תזכיר חוק השותפויות | כתב אישום פלילי בעקבות בקשה לגילוי מרצון | חישוב נפרד | מס שבח/רכישה במכירת דירה שאינה "דירת מגורים מזכה" | פחת למונית היברידית

כתב אישום פלילי בעקבות בקשה לגילוי מרצון – הכרעת-הדין בעניין קסטרו ואח'

הגם שמשרדנו אינו עוסק בתחום המיסוי הפלילי, ראינו לנכון לעדכנכם בדבר הכרעת הדין שבנדון (קישור להכרעה) שבגדרהּ הורשעו הנאשמים בעבירות שונות לפי הוראות חוק מע"מ.
חשיבוּת המקרה נעוצה בכך שהחקירה בפרשה הֵחלה בפניית החברה לממונה הרלבנטי מטעם מע"מ בבקשה לנקוט בדרך של "גילוי נאות", בגדרהּ צוין כי החברה הגישה שני דו"חות מתקנים. בסמוך לאחר מכן, ערכו חוקרי מע"מ ביקור בעסק החברה ובעקבות זאת נמסר לב"כ הנאשמים כי הבקשה נדחתה "מאחר שאינה עומדת בתנאי נוהל גילוי מרצון" תוך שמנהל החברה (הנאשם 1) זומן לחקירה באזהרה. כמסתבר, הבקשה נדחתה משום שסכום המחדלים היה למעלה מכפול מהסכום שצוין בה. עוד יצוין, כי מרבית סכום המחדל טרם שולם עד למועד הכרעת הדין, וממילא אף בהיבט זה לא התקיימו התנאים הנדרשים לגילוי מרצון שיש בו כדי להקנות חסינות מפני העֲמדה לדין פלילי.
נציין, כי ב"כ הנאשמים טען, בין היתר ל"הגנה מן הצדק" וזאת, בין היתר, מהנימוק שדחיית הבקשה לגילוי רצון הייתה בלתי-ראויה ובלתי-צודקת תוך שהוא מדגיש כי החקירה במקרה דנא הֵחלה בעקבות הבקשה לגילוי מרצון, דהיינו עֵקב גילוי ייזום מטעם החברה אשר ביקשה לגַלות את מחדליה, כאשר אלמלא הוגשה הבקשה ייתכן שהעבירוֹת כלל לא היו מתגלות.
השופט ד"ר אביגור קבע בעניין זה כדלקמן:
"באשר לטענות בעניין דחיית הבקשה לגילוי מרצון, מקובל עליי טיעון ב"כ הנאשמים שלפיו דחיית בקשה לגילוי מרצון על ידי הרשויות – כאשר, כבענייננו, מקור ידיעת הרשויות אודות ביצוע העבירות הינו מכוח הבקשה עצמה – עשויה לגבש בנסיבות המתאימות הגנה מן הצדק. בהקשר זה יש להעיר, כי מר אלעזר אמנם הזכיר בעדותו דברים שנאמרו בטלפון אודות קיום בדיקת מס הכנסה, שקיומה כמובן שולל מדעיקרא 'גילוי מרצון'... ואולם, לא הובאו לפניי ראיות ישירות בעניין זה... הקושי מבחינת הנאשמים דכאן הוא שבמקרה דנא לא מתקיימים שני תנאי יסוד מהותיים, הנדרשים על מנת שמגיש בקשה לגילוי מרצון יקבל חסינות מהעמדה לדין פלילי; כלהלן: גילוי חלקי בלבד – דרישת רשות המיסים בגילוי מרצון היא דרישה לגילוי מלא של עבירות המס שנעברו. יאמר מיד, כי מדובר בדרישה סבירה בהחלט, ששורת ההיגיון אף מחייבת את קיומה. פשיטא, כי אם יוכר גילוי חלקי יהא בכך כדי לעודד 'שיטת מצליח', דהיינו: ניסיון לזכות בחסינות מלאה באמצעות גילוי חלקי, כאשר אם הרשות תגלה לאחר הגשת הבקשה את מלוא המחדלים עדיין יוכל המבקש לכלול בבקשה כל מחדל אותו לא גילה בבקשתו. מכאן, שדרישת רשות המיסים לגילוי מלא ומוחלט אינה דרישה דרקונית או דווקנית, אלא דרישה המתחייבת ממהות העניין.
אכן, אל לה לרשות לדקדק בכגון דא בקוצו של יוד, שכן טעויות יכול שייפלו גם במסגרת בקשה לגילוי מרצון. ואמנם, מר אלעזר ציין כי לא היה מייחס משמעות גם לטעות בהיקף של עשרות אלפי ש"ח... דא עקא, שבמקרה דנא לא דובר בטעות שכזו, אלא בטעות של 700,000 ש"ח בקירוב, כאשר הסכום שנכלל בבקשה לגילוי מרצון היה אף נמוך מכך. במילים אחרות, סכום המחדל שנמצא היה למעלה מכפל סכום המחדל שעליו דווח בבקשה לגילוי מרצון, ובנסיבות אלה דחיית הבקשה לגילוי מרצון היתה סבירה בנסיבות העניין.
אי הסרת המחדל במלואו – תנאי יסוד נוסף להכרה בבקשה לגילוי מרצון הוא הסרת המחדל, ואף כאן מדובר בדרישה סבירה המתחייבת ממהות העניין. אכן, אם רשות המיסים תקבל בקשות לגילוי מרצון גם במקומות שבהם לא הוסר המחדל במלואו, משמעות הדברים תהא שמבקש יוכל לזכות בחסינות מפני העמדה לדין פלילי גם במקרה שבו הוא כלל לא שילם את המיסים שהיה חייב על פי דין לשלם; תוצאה שעל פני הדברים אינה מתקבלת על הדעת. בהקשר זה יש להדגיש כי במקרה דנא אף לא מדובר בהסרת מחדל שהינה כמעט-מלאה או מתקרבת-למלאה, אלא במצב דברים בו החלק הארי של המחדל לא הוסר... הנה כי כן, התנהלות הרשות היתה סבירה בהחלט, גם במישור זה."