מע"מ במכירת דירות שהושכרו למגורים בסמוך לרכישתן | חיסיון עו"ד-לקוח כנגד תפיסת מסמכים על-ידי רשויות המס | תיקון נימוקי השומה אגב הליך הערעור ועוד
28/01/2017
ההחלטה בעניין פלונית
בחודש אוקטובר 2016 הוצא צו לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, בעניינם של מספר חברות ויחידים החשודים בהעלמת מס באמצעות רשת חברות הרשומות במדינות מקלט מס.
בעקבות צו זה, נתפסו אצל המבקשת – שותפוּת לא רשומה הפועלת כמשרד עורכי-דין – מסמכים (לרבות קבצים דיגיטליים) על-ידי רשויות המס, לגביהם טוענת המבקשת, כי חל בעניין חיסיון עו"ד-לקוח.
במסגרת ההחלטה שניתנה בדיון הוסכם, כי המבקשת תעביר למשיב כרטסות של הנהלת חשבונות, פרטי הודעות דוא"ל ופרטי נושא ומועדי פגישות של עורכי-הדין עם מי מהחשודים. עוד הוסכם, כי ככל שיהא חשש למבקשת כי הערות או רישומים המצויים במפורט לעיל יכול וחוסים הם בגֶדר החיסיון, תהא רשאית המבקשת לפְנות לבית-המשפט בנושא. המבקשת אכן פנתה וביקשה למחוק (להשחיר) פרטי מידע מסוימים המופיעים במסמכים שהתבקשה למסור לעיונן של רשויות המס, מחמת היותם מידע חסוי המעיד על תוכן השירות המשפטי.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי ס' הנשיא השופט י' שנלר, דחה את טענת החיסיון (קישור להחלטה).
השופט שנלר סָקר את הפסיקה הרלבנטית וקבע, כי חיסיון עו"ד-לקוח אינו חל על תוצרי עבודת עורך-הדין, לרבות מסמכים, גם אם הועברו לצד שלישי.
בקשר לפרטי המידע שהתבקשה מחיקתם (השחרתם) קבע השופט שנלר, כי אכן יש מקום לחסות את מרביתם של פרטים אלה, אך היות שלפי ההלכה הפסוקה חיסיון עו"ד-לקוח אינו חל כלל על זהותו של הלקוח, אין לחסות (למחוק או להשחיר או להסתיר בכל דרך אחרת) את שמות החשודים כפי שפורטו בהחלטה.
נזכיר, כי החלטה דומה התקבלה על-ידי השופט שנלר ביום 29.5.2016 (ע"מ 32164-05-16) (למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן).
מע"מ במכירת דירות שהושכרו למגורים בסמוך לרכישתן
ביום 16.1.2017 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין איי.פי.אף יזמות.
המערערת, איי.פי.אף יזמות והשקעות בע"מ, העוסקת בתחום הנדל"ן, רכשה בשנת 2006 את מרבית הזכויות בבניין המצוי בתל-אביב. בבניין היו דירות מגורים ויחידות מסחריות אשר הושכר לצדדים שלישיים.
כעבור כשלוש שנים, בשנת 2009, מכרה המערערת את זכויותיה בנכס.
בעת רכישת הזכויות המערערת לא פעלה לפי תקנות מע"מ ולא הוציאה חשבונית עצמית בגין הרכישה. זאת, למרות שהרכישה הייתה מאנשים פרטיים (שאינם "עוסקים").
לטענת המשיב (מנהל מע"מ תל-אביב 1), מכירת הדירות חייבת במע"מ לפי הוראות סעיף 5(ב) לחוק מע"מ, וזאת מהטעם שהנכס נרכש מאנשים פרטיים ונמכר לאנשים פרטיים אחרים.
המערערת לא חולקת על תחולתו העקרונית של סעיף 5(ב) לחוק אך טוענת, כי המכירה פטורה ממע"מ בהתאם להוראות סעיף 31(4) לחוק מע"מ. זאת, מפני שהדירות היו מושכרות למגורים, כך שבגין רכישתן של הדירות המערערת לא הייתה זכאית לנַכּוֹת מס תשומות.
כאן חוֹלק המשיב וטוען, כי המערערת הייתה זכאית לנַכּוֹת מס תשומות בגין רכישת הדירות וזאת לנוכח תוכניותיה לפַנות את הדיירים, להרוס את הבניין הקיים, ולבְנות ולמכור בניין חדש תחתיו. לתמיכה בטענה זו, הפנה המשיב לשתי החלטות מיסוי: החלטה 8/11 (קישור להחלטה) והחלטה 1254/14 (קישור להחלטה).
בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט קירש בָּחן את נסיבות המקרה וקבע, כי היות שהבניין הושכר כל תקופת הבעלוּת קשה להגדיר שימוש זה כשימוש שולי אשר היה מאפשר למשיב להתיר ניכוי מס תשומות בעת רכישת הנכס, אילו היה נדרש לעשות כן בעת הרכישה ובהתאם לאמת המידה הקבועה בסעיף 41 לחוק מע"מ.
השופט קירש הוסיף ונדרש לשתי החלטות המיסוי ובפרט להחלטה 8/11 הרלבנטיות יותר לענייננו, וקבע, כי המקרה הנוכחי אינו תואם את הדרישות המנויות באותה החלטה, וממילא קשה לקבל את טענת המשיב כי לפי מדיניות רשות המיסים ואפן פירוש הוראות סעיף 41 לחוק על-ידי המשיב, מותר היה למערערת לנַכּוֹת מס תשומות בקשר לרכישת הבניין בשנת 2006.
יצוין, כי המשיב לא התייחס בטענותיו לעובדה שהמערערת לא הוציאה חשבונית עצמית בעת רכישת הבניין, כמתחייב מהוראות תקנות מע"מ, וממילא גם בית-המשפט ראה עצמו משוחרר מלהדרש לסוגיה זו (ראו סעיף 50 לפסק-הדין).
תשומת לבכם לניתוחו של השופט קירש ביחס להוראות סעיף 41 לחוק מע"מ ותקנה 18 לתקנות מע"מ (ראו סעיף 28 לפסק-הדין).
פסק-הדין בעניין סטקיית סימה
המערערת, מסעדת וסטקיית סימה בע"מ, מפעילה מסעדה מזרחית בירושלים בשם "מסעדת סימה".
המשיב (פקיד-שומה ירושלים) מצא, כי הכנסותיה המוצהרות אינן סבירוֹת ביחס לנתונים העולים מספרי חשבונותיה ובהשוואה לתדריך הכלכלי לענף המסעדות. לאור זאת, הוציא המשיב למערערת שומה לפי מיטב השפיטה מבלי שפָּסל את ספריה, וחיִיבה בקנס גירעון לפי סעיף 191 לפקודה.
המערערת טענה, כי המשיב הגיע למסקנתו בדבר אי-סבירות התוצאה העסקית על-בסיס מדגם בלתי-מיַיצג, בגִדרו נערכה שקילה אחת לכל אחת מן המנות שהוזמנו ודי בכך, בנסיבות של אי-פסילת הספרים, כדי להצדיק את ביטול השומה. המערערת אף הגישה חוות-דעת כלכלית התומכת באחוז החומר המוצהר והמצביעה על כשלים מסוימים בחוות-דעת הכלכלנית מטעם המשיב.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
ההחלטה בעניין חברת אירד תדלוקים בע"מ
במבזק מיום 20.9.2016 דיווחנו אודות החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אירד תדלוקים בע"מ (קישור להחלטה).
עניינה של ההחלטה בבקשת המערערת לקבלת הערעור על הסף ביחס לשומות נשוא הערעור, וזאת, בין היתר, על-בסיס טענת התיישנות, חוסר סמכות והיעדר הנמקה.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור מהטעם שטענותיה של המערערת קשורות בטבורן למחלוקות המצויות בלב ליבו של הערעור ולכן שם מקומן להתברר, ביחד עם שאר הטענות של המערערת.
בהמשך להחלטה האמורה, נתקבלה החלטה נוספת של בית-המשפט, וזאת בבקשת המשיב לתקן את ההודעה המפרשת את נימוקי השומה שהוגשה מטעמו בערעור באופן כזה שהטענה החלופית שהעלה שם תוצג כטענה עיקרית. במקביל, ביקש המשיב לאפשר לו לתקן את חישוב המס בשומה.
המערערת (המשיבה בבקשה) התנגדה לבקשה בהסתמך על שורה של טענות.
בית-המשפט קיבל את הבקשה (קישור להחלטה).
ההחלטה בעניין חברת ונ אבו אלעאפיה
עניינה של ההחלטה בבקשת המערערת, חברת ונ אבו אבלעאפיה מאז 1879 (2006) בע"מ, לקבלת הערעור על הסף תוך ביטול החלטת המשיב על פסילת פנקסיה לשנת 2012, וזאת על-בסיס טענות מקדמיות.
לחילופין, מבקשת המערערת כי יימחקו סעיפים מסוימים מההודעה המפרשת את נימוקי המשיב בערעור המתייחסים לאירועי הביקורות בעסקהּ של המערערת בשנת 2015.
לחילופי חילופין, מבקשת המערערת להשהות את המשך הליך הערעור עד לקיום בירור בדבר פסילת פנקסיה לשנת 2015 ולקיים דיון מאוחד בערעורים.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשות (קישור להחלטה).