דרישה לחַלק דיבידנד בְּשל קיומם של רווחים צבורים | מע"מ על השקעות נוסטרו | עדכון לגבי מס הרכישה | הצעות חוק: קבוצות רכישה; פטוֹר ממס לספורטאים | השבת ערעור להליך השגה בעקבות הגדלת השומה | סיווג כ"דירת מגורים" למס רכישה | תושבוּת לעניין ביטוח לאומי וע
25/11/2021
הגדלת שיעור מס הרכישה לגבי דירת מגורים שאינה דירה יחידה
בעקבות פניות רבות שקיבלנו בנושא, נבקש להבהיר, כי תיקון 96 לחוק מיסוי מקרקעין – שבגדרו נקבעה הוראת-שעה שעתידה להגדיל למשך 3 שנים את שיעור מס הרכישה לרוכשי דירות מגורים אשר הדירה הנרכשת אינם דירתם היחידה – טרם פורסם ברשומות.
התיקון צפוי להתפרסם ביום א' הקרוב כשתחולתו לגבי מכירות שתבוצענה הָחל במועד האמור.
דרישה לחלק דיבידנד בְּשל קיומם של רווחים צבורים
למן תיקון הוראות סעיף 77 לפקודת מס הכנסה* – המאפשרות למנהל רשות המיסים להורוֹת על חלוקת רווחים של חברת מעטים בכפוף לקיומם של מלוא התנאים המנויים בסעיף – ובפרט בתקופה האחרונה, מפקחי השומה פונים לעיתים קרובות למיַיצגים בדרישה להחיל את הוראות הסעיף, לרבות בדרך של "מסלול עוקף ועדה".**
* נזכיר, כי התיקון האמור נעשה במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (קישור לחוק), בגדרו, בין היתר, נכלל תיקון 235 לפקודת מס הכנסה.
** לצד הוראות סעיף 77 לפקודת מס הכנסה, נקבע בסעיף 81 לפקודה (שנוסחוֹ לא תוקן בחוק ההסדרים), כי ועדה של חמישה ובהם שלושה לפחות שאינם עובדי המדינה, תייעץ למנהל רשות המיסים בעניין השימוש בסמכות שהוענקה לו ("הוועדה המייעצת"), כאשר הוועדה המייעצת תיבחר על-ידי המנהל בשעת הצורך מתוך רשימה שתיערך על-ידי שר האוצר בהודעה שפורסמה ברשומות.
בעניין זה, נבקש להדגיש, כי החלת אותן הוראת סעיף 77 לפקודה מותנית במספר תנאים מצטברים שמנסיוננו אינם מתקיימים במלואם בחלק ניכר מהמקרים לא כל שכּן לגבי מלוא הרווחים שנצברו על-ידי החברה, וממילא מאיינים ולמצער גורעים מדרישת מפקחי השומה לבצע חלוקה של דיבידנד.
עוד נדגיש, כי באותם מקרים שבהם קיימת נכונוּת מצד החברה ובעלי מניותיה לבצע חלוקה (לרבות אם לא מתקיימים מלוא התנאים הנדרשים), יש לגבש הסכמות ברורות ומחייבות בעניין זה עם המפקח ובכלל זאת לגבי החלה עתידית של הוראות סעיף 77.
אנו כמובן עומדים לרשותכם בעניין זה.
מע"מ על השקעות נוסטרו – עדכון
בשנים האחרונות, ובפרט בעקבות החלטת מיסוי מס' 4396/15 שפורסמה בתחילת חודש אוגוסט 2015 (קישור להחלטה),* הבענו לא אחת את עמדתנו, כי סיווג פעילות נוסטרו המגיעה כדי עסק כ"מוסד כספי" או כ"עוסק", וכנגזר מכך, חיובה במס רווח או, לפי העניין, במע"מ – מנוגד לתכלית חוק מע"מ, וקיימים טעמים משפטיים נכבדים (להם נדרשנו בהרחבה במסגרת חוות-דעת שניתנו על-ידי משרדנו) לביסוס עמדה שונה לפיה יש לסוַוג פעילות נוסטרו כאמור ככזו שאינה גוררת חבות במס רווח או במע"מ.
* עניינה של אותה החלטה, אשר היוותה פרסום פומבי ראשון של עמדת רשויות המס בסוגיה זו, בחברה המשקיעה בניירות-ערך עבוּר עצמה בחשבון הנוסטרו שלה, כאשר פעילותה בתחום זה הינה בהיקף גבוה ותוך ביצוע מספר רב של פעולות, והיא ממומנת, בין היתר, בהלוואות מתאגידים בנקאיים.
במסגרת ההחלטה נקבע, כי היות שמדובר בפעילות עסקית, יש לסוַוגה כ"מוסד כספי" כמשמעותו בסעיף 1(א) לצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977.
עוד נקבע בהחלטה, כי הסיווג כ"מוסד כספי" כאמור חל גם על התאגדויות משפטיות אחרות ככל שהן מקיימות את אותו סוג ונפח פעילות, לרבות פעילות דומה המבוצעת על-ידי אנשים פרטיים.
במבזק מס' 1931 מיום 10.8.2021, דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין י.ג.מ. השקעות בע"מ (ע"מ 54320-04-18)* שלו נפקות רבה לגבי חברות ויחידים הפועלים בתחום הנוסטרו, וזאת הן לגבי העבר (הגשת בקשה להחזרי מע"מ/מס רווח ככל ששולמו) והן לגבי העתיד (שינוי הסיווג לצורכי מע"מ/מס רווח).
* למַעבר למבזק, לחצו כאן.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי רשות המסים החליטה שלא לערער על פסק-הדין לבית-המשפט העליון.*
* המועד האחרון להגשת ערעור על פסק-הדין היה ביום 11.11.2021.
עוד נעדכן, כי הרשות עתידה לקיים במהלך חודש דצמבר הקרוב ישיבה בנושא החבות במע"מ/מס רווח בגין השקעות נוסטרו.
הצעות חוק
הצעת חוק קבוצות רכישה
אתמול (22.11.2021) פורסמה הצעת חוק קבוצות רכישה, התשפ"ב-2021 (קישור להצעת החוק).
הצעת החוק מהווה יישום של המלצות הצוות הבין-משרדי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), שהוקם לפני מספר שנים וכָּלל נציגים ממשרד המשפטים, משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון, רשות המסים, הרשות להגנת הצרכן ובנק ישראל.
הצעת החוק נעדרת הוראות חדשות באשר לחבויות המס הגלומות בקבוצת רכישה, אך ברור כי ככל שההצעה תיעשה לחוק, תהיה לכך נפקות גם לעניין ההוראות הרלבנטיות בחוק מיסוי מקרקעין ובחוק מע"מ.*
* נזכיר, כי במסגרת תיקון 69 לחוק מיסוי מקרקעין ותיקון 40 לחוק מע"מ, שנחקקו כתיקונים עקיפים במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011 (קישור לחוק), נקבעו, בין היתר, כללים למיסוי קבוצות רכישה הן במסגרת חוק מיסוי מקרקעין והן במסגרת חוק מע"מ.
פטוֹר ממס לספורטאים
הצעת חוק נוספת שפורסמה אתמול היא הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 259) (פטור ממס על מענק לזוכה בתחרות במסגרת המשחקים האולימפיים או הפאראלימפיים), התשפ"ב-2021 (קישור להצעת החוק).
בגדרהּ של הצעת החוק מוצע להוסיף לסעיף 9 לפקודת מס הכנסה את פסקה (28א) שבמסגרתה יינתן פטוֹר ממס הכנסה למענק ששילם הוועד האולימפי בישראל לזוכה במקום הראשון, השני או השלישי בתחרות שהתקיימה במסגרת המשחקים האולימפיים, וכן מענק ששילם הוועד הפאראלימפי הישראלי לזוכה כאמור בתחרות שהתקיימה במסגרת המשחקים הפאראלימפיים, בעד זכייה בתחרות כאמור.
נציין, כי ההצעה נעדרת הוראה בדבר תחולה רטרואקטיבית של הפטוֹר האמור.
עוד נציין, כי ההצעה אינה קובעת פטוֹר מדמי ביטוח לאומי/בריאות אשר יכול ויוטלו על המענק.
השבת ערעור להליך השגה בעקבות הגדלת השומה
ביום 24.11.2021 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קודן טרסט בע"מ ואח'.
למערער 2, מר נחום ליברמן, נקבעו שומות שמבוססות על הפרשי הון בלתי-מוסברים.
במסגרת הליכי השומה, נתגלתה אי-התאמה בין הנתונים שמסר המערער ביחס לציור שמכר לגלריית אומנות בארה"ב ובין הנתונים שמסר בנו של המערער, במסגרת הליכי שומה אחרים שנערכו לו, ביחס לאותו ציור.
בעקבות כך, פנה המשיב (פקיד-שומה חולון) ביום 22.9.2020 לרשויות המס בארה"ב לשם קבלת מידע על המערער, בין היתר, ביחס לחשבון בנק אמריקאי אליו הופקדו כספי התמורה ממכירת הציור. המידע המבוקש מארה"ב התקבל בסוף חודש מאי 2021.
ביום 25.10.2020, הגיש המשיב בקשה לעיון בתיק בית-משפט השלום בתל-אביב (ת"א 44670-10-15 חברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל נ' ליברמן) ובשני תיקים נוספים קשורים.
הבקשה התקבלה ביום 21.1.2021, ומהמסמכים שהגיעו לידי המשיב במסגרת זו עלה, כי בבעלות המערער נכסים נוספים בארה"ב אשר אינם מופיעים בהצהרת ההון שהגיש.
לטענת המשיב, הוא נחשף להליך המשפטי האמור באופן מקרי, לאחַר שניתן בו פסק-דין ביום 12.7.2020 (קישור לפסק-הדין).
לאחַר בחינת המסמכים החדשים שהתקבלו, ביקש המשיב להגדיל את השומה ובהתאם הגיש לבית-המשפט בקשה להחזיר את עניינם של המערערים לשלב ההשגה, על-מנת לבוחנו מחדש.
המערערים התנגדו לבקשה, בגורסם כי כי זו הוגשה חודשים ארוכים לאחַר קביעת השומות בצו והגשת הערעורים, זמן רב לאחַר שננעלה ישיבת קדם המשפט השלישית ועֵרב מועדי דיוני ההוכחות שנקבעו.
בית-המשפט, מפי השופט י' סרוסי, קיבל את בקשת המשיב (קישור להחלטה).
השופטת סרוסי ציינה, כי על-מנת להשיב את ההליך לשלב השגה בנסיבות ענייננו, על המשיב לחצות שתי משוכות: האחת, לשכנע את בית-המשפט כי יש בסיס להגדלת השומה; והשנייה, כי יש לערוך את הבירור הנוגע להגדלת השומה בשלב ההשגה, ולא כחלק מהליך הערעור.
באשר למשוכה הראשונה, קבעה השופטת, כי הגדלת השומה באופן שמרחיב ומשנה את יריעת המחלוקת, כמוה כתיקון כתב טענות, ובהתאם, יש להחיל בשינויים המחויבים את אותם מבחנים שנקבעו לעניין תיקון כתבי טענות. זאת, בהינתן סמכותו של בית-המשפט להורוֹת על תיקון כתבי טענות בכל עת בהתאם לתקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018* והפְּסיקה הרלבנטית לעניין זה.
* תקנה זו קובעת, כי "לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".
השופטת סרוסי הדגישה, כי בניגוד לדיון שנערך בנושא השבת הליך לשלב השגה בעניין כוכב המשולש 2003 בע"מ (ע"מ 47962-12-12), נסיבות המקרה דכאן הן שונות והן אינן עוסקות בבקשה להחזרת ההליך לשלב ההשגה על-מנת להקטין את השומה ולצמצם מחלוקות, אלא בבקשה להגדיל את השומה, ולמעשה, להרחיב את יריעת המחלוקת; וממילא השיקולים שיש לשקול במקרה שכזה הם שונים.
לגופו של עניין, קבעה השופטת סרוסי, כי יש מקום לאפשר למשיב להגדיל את השומה במקרה דנא. שכּן, אל מול האינטרס של המערערים לסופיות הדיון, עומדים אינטרסים כבדי משקל אחרים, שבראשם גביית מס אמת, באופן שעולה לכדי "הליך שיפוטי ראוי והוגן"; טענותיהם של המערערים לפגיעה בהם אינן יכולות להישמע, שעה שהמערערים הם שהעלימו, או למצער לא גילו, את המסמכים והנתונים החדשים; ואל מול האינטרס הציבורי בקיום דיון יעיל עומד אינטרס ציבורי משמעותי לא פחות, והוא שמירה על הקופה הציבורית ומניעת מצב בו נישום ייצא נשכר מאי-גילוי כלל הנתונים הרלוונטיים.
באשר למשוכה השנייה, קבעה השופטת סרוסי, כי על-מנת לייעל את הליך הערעור ולצמצם את המשאב השיפוטי הנדרש לשומעו, יש ללַבן תחילה את המחלוקות בין הצדדים במסגרת שלב ההשגה; וטוב יעשו הצדדים אם יגיעו גם להסכמות במסגרת זו, שתייתרנה את המשך שמיעת הערעור.
הגם שהשופטת סרוסי קיבלה, כאמור, את בקשת המשיב,* היא חייבה את המשיב בהוצאות בסך 5,000 ש"ח (הוצאות המערערים בגין הגשת התצהירים מטעמם), וזאת בקובעה כי המשיב השתהה במידה מה בהגשת הבקשה, באופן שמצדיק את חיובו בהוצאות כאמור.
* השופטת קבעה, כי החלטה זו תחול על כל ששת התיקים הקשורים.
סיווג כ"דירת מגורים" לעניין מס רכישה
פסק-הדין של ועדת-הערר
במבזק מס' 1850 מיום 5.5.2020 דיווחנו על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין לסמן.
באותו מקרה, קיבלו העוררים במתנה מקרוביהם זכויות במקרקעין שלגביהם נחתם הסכם קומבינציה בין הבעלים – וביניהם המעבירים – לבין צ. לנדאו ייזום (א.ר.ל 2011) בע"מ ("היזם"), בגדרו מכרו הבעלים ליזם חֵלק מזכויותיהם במקרקעין ובתמורה התחייב היזם לבְנות על חלק המקרקעין שנותר בידי הבעלים דירות מגורים.
המחלוקת בין העוררים לבין המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין מרכז) נסובה סביב אופן סיווג הזכויות במקרקעין שקיבלו במתנה לעניין חבותם במס רכישה: האם כ"דירת מגורים" כהגדרתה בסעיף 9(ג) לחוק מיסוי מקרקעין – כטענת המשיב, או כזכות אחרת במקרקעין שאינה "דירת מגורים" כאמור – כטענת העוררים.
זאת, לאור הגדרת "דירת מגורים" באותו סעיף 9(ג) הכוללת גם דירה שבנייתה טרם הסתיימה "למעט דירה שאין עמה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבנייה" [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]
לטענת העוררים, יש לפרש את התיבה "התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה" באופן מצמצם החָל רק כאשר יש התחייבות של המוֹכר עצמו להשלמת הבניה. בהתאם, העוררים דיוְחו על קבלת המַתנות כרכישה של זכות במקרקעין שאינה "דירת מגורים" החייבת במס רכישה בשיעור 5% בהתאם לתקנה 2(1א) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 ("תקנות מס רכישה").*
* 6% (השיעור הקבוע בתקנה 2(1) לתקנות מס רכישה) בניכוי 1% (כקבוע בתקנה 2(1א) לתקנות).
לטענת המשיב, לעומת זאת, יש לפרש את הביטוי האמור באופן רחב יותר, כך שהוא יחול בכל מקרה שבו יש התחייבות הניתנת לאכיפה להביא לסיום הבנייה, שמקורהּ מצד המוֹכר (להבדיל מהתחייבות מצִדו של הרוכש בלבד). בהתאם, קבע המשיב שמדובר ברכישה של "דירת מגורים" החייבת במס רכישה בשיעור 8% בהתאם לסעיף 9 לחוק.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' גורמן (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד מ' בן לולו ושמאי מקרקעין א' לילי), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
השופט גורמן קבע, כי עיון בהגדרה שקבע המחוקק בסעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין למונח "דירת מגורים" מלמד באופן ברור כי המחוקק ביקש לתת למונח זה פרשנות מרחיבה הנותנת משקל רב לזיהוי הנכס שעתיד להיות מוקם על המקרקעין.
השופט הוסיף וקבע, כי זהותו של הנכס שנרכש צריכה להיקבע בהתאם למהותו; וכי במקרה דנא בחינה מהותית של הנכס שנמכר כמו גם שווי המכירה מלמדת שאין המדובר ברכישה של זכות במקרקעין גרידא, אלא ברכישה של זכות במקרקעין אשר צמודות לה אגד זכויות הכוללות התחייבות למסירת דירה מושלמת "עד המפתח", כאשר המוֹכרים המחו לעוררים את זכויותיהם כלפי היזם, כך שאם האחרון לא היה עומד בהתחייבויותיו ולא היה משלים את הבנייה, הייתה לעוררים זכות תביעה כלפיו.
באשר למילים "התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה" קבע השופט גורמן, כי מבּחינה לשונית שני הפירושים הנטענים על-ידי הצדדים אפשריים, אך לדעתו הפירוש שמציע המשיב הולם יותר את תכלית החקיקה, כפי שזו משתקפת בכלל רכיבי הגדרת המונח "דירת מגורים" לעניין מס רכישה, להשית מס רכישה בשיעור מיוחד בעת רכישת דירת מגורים. לדבריו, מהות העִסקה היא רכישת מקרקעין שעִמם התחייבות להשלמת הבנייה ועל-כן ניתן ולדעתו נכון לראות בנכס שהועבר ככולל התחייבות מצד המוֹכר להשלמת הבנייה, כך שמדובר ב"דירת מגורים" כאמור.
השופט גורמן הוסיף והתייחס להחלטתה של ועדת-הערר בעניין אקרמן (ו"ע 48493-05-15), שם נקבע, כי יש לפרש את המילים "התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה" באופן מצמצם כך שהן תחולנה רק כאשר על המוֹכר לסיים בעצמו את הבנייה וניתן להגיש כנגדו תביעה אם התחייבות זו לא מולאה. לדבריו, עמדתו בעניין זה שונה תוך שהוא מדגיש, כי בעניין אקרמן התקבלה בסופו של דבר עמדת המשיב כי יש לזהוֹת את הנכס שנרכש כ"דירת מגורים" לעניין מס רכישה אלא שתוצאה זו הושגה תוך התבססות על ההגדרה הספציפית שנוגעת לעניין קבוצת רכישה.
הערעור לבית-המשפט העליון
העוררים הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום ב' (22.11.2021) ניתן פסק-הדין (השופטים ע' ברון, ג' קרא וע' גרוסקופף).
בגדרו של פסק-הדין צוין, כי בעקבות הערות המותב ולאחַר התייעצות, הודיעה ב"כ המערערים כי הם מקבלים את המלצת בית-המשפט ואינם עומדים עוד על הערעור, ומשכך הערעור נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
תושבוּת לעניין ביטוח לאומי
ביום 15.11.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין ארבל.
בחודש ספטמבר 2013 עבר התובע (מר ניר ארבל) להתגורר בסינגפור יחד עם בתו ורעייתו שיצאה לשליחות רשמית מטעם משרד הכלכלה. השליחוּת הייתה אמורה להסתיים בחודש יולי 2017, אך הוארכה עד לחודש ינואר 2018.
הָחל ממועד עזיבתו את ישראל, חדל התובע להעביר תשלומים לביטוח הלאומי.
בחודש יולי 2018 הגיש התובע שאלון לקביעת תושבוּת, וזאת לאחַר שנשלחה לו הודעת חוב דמי ביטוח מהנתבע (המוסד לביטוח לאומי) ("המל"ל").
ביום 8.8.2018 נשלחה לתובע הודעה מהמל"ל לפיה הפסיק להיות תושב ישראל ביום 1.2.2018.
התובע פנה למל"ל לשינוי ההחלטה בעניינו, אולם המל"ל חזר על ההחלטה האמורה. מכאן התובענה.
ביום 24.3.2019 נערך דיון בפני השופטת מאירי (כתוארה דאז), ונקבעה הפלוגתא הבאה: "האם בדין קבע הנתבע כי התובע אינו תושב אך מיום 1.2.18 כשטוען התובע כי יש לראותו כמי שאינו תושב ישראל החל מיום יציאתו מהארץ, דהיינו: 13.9.13, ובהתאם כמובן- האם חב התובע בדמי ביטוח לתקופה הקודמת ל1.2.18".
יצוין, כי בחודש אוגוסט 2020 שבו התובע ומשפחתו להתגורר בישראל.
עוד יצוין, כי רעיית התובע הגישה בקשה למל"ל להכיר בה כלא תוֹשבת, ממועד סיום השליחות, והיא הוכרה על-ידי המל"ל כמי שאינה תושבת הָחל מיום 1.2.2018.
בית-הדין האזורי – מפי השופטת א' דגן-טוכמכר, נציב ציבור (עובדים) מר א' סלע ונציג ציבור (מעסיקים) מר י' פינקלשטיין – דחה את התביעה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
בית-הדין קבע, כי הגם שבאופן עקרוני אין תושבותו של אחד מבני-הזוג מחייבת קביעה זהה גם לגבי תושבותו של בן-הזוג האחר, היותם של בני-הזוג תא משפחתי אחד – ובייחוד בנסיבות בהן שני בני-הזוג היו תושבי ישראל ויצאו את הארץ יחדיו קל וחומר כשהם מטופלים בילדים – גוררת את הנחת היסוד שהם בעלי מרכז חיים משותף; ולא בנקל יתרשם בית-הדין בדבר שונוּת לעניין מרכז חייהם לצורך קביעת תושבוּת.
לגופו של עניין, קבע בית-הדין, כי במקרה דנא, בו לא הועלתה כל טענה כנגד היותה של רעיית התובע תושבת בתקופה השנויה במחלוקת, לא נמצא כי לכל אחד מבני-הזוג היה מרכז חיים שונה, לאור בחינת מכלול הנסיבות המשותף.
עוד נקבע, כי יש ליתן משקל לכך שהתובע הוסיף לקבל קצבה עבוּר ילדיו בתקופה השנויה במחלוקת, דבר המעיד על כוונותיו הסובייקטיביות בדבר זיקתו ומרכז חייו, מה גם שבית-הדין התרשם שבתקופה השנויה במחלוקת, היה התובע מעוניין לשהוֹת בחו"ל לתקופת זמן מסוימת, כחלק מהתפתחות מקצועית ועסקית, וזאת מבלי שנותקה הזיקה לישראל.
לעניין זה, ציטט בית-הדין מפרוטוקול הדיון בפניו: "לשאלת בית הדין – מעולם לא היתה לי זיקה לסינגפור, יכול להיות שאם לא היה מוצא חן בעיני לא היינו ממשיכים לגור בסינגפור אלא עוברים לפאולו אלטו. אבל ידעתי שאין לי ענין לגור בישראל לתקופה מסויימת" [ההדגשות במקור].
מפת יישובים בתחומי אזור פיתוח א'
משרד הכלכלה והתעשייה פרסם מפה ובה רשימת היישובים ואזורי התעשייה הנכללים באזור פיתוח א', על-פי התוספת השנייה לחוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959.
להורדת המפה, לחצו כאן.
מדריך לחברות דואליות
רשות ניירות-ערך פרסמה גרסה עדכנית של המדריך לחברות הדואליות, הכולל פירוט של המידע הרלבנטי לחברות דואליות באשר להליך ההנפקה, מתכונת הדיווח, מחיקה ממסחר וכו'.
למַעבר למדריך המעודכן, לחצו כאן.