פוסט פרודקשן – האם פעילות ייצורית? | קביעוּת בעבודה – האם "טובת הנאה" החייבת במס? | ניכוי מס תשומות ברכישת מניות איגוד מקרקעין

ניכוי מס תשומות ברכישת מניות של איגוד מקרקעין

כידוע, מניות של חברה הנחשבת ל"איגוד מקרקעין" כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין עשויה לגרור חבות במע"מ, כגון: כאשר מדובר במכירת המנית בידי מי שרשום כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ והמוֹכר את המניות במהלך עסקו.

בעניין זה נבקש לעדכנכם בדבר פרסומה של החלטת מיסוי חדשה (קישור להחלטה) על-ידי מחלקת מע"מ שבחטיבה המקצועית שברשות המיסים.

עניינה של ההחלטה האמורה במכירת מניות חברה הנחשבת ל"איגוד מקרקעין" בידי שני גורמים הרשומים במע"מ כ"עוסקים" בתחום המקרקעין לחברה המסוּוגת אף היא במע"מ כ"עוסק" בתחום המקרקעין ("הרוכשת") תוך שהרוכשת מתכוונת לעשות במניות האיגוד עסקות החייבות במע"מ.

בגדרהּ של ההחלטה נקבע, כי מכירת המניות אכן חייבת במע"מ כאשר מחיר העִסקה יהיה בהתאם לתמורה המוסכמת; וכי הרוכשת רשאית לקזז את מס התשומות הכָּלול בחשבוניות המס שיוציאו המוֹכרים בגין מכירת המניות, וזאת בכפוף להוראות החוק הרלבנטיות (ובכללן הוראות סעיפים 38(א) ו-41 לחוק מע"מ ותקנה 18 לתקנות מע"מ).

פוסט פרודקשן – האם פעילות ייצורית?

לאחרונה פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ברודקאסט וידאו ש.ב בע"מ (קישור לפסק-הדין).

באותו מקרה, נדוֹנה השְאֵלה כיצד יש לסַווג לצורכי ארנונה כללית נכס שמתקיים בו עסק בתחום הקולנוע והטלוויזיה, בענף המכוּנה "פוסט פרודקשן" (שעניינו, ככלל, בהפיכת חומר גלם מצולם לסרט ערוך): האם פעילות זו שייכת לסיווג של "מלאכה ותעשיה" כטענת החברה, או שמא זוהי פעילות הנפלת לגֶדר "משרדים, שירותים ומסחר" כפי שסובר מנהל הארנונה.

בית-המשפט העליון, מפי השופטת ד' ברק-ארז (בהסכמת המשנֵה לנשיאה השופט א' רובינשטייין והשופט ס' ג'ובראן), קיבל את הערעור וקבע, כי פוסט פרודקשן היא במהותה פעולה ייצורית, ומכאן שיש לסַווג אותה, ככלל, בסיווג של תעשיה.

הגם שעניינו של פסק-הדין הינו, כאמור, בשאלת הסיווג לצורכי ארנונה כללית, ראינו לנכון להביאו בפניכם, וזאת לאור חשיבותו לתחומי מיסוי נוספים ובפרט לעניין החוק לעידוד התעשיה (מסים), התשכ"ט-1969.

קביעוּת בעבודה – האם "טובת הנאה" החייבת במס?

ביום 28.6.2016 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין בארד.

עניינו של פסק-הדין בטענת העותר, דמיטרי בארד, כי יש למסות את טובת ההנאה הגלומה, לטענתו, בקביעוּת בעבודה, באופן שעובד הנהנה מקביעוּת בעבודה ישלם תוספת מס על הכנסתו, וזאת מֵעבר לשיעור המס המשולם על-ידי עובד לא קבוע בגין שכר זהה.

בית-המשפט העליון, מפי השופט מ' מזוז (בהסכמת השופטות א' חיות וע' ברון), דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).

השופט מזוז קבע, כי הגם שהמושג "טובת הנאה" המנוי בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה הוא אכן מושג רחב מאוד, יש למסות "טובת הנאה" שקיבל עובד ממעבידו רק מקום שהיא בגֶדר "הכנסה", דהיינו טובת הנאה שהיא למעשה הכנסה מוסווית המחליפה תשלום כספי ישיר שניתן לייחֵס אותה לעובד, כגון: החזקת רכב או טלפון שהשימוש בהם אינו מוגבל לצרכי העבודה בלבד; וכי לא כל "טובת הנאה" הנלווית לעצם הכהונה בתפקיד או במשרה הם בגֶדר "הכנסה", כגון: יוקרה מקצועית ומעמד חברתי הנלווים לכהונה בתקידים מסוימים.

לגופו של עניין, קבע השופט מזוז, כי ניתן אולי לראוֹת בקביעוּת בעבודה כ"טובת הנאה" במובנו הלשוני הרחב של מושג זה, אך זו בוודאי אינה, כשלעצמה, בגֶדר "הכנסה".