נוהל גילוי מרצון – עדכון | זקיפת שווי רכב | פיצוי בגין ביטול זיכיון | העברת דירה שהועמדה לשימוש בעל מניות מהותי | יתרות צבורות בקופה מרכזית לפיצויים

בעניין זה נבקש לעדכנכם, כי בעקבות פניותיהן של הלשכות המקצועיות, פורסמה הודעתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים (קישור להודעה) לפיה הוחלט על ביטול האפשרות למילוי טופס המיַיצג (כאמור באותו סעיף-קטן 1.4 להוראה המקצועית) והנספח מכוחו, וזאת עד לגמר בדיקת הנושא עם הלשכות.

זקיפת שווי רכב

במבזק מיום 16.3.2017 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין ב.ד. מיקוד תקשורת.
עניינו של פסק-הדין באופן חישוב ההטבה המוענקת לעובד בגין קבלת רכב המשַמש אותו גם לצרכים פרטיים, דהיינו כיצד יחושב שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו הפרטית של העובד: האם יחושב אך ורק על פי האמור בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ״ז–1987 ("תקנות השווי"), או שמא רשאים העובד, או המעביד המנכה מס במקור מהכנסת העובד, להוכיח כי שווי השימוש שונה מהקבוע בתקנות אלו.
בנוסף, וככל שייקַבע כי רשאים העובד והמעביד להוכיח שווי הטבה שונה מהקבוע בתקנות, התעוררה בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם הנתונים הנצברים אצל מעביד באמצעות תכנת Save Tax המותקנת ברכבים ובעסק, יכולים לשַמש בסיס לקביעת שווי אחר של ההטבה.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ר' סוקול, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט סוקול קבע, כי המחוקק בחר לקבוע את שווי ההטבה שתיזקף לעובד בְּשל העמדת רכב לשימושו הפרטי על-פי נוסחאות שנקבעו בתקנות השווי וכי נוסחאות אלו אינן מקימות חזקה הניתנת לסתירה, דהיינו המחוקק לא התיר לנישומים להוכיח את שווי ההטבה בדרכים אחרות.
עוד קבע השופט סוקול, כי לא שוכנע שנָפל פגם בתקנות המצדיק את פסילתן בשל אי-סבירות; וכי אפילו ניתן היה להוכיח שווי שימוש השונה מהחישוב על-פי תקנות השווי, הרי שאין במערכת שהותקנה על-ידי המערערת די כדי לקבוֹע שווי שכזה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי סוגיה דומה נדונה לאחרונה על-ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין פלד-קליין הנדסה אזרחית בע"מ.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופטת הוד קבעה, כי במסגרת תקנות השווי נקבע כלל מחייב באשר לאופן חישוב טובת ההנאה אשר צומחת לעובד בְּשל קבלת רכב ממעסיקו לשימוש הפרטי; וכי אין מדובר בחזקה הניתנת לסתירה ואין בידי עובדים להוכיח כי טובת ההנאה אשר צמחה להם בְּשל הצמדת רכב שונה מהקבוע בתקנות השווי.

למעלה מן הצורך הוסיפה השופטת הוד וקבעה, כי אף אם הייתה מוצאת כי הקביעה בנוגע לאופן חישוב שווי השימוש היא בגֶדר חזקה הניתנת לסתירה, הרי שלא שהשתכנעה כי תוכנת ה-Save Tax משַקפת את טובת ההנאה אשר צמחה לעובדי המערערת בגין קבלת הרכב לשימושם הפרטי; וכי אין בתוכנה ובנתונים הנאספים על-ידיה בכדי ללמד באופן נכון ומהימן על טובת ההנאה אשר צמחה לעובדים ואשר בגינהּ עליהם לשלם מס.

עוד קבעה השופטת הוד, וגם זאת למעלה מן הצורך, כי לאור האופן שבו עשו עובדי המערערת שימוש בתוכנת ה-Save Tax והאופן בו פיקחה המערערת על השימוש האמור, אין בנתונים העולים מהתוכנה בכדי ללמד על טובת ההנאה שצמחה לעובדים ומשכך לא היה עולה בידה לסתור את החזקה, ככל שהייתה ניתנת לסתירה.

לבסוף, נדרשה השופטת הוד לקנס הגירעון שהטיל המשיב על המערערת. נקבע, כי הגם שהמערערת הסתמכה על חוות-דעת משפטית אשר תומכת בדו"ח שהגישה ולמרות שהמערערת מסרה הודעה בנדון למשיב, אין לומר כי המערערת לא התרשלה באשר היא הייתה מודעת לכך שחוות-הדעת, ופעולתה על פיה, אינן תואמות את התקנות. עוד נקבע, כי המערערת לא הוכיחה קיומו של הֶצדק סביר בגינו אין הצדקה להטיל עליה קנס.

פיצוי בגין ביטול זיכיון

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר ש' בורנשטין) בעניין יהושע כץ ואח'.

עניינו של פסק-הדין בערעור על שומה שהוציא המשיב, פקיד-שומה פתח-תקווה, למערער, מר יהושע כץ, ולמערערת, חברת צ.מ.ל. מדיקל בע"מ לשנות-המס 2008–2010 (ע"מ 30290-01-13) וכן ערעור על שומה (חלופית) שהוציא המשיב לחברת צ.מ.ל. יעקובסון בע"מ ("יעקובסון") לשנת-המס 2009 (ע"מ 34660-02-15). הדיון בשני הערעורים אוחד.
המערערת נוסדה בנובמבר 1999 והָחל משנת 2008 היא בגֶדר "חברה משפחתית" כאשר המערער (המחזיק במלוא מניותיה) הינו הנישום המיַיצג.
למערערת החזקות במספר חברות בנות (מרביתן החזקה מלאה או בשליטה), העוסקות בייבוא הפצה ומכירה בתחום הציוד הרפואי והציוד הנלווה ובתחום התרופות. פעילותה של המערערת מתמקדת בעריכת הסכמי התקשרות עם יצרני הציוד הרפואי והציוד הנלווה, ולאחר מכן הענקת הזכויות להפיץ את המוצרים ללקוחות הסופיים (בעיקר בתי חולים) לחברות הבנות, כך שבפועל מבוצעת פעילות ההפצה על-ידי החברות הבנות.
יעקובסון נוסדה ביולי 1999 על-ידי המערער והיא מוחזקת במישרין ובעקיפין על-ידי המערער והמערערת, כאשר
בנוסף, נכון לשנת 2009, החזיקה במניותיה גם חברת ניאופרם ציוד רפואי ומסחר 1997 בע"מ ("נאופרם") (24%) העוסקת בשיווק ומכירה של ציוד רפואי מתקדם לבתי חולים וחברת אי.אס.או.פי בע"מ (5%).
בשנת 2008 התקשרה המערערת עם חברת Corevalve Inc (חברה תושבת ארה"ב המייצרת מסתמי לב אשר מושתלים בחולה באמצעות צנתור בשיטה חדשנית) בהסכם להפצת מוצריה בישראל וזאת הָחל מיום 1.9.2008 ולמשך 3 שנים. פעילות ההפצה בוצעה על-ידי יעקובסון ואצלה אף נרשמו ההכנסות.
בחודש אפריל 2009 מוזגה Corevalve עם קבוצת Medtronic העולמית וזו ביקשה לסיים את ההתקשרות עם המערערת על-מנת להעביר את הזיכיון לסניף הישראלי שלה.
בהמשך לכך, בחודש אוגוסט 2009, נחתם בין המערערת לבין Medtronic הסכם המבטל את הסכם ההפצה ("הסכם הפסקת ההפצה") ולפיו תהא המערערת זכאית לתשלום בסך 2,000,000$ בגין ביטול ההסכם.
המערערת דיווחה למשיב על התשלום שקיבלה במסגרת הסכם הפסקת ההפצה כרווח הון ושילמה את המס המתחייב. את עמדתה לפיה מדובר ברווחי הון נימקה היא בכך שמדובר בהסכם ל"מכירת" הזיכיון ל-Medtronic במסגרתו העבירה לאחרונה את כל זכויותיה מכוח הסכם ההפצה. לחלופין, טענה המערערת, כי מדובר בתשלום בגין אובדן מקור הכנסה יסודי בעסק שלה, ולפיכך, על-פי עיקרון הפרצה, מדובר בתקבול הוני.
המשיב, לעומת זאת, סבר, כי מדובר בפיצוי בגין אובדן הכנסות למשך השנתיים שנותרו עד לתום תקופת הסכם ההפצה כתוצאה מהפרתו, ועל-כן מדובר בתשלום פירותי החייב במס הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה. בהתאם, ביום 23.11.2011 הוציא המשיב הודעה על שומה לפי מיטב השפיטה למערערת וכן למערער כנישום המיַיצג.
ביום 15.12.2011 הגישה המערערת בקשה לתיקון הדוח מטעמה לשנות-המס 2009 ו-2010, בגדרו ביקשה, בין היתר, לנַכּוֹת מהתשלום שקיבלה מ-Medtronic סך של 790,000 ש"ח אשר שולמו למר ספי אגרמן ("ארגמן") במסגרת הסכם שיפוי שנערך עִמו ביום 28.8.2011. מר ארגמן משַמש כמנכ"ל נאופרם, ולטענת המערערת הוא סייע לה בקבלת הזיכיון מ-Corevalve והוסכם עִמו כי הוא יהיה זכאי לתמורה הוגנת עבוּר תרומתו זו. עוד טענה המערערת, כי במסגרת הסכם השיפוי האמור הוסכם על תשלום אותו סך של 790,000 ש"ח וכי ארגמן דיווח על התמורה הנ"ל בדוח השנתי שהגיש לרשויות המס ושילם בגינהּ מס. המשיב סירב להיענות לבקשת המערערת לתיקון דוחותיה.
המשיב הוציא כשומה חלופית לשומה שהוציא למערערת, שומה ליעקובסון לפיה היא זו שקיבלה לידיה את הסכום ששולם על-ידי Medtronic מכוח הסכם הפסקת ההפצה. לטענת המשיב, מאחַר שהסוגיה הנוגעת ליחסיה המסחריים של יעקובסון עם המערערת לא הובהרה די הצורך, הוא קבע במסגרת שומה חלופית לשומת המערערת, כי היות שאובדן ההכנסות מביטול הסכם ההפצה נגרם ליעקובסון (כמי שהוציאה את הסכם ההפצה אל הפועל ודיוְוחה על הכנסה מכוחו), הרי שהתשלום ששולם על-פי הסכם הפסקת ההפצה מהווה הכנסתה של יעקובסון מעסקי ההפצה וחייב במס לפי סעיף 2(1) לפקודה.

בנקודה זו נציין, והתייחסנו לכך במבזקנו מיום 5.10.2014, כי המערערים הגישו לבית-המשפט בקשה לקבל את הערעור על הסף. לטענתם, בהוציאו את השומה החלופית, פעל המשיב בניגוד לכלל שנקבע בפסיקה בדבר "השתק שיפוטי", לפיו בעל דין (לרבות בערעור מס הכנסה) אינו רשאי להעלות טענות עובדתיות חלופיות הסותרות זו את זו. בהתאם, טענו המערערים, כי יש לבטל בְּשל כך את השומה שהוּצאה להם.

השופט בורנשטין דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
בראשית הדברים קבע השופט בורנשטין, כי ככל שמדובר בחברות קשורות, וכאשר המידע המלא בדבר טיב היחסים ביניהן מצוי בידי המערערים, אין זה בלתי-סביר כי המשיב יוצא שומה חלופית, וזאת עד אשר תובהרנה השאלות העובדתיות והמשפטיות הגוזרות את זהותו של בעל הזכות לקבלת ההכנסה.
עוד קבע השופט בורנשטין, כי הכְּלָל של "השתק שיפוטי" נגזר מעיקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמְנוע ניצול לרעה של בתי-המשפט; וכי במקרה דנא, ולאור העובדה כי אף מנימוקי הערעור עצמם אין זה ברור לחלוטין מהי מערכת היחסים שבין שתי החברות בכל הנוגע לזיכיון, הרי שלא ניתן לומר כי הוצאת השומה החלופית נגועה בחוסר תום לב.
בנוסף, הפנה השופט בורנשטין לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין וינוקור (ע"א 6181/08), שם נקבע במפורש כי המשיב אינו מנוּע להוציא שומה חלופית, וזאת על אף הכְּלָל בדבר "השתק שיפוטי".
לבסוף, ציין השופט בורנשטין, כי אף אם היה ממש בטענה כי המשיב הוציא, שלא כדין, שומה חלופית לשומה נשוא ערעור זה, הרי שהמערערים לא הבהירו מה הבסיס המשפטי העומד ביסוד בקשתם לקבלת הערעור מטעם זה בלבד; וכי בכל מקרה גם אם יש מקום לבטל איזו שומה על שום שהיא כרוכה בטענה עובדתית חלופית אסורה הרי שהשומה שיש לבטלה היא דווקא זו החלופית שהוּצאה לחברה הקשורה ולא השומה נשוא ערעור זה.