רווחים ראויים לחלוקה | דיבידנד מוטב לפי הוראת-השעה | תקנות לעידוד השקעות הון | מיסוי הכנסות מהימורים ב-WINNER ועוד

דיבידנד מוטב לפי הוראת-השעה

במבזק מיום 20.12.2016 דיווחנו אודות פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 ("חוק ההתייעלות") (קישור לחוק).
כפי שציינו שם, חוק ההתייעלות כולל, בין היתר (ראו סעיף 97 לחוק, ע' 281–282), הוראת-שעה ("הוראת-השעה") ביחס לחלוקת דיבידנד במס מופחת בשיעור 25% ללא מס נוסף ("דיבידנד מוטב") בכפוף למגבלות ותנאים שונים.
וזה נוסח הוראת-השעה:
"(א) על אף האמור בסעיף 125ב(2) ו-(3) לפקודה, שיעור המס על הכנסה מדיבידנד בידי יחיד שהוא בעל מניות מהותי, או בידי חברה משפחתית שהנישום, כמשמעותו בסעיף 64א לפקודה הוא בעל מניות מהותי, במישרין או בעקיפין, בחברה ששילמה את הדיבידנד, כאמור באותם סעיפים, שמקורו ברווחים שנצברו עד יום ב' בטבת התשע"ז (31 בדצמבר 2016) יהיה 25%, ולא יחולו על הדיבידנד האמור הוראות סעיף 121ב לפקודה, ובלבד שמתקיימים כל אלה:
(1) ההכנסה מדיבידנד שולמה על ידי החברה מחלקת הדיבידנד והתקבלה בידי מקבלה בתקופה שמיום ג' בטבת התשע"ז (1 בינואר 2017) עד יום י' בתשרי התשע"ח (30 בספטמבר 2017);
(2) בכל אחת משנות המס 2017 עד 2019, הסכום הכולל של הכנסת עבודה, דמי ניהול, הפרשי הצמדה או ריבית ותשלומים אחרים ששולמו למקבל ההכנסה מדיבידנד על ידי החברה מחלקת הדיבידנד, במישרין או בעקיפין, בהפחתת ההכנסה מדיבידנד שחויבה במס לפי סעיף זה, לא פחת מממוצע סכום התשלומים כאמור ששולמו לו על ידי החברה האמורה, במישרין או בעקיפין, בשנות המס 2015 ו-2016.
(ב) הוראות סעיף 92(א)(4)(ב) לפקודה לא יחולו על דיבידנד שחלות עליו הוראות סעיף קטן (א)."

בהמשך לכך, דיווחנו במבזק מיום 2.1.2017 אודות פרסום החוזר המקצועי של רשויות המס בנושא הוראת-השעה (קישור לחוזר) המבהיר את התנאים לחלוקת הדיבידנד המוטב והכולל גם, כנספח, טופס הצהרת מקבל הדיבידנד על זכאותו לדיבידנד מוטב כאמור.

עוד דיווחנו (במסגרת המבזק מיום 22.2.2017), כי פורסמה תוספת לחוזר הנ"ל (קישור לתוספת) הכוללת הנחיות לדיווח ושידור של דיבידנד מוטב על-ידי המיַיצגים.
התוספת כָּללה גם התייחסות למצב בו הדיבידנד המחולק משַמש להשבת יתרת משיכות בעלים כאמור בסעיף 2 לחוזר (לרבות דיבידנד המחולק אגב העברת דירה מהחברה לבעל המניות כאמור בסעיף 96 להוראות-המַעבר לחוק ההתייעלות) ותיק בעל המניות המהותי מקבל הדיבידנד המוטב אינו מתנהל בפקיד-השומה בו מתנהל תיק הניכויים של החברה מחלקת הדיבידנד המוטב (שאז ניתן לפְנות לפקיד-השומה בו מתנהל תיק היחיד בעל המניות המהותי ולהפיק שובר לתשלום המס בגין הדיבידנד המוטב בתיק היחיד).

בהמשך לאמוּר, נבקש לעדכנכם, כי פורסמו שלוש החלטות מיסוי בנושא זה:

עניינה של ההחלטה האחת (החלטת מיסוי 3232/17) בבעל מניות מהותי שהינו בגיל פרישה ועתיד לפרוש במהלך השנה הקרובה, כך שממילא הוא יפסיק לקבל משכורת מהחברה. מתוקף עבודתו בחברה והפרשות לצורכי פנסיה שביצע ממשכורות אותן קיבל מהחברה, יקבל בעל המניות המהותי עם פרישתו פיצויי פרישה וקצבה מקופות הפנסיה אליהן הפריש.
נקבע, כי לצורך חישוב תנאי ממוצע ההכנסות בהוראת-השעה לאחַר פרישת בעל המניות המהותי מהחברה, יראו את ההכנסות מפיצויים וקצבה אותן יקבל בעל המניות בשנות-המס 2016–2019 כהכנסות המתקבלות בעקיפין מהחברה המחַלקת את הדיבידנד.

ההחלטה השנייה (החלטת מיסוי 1728/17) דנה בבעל מניות מהותי בחברה שקיבל את מניותיו בירושה בשנת 2016, כאשר מוריש המניות עבד בחברה וקיבל הכנסות מהחברה עד מועד פטירתו. לבעל המניות המהותי היורש לא היו הכנסות מהחברה בשנות-המס 2015 ו-2016.
נקבע, כי לצורך חישוב תנאי ממוצע ההכנסות בהוראת-השעה תחושבנה ההכנסות שהתקבלו על-ידי בעל המניות היורש בלבד; וכי בחישוב תנאי ממוצע ההכנסות של בעל המניות היורש לא תילקחנה בחשבון הכנסות המוריש מהחברה מחלקת הדיבידנד מהשנים 2015 ו-2016.

ואילו עניינה של ההחלטה השלישית (החלטת מיסוי 5016/17) בבעל מניות שעתיד לקבל דיבידנד בתקופת הוראת-השעה שמקורו ברווחים שנצברו עד ליום 31.12.2016 ואשר יַלווה לחברה את סכום הדיבידנד פחות ניכוי המס במקור (דהיינו, בעל המניות עתיד לעמוֹד ביתרת זכות). לבעל המניות אין יתרת חובה בחברה במועד ההכרזה על הדיבידנד.
נקבע, כי יראו בדיבידנד המוטב כמשולם על-ידי החברה והתקבל על-ידי בעל המניות לעניין הוראת-השעה וכן יראו את יתרת הדיבידנד המוטב לאחַר ניכוי המס במקור כמושקעת בחברה. כל זאת, בכפוף לשני התנאים הבאים: א. נוכה המס מהדיבידנד המוטב והועבר לפקיד-השומה עד ליום 15.10.2017; ב. הדיבידנד בניכוי המס כאמור נרשם בספרי החברה כהלוואה/יתרת זכות לבעל המניות.

---

חוזר בנושא רווחים ראויים לחלוקה לאור פס"ד ז'ורבין

* להוראת חוק ההתייעלות הכלכלית, לחצו כאן.

המערער הינו בעל מניות בשיעור 50% בחברת דחף מפעלי ארגון פרסום והפצה בע"מ ("חברת דחף").
בשנת-המס 2009 חוּלק למערער דיבידנד בסך 17,201,780 ש"ח, לגביו הצהיר המערער כי מדובר בהכנסה החייבת במס בשיעור 12% בהתאם להוראת-השעה.
ברם, על-פי תחשיב שערך המשיב, הרווחים הראויים לחלוקה שנצברו בחברת דחף עד ליום 1.1.2003 ("המועד הקובע") הינם בסך 5,000,000 ש"ח בלבד, כאשר חֵלקו של המערער בסך האמור הינו 2,500,000 ש"ח.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים התרכזה בשאלה, האם יש לכלוֹל בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה את רווחי האקוויטי של חברת דחף, דהיינו את רווחיה החשבונאיים המבטאים את חלקהּ ברווחיהן הבלתי-מחולקים של החברות שמוחזקות על-ידה.
מחלוקת נוספת בין הצדדים נסובה סביב העובדה שהמערער נמנע במהלך דיוני השומה להציג כל חישוב מפורט בנוגע לזכאותו לרווחים ראויים לחלוקה, הגם שהמשיב בחר לפעול לפנים משורת הדין ולבצע מיוזמתו את החישוב המפורט. לשיטת המשיב, די בכך שהמערער נמנע מלהציג לו את החישוב כאמור כדי לדחות את הערעור.
בנוסף, ביקש המשיב מבית-המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 156 לפקודה להגדיל את השומה שנקבעה למערער בצו. זאת, מהטעם שבמהלך הערעור התברר, כי המערער רכש את מניותיו במהלך שנת-המס 2000, וממילא לא היה זכאי לחישוב הרווחים הראויים לחלוקה שנצברו במהלך השנים 1996–1999, כפי שנעשה בחישוב על-ידי המשיב.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, קיבל את הערעור ברובו.

בטרם נדרש למחלוקת המהותית בערעור, פנה השופט אלטוביה להכרעה בסוגיות-המִשנה שהתעוררו בין הצדדים, והן האם הגיש המערער חישוב מפורט לזכאותו לרווחים ראויים לחלוקה, ואם לא, מה משמעות הדבר; והאם ניתן להגדיל את השומה שנקבעה בצו כך שחישוב הרווחים הראויים לחלוקה לא יכלול את השנים 1999-1996 כפי שנעשה בשומה.

שאלת הגשת החישוב המפורט בדבר זכאותו של המערער לרווחים ראויים לחלוקה

השופט אלטוביה קבע, כי מבּחינה עובדתית יש לקבל את עמדת המשיב כי לא הוצג לו במהלך דיוני השומה חישוב מפורט כנדרש וכי המערער הציג רק מסמך אחד שקשה לראוֹת בו חישוב "מפורט".
השופט אלטוביה המשיך וקבע, כי הדרישה להצגת חישוב מפורט היא דרישה פרוצדורלית שנועדה לשם הוכחת הזכאות להטבה, וכי משמעות אי-הגשת החישוב היא כי הזכות להטבה לא הוּכחה למשיב, אף אם היא קיימת במובן המהותי.
עם זאת, ציין השופט אלטוביה, משבחר המשיב לפעול לפנים משורת הדין ולבצע מיוזמתו את החישוב המפורט, העדיף המשיב לקיים את הוראת החוק המהותית, חֵרף הפגם הפרוצדורלי שנפל בהתנהלות המערער, ועל-כן בית-המשפט יפעל בעקבות הדרך שקבע המשיב בשומה (וחזר בו ממנה בהליכי הערעור), הגם שלא בנפש חפצה.

הבקשה להגדלת השומה

השופט אלטוביה קיבל בעניין זה את עמדת המשיב.
ככלל, הסמכות להגדלת השומה לפי סעיף 156 לפקודה היא סמכות חריגה, שיש להפעילה במסורה ובזהירות.
כמו-כן, על-פי פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין הקודחים שבת בע"מ (ע"א 8305/06), בית-המשפט יפעיל את סמכותו להגדיל את השומה רק כאשר ניתנה הזדמנות דיונית מתאימה למערער להתמודד עם הבקשה להגדלת השומה, כאשר הזדמנות זו ניתנת כאשר המשיב מבקש את הגדלת השומה ומציין במפורש את סכום המס שהמערער יחויב בו בגין ההגדלה.
לגופו של עניין, קבע השופט אלטוביה, ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן בפני הטענה (וזאת, בשונה מעניין הקודחים, שם הועלתה הבקשה רק במסגרת סיכומי המשיב), מה גם שמלכתחילה המערער לא הגיש למשיב חישוב מפורט של הרווחים הראויים לחלוקה כנדרש, וממילא אין זה ראוי שהמערער יִזכה מן ההפקר בזכות מחדלו שלוֹ.
לאור האמור, קיבל השופט אלטוביה את עמדת המשיב וקבע, כי הרווחים הראויים לחלוקה יחושבו הָחֵל משנת-המס 2000 בלבד, ולא יכללו את הרווחים שנצברו בשנות-המס 1999-1996.

האם יש לכלוֹל את רווחי האקוויטי בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה

בחוות-דעת מעניינת ובעלת השלכות רוחב נרחבות, קיבל השופט אלטוביה את עמדת המערער וקבע, כי אכן יש לכלוֹל את רווחי האקוויטי במסגרת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה, וזאת לעניין החלופה המיסויית. 
ראשית, נדרש השופט אלטוביה לתכלית הכפולה של הוראות סעיף 94ב לפקודה: האחת, מניעת מצב שבוֹ במכירת מניות החברה יוטל מס על רווחי החברה שכבר מוסו בעבר; השנייה, מניעת הטיה בלתי-רצויה אצל בעל המניות ביחס להחלטה האם לחַלק את רווחי החברה כדיבידנד טרם מכירת המניות.
השופט אלטוביה המשיך ונדרש ללשון החוק הרלבנטית, תוך שהוא קובע, כי לפרשנות המערער – לפיה המילים "רווחים שנתחייבו במס" כוללות את כל הרווחים שנכללו בדו"חות החברה, כל עוד רווחים אלה נתחייבו במס סופי אף אם חיוב זה נעשה אצל אחר – אינה משוללת יסוד מבּחינה לשונית, ויש לה נקודת אחיזה ארכימדית בלשון החוק.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי פרשנותו של המערער אף עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, בעוד שגישת המשיב אינה מובילה לנייטראליות בדבר חלוקת הדיבידנד שאליה כִּיוון המחוקק.
בנוסף, קבע השופט אלטוביה, גישת המערער אף מתיישבת עם התכלית שביסוד החלופה המיסויית, וזאת מהטעם שלא רק שאין בה כדי להביא להפחתת חבות המס בדרך לא לגיטימית, אלא שדווקא גישת המשיב מובילה לעיוות מסוים שכּן היא מטילה באופן עקיף מס על רווחי האקוויטי שהם במהותם זכות לקבל דיבידנד שפטוּר ממס (וראו גם את הניתוח המעניין של השופט אלטוביה בסעיפים 56–57 לפסק-הדין).
לאור כל האמור, קבע השופט אלטוביה, כי יש לפרש את המילים "נתחייבו במס" באופן תכליתי, כך שכאשר מדובר ברווחים ששולם בגינם המס הסופי שניתן לחַייבם, ובמקרה של רוחי אקוויטי מדובר במס חברות ברמת החברה הכלולה – יש לראוֹת את אותם רווחים כאילו נתחייבו כבר במס.

פקיד-השומה למפעלים גדולים ערער על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 22.6.2015 התפרסם פסק-הדין בערעור (קישור לפסק-הדין).

בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שהם (בהסכמת המשנֶה לנשיאה השופט א' רובינשטיין והשופט מ' מזוז), דחה את הערעור.

בראשית הדברים, נדרש השופט שהם להוראת-השעה תוך שהוא מציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שכל תנאי ההוראה התקיימו בעניינו של ז'ורבין, למעט התנאי הנעוץ בשאלה האם הדיבידנד שקיבל מקורו ברווחים הראויים לחלוקה שנצברו בחברה המחַלקת עד למועד הקובע.

בהמשך, סָקר השופט שהם את שיטת המיסוי הדו-שלבי בישראל ואת הוראות סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה, תוך שהוא מזכיר, בין היתר, את ספרו של הח"מ בנושא מיסוי שוק ההון.

השופט שהם ציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שרווחי אקוויטי נכללים בדו"חות הכספיים של החברה ולכן יש לקחתם בחשבון במסגרת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה, בהתאם לחלופה החשבונאית; אך הצדדים חלוקים בשאלה האם רווחי אקוויטי מהווים "רווחים שנתחייבו במס" שיש לקחתם בחשבון במסגרת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה, על-פי החלופה המיסויית.

לצורך מענה על שאלה זו, נדרש השופט שהם למהותם של רווחי אקוייטי ובכלל זאת לשיטת השווי המאזני, תוך שהוא קובע, כי לא רק שפרשנותו של המשיב – לפיה המונח "רווחים שנתחייבו במס" כולל את כל הרווחים שנכללו בדו"חות החברה, כל עוד רווחים אלה נתחייבו במס סופי שניתן היה לחייבם, אף אם זה חיוב זה נעשה אצל אחר – אינה משוללת יסוד מבּחינה לשונית בעוד שפרשנות המערער היא בעלת עיגון לשוני קלוש, אלא גם שהראשונה עומדת במבחני ההיגיון והשכל הישר ועולה בקנה אחד עם תכליתו של סעיף 94ב לפקודה ביוצרה "אדישות מיסויית" ביחס לשתי הדרכים למימוש השקעה במניות (דהיינו, דיבידנד או מכירה).

עוד קבע השופט שהם, כי עמדת המשיב תואמת גם את התכלית הספציפית, בהתאם לחלופה המיסויית, שהיא מניעת תכנוני מס אסורים, אשר במסגרתם עלול בעל המניות "לכבס" את הרווח החשבונאי שצמח בחברה הנמכרת.

השופט שהם הוסיף ונדרש לטענות המערער בדבר כפל-ההטבה שעשוי להיווצר (סעיף 36 לפסק-הדין) כמו גם לדרישת המימוש (סעיף 37 לפסק-הדין), ודחה טענות אלו; וכן התייחס לפסקי-הדין בעניין קליימן, ברנע ופרל (סעיף 38 לפסק-הדין) ובכלל זאת לרווחי שערוך (סעיף 39 לפסק-הדין).

בהמשך לאמוּר, נבקש לעדכנכם, כי רשויות המס פרסמו חוזר מקצועי בנושא (קישור לחוזר).

בגדרו של החוזר, הכולל, בין היתר, דוגמות מספריות, מַבהירות רשויות המס את אופן היישום של פסק-הדין באותם מקרים בהם מבקש נישום המוֹכר מניות לכלוֹל בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה בחלופה המיסויית גם רווחי אקוויטי.

תשומת לבכם, בין היתר, לקביעוֹת הבאות שבחוזר:

• גם אם החברה המחזיקה רשמה רווחי אקוויטי בספריה אך מקורם ברווחי חברה זרה החייבים במס לפי סעיף 126(ג) לפקודה (וזאת אף אם בְּשל זיכוי ממס זר לא ישולם מס בישראל בפועל) או שמקורם ברווחי שערוך שנרשמו בחברה הכלולה וטרם חויבו במס בידה או שמקורם ברווחי מפעל מאושר/מוטב אשר יחויבו במס בעת חלוקתם – רווחי האקוויטי לא ייכללו בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה על-פי חלופת המס;

• כגישה מקלה, חברות המחזיקות בשיעור הגבוה מ-50% בחברות הכלולות (ועורכות דוחות מאוחדים עם חברות אלו) תוכלנה לכלוֹל רווחי אקוויטי בעת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה על-פי חלופת המס, בהתאם לחוזר, אם הדוחות ערוכים במאוחד על-פי IAS27, וזאת אף אם בדוחות הסולו לא הוצגה ההשקעה על-פי השוֹוי המאזני;

• יש לבצע חישוב לרווחים הראויים לחלוקה בחברה הכלולה, וזאת בדומה לחישוב בחברה המחזיקה, וכך גם כשמדובר בשרשרת החזקות (כלומר, יש לבצע את החישוב לכל אחת מהחברות שבשרשרת);

• אם לחברה המחזיקה אין את היכולת לקבל את נתוני המס של החברה הכלולה בשרשת ההחזקות לצורך החישוב האמור, לא יילקחו בחשבון רווחי האקוויטי בגין אותה חברה בחלופת המס;

• התייחסות לשינויים בשיעור ההחזקה, להפסדי אקוויטי ולדיבידנדים/רווח הון שמקורם ברווחי אקוויטי (ראו סעיף 3 לחוזר).