תקנות חדשות לעניין סיווּגם של יחידים כתושבי ישראל

כידוע, במסגרת תיקון 132 לפקודת מס הכנסה (שנכנס לתוקף ביום 1.1.2003) שונתה הגדרת ´´תושב ישראל´´ הן לגבי יחיד והן לגבי חבר-בני-אדם.

לגבי יחיד נקבע, כי סיווּגו כתושב ישראל ייגזר מהשאלה האם מרכז חייו בישראל, וזאת בהתחשב במספר מבחנים מהותיים: קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של היחיד, מקום ביתו הקבוע, מקום המגורים שלוֹ ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלוֹ ומקום פעילותו בארגונים, באיגודים ובמוסדות שונים.

בנוסף, נקבעו בהגדרה שתי חזקות ניתנות לסתירה, לפיהן מרכז חייו של היחיד בשנת-המס הוא בישראל: האחת - לגבי יחיד שתקופת שהייתו בישראל בשנת-המס מגיעה כדי 183 ימים או יותר;* השנייה - לגבי יחיד שתקופת שהייתו בישראל בשנת-המס מגיעה כדי 30 ימים או יותר וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת-המס ובשנתיים שקָדמו לה הוא 425 או יותר.

* יצוין, כי שהות העולה על 183 יום בתוך תקופה של 12 חודשים בשתי שנות-מס אינה הופכת בהכרח את הנישום לתושב ישראל, שכן "שנת מס" כוללת את התקופה שמיום 1.1 ועד ליום 31.12.

כלומר, אם במהלך התקופה שבין 1.1 לבין 31.12 לא יִשהה הנישום בישראל במשך 183 יום או יותר, לא תחול לגביו אותה חזקה, שכּן בכל שנת-המס שהה בישראל תקופה הקצרה מ-183 יום.

כך, למשל, שהות בישראל מיום 15.7 בשנת-המס עד ליום 15.5 בשנת-המס שלאחריה אינה עונה לתנאי אותה חזקה.

עוד נקבע, כי שר האוצר, באישור ועדת-הכספים של הכנסת, רשאי להוסיף למעגל תושבי ישראל יחידים עובדי ציבור מסוימים או לגרוע ממנו סוגי יחידים, והכל בתנאים שיקבע.

שר האוצר אכן עשה שימוש בסמכותו האמורה והתקין לאחרונה את תקנות מס הכנסה (קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל), התשס"ו-2006.

לפי תקנות אלו, יחיד שאינו נחשב לתושב ישראל לפי המבחנים הקבועים בהגדרת ´´תושב ישראל´´ דלעיל ייחשב לתושב ישראל בשני המקרים הבאים:
האחד - אם הוא עובד מדינת ישראל ובלבד שיחסי עובד-מעביד בינו לבין המדינה הֵחלו כאשר אותו יחיד היה תושב ישראל;
השני - אם הוא עובד של רשות מקומית בישראל / הסוכנות היהודית בארץ ישראל / הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל / חברה ממשלתית / רשות ממלכתית / תאגיד שהוקם לפי חוק ובלבד שלא חָלפו 5 שנים מיום שהֵחל היחיד לעבוד אצל אותו מעביד מחוץ לישראל. עם זאת, במקרה זה, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. כלומר, היחיד זכאי להוכיח שהוא אינו תושב ישראל.

התקנות מוסיפות וקובעות, כי יחיד הנכלל בהגדרת "תושב ישראל" כאמור ייחשב לתושב-חוץ אם מתקיימים כל אלה: (א) הוא אינו עולה חדש; (ב) בחמש שנות-המס הקודמות לשנת-המס הוא היה תושב-חוץ; ו-(ג) הוא נכלל ברשימה שנקבעה לעניין זה.*

* המדובר בכל אחד מאלה: (1) נציג דיפלומטי או פקיד קונסולרי בשירות סדיר ובתפקיד רשמי של מדינה זרה וכן בן זוגו וילדיו של כל אחד מהם, המתגוררים עמו; (2) חייל בצבא מדינה זרה או בשירות האומות המאוחדות; (3) יחיד שהגיע לישראל לשם שירות בצבא הגנה לישראל - עד לסיום שירותו הצבאי, אם ביקש שלא להיחשב תושב ישראל (לעניין זה - שירות צבאי אינו כולל שירות בצבא קבע); (4) סטודנט הלומד בהיקף של חצי תכנית לימודים לפחות - בשלוש השנים הראשונות לשהייתו, בישראל, אם ביקש שלא להיחשב תושב ישראל; (5) מורה, מרצה או איש מחקר השוהה בישראל במוסד להשכלה גבוהה או במוסד הוראה אחר ומשַמש בתפקיד בעבור אותו מוסד - בשלוש השנים הראשונות לשהייתו בישראל; (6) איש דת הממלא תפקיד דתי במוסד דת בישראל על פי הזמנת אותו מוסד -בשלוש השנים הראשונות לשהייתו בישראל; (7) חולה המאושפז בבית חולים או במוסד שיקומי שהגיע לישראל לצורך אשפוז או שחלה בעת שהותו בישראל ואשר אילולא תקופת אשפוזו לא היו חלות לגביו החזקות המספריות; (8) עיתונאי חוץ וספורטאי חוץ - בחמש השנים הראשונות לשהותם בישראל.