דיווח חצי-שנתי ותשלום מקדמות על רווחים בשוק ההון | הצעת חוק לתיקון 257 לפקודה – מחירי העברה | אי-רישום תקבול | פסק-דין עקב אי-התייצבות לדיון הוכחות | התיישנות שומת ניכויים בביטוח לאומי | מתווה החל"ת החדש |דמי אבטלה לעצמאים
06/07/2021
דיווח חצי-שנתי ותשלום מקדמות בגין רווחים בשוק ההון
חודש יולי הגיע ועִמו גם מועד הגשת הדיווח החצי-שנתי לרשויות המס ותשלום המקדמות בגין רווחים בשוק ההון.
החובה להגיש דיווח חצי-שנתי ולשלם מקדמות מוטלת על משקיעים שצברו רווחים ממכירת ניירות-ערך נסחרים וקרנות נאמנות בחודשים ינואר–יוני 2021 ואשר הבנקים/ברוקרים שבאמצעותם הם ביצעו את המכירות לא ניכו מס במקור מאותם רווחים.
להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.
הצעת חוק לתיקון הוראות סעיף 85א לפקודה (מחירי העברה)
פורסמה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 257), התשפ"א-2021 (קישור להצעה).
בגדרהּ של הצעת החוק, מוצע לעדכן את דרישות התיעוד והדיווח במחירי העברה וכן להוסיף לפקודה את סעיף 85ג שכותרתו "דיווח ישות-אם בקבוצה רב־לאומית", ובמסגרתו לקבוע חובת דיווח לחברת אם בקבוצה רב–לאומית שהיא תושבת ישראל.
נציין, כי המתווה המוצע נכלל בשעתו במסגרת הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז-2017 (קישור להצעה), בגדרהּ הוצע לבצע מספר תיקונים מהותיים בפקודת מס הכנסה בתחום המיסוי הבינלאומי. זאת, כפי שדיווחנו במבזק מיום 16.1.2017.
אי-רישום תקבול
שלשום (4.7.2021) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דרעי.
המערער הוא בעל חנות להלבשת ילדים בשם "ביבוש" ברחוב רבי עקיבא בבני-ברק.
במסגרת מבצע ארצי של רשות המיסים, התקבלה במטה רשות המיסים רשימה של מאות המחאות המסתכמות בסך של כ-5.7 מיליון ש"ח, אשר נפרטו על ידי המערער במהלך השנים 2015–2017 אצל נותן שירותי מטבע בשם יחזקאל פנט – י.פ. המרת מט"ח ("הצ'יינג'"). מדובר בהמחאות שמסר המערער לצ'יינג' אשר ברובן המכריע היו "פתוחות", כלומר, מבלי שצוין על גביהן שמות המוטבים ("רשימת ההמחאות").
המערער זומן לביקורת ניהול ספרים במשרדי המשיב והתבקש ליתן הסברים לגבי רשימת ההמחאות וכן להמציא תיעוד פנים להוכחת הסבריו, לרבות את סרטי הקופה לשנים הרלוונטיות. ברם, המערער לא הציג את סרטי הקופה ורק לאחַר התערבות בית-המשפט, הציג המערער את ספריו ואת סרטי הקופה לשנים 2016–2017. סרט הקופה לשנת 2015, לעומת זאת, לא הוצג כלל.
ביום 30.7.2018 הציג הבעלים של הצ'יינג' במשרדי המשיב תצהיר שבו פירט את אופן פעילות הצ'יינג'. בתצהיר צוין, בין היתר, כי כל ההמחאות שנרשמו בכרטיסי הלקוחות בעסקו נפדו על-ידי הלקוח שעל שמו הם רשומים, וביניהם גם המערער.
המשיב טען, כי פנה ללקוחה של המערער, הגב' יפית ברזילי ("גב' ברזילי"), שאישרה כי המחאה שנתנה על סך של 230 ש"ח מיום 30.10.2015 היא בגין רכישת בגדים מחנותו של המערער, ולפיכך היא מהווה "תקבול" כהגדרתו בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973) ("הוראות ניהול ספרים").
בנסיבות אלו, החליט המשיב לפסוֹל את ספריו של המערער לשנת-המס 2015, בגורסו כי די באי-רישום תקבול אחד כדי להעיד על פגם בשיטה כולה ולהביא לפסילת הספרים, לא כל שכּן במקרה דנא בו מדובר בשיטה לקויה מתמשכת בה נמצאו מאות המחאות פתוחות, בסכומים נמוכים המתאימים לאופי העסק, אשר נפרטו בצ'יינג'.
מכאן הערעור.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרשה השופטת סרוסי לנטלי ההוכחה השונים בהליך פסילת ספרים בכלל ועל-פי סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה בפרט, תוך שהיא מַבהירה כי בהליך האמור נטל השכנוע מוטל על המערער (כבכל הליך מס), ואילו הנטל הראשוני להוכחת הליקויים מוטל על המשיב. במסגרת זו, התייחסה השופטת, בין היתר, לפסק-הדין שניתן לאחרונה על-ידי בית-המשפט העליון בעניין שווארמה א.ש. בע"מ (ע"א 5072/19).*
* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
לגופו של עניין, קבעה השופטת סרוסי, כי אכן עלה בידי המשיב להרים את הנטל הראשוני המוטל עליו להוכחת אי-רישום התקבולים, בעוד שהמערער כָּשל מלהרים את נטל השכנוע הרובץ עליו להוכיח כי התקבולים נרשמו כדין.
השופטת סרוסי ציינה, כי על-מנת לברר האם יש מקום לפסילת הספרים יש לבחון שני רכיבים: האחד, האם התקבל אצל המערער "תקבול"; והשני, האם אותו תקבול "נרשם".
באשר ל"תקבולים", קבעה השופטת סרוסי, כי אין מחלוקת בין המערער לבין המשיב כי ההמחאה מגב' ברזילי מהווה "תקבול" (זאת לאור טענת המערער כי התקבול היחיד שהוכח כי התקבל הוא ההמחאה האמורה) ולא נמצא שהמערער עמד בנטל השכנוע להוכיח כי תקבול זה נרשם כדין, וממילא די בתקבול האמור כדי להביא לפסילת ספריו. עוד קבעה השופטת, כי המשיב הוכיח, בוודאי ברמת ההוכחה הנדרשת ממנו בשלב הראשוני, כי גם יתר ההמחאות מהוות "תקבול".
באשר לרכיב השני ("שלא נרשמו") קבעה השופטת סרוסי, כי גם בעניין זה המשיב עמד בנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח את אי-רישום התקבולים בעוד שהמערער לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח כי התקבולים נרשמו כדין. זאת, לאור אי-הצגת סרט הקופה לשנת 2015 מחד והעובדה שהמערער לא הביא ולוּ ראשית ראיה להוכחת טענותיו מאידך.
עוד קבעה השופטת, כי מדובר בשיטה ובניהול לקויים (פדיון מאות המחאות "פתוחות", ללא שם המוטב, בצ'יינג') המצדיקים את פסילת ספריו של המערער אף עֵקב אי-רישום תקבול אחד.
לבסוף, ציינה השופטת סרוסי, מבלי שהדבר יביא לאיון הפסילה, כי מוטב היה אילו המשיב עומד במדויק על הנסיבות האופפות את המקרה והיה פוסל את הספרים על-בסיס סעיף 145ב(ב) לפקודת מס הכנסה, המתאים יותר לעניינו של המערער, חֵלף הפסילה על-בסיס סעיף 145ב(א)(1) לפקודה.
בנוסף, והגם שהמערער לא התייחס לכך, מתחה השופטת ביקורת על כך שהמשיב לא נימק כדין את הודעת הפסילה וציינה שעל המשיב לקחת זאת לתשומת לבו ולדאוג לכך שמקרה זה לא יישנה.
פסק-דין עקב אי-התייצבות לדיון הוכחות
ביום 25.6.2021 ניתנה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין רוטנברג ואח'.
עניינה של ההחלטה בבקשה שהגישו העוררים, 59 במספר, לביטול פסק-דין שניתן על-ידי הוועדה במעמד צד אחד, בגדרו נדחה הערר שהוגש על-ידי העוררים עֵקב אי-התייצבות (העוררים, בא-כוחם ועדיהם) לדיון ההוכחות.
ועדת-הערר (השופטת א' וינשטיין – יו"ר, עו"ד א' סימון ומר א' שרם – חברים) דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).
התיישנות שומת ניכויים בביטוח לאומי
ביום 22.6.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין עמר.
באותו מקרה, הגיש התובע תביעה לבית-הדין כנגד המוסד לביטוח לאומי ("המלל"), בטענה כי שומת הניכויים שהוּצאה לו על-בסיס ובעקבות שומה בהסכם של פקיד-השומה, בטלה מפאת התיישנות.
המל"ל, לעומת זאת, טען, כי השומה הוּצאה במועד וכן שהשגת התובע הוגשה באיחור.
בית-הדין האזורי, מפי הנשיאה ה' יהלום, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
מתווה החל"ת החדש מיום 1.7.2021
פורסם ברשומות חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 225 והוראת שעה), התשפ"א-2021 ("התיקון").
להורדת התיקון, לחצו כאן.
למַעבר להצעת החוק, לחצו כאן.
דמי אבטלה לעצמאים
ביום 30.6.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהגישו 311 עצמאים ושכירים בעלי-שליטה (אשר התאגדו יחדיו כקבוצה באמצעות ועד מארגן) להסדרת תשלום דמי אבטלה לעצמאים על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
עיקר טענות העותרים חוקתיות והן הופנו כלפי הוראות פרק ב ("חיסכון וסיוע לעצמאים") לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (קישור לחוק).*
* נזכיר, כי בגדרו של החוק, נכללו, בין היתר, קביעת הוראות המחייבות עצמאי להפקיד לחיסכון פנסיוני תשלומים מהכנסתו החייבת בהפקדה (ראו פרק ב' לחוק, ע' 217 ואילך); תיקונים ביחס להפרשות לפיצויים (ראו פרק ג' לחוק (המהווה את תיקון 232 לפקודת מס הכנסה), ע' 224 ואילך); שינויים בהוראות החוק לעידוד השקעות הון (ראו פרק ז' לחוק (המהווה את תיקון 73 לחוק עידוד השקעות הון), ע' 261 ואילך); הגדלת הזיכוי המוקנה ליחיד תושב ישראל שסיים לימודי מקצוע בהיקף שעות לימוד הזהה ל-1,700 שעות לימוד הנהוגות במוסד להשכלה גבוהה לנקודה שלמה (ראו סעיפים 87(1) ו-(2) לתיקון, ע' 272) בכפוף להוראת-שעה ביחס לשנת 2017 (ראו סעיפים 90(1) ו-(2) לתיקון, ע' 273); שינויים בשיעורי המס החָלים על יחידים (ראו סעיף 87(4) לתיקון, ע' 272–273) לרבות הגדלת שיעור המס הנוסף והיקפו (ראו סעיף 87(5) לתיקון, ע' 273); הקטנת שיעור מס החברות מ-25% ל-23% (ראו סעיף 87(7) לתיקון, ע' 273) בכפוף להוראת-שעה ביחס לשנת 2017 (ראו סעיף 90(3) לתיקון, ע' 273) וזאת לרבות לעניין החבות במס שבח (ראו סעיף 88 לתיקון, ע' 273); הגדלת שיעור המס המוטל על הכנסה מהימורים, מהגרלות או מפעילות נושאת רווחים מ-30% ל-35% (ראו סעיף 87(6) לחוק, ע' 94); חיוב במס של משיכת כספים או נכסים מחברה בידי בעלי המניות אשר אינם מוחזרים במועד שנקבע לעניין זה (ראו סעיף 94(1) לתיקון, ע' 274 ואילך וכן סעיף 96 לתיקון, ע' 279–281); מיסוי חברות ארנק שהוקמו על-ידי עובדים שכירים (ראו סעיף 94(2) לחוק, ע' 276 ואילך וכן סעיף 95(1) לחוק, ע' 278); תיקון ההסדר הקבוע בסעיף 77 לפקודת מס הכנסה ביחס לפילוג רווחים (ראו סעיף 94(3) לחוק, ע' 278 ואילך וכן סעיף 95(2) לחוק, ע' 279); הוראת-שעה ביחס לחלוקת דיבידנד במס מופחת בשיעור 25% ללא מס נוסף בכפוף למגבלות ותנאים שונים (ראו סעיף 97 לחוק, ע' 281–282); שינויים במיסוי קיבוצים תוך הבחנה בין קיבוץ שיתופי לבין קיבוץ מתחדש (ראו סעיף 98 לחוק (המהווה את תיקון 236 לפקודת מס הכנסה), ע' 282 ואילך) ועוד.
לטענתם, בפרק ב' לחוק אומנם הוכרו "מצבי אבטלה" בקרב העצמאים, אך השימוש במונחים אלה שגוי ומטעה. שכּן, הלכה למעשה, עניינו של ההסדר שנקבע שם איננו בתשלום דמי אבטלה במובן הקלאסי, כי אם בחיסכון פנסיוני לעצמאים הנותן מענה חלקי גם למצבים גדורים ותחומים של סגירת בית העסק, ומקורו בכספי החיסכון של העצמאים עצמם.
עוד טענו העותרים, כי גם הליך חקיקת פרק ב' לחוק פגום כולו, מראשיתו ועד אחרית; וכי נפלו בו כמה וכמה פגמים חוקתיים, המצדיקים אף הם את ביטולו והמרתו במנגנון אחר שיכלול סיוע ממשי לעצמאים בעיתות משבר.
בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג, דחה את העתירה על הסף (קישור לפסק-הדין).