שיפור תקני חשבונאות | טענת חיסיון עו"ד-לקוח | פיצוי בגין אי-הקצאת אופציות ובגין עוגמת נפש | בקשה להרחבת היקף ערעור לפי תקנות סדר הדין החדשות | העברת כספים ממכירת ביטקוין לבנק בישראל | צירוף ראיות נוספות | מע"מ בגין דמי ביטול עסקה | חשבוניות פיקטיביות

שיפור תקני חשבונאות

המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות פרסם לאחרונה את שיפור תנאים קיימים – 2021 (תקינה ישראלית), הכולל תיקונים לתקן חשבונאות מס' 35 (שעניינו במדיניות חשבונאית, שינויים באומדנים חשבונאיים וטעויות), לתקן חשבונאות מס' 19 (שעניינו במסים על הכנסה) ולתקן חשבונאות מס' 34 (שעניינו בהצגה של דוחות כספיים).

להורדת הפרסום, לחצו כאן.

---

טענת חיסיון עו"ד-לקוח

במבזק האחרון (מבזק מס' 1903) דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עו"ד דורון לוי, ז'ק מלכה ונאמנות ז'ק מלכה.
כזכור, בגדרו של פסק-הדין, קיבל בית-המשפט את הבקשה שהוגשה על-ידי מדינת ישראל – רשות המסים להורוֹת לעו"ד דורון לוי לאפשר עיון (בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 235ג לפקודת מס הכנסה) בחומרים שנתפסו במהלך חיפוש שנערך במשרדו. זאת, בכפוף למספר סייגים.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי שלשום (28.2.2021) ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.*

* בהחלטה מצוין שהבקשה הוגשה על-ידי פלוני ופלוני.

וכך צוין בהחלטה:
"ביום 14.2.2021 נתבקש בא-כוח המבקשים לנמק מדוע אין דין ההליך להידחות על הסף נוכח ההוראה הקבועה בסעיף 235ד(ה) לפקודה, הקובעת במפורש כי 'החלטת השופט [בבקשה לפי סעיף 235ג(ג)] תהיה סופית'. 
בפי בא-כוח המבקשים בתשובתו טענות רבות על אודות זכות הגישה לערכאות וכיו"ב. ואולם אין בטענות אלה כדי להפיס את הדעת. ההליך נדחה אפוא על הסף."

---

פיצוי בגין אי-הקצאת אופציות ובגין עוגמת נפש

ביום 22.2.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין ליבושור.

תמצית העוּבדות:
ביום 30.3.2007 התקשר המערער בהסכם העסָקה עם חברת ש. שלמה חברת ביטוח בע"מ ("החברה") לפיו הוא ישמש כמנכ"ל החברה ובתמורה יהיה זכאי, בין היתר, לתנאים הבאים: משכורת חודשית, מענק שנתי שסכומו יושפע מרִווחי החברה באותה שנה, אופציות של החברה בתנאים שפורטו בהסכם, רכב, וארבעה כרטיסי טיסה זוגיים בשנה לארה"ב. בנוסף, כָּלל ההסכם סעיף שעניינו שמירת סודיות ואי-תחרות.
ביום 31.10.2012 הסתיימו יחסי העבודה בין המערער לבין החברה ובעקבות זאת שלח המערער לחברה וליו"ר הדירקטוריון שלה מכתב "גמר חשבון" לפיו טרם שולמו לו חלק נכבד מזכויותיו בהתאם להסכם ההעסקה ועל-פי הדין בסך כולל של לפחות 5,679,681 ₪. לטענת המערער, הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה בסך של 681,376 ₪, 3% מהון מניות החברה שכבר הבשילו לפי תכנית האופציות בשווי כספי של 3,631,000 ₪, למענקים שנתיים קבועים מצטברים בסך כולל של לפחות 1,025,000 ₪ וכן לתשלום בעבור בונוסים ו-12 כרטיסי טיסה זוגיים לארה"ב.
בתום למעלה משנה של התדיינות, שכָּללה הליך גישור ארוך, נחתם ביום 30.4.2014 הסכם פשרה בין המערער לבין החברה ("הסכם הפשרה").
בגדרו של הסכם הפשרה הוסכם, כי החברה תשלם למערער את התשלומים הבאים בגין סיום העסקתו, מבלי להודות בחבות ולשם סילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים: תשלום בגין פדיון אופציות למניות החברה בסך 571,000 ₪; תשלום בגין התחייבות המערער לסודיות ולאי-תחרות עם החברה, עסקיה, לקוחותיה וספקיה לתקופה של 5 שנים מיום סיום יחסי העבודה ביום 31.10.2012, בסך של 696,000 ₪; תשלום פדיון חופשה בסך 800,369 ₪; תשלום בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה למערער בגין התמשכות הליכי סיום יחסי עבודה וגיבוש תנאי הפרישה במשך כשנה וחצי. עוד נקבע בהסכם הפשרה, כי החברה תמציא למערער או למי מטעמו 12 כרטיסי טיסה זוגיים (24 כרטיסים בסך הכל) במחלקת עסקים לארה"ב ו/או ליעדים מקבילים. בנוסף, נקבע, כי החברה תשתתף בהוצאות שכר-טרחת עורכי-הדין של המערער בסך כולל של 200,263 ₪ בתוספת מע"מ.
בדו"ח שהגיש המערער למשיב (פקיד-שומה רחובות) לשנת-המס 2014 הוא דיווח על תשלום פדיון החופשה בסך 800,369 ₪ ואופציות על מניות בסך 1,000 ₪ כהכנסת עבודה. לעומת זאת, על התשלומים בעבור התחייבותו לסודיות ולאי-תחרות בסך 696,000 ₪ וכן על הפיצוי בגין "פדיון אופציות" בסך 571,000 ₪ דיווח המערער כהכנסה הונית. על התשלום בסך 50,000 ₪ בגין "עוגמת נפש" דיווח המערער כהכנסה הפטורה ממס. המערער לא דיווח על 11 כרטיסי טיסה שמימש מכוח הסכם הפשרה בשנת 2014, שכּן לדבריו נקבע בהסכם הפשרה כי החברה תשלם את המס בגינם.
המשיב לא קיבל את האופן שבו סיוֵוג המערער את רכיבי הפיצוי השונים לצרכי מס, ובמסגרת השומה לשנת-המס 2014 קבע שיש לסַווג את סכום הפיצוי הכולל שקיבל המערער מהחברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2 )לפקודת מס הכנסה, כך שיחויב בשיעור מס שולי לפי סעיף 121 לפקודה. עוד קבע המשיב, כי יש להוסיף להכנסת העבודה את שווי טובת ההנאה שנבעה למערער ממימוש 11 כרטיסי טיסה שניתנו לו על-ידי החברה בשווי 275,498 ₪  ומומשו בשנת 2014 ולא דוּוחו, ואף זאת בהתאם לסעיף 2(2 )לפקודה.
מכאן הערעור שהגיש המערער לבית-המשפט המחוזי.

טרם דיון ההוכחות ולאור המלצת בית-המשפט, הודיע המערער, כי הוא חוזר בו מטענתו באשר לסיוּוגו של הסכום ששולם לו בגין אי-תחרות. כמו-כן, במהלך דיון ההוכחות וִיתר המערער על טענתו בהתייחס לכרטיסי הטיסה. 
נותרו, אפוא, להכרעה שתי סוגיות: האחת, נוגעת לסיווג הפיצוי בסך 571,000 ₪ שקיבל המערער בגין "פדיון אופציות למניות החברה"; השנייה, עניינה בשאלת סיווג הפיצוי בסך 50,000 ₪ שקיבל המערער בגין "עוגמת נפש".

לטענת המערער, הייתה כוונה מצד החברה, שעולה הן מהסכם ההעסקה והן מהבטחות שניתנו לו במהלך תקופת העסקתו, להקצות לו אופציות במסלול רווח הון לפי סעיף 102(ב)(2) לפקודה, כך שסכום זה בהסכם הפשרה אשר נועד לפַצותו בגין העובדה שההקצאה בסופו של יום לא הושלמה, ראוי להיות ממוסה כהכנסה הונית.
באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪, טוען המערער, כי מדובר בסכום סביר ששולם לו בְּשל כך שסָבל מהתעמרות במהלך תקופת עבודתו ואף לאחריה, עת נאלץ "לרדוף" אחרי החברה כדי לממש זכויותיו.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט בורנשטין קבע, כי המערער לא סתר את החֲזקה שנקבעה בפסיקה לפיה תשלומים ששולמו לעובד ממעבידו בזיקה ליחסי העבודה יסוּוגו כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה ויחויבו במס בשיעור השולי החָל על העובד.

באשר לאופציות בגין האופציות, ציין השופט, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי חֵרף קביעת הסכם ההעסקה לפיו קיימת אפשרות שבמהלך העסקתו של המערער בחברה יוענקו לו אופציות למניותיה, הרי שבפועל ההקצאה לא בוצעה, כאשר המערער קיבל פיצוי בגין כך במסגרת הסכם הפשרה.
עוד ציין השופט, כי גם אם יהיה מוכן להניח לצורך העניין שההבטחה לקבל חלק מהון המניות של החברה הייתה המניע להתקשרות מצדו של המערער, כפי שהצהיר, וגם בהנחה שהחברה הֵחלה לפעול למימוש ההבטחה, כל עוד כיהן המערער כמנהלה, הרי שממכלול נסיבות העניין עולה כי המערער כָּשל מלהרים את הנטל להוכיח שהחברה קיבלה החלטה בדבר הקצאת המניות, לא כל שכּן שהוחלט על הקצאה לפי המסלול ההוני דווקא.
השופט בורנשטין הוסיף וציין, כי בעוד שהמשיב הציג ראיה המעידה על כך שעד סיום העסקתו של המערער, החברה לא גיבשה את תוכנית האופציות הנוגעת אליו, המערער לא זימן עדים רלבנטיים בטענה שמר שלמה שמלצר, שניהל לטענתו את החברה לרבות המשא ומתן עִמו, הלך לעולמו; והרי הימנעות בעל דין מהבאת ראיות מקימה חזקה שהן היו פועלות לחובתו.
בנוסף, קבע השופט בורנשטין, כי החברה דרשה הוצאה בהתייחס לתשלומים ששולמו למערער מכוח הסכם הפשרה, דבר הסותר את אחד מעקרונותיו של הֶסדר הקצאת אופציות באמצעות נאמן במסלול רווח הון לפי סעיף 102(ב)(2) לפקודה והוא אי-התרת ניכוי הוצאות שכר של העובד.
השופט בורנשטין הוסיף וקבע, כי גם אם הייתה מוכחת כוונתה הברורה והחד-משמעית של החברה המעסיקה להקצות אופציות למערער במסלול ההוני, גם אם הקצאה זו לא בוצעה בְּשל טעמים פורמליים גרידא וגם אם החברה לא הייתה מנכּה את ההוצאה בגין הפיצוי ששילמה על-פי הסכם הפשרה, עדין לא היה בכך כדי להועיל למערער. שכּן, הלכה פסוקה היא שלא מה שנישום יכול היה לעשות ולא עשה, אלא רק מה שהוא עשה, קובע את מצבו ואת דינו מבּחינת המס.
באשר להחלת העיקרון של "דין הפיצוי כדין הפרצה", כפי שביקש המערער לעשות, קבע השופט בורנשטין, כי על-מנת ליהנות מההסדר המיוחד הקבוע בסעיף 102 לפקודה, ההקצאה נדרשת לעמוד במספר תנאים ספציפיים (שתוגש בקשה לאישור נאמן, שתימסר הודעה על הקצאה, שייערך דיווח על ההקצאה, וכן, ובעיקר, כי האופציות יופקדו בידי נאמן לתקופות הקבועות בסעיף 102 בהתאם למסלולים השונים), בעוד שדבר מכּל אלה לא התבצע במקרה שלפנינו.* על-כן, הוסיף השופט, החלת העיקרון בדבר "דין הפיצוי כדין הפרצה" מהווה עקיפה ברורה, בבחינת "פיקציה על פיקציה" (כלשון בית-המשפט העליון בעניין אהרוני (ע"א 6914/15)) של התנאים הנדרשים על-פי סעיף 102 לפקודה.

* לגישה שונה, ראו דברי השופטת י' סרוסי בעניין ברניב (ע"מ 54694-02-16), בפס' 73 ואילך.

באשר למחלוקת הנוספת בין הצדדים והנוגעת לפיצוי ששולם למערער בגין "עוגמת נפש", קיבל השופט בורנשטין את עמדת המשיב וקבע, תוך שהוא מצטט מפסק-דינו בעניין בן אנוש (ע"מ 63585-11-17), כי המערער לא עמד בנטל הנדרש להוכחת טענתו.
לדבריו, המערער לא תמך את טענתו באשר ל"עוגמת הנפש" בכל ראיה מטעמו, לא הוכיח מהי אותה עוגמת נפש שהוכרה לו, ועל שום מה הוא זכאי לפיצוי בסכום שנקבע בעניין זה בהסכם הפשרה. המערער אף לא הציג כל ראיה באשר למשא ומתן שהתנהל עובר לחתימת הסכם הפשרה, וכאמור, לא הביא לעדוּת כל נציג מטעם החברה אשר יבהיר על שום מה נתנה החברה הסכמתה לשלם לו עבור "עוגמת נפש". כמו-כן, המערער אף לא זימן לעדוּת גורם מטעמו שלו, אשר נטל חלק בהליכי המשא ומתן והיה שותף לניסוח הסכם הפשרה. לפיכך, גם בעניין זה יחול הכְּלָל לפיו הימנעות בעל דין מהבאת ראיה מקימה חזקה שזו הייתה פועלת לחובתו. 

---

בקשה להרחבת היקף ערעור לפי תקנות סדר הדין החדשות

במבזק מיום 2.4.2020 (מבזק מס' 1846) דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ ועורב מערכות התראה אלקטרוניות בע"מ, בגדרו דחה בית-המשפט (מפי השופט ה' קירש) את הערעור.

על פסק-הדין הגישו המערערות ביום 7.1.2021 ערעור לבית-המשפט העליון.
הערעור כאמור הוגש למעלה מעשרה חודשים לאחַר מתן פסק-הדין וזאת מתוקף ארכה שניתנה להגשתו על-ידי רשמת בית-המשפט העליון.

ביום 7.1.2021 קבעה הרשמת ד' להב, כי בערעור נפלו שני פגמים: 
האחד, לא צוין בכותרת הערעור סכום הערובה שעל המערערות להפקיד להבטחת הוצאות המשיב, והסכום אף לא הופקד, והכל בניגוד לתקנות 134(א)(1)(ח) ו-135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקנות סדר הדין החדשות" או "התקנות");
השני, הערעור חורג ממגבלת העמודים המעוגנת בתקנות סדר הדין החדשות ביחס לערעורים המוגשים לבית-המשפט העליון – גוף הערעור שהוגש מחזיק 17 עמודים אף שבתקנות נקבע, כי גוף ערעור המוגש לבית-המשפט העליון לא יעלה על 12 עמודים (תקנה 134(א)(3) לתקנות סדר הדין).

בהמשך להחלטה זו, ביום 14.2.2021 הגישו המערערות בקשה למתן הֵיתר להגדלת היקף גוף הערעור ל-17 עמודים.
הרחבה זו נחוצה למערערות, לטענתן, על-מנת שיתאפשר להן לפרושׂ את מלוא טענותיהן בכל הסוגיות והשְאלות המתעוררות בתיק, תוך התייחסות מפורטת לפסק-דינו של בית-המשפט קמא המחזיק 44 עמודים.
יצוין, כי הבקשה הוגשה בהסכמת המשיב, בכפוף לכך שככל שיוחלט על הגשת תשובה לערעור או על השלמה לסיכומים, יורחב היקף כתב הטענות מטעם המשיב באופן זהה.

הרשם ר' גולדשטיין דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

הרשם התייחס בהחלטתו לשתי תקנות: האחת, תקנה 134(א)(3) לתקנות סדר הדין החדשות הקובעת כי "גוף הערעור לא יעלה על שישה עמודים, אם הוגש לבית משפט השלום, על תשעה עמודים אם הוגש לבית המשפט המחוזי, ועל שנים עשר עמודים, אם הוגש לבית המשפט העליון"; השנייה, תקנה 176(ב) לתקנות המוסיפה וקובעת, כי בית-המשפט רשאי לשנות מהיקף זה בהתקיים "טעמים מיוחדים". 

לדבריו, תקנות אלו מעוררות שתי שאלות דיוניות מרכזיות: 
השאלה הראשונה נוגעת לעיתוי המתאים להגשת הבקשה להגדלת היקף הערעור.
ואילו השאלה השנייה עניינה בשיקולים הרלוונטיים לבחינת הבקשה להגדלת ההיקף.

בכל הנוגע לשאלה הדיונית הראשונית, קבע הרשם, תוך שהוא מתבסס על עניין לוי (בש"א 433/21), כי דרך המלך להגשת בקשה להגדלת היקף הערעור הינה לפְנות לבית-המשפט בבקשה זו בד בבד עם הגשת ההליך.
על-כן, הוסיף וקבע הרשם, ככלל אין מקום לדון בבקשה להגדלת היקף גוף הערעור עוֹבר להגשת הערעור עצמו, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן במיוחד (למשל, אם הערעור מופנה כנגד פסק-דין חריג בהיקפו, או אם ניתן היתר בערכאה הדיונית להגדלת היקף כתבי הטענות שהוגשו לה). 

באשר לשאלה הדיונית השנייה, קבע הרשם, כי היות שאחת ממטרותיה של הרפורמה בסדר הדין האזרחי הינה "למגר את התופעה של שימוש מרובה בניירת...", הרי שככלל, וככל שהדברים נוגעים לערכאת הערעור, אין מקום לסטות ממגבלת העמודים הקשיחה שנקבעה בתקנות סדר הדין החדשות, אלא במקרים מיוחדים בלבד וזאת כפי שמַשמיעה לנו הדרישה ל"טעמים המיוחדים" המעוגנת בתקנה 176(ב) לתקנות.
עוד קבע הרשם, כי ההכרעה אם להיעתר לבקשה להגדלת היקף גוף הערעור צריכה להיבחן לנוכח מכלוֹל נסיבות העניין ובראש ובראשונה בהתחשב במורכבותו של ההליך שהתנהל בערכאה הדיונית ובשים לב למורכבותן הלכאורית של הסוגיות המשפטיות והעובדתיות אשר צפויות להתברר בפני ערכאת הערעור; כאשר על מורכבוּת זו ניתן ללמוד, בין היתר, מאורך פסק-דינו של בית-המשפט קמא, מהיקף כתבי הטענות שהוגשו בערכאה הדיונית, מהיקפן וממורכבותן של הסוגיות שהתבררו בערכאה הדיונית ושל המסכת העובדתית הרלוונטית וכן מהיקפן, טיבן ומידת מורכבותן של הטענות שבדעתו של יוזם ההליך להציג בפני ערכאת הערעור.
בעניין זה, ציין הרשם, יש ליתן את הדעת לסוג ההליך הערעורי שבכוונת בעל הדין להגיש, דהיינו האם מדובר בערעור בזכות או בבקשת רשות ערעור; כאשר ידו של בית-המשפט צריכה להיות קפוצה יותר עת מדובר בבקשה להגדלת היקף ערעור ברשות בהשוואה לבקשה להרחבת היקף ערעור בזכות, והכל כאמור בהתחשב במכלול נסיבות העניין.
מכל מקום, הִבהיר הרשם, הגדלת ההיקף אינה הכְְּלָל כי אם החריג, אשר צריך להישמר למקרים מיוחדים המעוררים מורכבות יוצאת דופן בפן העובדתי והמשפטי, באופן המצדיק סטייה מן ההיקף הקשיח והרחב למדי שנקבע בתקנות סדר הדין החדשות.
עוד הִבהיר הרשם, כי גם במקרים שבהם מוגשת לערכאת הערעור בקשה מוסכמת להגדלת היקף, ברי כי יש מקום ליתן להסכמת הצדדים את המשקל הראוי והמתאים, אך אין מדובר כמובן בנתון מכריע שכּן יש לבחון גם את האינטרס הציבורי הכרוך במתן היתר להגדלת היקף.

לגופו של עניין, קבע הרשם, כי אין מקום להיעתר לבקשה להגדלת ההיקף שהוגשה על-ידי המערערות, וזאת למרות שהערעור מופנה כנגד פסק-דין העוסק במִגוון סוגיות מדיני המס ואשר מחזיק 44 עמודים ולמרות הסכמת המשיב לבקשה.
שכּן, לצד האמור לא עלה בידי המערערות להצביע על נתונים נוספים המלמדים כי הערעור שהוגש על ידיהן הינו כה מורכב ומיוחד באופן המצדיק חריגה ממגבלת העמודים שנקבעה בתקנות.

בנסיבות העניין ולנוכח הסכמת המשיב, התיר הרשם למערערות להגיש עד ליום 8.3.2021 הודעת ערעור מתוקנת אשר תהא ערוכה בהתאם לקבוע בתקנה 134 לתקנות, כאשר גוף הערעור לא יעלה על 12 עמודים.

---

העברת כספים ממכירת ביטקוין לבנק בישראל

ביום 22.2.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ערב.

עניינו של פסק-הדין בהמרצת פתיחה שהגישו התובעים, בני-הזוג רועי ויפעת ערב, כנגד בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, בעקבות סירובו של האחרון לאפשר לתובעים להפקיד בחשבונם כ-2 מיליון ₪ שצברו ממכירת מטבעות דיגיטליים מסוג ביטקוין אשר הוחזקו עבורם על-ידי חברת Bit2C.

בית-המשפט, מפי השופטת ל' ביבי, קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).

יצוין, כי בעקבות החלטת בית-המשפט הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה ביחס לסוגיה שבמחלוקת, ראו פס' 24 לפסק-הדין.

עוד יצוין, כי במהדורה האחרונה של ספרנו מיסוי שוק ההון (מהדורה שלישית, אפריל 2019), נכלל פרק חדש (פרק 12) העוסק במיסוי השקעות במטבעות דיגיטליים,  כאשר הניתוח המנוי בפרק זה, כמו גם בספר בכלל, הינו היחיד כיום בספרות המשפטית!
לפרטים נוספים לגבי הספר, לחצו כאן.

---

צירוף ראיות נוספות לאחַר מתן פסק-דין

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המבקשים הגישו ערעור על ההחלטה לבית-המשפט העליון, אך בהמלצת המותב ולאחַר שמיעת הערותיו הודיעו המערערים כי הם אינם עומדים על הערעור.
לפיכך, הערעור נדחה​ (קישור לפסק-הדין).

---

חשבוניות פיקטיביות

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין מוראד ערמין.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש ערמין על חיובו בכפל-מס בהתאם לסעיף 50(א) לחוק מע"מ בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות.
זאת, לאחַר שהמערער הורשע בכל האישומים שיוחסו לו בעניין זה ובעקבות זאת קיבל בית-המשפט את בקשת המשיב (ממונה אזורי מע"מ ירושלים) לפי סעיפים 42א ו-42ג לפקודת הראיות וקבע כי הממצאים והמסקנות של פסק-הדין החלוט במשפט הפלילי בו הורשע המערער יהיו קבילים בערעור המס שהוגש על-ידיו (כאמור בסעיף 42א(א) לפקודת הראיות).

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).