נקודות לתשומת הלב לקראת תום שנת-המס | מחיקת ערעור בְּשל איחור של יום אחד | קורונה: הבהרות לחישוב המענק בעד הוצ' קבועות, עמדת הרשות לגבי זכאותם של משכירי נכסים למענק והחלטות הוועדה | עדכון תקרת הפטוֹר בהשכרה למגורים | פיצוי בעקבות מבצע צוק איתן

נקודות לתשומת הלב לקראת תום שנת-המס

תום שנת-המס 2021 מתקרב ובהתאם ראינו לנכון להביא בפניכם מספר נקודות לתשומת הלב.

למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

---

מחיקת ערעור לעליון בְּשל איחור של יום אחד בהגשתו

פסק-הדין של רשם בית-המשפט העליון

במבזק מס' 1925 מיום 11.7.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט העליון, מפי הרשם ר' גולדשטיין, בעניין א.א אביבה אלזמי בע"מ ואח'.

עניינו של פסק-הדין בבקשת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) לסילוק ההליך (ערעור על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה (בתיק ו"ע 37946-06-19) מיום 17.3.2021) על הסף מחמת איחור שנפל לטענתו בהגשתו.

לטענת המשיב, הערעור הוגש באיחור, שכּן המועד להגשת ערעור על פסק-דין של ועדת-הערר נקבע בסעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין ועומד על 45 ימים. 
עוד טען המשיב, כי בניגוד להליך אזרחי "רגיל", הרי שבמניין הימים להגשת ערעור על פסק-דין של ועדת-הערר יש למְנות את ימי פגרת הפסח.

המערערים, לעומת זאת, הפנו לתקנה 13 לתקנות מיסוי מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר), תשכ"ה-1965 ("תקנות מיסוי מקרקעין"),* הקובעת כי סדרי הדין שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ביחס לערעור (וליתר דיוק פרק ד' לתקנות אלו) "יחולו בערעור על החלטתה של ועדת ערר לבית המשפט העליון בשינויים המחויבים".

* נזכיר, כי ביום 22.7.2021 פורסמו ברשומות תקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר) (תיקון), התשפ"א-2021 (קישור לתקנות המתקנות), בגדרן בוצעו מספר שינויים בתקנות מס שבח (סדרי הדין בפני ועדות ערר), תשכ"ה-1965 ובכלל זאת שוּנה שְמן.

בהתאם, ולאור הוראות סעיף סעיף 25 לחוק הפרשנות (לפיו "אזכור של חיקוק בחיקוק אחר – כוונתו לחיקוק המאוזכר כנוסחו בשעה שנזקקים לו, לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר"), סברו המערערים, כי יש לקרוא את הוראת תקנה 13 לתקנות מס שבח, ביחס לערעור שהוגש לאחַר מועד תחילת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 ("תקנות סדר הדין החדשות"), כהוראה המַפנה לפרק הערעור בתקנות סדר הדין החדשות, הוא פרק י"ז; וכנגזר מכך עמד להם פרק זמן של 60 ימים להגשת ההליך, כקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין החדשות.
עוד סברו המערערים, כי אין למְנות את ימי פגרת הפסח במניין הימים להגשת ההליך.

הרשם ר' גולדשטיין קיבל את בקשת המשיב  והורה על מחיקת הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין הרשם גולדשטיין, כי על פני הדברים הדין הוא לכאורה עם המשיב ופרק הזמן להגשת הליך הינו 45 ימים מעת מסירת פסק-הדין למערערים.
זאת, מהטעם שפרק הזמן של 45 ימים להגשת ההליך נקבע בהוראת חקיקה ראשית (סעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין), ואין בכוחה של חקיקת-משנה לגְבור על כך, מה גם שספק אם תקנות מיסוי מקרקעין מתיימרות כלל להתגבר על הוראת החוק, שכּן תקנות אלו מחילות על ערעור המוגש לבית-המשפט העליון את תקנות סדר הדין "בשינויים המחויבים".

מכל מקום, הוסיף הרשם גולדשטיין וקבע, אין צורך לטעת מסמרות בשאלה האמורה, שכּן גם אם הייתה מתקבלת טענתם המשפטית של המערערים בנוגע למשך הזמן שעָמד לרשותם להגשת הערעור, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור של יום אחד לכל הפחות.*

* ראו לעניין זה את התייחסותו של הרשם לתיעוד במערכת "נט המשפט" בדבר המצאת פסק-הדין במנגנון "הודעה באתר" לבאת-כוח המערערים ביום 17.3.2021 ("עורכת הדין") וכן לצפייה היזומה בפסק-הדין עוד באותו יום.

הרשם ציין, כי כפי שנפסק לא אחת גם איחור של יום אחד הוא איחור לכל דבר ועניין וגם מי שאיחר בהגשת ההליך ביום אחד נדרש להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת על ידיו כפי דרישת תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין החדשות.
לדבריו, בקשת המערערים אינה מַצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת והיא נסמכת על "טעות בתום לב" וזאת "על רקע מחלוקת משפטית כנה" בעניין מניין הימים להגשת ההליך. על-כן, והיות שגם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים עדיין לא היה מנוס מהמסקנה שההליך הוגש באיחור, אין בטענה האמורה כשלעצמה כדי לגבש טעם מיוחד, בנסיבות העניין. כמו-כן, גם הטענה בדבר סיכויי ההליך אינה יכולה לגבש, כשלעצמה, טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה.

פסק-הדין בערעור

המערערים הגישו ערעור על פסק-הדין של הרשם, בגדרו טענו, כי המשיב כְּלָל לא טען בבקשתו כי יש למחוק את הערעור בְּשל צפיית עורכת הדין באתר "נט המשפט"; כי כל שנטען הוא כי הייתה צפייה בפסק-הדין ביום 17.3.3021, ובמענה לכך הגיש בא-כוח המערערים תצהיר מטעמו ובו ציין כי ההמצאה אליו נעשתה רק ביום 21.3.2021; וכי רק בתגובת המשיב לתשובת המערערים הועלתה הטענה לעניין צפיית עורכת הדין באתר.
על-כן, באותו יום בו ניתן פסק-הדין הגישו המערערים לרשם תצהיר מטעם עורכת הדין בו ציינה כי לא קיבלה את פסק הדין ביום 17.3.3021, לא צָפתה בו באותו יום ואף לא במועד מאוחר יותר.
בנסיבות אלו, לא היה מקום לקבוע כי הערעור הוגש באיחור.
לחלופין, נטען כי בהינתן נסיבות העניין, ובכללן כי מדובר באיחור של יום אחד שנגרם בשל טעות בתום לב וכי מדובר בערעור בזכות שסיכוייו גבוהים – התגבש "טעם מיוחד" שמַצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור.

ביום 8.12.2021 ניתן פסק-הדין בערעור.
בית-המשפט העליון, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט מינץ קבע, כי הוא מוצא לנכון לצדד בעמדת המשיב לפיה המועד להגשת ערעור על פסק דינה של ועדת-הערר הוא בתוך 45 ימים מיום מתן פסק-הדין או מיום המצאתו, וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, חוק מיסוי מקרקעין הוא נורמה המצויה במעמד נורמטיבי גבוה מזה של תקנות מיסוי מקרקעין, ומשכך הוראותיו גוברות; השני, סעיף 90 לחוק הוא בבחינת הוראת דין מיוחדת הגוברת על הוראות דין כלליות אחרות, לרבות הוראות העוסקות במועד להגשת ערעורים על החלטות ופסקי-דין ככלל.
השופט הוסיף וציין, כי מסקנה זו אף מתיישבת עם לשון תקנה 13 המורה מפורשות כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו "בשינויים המחוייבים", ועם הכלל הפרשני לפיו "חזקה היא כי חקיקת המשנה נועדה להגשים את החקיקה העיקרית, ולא לסתרה".
יוצא אפוא, כי המערערים הגישו את ערעורם באיחור של למעלה משבועיים.

השופט מינץ הוסיף וקבע, כי אפילו היה מקבל את עמדת המערערים בדבר המועד להגשת ערעורם, לא היה בכך כדי לשנות מתוצאת פסק-הדין.
שכּן, כפי שהמערערים עצמם מציינים, המשיב טען במסגרת בקשתו כי "ממערכת 'נט-המשפט' עולה כי פסק הדין נצפה כבר ביום 21.3.17", אך חֵלף אחיזת השור בקרניו באמצעות הגשת תצהיר מטעם עורכת הדין באשר לשאלת המצאת פסק-הדין וצפייתה בו באותו מועד, בחרו המערערים להשיב לטענות באמצעות הגשת תצהיר מטעם בא-כוחם לפיו הוא עצמו צפה בפסק-הדין רק ביום 21.3.2021; אלא שבתצהיר זה לא די כדי לסתור את התיעוד במערכת "נט המשפט", ולא בכדִי דחה הרשם את טענותיהם בהקשר זה. המערערים אמנם הגישו לרשם תצהיר מטעם עורכת הדין, אולם זאת לאחַר מתן פסק הדין על-ידי הרשם.
המדובר אפוא בניסיון לבצע "מקצה שיפורים" שאין להתירו. 

עוד ציין השופט מינץ, כי גם אם היו המערערים צודקים בטענתם כי המשיב כלל לא טען כי יש למחוק את הערעור בְּשל צפיית עורכת הדין, לא היה בכך כדי לסייע להם. שכּן, לרשם בית-המשפט סמכות להורוֹת על מחיקת ערעור שאינו עומד בתנאים הקבועים בדין, לרבות מועדי הגשתו, וסמכות זו, הנתונה לוֹ גם מבלי שהתבקש לעשות כן על-ידי בעל דין, ממילא מאפשרת לו להורות על מחיקת הערעור לבקשת בעל דין מנימוקים שלא הועלו על ידיו.

בנוסף, ציין השופט, כי לא נפל פגם בדחיית הרשם את בקשת המערערים להורוֹת על הארכת המועד להגשת הערעור בדיעבד. זאת, מהטעם שגם כאשר מדובר באיחור של יום אחד, על המבקש את הארכת המועד להעמיד "טעם מיוחד" המצדיק זאת ובענייננו המערערים לא עשו כן; ואילו טענתם לטעוּת בתום-לב בהוראות הדין אינה מַצדיקה הארכת המועד, שכּן גם לפי שיטתם נפל איחור בהגשת הערעור.

לבסוף, ציין השופט מינץ, כי לא מצא כי יש בסיכויי הערעור כדי להטות את הכף לטובת המערערים.
בהתאם לסעיף 90 לחוק, על החלטה של ועדת-ערר ניתן לערער לבית-המשפט העליון בבעיה משפטית בלבד, בעוד שעיון בכתב הערעור מגלה כי הוא מופנה בעיקרו נגד קביעוֹת ועדת-הערר בדבר שווי המקרקעין שניצבו במוקד ההליך, וכבר נפסק כי "קביעת שווי מכירה של נכס מקרקעין הינה קביעה שבעובדה" המסורה להכרעת ועדת-הערר, ומשכך אין עליה זכות ערעור.
אומנם, הוסיף השופט מינץ, טענות המערערים מופנות בעיקרן נגד הגישה שהעדיפה ועדת-הערר לצורך קביעת שווי המקרקעין, אולם עיון בפסק-הדין מגלה כי ההעדפה התבססה על נסיבות העניין הקונקרטי; ומשאֵלה הם פני הדברים, לא נמצא כי סיכויי הערעור מגבשים "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד.

---

פיצוי בעקבות מבצע צוק איתן

במבזק מס' 18725 מיום 23.9.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של ועדת-ערר (מחוז דרום) לעניין מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמה ונזק עקיף) בעניין פי.אר.אס מדיטרניין בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערר שהגישה העוררת – הבעלים של מפעל תעשייתי באזור קריית גת – על החלטת מנהל מס רכוש וקרן פיצויים לדחות את תביעת הפיצויים (במסלול מחזורים) בסך של כ-1.3 מיליון ש"ח שהגישה מכוח תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014 אשר הוצאו בעקבות מבצע צוק איתן; ולאשר לה פיצוי בסך של 108 אלף ש"ח בלבד.

ועדת-הערר קיבלה את הערר ברובו ופסקה לעוררת פיצוי בסך של כ-960 אלף ש"ח (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי על פסק-הדין הוגשו שני ערעורים לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע: האחד, על-ידי מנהל מס רכוש; והשני, על-ידי העוררת; וכי ביום 9.12.2021 ניתן פסק-הדין בערעורים.

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את שני הערעורים והותיר את החלטת הוועדה על כנה (קישור לפסק-הדין).

---

עדכון תקרת הפטוֹר החודשית ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים

בעקבות בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד רשות המסים בתיק 55766-07-21 (בללתי נ' רשות המסים) שעניינה, בין היתר, עיגול תקרת הפטוֹר ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים לאחַר מידודה,* הודיעה רשות המסים ביום 9.12.2021 (קישור להודעה), כי תקרת הפטוֹר החודשית ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים הקבועה בחוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), תש"ן-1990 ("החוק") לחודש שכירות לשנות-המס 2015–2021 היא כפי המפורסמת בעמודת "תקרת הפטור המעודכנת" בטבלה שבהודעה.

* להורדת הבקשה לאישור (ללא נספחיה), לחצו כאן.

עוד צוין בהודעה, כי נישומים שהייתה להם הכנסה מהשכרת דירת מגורים באיזו משנות-המס לעיל ואשר נוכח תקרת המס שפורסמה בעבר דיווחו על הכנסה חייבת מהשכרת הדירה וטרם שילמו את חובם הָחל מיום 24.10.2021 (או שרק הָחל מיום 24.10.2021 שילמו את חובם כאמור) וכן הכנסתם החייבת לפי תקרת הפטוֹר המעודכנת קטנה יותר מזו שדיווחו, מוזמנים להגיש לפקיד השומה דוח מתַקן לאותה שנת מס, בצירוף נייר עבודה עם פירוט לגבי אופן חישוב הסכום החייב בהתאם לתקרת הפטור המעודכנת.

דו"ח מתַקן שיוגש בהתאם לתקרת הפטוֹר המעודכנת ייקלט על-ידי פקיד-השומה, בכפוף למגבלות ההתיישנות, ייערך לפיו חישוב מס מתוקן והכל ללא שינוי במועד הגשת דו"ח שנתי כפי שנקבע קודם לדו"ח המתוקן.

---

קורונה

הבהרות לחישוב המענק בעד הוצאות קבועות

ביום 12.12.2021 פרסמה קרן הפיצויים שברשות המסים מסמך הבהרות בנוגע לחישוב המענק בעד הוצאות הקבועות, וזאת לאור פערי חישוב בין התביעות המוגשות לבין התוצאה המתקבלת בהחלטת המנהל.

המסמך מתייחס לסוגיות שלהלן: חישוב "מקדם הוצאות קבועות"; סמכות המנהל להגדיל ו/או להקטין את מקדם ההוצאות הקבועות; עסקים ללא הוצאות קבועות בתקופת המענק; עסקים בהם חלה ירידת מחזורים בעסק שאינה נובעת ממשבר הקורונה; מקרים בהם אירעה בעסק הרחבת פעילות שהחלה לאחר תקופת הבסיס; ועוסק חדש אשר הֵחל לדווח למע"מ בחודשים מאוחרים יותר מפתיחת העסק.

להורדת מסמך ההבהרות, לחצו כאן.

עמדת רשות המסים לעניין זכאותם של משכירי נכסים למענק הוצאות קבועות

באותו יום (12.12.2021) פרסמה רשות המסים עדכון לעמדתה בסוגיית זכאותם של משכירי נכסים למענק הוצאות קבועות.

בעבר, עמדת רשות המסים הייתה כי ירידה במחזוֹרים של משכיר נכס, שנובעת מוויתור של המשכיר מרצונו, על דמי השכירות (בחלקם או במלואם), אינה נחשבת כפגיעה במחזוֹר המזכה במענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות. זאת, בהתייחס למקרים בהם הוויתור לא היה כורח המציאות, לאור העובדה שהשוכרים מצדם קיבלו מענקים על-מנת לשלם את דמי השכירות למשכירים, או שלא חוו ירידת מחזורים כלל, או בשיעור הנדרש לפי החוק וחלקם אף חוו עליית מחזורים.

ברם, לאור החלטות ועדות-הערר אשר דחו את העֵמדה הגורפת של שלילת המענקים ממשכירים ולאחַר בחינה מחודשת, הוחלט על עדכון העמדה לגבי זכאותם של משכירי הנכסים למענקים, במקביל לביצוע בדיקה לגבי זכאותם של השוכרים:
לגבי המשכירים – בדיקת התקיימותו של קשר סיבתי בין ההנחה שניתנה, לקורונה; 
לגבי השוכרים – ככל שהשוכרים נפגעו בתקופת הקורונה, תיערך בדיקת המענק שהתקבל למול ההוצאות הקבועות והאם בעקבות ההנחה שניתנה, לא שולם מענק ביתר. 

להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו שלוש החלטות חדשות של ועדות-הערר: 

• ההחלטה בעניין דוד זכריה ובניו בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין מ.ג.ב שרותי ניקיון בע"מ (קישור להחלטה);

• ההחלטה בעניין פייט-טק הנדסה בר לב בע"מ (קישור להחלטה).