הצעה לתיקון חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע – יישום המודל האיטלקי | טענת חיסיון עו"ד-לקוח על רקע חקירת האחים דיין – החלטה נוספת | הודעת ערעור ארוכה מהמותר, ערעור שכנגד והסרת איסור פרסום | בקשה לענות על שאלון ולגלות מסמכים בערעור מע"מ | חשבוניות פיקטיביות

הצעה לתיקון חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע

פורסמה ברשומות הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"א-2021 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק).

בגדרהּ של הצעת החוק מוצע להסדיר מספר נושאים בתחום הביקורת וגביית ההיטל על-פי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, התשע"א-2011 ובכלל זאת לאפשר לרשות המסים לגְבות את ההיטל אף אם זה שנוי במחלוקת וטרם ניתן פסק-דין בנושא.

וכך צוין בעניין בדברי ההסבר: "לצורך ייעול האכיפה בגביית היטל רווחים ממשאבי טבע, מוצע לקבוע כי הגשת ערעור לבית המשפט על שומת היטל לא תדחה את מועד החיוב בתשלום ההיטל שבו חייב הנישום על פי החלטת פקיד השומה בהשגה (ראו סעיפים 11(ב) ו־20יב(ב) לחוק). יצוין כי בשנה האחרונה נבחן התיקון ביחס לכל מערכי המס, ובשלב זה מוצע להחילו בתחום משאבי הטבע – היטל רווחי נפט והיטל רווחי יתר – אשר מאופיין בסכומי היטל משמעותיים ובסוגי נישומים אשר יכולתם לאתגר את משטר השומה העצמית גבוהה במיוחד. מובן שאין בתיקון המוצע בעניין זה כדי לגרוע מיכולתו של בעל זכות לפנות לבית המשפט לצורך קבלת סעדים במסגרת הדין הכללי הקיים אם ימצא לנכון. יובהר, למען הסר ספק, כי אם יתברר על פי הכרעת בית המשפט כי רשות המסים גבתה סכום ביתר, הוא יושב לנישום בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מלאים" [ההדגשות אינן במקור – הח"מ.]

בכל הכבוד, יישום המודל האיטלקי כמוצע בהצעת החוק אינו סביר ואינו ראוי, כאשר ברי כי הדבר יביא למדרון חלקלק באשר "לכל מערכי המס" (כלשון דברי ההסבר דלעיל).

---

טענת חיסיון עו"ד-לקוח על רקע חקירת האחים דיין – החלטה נוספת

במבזק מס' 1903 מיום 22.2.2021 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי סגן הנשיא ח' ברנר, בעניין עו"ד דורון לוי, ז'ק מלכה ונאמנות ז'ק מלכה.
כזכור, עניינו של פסק-הדין בבקשה שהוגשה על-ידי רשות המסים ושבמסגרתה התבקש בית-המשפט להורוֹת לעו"ד דורון לוי לאפשר עיון בחומרים שנתפסו במהלך חיפוש שנערך במשרדו. זאת, בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 235ג לפקודת מס הכנסה.
סגן הנשיא ברנר קיבל את הבקשה, וזאת, בכפוף למספר סייגים.*

* נזכיר, כי ביום 28.2.2021 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. וכך צוין בהחלטה: "ביום 14.2.2021 נתבקש בא-כוח המבקשים לנמק מדוע אין דין ההליך להידחות על הסף נוכח ההוראה הקבועה בסעיף 235ד(ה) לפקודה, הקובעת במפורש כי 'החלטת השופט [בבקשה לפי סעיף 235ג(ג)] תהיה סופית'. בפי בא-כוח המבקשים בתשובתו טענות רבות על אודות זכות הגישה לערכאות וכיו"ב. ואולם אין בטענות אלה כדי להפיס את הדעת. ההליך נדחה אפוא על הסף."

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 23.2.2021 ניתן פסק-דין נוסף של סגן הנשיא ברנר באותה פרשה, וזאת בעניינו של עו"ד נוסף ששמו לא פורסם.

המבקש, אשר נחקר בתחילה כעד (ולא כחשוד)  בקשר למעורבותו בפרשה, טען בחקירתו כי שירותיו נשכרו על-ידי עו"ד אורי כליף, שאף שילם את שכרו של המבקש.
לדבריו, עו"ד כליף פנה אליו בשנת 2014 או בשנת 2015 וביקש ממנו שיסייע לעו"ד צפריר בקשי בפתיחת תיק מול רשות המסים ובהתקשרות של מלכה עם פקיד-השומה. במסגרת זו סיפק המבקש לעו"ד בקשי את המסמכים שנדרשו לפתיחת התיק במס הכנסה וכן מסמכים ונתונים שהיו דרושים לצורך ניהול משא ומתן עם פקיד-השומה.
עוד טען המבקש בחקירתו, כי הוא עצמו איננו מיַיצג בפני רשויות המס וכי לא נתן שירותי ייעוץ בכלל או לגבי האופן שבו יש לדַווח על ההכנסות של הנאמנות בפרט.
המבקש טען שפגש את מלכה פעם אחת בלבד, ביחד עם האחים דיין, ולאחר מכן עמד בקשר עם עו"ד כליף ועם מי מטעמו של מלכה, ומסר את החומר שניתן לו מעו"ד כליף או על-ידי מי מטעמו של מלכה, לעו"ד בקשי, לפי דרישותיו של האחרון.
בגין כך שילם עו"ד כליף למבקש שכ"ט עו"ד בסך 24 אלף דולר, אשר מתוכו שילם המבקש לעו"ד בקשי סך של 5,000 דולר. בנוסף, עו"ד בקשי קיבל מעו"ד כליף שכר טרחה נוסף בגין שירותיו בענין נאמנות מלכה.
בשלב מסויים הפך המבקש עצמו לחשוד בפרשה. על-כן, ביום 18.11.2020 וביום 25.11.2020 הוא כבר נחקר תחת אזהרה.
במקביל, ביום 18.11.2020 נערך חיפוש במשרדו בהתאם לצו חיפוש שניתן לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, במהלכו נתפסו חומרים שונים, לרבות מדיה מגנטית, שהופקדו בבית-המשפט.
בעקבות כך הגיש המבקש בקשה לבית-המשפט בגדרהּ טען, כי המסמכים שנתפסו מוגנים בחסיון עו"ד-לקוח, כאמור בסעיף 235ג לפקודה.
לאחר דין ודברים בין המבקש לבין רשות המסים, צומצמה גדר המחלוקת בשאלת החיסיון הנטען לשלושה מסמכים בלבד וכן למדיה המגנטית.

סגן הנשיא ברנר דחה את הבקשה (קישור לפסק-הדין).

תשומת לבכם, בין היתר, לפס' 21 לפסק-הדין שעניינה בפעילותם של המבקש ועו"ד כליף כמעין "צינור".

---

הודעת ערעור ארוכה מהמותר, ערעור שכנגד והסרת איסור פרסום

במבזק מס' 1884 מיום 18.11.2020* דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' גורמן, בעניין אלעד ברקן וחברת Knockagh International Ltd.

* למַעבר למבזק, לחצו כאן.

נזכיר, כי במסגרת פסק-הדין, האוחז 100 עמודים, נדונו מספר מחלוקות שנתגלעו בין המערערים –  חברת Knockagh International Ltd שהינה ברוב שנות-המס שבמחלוקת חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה; ואלעד ברקן שהינו הנישום המיַיצג – לבין המשיב, פקיד-שומה פתח תקווה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המערערים הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובעקבות זאת הגיש המשיב (פקיד-שומה פתח תקווה) בקשה למחיקת הודעת הערעור לאור העובדה שזו נפרשה על-פני 77 עמודים. זאת, מכוח תקנות 414 ו-417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סד"א הישנות"​).
בנוסף, ביקש המשיב להורוֹת, לשם הזהירות, כי מניין 60 הימים להגשת ערעור מטעמו (ערעור שכנגד) יחל הָחל ממועד ההחלטה בבקשה, ממועד הגשת הודעת ערעור מתוקנת או ממועד המצאת ההודעה על הפקדת העירבון, לפי המאוחר.
בנוסף, ביקש המשיב להסיר את איסור הפרסום מתיק הערעור.

יצוין מיד, כי הערעור לבית-המשפט העליון הוגש ביום 31.12.2020, דהיינו יום אחד לפני מועד תחילתן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקנות סד"א החדשות").
עוד יצוין, כי לטענת המערערים (אשר התנגדו לבקשה, על כל רכיביה), הבקשה היא בגֶדר ניסיון טקטי להאריך את המועד להגשת ערעור שכנגד, ללא כל טעם מוצדק; וכי לשיטתם, במקרה דנא חלה תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות ולא תקנה 137(ב) לתקנות סד"א החדשות ולכן לרשות המשיב עמדו 30 ימים בלבד להגשת ערעור שכנגד ולא 60 ימים.

בית-המשפט העליון, מפי הרשמת ד' להב, קיבל את הבקשה ביחס לאורכה של הודעת הערעור ודחה את בקשת הארכת המועד להגשת ערעור המשיב ואת הבקשה להסרת החיסיון (קישור להחלטה).

באשר לאורכה של הודעת הערעור, קבעה הרשמת, כי הגם שאין חולק שמדובר בפרשה מורכבת, הן עובדתית והן משפטית, עיון מהותי בכתב הערעור (להבדיל מהסתמכות על "מבחנים טכניים" בדבר מספר העמודים, גודל הגופן והמִרווח בין השורות) מגלה כי הוא אכן ערוּך באריכות יתרה ואינו תוחם את גֶדר המחלוקת אלא דן בה ומתעמק בכל טענה וטענה בדומה לסיכומים בכתב; ועל-כן הוא אינו עומד בדרישותיה של תקנה 414 לתקנות סד"א הישנות.
בהתאם, הורתה הרשמת על קיצורה של הודעת הערעור ל-40 עמודים כאשר זו תוגש בתוך 14 ימים מהמצאה של החלטתה.

לגבי הארכת המועד להגשת ערעור המשיב קבעה הרשמת, כי אין היא מוצאת לנכון להורוֹת כי המועד להגשת הערעור מטעם המשיב יתחיל להימנות ממועד החלטתה או ממועד הגשת הודעת הערעור המתוקנת. שכּן, תיקון הודעת הערעור אינו "פותח מחדש" את מרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד.
ואילו באשר למחלוקת בין הצדדים האם לרשות המשיב עומדים 30 ימים להגשת ערעורו (לפי תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות, כעמדת המערערים) או 60 ימים (לפי תקנה 137(ב) לתקנות סד"א החדשות בצירוף תקנה 180(ג) לתקנות האמורות, כטענת המשיב), ציינה הרשמת כי היא לא רואה להכריע בה לעת הזו. זאת, מהטעם שמבוקשו של המשיב הוא למעשה קבלת פרה-רולינג בשאלת המועד הנכון להגשת ההליך הערעורי מטעמו בעוד שהליך מקדמי כזה אינו קבוע בדין. בהתאם, קבעה הרשמת, כי על המשיב לפעול בעניין זה כחוכמתו.
לבסוף, נדרשה הרשמת לסוגיית איסור הפרסום וקבעה, כי בשלב זה יש להותיר את סיוּוגו של התיק כ"איסור פרסום", שכּן טרם הוגשו סיכומי הצדדים ומוצגיהם; וכי לכשיוגשו הסיכומים, יהיו רשאים הצדדים להגיש מסמכים חסויים במעטפה סגורה, ואז יוכל עניין איסור הפרסום להישקל מחדש, בהתאם לחומר המצוי בתיק. 

---

בקשה לענות על שאלון ולגלות מסמכים בערעור מע"מ

ביום 3.3.2021 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אברהם בסר.

המערער, הבעלים של חברת יקב ערק גת בע"מ ("יקב גת") ושל חברת ע.ת.ז. מוצרי ניקיון ומפיצי ריח בע"מ ("ע.ת.ז."), חויב בכפל-מס עסקאות (לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ) לגבי שנות-המס 2015–2018 על-ידי המשיב (אגף המכס ומע"מ – יחידת ביקורת פשיעה חמורה). זאת, ביחס ל-25 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות פיקטיביות. 3 מהחשבוניות הוצאו ליקב גת והיתרה ויתר 22 החשבוניות הוצאו לחברת אייל אייכנר בע"מ ולאייל אייכנר ("אייכנר").
יקב גת הגישה אף היא ערעור מטעמה, בין היתר, על הודעה בדבר הטלת כפל-מס תשומות שהוציא לה המשיב (לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ) לגבי 3 חשבוניות שקיבלה מע.ת.ז. וכן על פסילת ספריה והטלת קנס. ואולם, ערעורה נמחק לאחַר שלא הפקידה ערובה בקופת בית-המשפט להבטחת הוצאות המשיב.

במסגרת הערעור, הגיש המבקש לבית-המשפט בקשה לקבלת צו המורה למשיב את שלושת אלה: (א) להציג לעיונו את השומות שנקבעו לאייכנר בשנים 2016–2018, לרבות מכוח סעיף 50(א1) לחוק מע"מ בנוגע ל-22 חשבוניות שכלולות בשומות שנקבעו למערער בכובעו כמנהלה של ע.ת.ז.; (ב) למסוֹר מידע בנוגע לשאלה, האם הספרים של אייכנר נפסלו בשנים 2016–2018 והאם הוטלו עליהם קנסות (ביחד: "מסמכי אייכנר"); ו-(ג) למסור את רשימת השומות שנקבעו על-ידיו בשלוש השנים האחרונות, מבלי לציין פרטי זיהוי של נישומים, שבהם הנישומים חויבו בכפל-מס לפי סעיף 50 לחוק מע"מ, וזאת במקרים שבהם הטובין שנמכרו לא תוארו בצורה מדויקת בחשבונית המס שהונפקה על-ידי העוסקים ושדוּוחה למשיב ("רשימת השומות").
לטענת המבקש, מדובר במידע ומסמכים המצויים רק בידי המשיב שנדרשים למבקש כדי למְנוע יתרון דיוני בלתי-הוגן, כדי למְנוע פגיעה בעיקרון המידתיות והשוויון וכדי לבסס טענת אפליה/אכיפה בררנית.

המשיב, לעומת זאת, טוען, כי טענת המערער בדבר אכיפה בררנית לא הועלתה על-ידיו בהליך המנהלי וכן לא במסגרת הערעור, ומשכך מדובר בהרחבת חזית אסורה. 
עוד טוען המשיב, כי הבקשה הוגשה מבלי שהמערער פעל למיצוי ההליכים מול המשיב, וזאת למרות שהכְּלָל הוא כי מקום בו קיים הליך מנהלי של שימוע, מן הראוי שהמערער ימצה הליך זה קודם לפנייתו לבית-המשפט; וממילא דין הבקשה דחייה על הסף.
בנוסף, טוען המשיב, כי אין הליכי גילוי מסמכים בערעורי מס, אך יש זכות עיון שגבולותיה נקבעו בגדרי הלכת ד.נ.ד., כאשר בהתאם לאותה זכות עיון, המערער קיבל את כל המסמכים שנוגעים לו ואשר שימשו את הרשות המנהלית בהחלטה בעניינו.
לבסוף, טוען המשיב, כי על המסמכים והפרטים שגילויָם מבוקש חלה הוראת הסודיות הקבועה בסעיף 142 לחוק מע"מ וכך גם נקבע בהלכה הפסוקה.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הבקשה בחלקהּ (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, חזרה השופטת סרוסי על הכְּלָל לפיו הגם שתקנה 10(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976 מַחריגה מערעורי מע"מ את הליך גילוי המסמכים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקסד"א"), בתי-המשפט נוהגים הלכה למעשה להחיל את המבחנים שנקבעו לעניין גילוי מסמכים בתקסד"א גם בבקשות לגילוי מסמכים בערעורי מס. עוד ציינה השופטת, כי בעת בחינת בקשה לגילוי ולעיון במסמכים על בית-המשפט לאזן בין אינטרסים שונים, כאשר השיקול המרכזי והראשוני בבחינה הוא שאלת הרלבנטיות ובנוסף על בית-המשפט לבחון האם קיימים מסמכים שאין מקום להורוֹת על גילויָם מטעמים שונים כגון: סוגיות, חיסיון וכו'.

באשר למסמכי אייכנר, קבעה השופטת סרוסי, כי אלה אינם רלבנטיים להליך דנן שבמסגרתו מתנהל רק הערעור מטעם המערער (כאמור, הערעור שהוגש על-ידי יקב גת נמחק) ומשכך אין לגלותם.
השופטת דחתה את טענת המערער, כי גילוי מסמכי אייכנר נדרש כדי למְנוע מצב של גביית מס בכפל ו/או הפליה. בכל הנוגע לגביית מס בכפל, הרי שגם אם אכן בגבייה כזו עסקינן, או אז היא אינה מעניינו של המערער וטענה בעניין זה ראויה לה שתעלה מצדו של אייכנר. ואילו אם טענת המערער מכַוונת לכך שחיובו ברכיב הסנקציה היה ביֶתֶר, ביחס לשומות שהוצאו לאייכנר, וזאת במסגרת טענתו על אפליה או אכיפה בררנית, הרי שלא עלתה מצדו כל טענה עניינית ממנה ניתן ללמוד כי האכיפה השונה שלכאורה נעשתה בעניינו נעשתה לשם השגת "מטרה פסולה או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא". כמו-כן, באפשרותו של המערער לזַמן לעדוּת את אייל אייכנר אשר לטענתו מופלה על-ידי המשיב.

באשר לגילוי רשימת השומות קבעה השופטת סרוסי, כי גילוי הרשימה האמורה רלבנטי להליך ולא ייגרם נזק לצדדים שלישיים מגילויה.
לדבריה, אין לקבל את טענת המשיב בנוגע להרחבת החזית, שכּן הגם שהטענה לא הועלתה על-ידי המערער לא בדיוני השומה ולא במסגרת נימוקי הערעור, בית-המשפט רשאי לאפשר לצדדים להעלות טענות חדשות בשלב הערעור כחלק מחובתו לוודא שהשומה תהא שומת אמת; וכי בנסיבות המקרה דכאן, כאשר הטענה עלתה במהלך הדיון המקדמי וכבר בראשית הדרך, לא יהיה בקבלתה כדי לגרום נזק דיוני למשיב או לפגוע ביעילות הדיונית של ההליך ואף לא בתוקפו ובחשיבותו של הליך ההשגה.
השופטת סרוסי דחתה גם את טענתו הנוספת של המשיב לפיה גילוי רשימת השומות תכביד על המשיב. זאת, מהטעם שטענה זו נטענה בעלמא וללא כל פירוט או תמיכה עובדתית. עם זאת, השופטת אפשרה למשיב להעמיד מסמכים ואסמכתאות חלופיים, מהם משתקפת באופן ברור ונהיר מדיניות הטלת רכיב הסנקציה, במסגרת החלטתו על הטלת כפל-מס לפי סעיף 50 לחוק מע"מ, חֵלף העמדת רשימת השומות; כאשר אם לא יהיה די במסמכים אלה, לא יהיה מנוס מהכנה והעמדה של רשימת השומות.

---

חשבוניות פיקטיביות

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אסיל עאמר בניה ושיפוצים בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטת המשיב (מנהל מס ערך מוסף – היחידה הארצית לביקורת פשיעה חמורה) לדחות את ההשגה שהגישה המערערת על שומות מס תשומות שהוצאו לה בְּשל חשבוניות פיקטיביות שהוצאו לה.
כמו-כן, עניינו של הערעור בשומות מס עסקאות שהוצאו למערערת בְּשל אי-התאמות ואי-דיווח על עסקאות וכן על חיובה בקנס בגין אי-ניהול ספרים כדין לפי סעיף 95 לחוק מע"מ.*

* עם זאת, המשיב הבהיר, כי בניגוד לטענת המערערת בערעור, הוא לא פסל את ספריה ולא הטיל עליה קנס אי-ניהול ספרים.

בית-המשפט, מפי סגן הנשיא ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).