מע"מ בשוק ההון – עדכון | הפרדת זכויות בנייה מדירה לעניין מס רכישה | חשבוניות פיקטיביות | שריפת הנה"ח | תובענה ייצוגית בנושא כרטיס חכם | ביטוח לאומי: תושבוּת ושיהוי, פנסיה מוקדמת
23/09/2019
מע"מ בשוק ההון – עדכון
עמדה חייבת בדיווח מס' 12/2017
במבזק מיום 9.12.2015 דיווחנו אודות פרסום חוק הטבות במס וייעוץ במס (תיקוני חקיקה), התשע"ו-2015 ("החוק") (קישור לחוק), הקובע (במסגרת פרק ב' לחוק) חובות דיווח – לעניין מס הכנסה, מע"מ, בלו על דלק, מכס ומס קנייה – בגין "חוות דעת" ובגין "עמדה חייבת בדיווח".*
* ככלל, "עמדה חייבת בדיווח" לעניין מס הכנסה מוגדרת כעמדה שמתקיימים בה כל אלה: (א) היא עומדת בניגוד לעמדה שפרסמה רשות המיסים עד תום שנת-המס שלגבּיה מוגש הדו"ח; (ב) יתרון המס (כמשמעותו לעיל) הנובע ממנה עולה על 5 מיליון ש"ח באותה שנת-מס או על 10 מיליון ש"ח במהלך ארבע שנות-מס לכל היותר.
ואילו הדיווח על נקיטת עמדה במסים עקיפים יחול על עמדה שיתרון המס הנובע ממנה עולה על 2 מיליון ש"ח בשנה או 5 מיליון ש"ח במהלך ארבע שנים.
בהקשר זה נקבע, כי עמדת רשות המיסים תפורסם במקום נפרד באתר האינטרנט של הרשות, לאחַר שניתנה ללשכת עורכי-הדין, לשכת רואי-חשבון בישראל ולשכת יועצי המס הזדמנות סבירה לטעון את טענותיהן לגבּיה טרם פרסומה; היא תנוסח בלשון ברורה ומובנת; ומספר העֵמדות שתפרסם רשות המיסים לא יעלה על המגבלה שנקבע בעניין זה (חריגה מכך תהיה כרוכה באישור ועדת-הכספים).
עוד נקבעו סנקציות אזרחיות פליליות למי שיפר את החובה לדַווח על עמדה החייבת בדיווח.
במסגרת רשימת העמדות החייבות בדיווח לגבי שנת-המס 2017 נכללה, בין היתר, עמדה מס' 12/2017, הקובעת כך:
"פעילות של קניה ומכירה של ניירות ערך ומסמכים סחירים אחרים, הנעשית על ידי יחיד או על ידי חבר בני אדם עבור עצמם, ואשר הינה בעלת מאפיינים עסקיים כפי שהוכרו בהלכה הפסוקה... חייבת במס על פי חוק מס ערך מוסף. לעניין זה יבואו בחשבון, בין היתר, הקריטריונים המפורטים להלן:
1. מבחן התדירות – ...
2. מבחן ההיקף הכספי – ...
3. מבחן הבקיאות והמומחיות – ...
4. מבחן המימון – ...
5. מבחן תקופת ההחזקה – ...
6. מבחן הקיומו של מנגנון או פעילות קבועה ונמשכת – ...
7. מבחן טיב הנכס – ...
8. מבחן הנסיבות המיוחדות – ...
יחיד או חבר בני אדם, שפעילתם ברובה המכריע הינה קניה ומכירה של ניירות ערך ומסמכים סחירים אחרים, ואשר הינה בעלת מאפיינים עסקיים על פי המבחנים הנזכרים לעיל, יירשמו כמוסד כספי על פי סעיף 1(א)(3) לצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977..."
החלטת המיסוי ופסקי-הדין בעניין אקוויטס וטריידומטיקס
החלטת מיסוי מס' 4396/15
עמדה חייבת בדיווח מס' 12/2017 היוותה למעשה המשך להחלטת מיסוי מס' 4396/15 שפורסמה בתחילת חודש אוגוסט 2015 (קישור להחלטה).
עניינה של אותה החלטה, אשר היוותה פרסום פומבי ראשון של עמדת רשויות המס בסוגיה זו, בחברה המשקיעה בניירות-ערך עבוּר עצמה בחשבון הנוסטרו שלה, כאשר פעילותה בתחום זה הינה בהיקף גבוה ותוך ביצוע מספר רב של פעולות, והיא ממומנת, בין היתר, בהלוואות מתאגידים בנקאיים.
במסגרת ההחלטה נקבע, כי היות שמדובר בפעילות עסקית, יש לסוַוגה כ"מוסד כספי" כמשמעותו בסעיף 1(א) לצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977 ("צו מוסדות כספיים" או "הצו").
עוד נקבע בהחלטה, כי הסיווג כ"מוסד כספי" כאמור חל גם על התאגדויות משפטיות אחרות ככל שהן מקיימות את אותו סוג ונפח פעילות, לרבות פעילות דומה המבוצעת על-ידי אנשים פרטיים.
התייחסנו להחלטה זו במסגרת מבזקנו מיום 5.8.2015 וציינו, כי האמור בה – דהיינו, סיווג פעילות נוסטרו המגיעה כדי עסק כ"מוסד כספי", וכנגזר מכך, חיובה במס רווח – מנוגד, לדעתנו, לתכלית חוק מע"מ, וקיימים טעמים משפטיים נכבדים (להם נדרשנו בהרחבה במסגרת חוות-דעת שניתנו על-ידי משרדנו) לביסוס עמדה שונה לפיה יש לסוַוג פעילות נוסטרו כאמור ככזו שאינה גוררת חבות במס רווח או במע"מ.
עוד ציינו, כי יש להניח שסוגיה זו תובא להכרעתו של בית-המשפט.
פסק-הדין בעניין אקוויטס ניהול השקעות
ואכן, במבזק מיום 28.6.2017 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אקוויטס ניהול השקעות בע"מ.
המערערת הינה חברה פרטית העוסקת במחקר ופיתוח אלגוריתמים למסחר אוטומטי בשוק ההון ובמיוחד בתחום הנגזרים. רוב רובן (96%) של הכנסות המערערת (בשנות-המס שבערעור) נבעו ממסחר אוטומטי על ההון שלה (נוסטרו).
בחודש פברואר 2010 פנתה המערערת אל מנהל מע"מ בבקשה לשנות את סיוּוגה מ"עוסק" ל"מוסד כספי". הבקשה נענתה בחיוב ובחודש מרץ 2010 ניתנה החלטת המנהל לפיה המערערת תסוּוג כ"מוסד כספי" לגבי כלל פעילותה. זאת, הָחל מיום 1.1.2010.
המערערת לא דיוְוחה ולא שילמה למשיב (פקיד-שומה תל-אביב 4) את מס הרווח בגין הכנסותיה מפעילות הנוסטרו. לאור זאת, הוציא לה המשיב שומה בצו לשנות-המס 2010–2012.
לטענת המערערת, רישומה כ"מוסד כספי" נעשה בטעות וכי היא אינה בגֶדר "מוסד כספי" כאמור, וממילא אינה חייבת בדיווח ובתשלום מס רווח.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
ראשית, נדרשה השופטת סרוסי לסיוּוגה של המערערת כ"מוסד כספי" וקבעה, כי הסיווג כאמור נעשה לפי בקשתה של המערערת וזו לא פנתה אל מנהל מע"מ בבקשה לשנות את הסיווג כאמור. עוד קבעה השופטת סרוסי, כי היות ששינוי או ביטול סיוּוגה של המערערת כ"מוסד כספי" אינו בסמכותו של המשיב אלא בסמכותו הבלעדית של מנהל מע"מ, ומאחַר שאין מחלוקת כי המערערת לא פנתה למנהל מע"מ בבקשה לשנות או לבטל את סיוּוגה, הרי שהמערערת מושתקת מלטעון בעניין זה.
השופטת סרוסי המשיכה ודחתה את טענת המערערת, כי הוראת סעיף 1(א)(3) לצו מוסדות כספיים – לפיה, בין היתר, "מוסד כספי" כולל גם "מי שעסקו במכירת מטבע חוץ או ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, ולענין זה יראו כמי שעסקו במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, אף אם הוא רוכש אותם לצורך קבלת פרעונם או פדיונם" – נקבעה בחוסר סמכות ולכן דינה בטלות (ראו סעיפים 22–28 לפסק-הדין).
לבסוף, קבעה השופטת סרוסי, כי גם מבּחינה מהותית עונה המערערת על הגדרת המונח "מוסד כספי" שבסעיף 1(א)(3) לצו. זאת, מהטעם שפעילותה בנוסטרו מגיעה לכדי "עסק" ושפעילות בניירות-ערך כוללת גם פעילות בנוסטרו כאמור.
עוד קבעה השופטת סרוסי, כי אדם שיש לו עסק של מכירת ניירות-ערך ומסמכים סחירים אחרים, לרבות במסגרת נוסטרו, ואינו מסוּוג כ"מוסד כספי", מסיבה זו או אחרת, יהיה אמנם פטוּר ממס רווח ושכר אך לא יופטר מתשלום מע"מ, וזאת לאור הוראות סעיף 19(ב) לחוק.
פסק-הדין של השופטת סרוסי הלך אפוא, בנתיבה של החלטת המיסוי ואף הרחיב את היקף החבות במע"מ בגין פעילות נוסטרו גם לגבי מי שרשום כ"עוסק".
פסק-הדין בעניין טריידומטיקס
כשמונה חודשים לאחַר פרסום פסק-הדין בעניין אקוויטס פורסם פסק-הדין בעניין טריידומטיקס בע"מ, אודותיו דיווחנו במסגרת המבזק מיום 3.3.2018.
המערערת, שנוסדה בשנת 2007 ואז גם נרשמה כעוסק לעניין חוק מע"מ, פיתחה תוכנה לשימוש בשוק ההון שנועדה לסייע בביצוע עסקאות בתדירות גבוהה ובניהול וגידור סיכוני מסחר.
בשנת 2009, כשנתיים לאחַר הקמתה ולפני שהֵחלה בשיווק התוכנה, התמנתה המערערת כ"עושה שוק" בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב לגבי המסחר באופציות על מניות, כשתפקידה היה להתמיד בהזרמת פקודות קנייה ומכירה לאופציות על מניות הנסחרות בבורסה.
בפעילותה כעושה שוק, השתמשה המערערת בתוכנה שהיא עצמה פיתחה, כשלטענתה הוכחת היכולות והאמינות של התוכנה הייתה שלב הכנה הכרחי לקראת שיווק התוכנה ללקוחות פוטנציאליים. עוד טענה המערערת, כי תקופת עשיית השוק לא הייתה אלא "הרצה" של מוצר התוכנה שפותח.
בתור עושה שוק, ביצעה המערערת פעולות רבות של רכישה ומכירה של אופציות בבורסה, וזאת על-פני תקופה של כשש שנים, בין 2009 לבין 2014.
למערערת נוצרו רווחים מפעילות מסחר זו ובנוסף היא קיבלה תגמול מן הבורסה עבוּר מילוי תפקיד עושה שוק.
לטענת המשיב, מנהל מע"מ ת"א 1, רווחים אלה חייבים במע"מ על-פי סעיף 19(ב) לחוק מע"מ.*
* סעיף זה קובע, כי "עוסק שעסקו מכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, לרבות רכישתם של ניירות ערך ומסמכים כאמור לשם קבלת דמי פרעונם או פדיונם, או שעסקו במכירת מטבע חוץ, יראו את המכירה או קבלת הפרעון או הפדיון כשירות תיווך שעושה העוסק בין מי שמכר לו אותם לבין מי שקנה אותם ממנו או פרע או פדה אותם".
המערערת חָלקה על עמדתו האמורה של המשיב, משלושה טעמים: האחד, המערערת פעלה על-חשבון עצמה בשוק האופציות (בחשבון "נוסטרו") ולא בשם או עבוּר אחרים, וממילא אין כל תחולה לסעיף 19(ב) לחוק מע"מ שחל רק במקרים של "תיווך"; השני: סעיף 19(ב) חל על עוסק שעיסוקו העיקרי הוא מכירת ניירות-ערך ולא שאגב אורחא וכתוצאת לוואי לעיסוקיו האחרים יש לו גם פעילות בנושא הנדון; והשלישי: המערערת כלל לא התכוונה לעסוֹק בשוק ההון כעיסוק בפני עצמו, שהרי נכונותה לשַמש "עושה שוק" בתקופה הנדונה נבעה אך ורק מהצורך המסחרי להוכיח את יעילוּת התוכנה שלה ולהראות תוצאות טובות בשירות שניתן לבורסה.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט קירש לעקרונות החבות במע"מ בכלל ובמכירת ניירות-ערך בפרט, תוך שהוא מתייחס להוראות סעיף 19(ב) לחוק מע"מ כמו גם להוראות צו מוסדות כספיים ולספרות בנושא (ובכלל זאת ספרו של הח"מ בנושא מיסוי שוק ההון).
לגופו של עניין, קבע השופט קירש, כי אף אם תאומץ גישתה של המערערת לפיה סעיף 19(ב) לחוק מע"מ חל רק על אדם שממלא תפקיד "תיווך" ולא על מי שפועל בחשבון הנוסטרו שלוֹ בלבד, עדיין יהיה מקום להחיל את הסעיף על המערערת לנוכח מַעמדה כעושה שוק.
לדבריו, ייתכן שהמערערת צודקת כי סעיף 19(ב) לחוק לא נחקק על מנת להטיל מס על מי שמשקיע את כספו בבורסה בתקווה להשיא רווחים נאים – אפילו אם "הפעילות מגיעה לממדים גדולים". עם זאת, אף אם יאומץ פירוש השולל יישום סעיף 19(ב) לחוק לגבי "שחקני נוסטרו" רגילים, אין להוציא מתחולת הסעיף "עושי שוק" הרוכשים והמוכרים ניירות-ערך אמנם בשם עצמם אבל מתוך מטרה להגביר את נזילוּת ורציפות המסחר עבוּר אחרים. והדברים יפים בבחינת קל וחומר לגבי המערערת שפעלה בתחום במשך כשש שנים ושפעילותה הייתה בעלתה סימנים עסקיים מובהקים.
ביטול עמדה חייבת בדיווח מס' 12/2017
במבזק מיום 30.1.2018 דיווחנו אודות פרסום הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה הדיווח על נקיטת עמדה החייבת בדיווח במע"מ ובמכס יידחה ויוגש עד ליום 1.7.2018 או עד למועד הגשת הדוח השנתי לשנת-המס 2017 לפקיד-השומה, לפי המוקדם שביניהם. זאת, במקום עד ליום 1.3.2018.
ואילו במבזק מיום 17.6.2018 שבנו ודיווחנו אודות פרסום הודעה נוספת בנושא של רשות המסים (קישור להודעה) לפיה בעקבות פניות רבות שהתקבלו למתן ארכה נוספת, הדיווח על נקיטת עמדה החייבת בדיווח במע"מ ובמכס יידחה פעם נוספת ואחרונה כך שהוא יוגש עד ליום 2.10.2018 או עד למועד הגשת הדוח השנתי לשנת-המס 2017 לפקיד-השומה, לפי המוקדם שביניהם.
והנה, ביום 20.9.2018 פורסמה הודעת רשות המסים, שכותרתה "ביטול עמדה חייבת בדיווח מספר 12/2017 בנושא מע"מ" (קישור להודעה). וכך צוין שם:
"בחודש דצמבר 2017 פרסמה רשות המסים רשימה של עמדות חייבות בדיווח בנושא מע״מ.
בהתאם להוראות חוק מס ערך מוסף, התשל״ו-1975 (להלן- 'חוק מע״מ'), על עוסק לדווח על נקיטת עמדה שונה מהעמדות שפורסמו על ידי הרשות.
עמדה חייבת בדיווח מספר 12/2017 עניינה פעילות בעלת מאפיינים עסקיים בשוק ההון.
הרינו להודיע בזאת, כי לאור בחינה נוספת של מאפייני התחום האמור, ונוכח הוראות סעיף 67ד לחוק מע״מ, הוחלט על ביטול עמדה חייבת בדיווח מספר 12/2017."
הגם שההודעה על ביטול העמדה האמורה פורסמה בסמוך למועד האחרון להגשת הדיווח על נקיטת עמדה זו (ואף צוין בה, כי הביטול הינו, בין היתר, "נוכח הוראות סעיף 67ד לחוק מע"מ"), ציינו, כי אין זה ברור האם יש ללמוד מהביטול על שינוי בעמדתה הכללית של רשות המסים בנושא החבות במע"מ על רווחים בשוק ההון,* וככל שכן, האם מדובר בשינוי גורף או שמא רק לגבי אותם מקרים בהם אין מדובר בגופים (יחידים ותאגידים) שכּל פעילותם מתמצית בהשקעות בשוק ההון אלא בגופים שלהם פעילות עסקית אחרת והמשקיעים את עודפיהם בשוק ההון תוך שהשקעות אלו מהוות חלק אינטגרלי מפעילותם העסקית.
* כפי שלכאורה עולה מהמילים "לאור בחינה נוספת של מאפייני התחום האמור".
עוד ציינו, כי למיטב ידיעתנו, טרם התקבלה החלטה סופית בנושא.
מחיקת הערעור לבית-המשפט העליון בעניין טריידומטיקס
בהמשך לכל האמור, נבקש לעדכנכם, כי ביום 18.9.2019 ביקשה טריידטמטיקס למחוק את הערעור שהגישה לבית-המשפט העליון וזה נמחק ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
תם ולא נשלם...
הפרדת זכויות בנייה מדירה לעניין מס רכישה
פורסם פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דניאל נקסטרנד וליהי צבילינגר.
העוררים רכשו מחצית ממקרקעין בתל-אביב עליהם בנוי בית דו-משפחתי, בתמורה ל-6,150,000 ש"ח.
על המגרש אותו רכשו העוררים עומד בית מגורים בשטח של כ-95 מ"ר ומחסן בשטח של כ-14 מ"ר. ואילו על החלק שלא נרכש על-ידיהם בנוי בית מגורים נוסף שאינו חלק מהמכירה.
שטחם הכולל של המקרקעין 798 מ"ר והם כוללים זכויות בניה בלתי-מנוצלות.
לטענת העוררים, אין בכוונתם בעתיד הקרוב לנצל את זכויות הבניה ועל-כן יש לערוך "פיצול רעיוני" בין דירת המגורים הקיימת שמיועדת למגורים לבין זכויות הבניה שאינן מיועדות לשַמש למגורים.
לפי טענה זו, שנדחתה על-ידי המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב), חבות מס הרכישה קטנה יותר, שכּן מס הרכישה החָל על זכויות הבניה (6%) נמוך ממס הרכישה החָל על הדירה שאינה דירתם היחידה של העוררים (8% ו-10%).
עוד טענו העוררים, כי תימוכין לעמדתם ניתן למצוא בקביעת המשיב לעניין החבות במס שבח של המוֹכרת שלגבּיה הוחלו הוראות סעיף 49ז לחוק מיסוי מקרקעין.
הצדדים הסכימו שהפלוגתא בערר תהיה כדלקמן: "האם בנסיבות המקרה יש לחשב את מס הרכישה בהתאם לרכישת דירת מגורים או שיש למסות את הממכר כרכישת שני נכסים: האחד, דירת מגורים, והשני, זכות אחרת במקרקעין".
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ה' קירש (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות ורו"ח י' ביליצקי), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
השופט קירש קבע, כי בליבת טענתם של העוררים עומדת ההנחה, כי מדובר ב"נכס מעורב", אך טענה זו מניחה את המבוקש ולשיטתו אין מדובר כלל בשני נכסים שונים, שכּן זכויות הבניה הבלתי-מנוצלות הן נלוות וקשורות לבית הקיים.
השופט הפנה לפסק-הדין בעניין נכסי ר.א.ר.ד (ע"א 7394/03) וציין, כי מסקנתו של בית-המשפט העליון באותו עניין הושתתה על היות זכויות הבניה מאפיין מרכזי של הקרקע וחלק מאגד זכויות הבעלוּת או החכירה. דהיינו, זכויות הבנייה נטמעות בנכס המקרקעין מבּחינה כלכלית ומשום כך ניתן להכיר בהן כ"זכויות במקרקעין" לצורך חוק מיסוי מקרקעין. עוד ציין השופט, כי ברי שניתוח זה של שילוב והטמעה אינו יכול להוביל לתוצאה של הפרדה בין נכס הבסיס (הקרקע והמבנה המחובר אליה) לבין זכויות הבניה הבלתי-מנוצלות המוקנות לאותו נכס על-פי חוקי התכנון.
השופט קירש הוסיף וציין, כי קיומו של סעיף 49ז לחוק מיסוי מקרקעין אינו תומך בטיעון העוררים אלא להפך, שכּן לולא הוראת סעיף זה, המחיבת פיצול התמורה המשתלמת בעד דירת מגורים מזכה לשני חלקים (סכום שווי הדירה מחד ושווי הזכויות לבנייה נוספת מאידך), היו רואים במלוא התמורה כמשולמת עבוּר דירת המגורים, על כל מאפייניה.
עוד קבע השופט קירש, כי הסוגיה שבמחלוקת כבר זכתה לליבון בפסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין חנניה לסק (ו"ע (מרכז-לוד) 10629-05-12) אשר דחה את הבקשה לבצע "פיצול רעיוני" לצורכי מס רכישה בין שוויו של בית מגורים ובין שוויָן של זכויות בניה בלתי-מנוצלות הצמודות לאותו בית; וכי הוא מסכים לתוצאה אליה הגיעה הוועדה בפסק-הדין האמור.
למעלה מן הצורך, ציין השופט קירש, כי גם מתוך ההנחה (שאיננה מקובלת עליו) כי יש להביט על הנכס הנרכש כ"נכס מעורב", טענת העוררים לפיה לא היה בכוונתם (הסובייקטיבית) להשתמש בזכויות הבניה לצורכי מגורים מעוררת קושי, שכּן אין מניעה כי במועד עתידי כלשהו ישנו העוררים את טעמם ויפעלו להרחבת הדירה תוך ניצול הזכויות הנוספות, אך אין כל דרך מעשית לעקוב אחַר ההתפתחויות העתידיות ללא הגבלת זמן. בעניין זה, הפנה השופט לפסק-הדין בעניין עו"ד דורון סילבה פריאנטה בנאמנות (ו"ע (ת"א) 58675-09-14).
חשבוניות פיקטיביות
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין בן לולו ש.נ.י בניה ושיפוצים בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בבקשה של מנהל מע"מ ירושלים לסלק על הסף את הערעור שהוגש על-ידי המערערת (המשיבה) על החלטת המבקש בהשגה שהגישה.
במסגרת ההשגה על השומה שהוציא המבקש למשיבה בקשר לקיזוז מס תשומות על-פי חשבוניות פיקטיביות, צוין, כי המערערת אינה טוענת שהיא עומדת בחריג הסובייקטיבי שנקבע בפסיקה וכי אם תיבחן השומה בהיטב זה בלבד ייתכן שדינה של ההשגה הוא דחיה. עם זאת, נטען בהשגה, כי בידי המבקש יכולת ניטור של חשבוניות כוזבות ויכולות אלו הופכות את המבקש לשותף של העוסקים באחריות למניעת קיזוז מס תשומות שלא כדין.
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, קיבל את הבקשה (קישור לפסק-הדין).
שריפה של הנהלת חשבונות
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אמגר.
עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטת המשיב לחיֵיב את המערער במס תשומות בסך של כמיליון ורבע ש"ח מהטעם שהמערער לא המציא את החשבוניות שבגינן ניכה את מס התשומות האמור.
לטענת המערער, העוסק בשיווק ובמכירת דלק, דליקה שפרצה במיכלית הדלק שהייתה בבעלותו כילתה לחלוטין את המיכלית ואת ספרי הנהלת החשבונות שהיו בתוכה, לרבות הספרים לשנת 2014, היא השנה שבמחלוקת.
עוד טען המערער, כי כרטסת הנהלת החשבונות שהציג מהווה ראיה תחליפית מספקת לחשבוניות ויש בה כדי להוכיח את אמיתותן.
בנוסף, טען המערער, כי בעקבות המַעבר לדיווח מקוּון, אין עוד צורך להציג את החשבוניות, שכּן בידי המשיב קיימת האפשרות להצליב את המידע שברשותו ולבחון את אמיתותן של החשבוניות.
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
תובענה ייצוגית בנושא כרטיס חכם
במבזק מס' 1735 מיום 21.8.2018 דיווחנו אודות פרסום החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, בעניין הר שמש מושב שיתופי בע"מ.
עניינה של ההחלטה בבקשת המבקשת – הר שמש מושב שיתופי בע"מ, שהינה אגודה שיתופית חקלאית – לאישור תובענה מינהלית כתובענה ייצוגית, לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, בעקבות דרישתו של מנהל רשות המסים (המשיב 1) לחיֵיב נישומים לרכוֹש מכספם ערכת "כרטיס חכם" ("העֵרכּה") לשם דיווח מקוּון על-פי חוק מע"מ.
לטענת המבקשת, התשלום בגין העֵרכּה הוטל על הנישומים ללא הרשאה בדין והמדובר בהטלת מס או אגרה על הציבור ללא עיגון חוקי ובניגוד לסעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה. עוד טענה המבקשת, כי רשות המיסים הייתה צריכה להנפיק לנישומים את האמצעים הדרושים כדי לקיים את הוראות חוק מע"מ בנוגע לדיווח המקוּון או לממן רכישתם של אמצעים אלה. בנוסף, טענה המבקשת, כי שלחה פנייה מוקדמת למשיב בעניין זה אך המשיב התעלם מכך.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, אך בעקבות הערות שופטי המותב, הודיע ב"כ המערערת כי אין הוא עומד על הערעור.
בהתאם, הערעור נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
תושבוּת לעניין ביטוח לאומי ושיהוי
במבזק מיום 25.7.2019 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין עובדיה בן יחזקאל.
התובע, רואה-חשבון במקצועו, שהה באירלנד בתקופה 12.5.2007–26.8.2009 במסגרת תפקיד שקיבל בחברת בת של חברת "נשר". בתקופה הרלבנטית ביקר התובע 5 פעמים בישראל: בשנת 2007, שהה התובע 134 ימים בישראל; בשנת 2008, 22 ימים; ואילו בשנת 2009, שהה התובע 164 ימים בישראל.
לטענת הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, העֲסקה בחו"ל, אף לאורך השנים, אינה שוללת בהכרח תושבוּת, מה גם שבמקרה דנא התובע ביקש ושילם מקדמות לצורך שמירת זכאות לביטוח, דבר המלמד כי ראה את מרכז חייו בישראל. עוד טען הנתבע, כי שהייתו של התובע באירלנד לא הייתה לתקופה מוגדרת והייתה יכולה להיות גם לתקופה קצרה; וכי על-פי מבחן "מירב הזיקות", לרבות העובדה כי התובע הצהיר בפני רשויות המס על היותו תושב בגין השנים שבמחלוקת, יש לראותו כתושב ישראל.
בית-הדין, מפי השופט הבכיר ד"ר י' לובוצקי, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, התייחס השופט ד"ר לובוצקי למבחן "מרכז החיים" שקבעה הפּסיקה לצורך קביעת זיקת התושבוּת של אדם, אשר נבדק לפי "מירב הזיקות". השופט קבע, כי על-מנת להגיע למסקנה עובדתית בדבר "מרכז החיים" ו"מירב הזיקות" יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות ובכללן זמן השהִייה בישראל בתקופה הרלבנטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשׂתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו ומטרת השהִייה מחוץ לישראל.
לגופו של עניין, קבע השופט ד"ר לובוצקי, כי התובע אישר שתקופת העבודה לא הוגדרה מראש והייתה יכולה להסתיים גם לאחַר תקופה קצרה מאוד; כי התובע שהה בישראל למשך תקופות ממושכות; כי התובע מילא שאלון תושבוּת, ביקש ואף שילם מקדמות דמי ביטוח באמצעות הוראת-קבע; כי לתובע דירה בישראל שהושכרה לתקופה "קצרת טווח" במהלך שהיִיתו בחו"ל; וכי התובע הצהיר בפני פקיד-השומה על היותו "תושב ישראל" בשנים שבמחלוקת ואף הוגדר ככזה.
לאור זאת, קבע השופט, כי על-פי מבחן "מירב הזיקות", "מרכז חייו" של התובע נותר בישראל ובהתאם הוא חייב בתשלום דמי ביטוח בגין הכנסותיו.
על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, כאשר בפתח הדיון הודיע המערער כי נוכח המלצת בית הדין הוא אינו עומד עוד על טענותיו בנוגע לפקיעת תושבותו מחמת המַעבר לאירלנד וטענותיו התמקדו בעניין השיהוי בגביית דמי הביטוח שאליו לא התייחס בית-הדין האיזורי.
בכלל זאת, טען המערער, כי שיהוי המל"ל גרם לו לתשלום כפול, שכּן שילם דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי באירלנד; ולולא שיהוי המל"ל בדרישתו היה יכול לבקש מהמוסד האירלנדי החזר דמי ביטוח.
בית-הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו הקטן (במובן זה שהמל"ל יהיה רשאי לגְבות את קרן החוב בצירוף הפרשי הצמדה מיום 20.5.2014 בלבד ולא יהיה רשאי לגְבות קנסות וריביות) תוך שהוא מתבסס על הלכת מיזל (קישור לפסק-הדין).
תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותו של בית-הדין לנפקותה של האמנה האוסרת גביית כפל מס עם אירלנד (ראו פס' 16–17 לפסק-הדין).
תשלום ביטוח לאומי ממקבל פנסיה מוקדמת / אבדן כושר עבודה
פורסמה איגרת למשלם פנסיה בשנת 2019 מטעם אגף הגבייה ממעסיקים במוסד לביטוח לאומי, שעניינה בחובת דיווח, תשלום וניכוי ממקבל פנסיה מוקדמת / אבדן כושר עבודה.
להורדת האיגרת, לחצו כאן.