פורסם פסק-הדין בעניין קרופסקי – מסמר נוסף בארון הקבורה של אי-התחרות?

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין קרופסקי.

עניינו של פסק-הדין בשאלת מיסויָם של התקבולים שקיבל המערער עם פרישתו מעבודתו בתפקיד ניהולי בכיר בחברת ישאכרט בע"מ, מתוקף הסכם שעניינו אי-תחרות ומתן שירותי ייעוץ ואשר סוּוגו על-ידי המשיב (פקיד שומה נתניה) כהכנסה פירותית. זאת, להבדיל מסיוּוגם כהכנסה הונית, לפי שיטת המערער, באשר נסיבות עניינו נכללות במסגרת החריגים שנקבעו בהלכת ברנע.* 

* ע"א 5083/13. למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ניתח השופט בורנשטין את פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ברנע תוך שהוא חוזר על דבריו בעניין פלדמן,* כי אך ורק במקרים חריגים ונדירים תתקבל הטענה לפיה תשלום אי-תחרות מהווה תקבול הוני.

* ע"מ 28006-01-14. למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

לגופו של עניין ולאחַר שבָּחן את הראיות שהוצגו בפניו, קבע השופט בורנשטין, כי עניינו של המערער אינו נכנס בגֶדר אותו "קוף של מחט" שהותירה הלכת ברנע.
כך, ובין היתר, קבע השופט בורנשטין, כי גם אם נמנַע מהמערער לעסוֹק במשך 3 שנים בתחום כרטיסי האשראי, עדיין אין מדובר היה ב"השמדת" יכולתו לעסוֹק בתחומים משמעותיים אחרים, תוך ניצול כישוריו הרבים; כי "הפרצה" שנועד התקבול שניתן במסגר הסכם אי-התחרות למלא היא שכר העבודה החסר שהמערער לא יִזכה לו לנוכח התחייבותו שלא להתחרות במעבידו, הנכנס בגֶדר סעיף 2(2) לפקודה; וכי אף תחת ההנחה כי נכונותו של המערער להימנע מלהתחרות בתחום פעילותה של ישראכרט עם פרישתו פגעה ביכולתו למַצות את פוטנציאל ההשׂתכרות שלו למשך שלוש שנים מיום פרישתו, במהלכם לא יכול היה להקים מיזם מִתחרה, הרי שהונו האנושי הוסיף לעמוֹד לרשותו ואין לומר כי מדובר בגדיעת ענף מענפיו ("השמדת יכולת") לבלתי צמוח שוב ובוודאי שלא "כריתת העץ".