חיפה) לפיהן נדחתה השגתו על שומת מס עסקאות שהוּצאה לו על-ידי המשיב בגין רווח גולמי שלילי (הפסד) שנוצר לו ממכירת דלתות.*

* יצוין, כי הערעור דנן הינו גלגול שני של המחלוקת בין הצדדים, וזאת לאחַר שערעור קוֹדם שהוגש על-ידי המערער באותה סוגיה חזר, על-פי הסכמה שהושגה בין הצדדים, לשלב ההשגה.

המחלוקת בין הצדדים עוסקת בחשבוניות מס שהוצאו על-ידי המערער ללקוחות שונים בהן נרשם כי השירות שסופק הינו עבודות עפר.
המערער טוען, כי על אף תיאור השירות שנרשם על ידו בחשבוניות אלו, הרי שבפועל מדובר בחשבוניות שהוצאו בגין מכירת דלתות והתקנתן אצל הלקוחות. לטענתו, הוא עוסק במכירת דלתות והתקנתן ואינו עוסק במתן שירותי עבודות עפר וכי תיאור השירות המצוי בחשבוניות מושא הערעור נרשם על ידו כאמור, שלא בהתאם למהות האמיתית של השירות שסיפק, בְּשל לחץ שהופעל עליו על ידי אותם לקוחות. לפיכך, טוען המערער, כי לא היה מקום להוצאת שומת העסקאות המחייבת אותו בגין רווח גולמי שלילי, וזאת היות שכלל הדלתות שרכש מספקים נמכרו ללקוחותיו וממילא לא קיים כל חוסר במלאי.
מנגד, עמדת המשיב היא, כי החשבוניות שבמחלוקת משַקפות נכונה מתן שירותי עבודות עפר שסיפק המערער לאותם לקוחות, וכי המערער עוסק גם בעבודות עפר. עוד טוען המשיב, כי בהיעדר תעודות משלוח ולאור החשד כי ההזמנות שהמציא המערער למשיב הן מפוברקות – אין כל בסיס ראייתי לטענת המערער כי החשבוניות הוצאו בגין מכירת דלתות ולא עבוּר עבודות עפר. 
מחלוקת נוספת בין הצדדים התגלעה באשר לטענת המערער לפיה ההחלטה בהשגה שהגיש ניתנה באיחור.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

וכך, בין היתר, קבעה השופטת וינשטיין (בפס' 47–50 לפסק-הדין):
"גרסת המערער, לפיה החשבוניות בהן נרשם על ידו כי הוצאו בגין 'עבודות העפר' הן למעשה חשבוניות עבור דלתות שנמכרו – משמעה הודאה מלאה כי אותן 60 חשבוניות שבמחלוקת הן למעשה חשבוניות פיקטיביות, מאחר ולגישתו אינן משקפות את מהות העסקה האמיתית שנערכה בין הצדדים [...]
היסוד הפיקטיבי בחשבוניות אלו עולה כדי סטייה חמורה מהוראות ניהול ספרים, ובפרט מהוראת סעיף 9. סטייה זו מציבה רף גבוה במיוחד למערער להוכיח את נכונות גרסתו. זאת, וביתר שאת, בשים לב להשלכה החמורה של הוצאת חשבוניות שלא כדין – המהווה עילה לפסילת ספריו של העוסק [...]
במקרה שבפניי, ובאופן תמוה ביותר, המערער נכון להודות בפה מלא בהוצאת חשבוניות פיקטיביות – במודע ובמתכוון, וזאת על מנת לסתור את שומת מס העסקאות שהוצאה לו. 
אומר כבר עתה, כי המערער לא הצליח להרים את נטל הראייה המוטל לפתחו לסתור את שומת מס העסקאות. מעבר לכך שלא הובאו על ידו ראיות נדרשות, אף לא מצאתי כי ניתן 19 לתת אמון בגרסת המערער ועדיו, נוכח הסתירות הרבות בגרסאותיהם ובתצהיריהם" [ההדגשה במקור – א' ש'.]

---

ביטול צו תפיסה לרכב

ביום 9.2.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אבו חמיד.

בגדרה של ההחלטה, קיבל בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, את בקשת המבקש לבטל את צו התפיסה שהוטל, לבקשת המשיב (פקיד-שומה באר-שבע), על הג'יפ שבבעלות המבקש (ג'יפ רנגלר שעלות רכישתו מוערכת בכ-315,000 ש"ח) וקבע, כי די בעיקול שהוטל על הג'יפ (ואשר יוותר על כנו).
השופטת ייטב חייבה את המשיב בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.

להורדת ההחלטה, לחצו כאן.

---

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

ביום 13.2.2022 ניתנה החלטתה של ועדת-הערר בעניין אינקוגניטו מוסיקה (2002) בע"מ.
הוועדה קיבלה את הערר (קישור להחלטה).