תאונת מס במכירת דירת מגורים | חברה ישראלית הקשורה לחברה קפריסאית שעוסקת בתחום הפורקס עשויה להיחשב לסניף של חברה זו לעניין חוק מע"מ

תאונת מס במכירת דירת מגורים

ביום 22.11.2015 ניתן פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוי מרכז-לוד בעניין שמשון.

העורר, בנימין שמשון, היה הבעלים של שתי דירות מגורים: האחת, בחולון; והשנייה ברעננה.
ביום 16.12.2012 מכר העורר את דירתו הראשונה (שבחולון) תוך ניצול הפטוֹר ממס שבח בהתאם להוראת סעיף 6(א) לחוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירת מגורים – הוראת שעה), התשע"א-2011 ("הוראת-השעה").
ביום 29.10.2013 מכר העורר את דירתו השנייה (שברעננה), וזאת לאחַר "התקופה הקובעת" כהגדרתה בסעיף 6(א) להוראת-השעה – דהיינו, לאחַר חלוֹף התקופה שמיום 1.1.2011 ועד ליום 31.12.2012* – תוך שהוא מבקש לקבל פטוֹר ממס שבח לפי סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין.

* במבזק מיום 18.12.2012 דיווחנו אודות הדיון שהתקיים בוועדת-הכספים ובגדרו קבעה הוועדה,כי לאור חוות-דעת נציגי משרד המשפטים שהוצגה בדיון, כי תוקפה של הוראת-השעה לא יפוג בסוף השנה והיא תמשיך לחול עד ליום 5.5.2013. זאת, בהתאם לסעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת.

ביום 25.11.2013 הודיע המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נתניה) לעורר, כי מאחַר שהוא מכר את דירתו הראשונה בפטור ממס שבח לפי הוראת-השעה, אין הוא זכאי לפטוֹר ממס שבח בגין מכירת דירתו השנייה לפי סעיף 49ב(1) לחוק. זאת, לאור סעיף 6(ד) להוראת השעה, לפיו "לעניין סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין, לא יראו במכירה שלגביה ניתן פטור ממס, מלא או חלקי, לפי הוראות סעיף קטן (א), כמכירה בפטור ממס, והכל לגבי מוכר דירת מגורים מזכה לפי הוראות פרק חמישי 1 של החוק האמור בתקופה הקובעת".
השגת העורר נדחתה. מכאן הערר.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ב' ארנון (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד ד' שמואלביץ ועו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

השופט ארנון קבע, כי לשונו של המחוקק בסעיף 6(ד) להוראת-השעה ברורה ולפיה לא יראו במכירת הדירה הראשונה כמכירה בפטור ממס שבח רק כאשר דירת המגורים השנייה היא דירת מגורים מזכה שנמכרה "בתקופת הקובעת".

דומנו, כי מדובר בתאונת מס מצערת לגבּיה הזהרנו במפורש בעבר (ראו למשל מבזקנו מיום 14.3.2011).

חברה ישראלית הקשורה לחברה קפריסאית שעוסקת בתחום הפורקס עשויה להיחשב לסניף של חברה זו לעניין חוק מע"מ

ביום 1.3.2015 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין איזי פורקס.

המערעת, איזי פורקס טכנולוגיות (2004) בע"מ, הינה בבעלות מלאה של חברת איזי פורקס קפריסין ("החברה הקפריסאית") העוסקת בתחום הפורקס ובבעלותה תוכנה לסחר מקוּון במט"ח.
לטענת המערערת, עיסוקה במתן שירותי מחקר ופיתוח ושירותי תחזוקה ותמיכה לאתר האינטרנט של החברה הקפריסאית, ובהתאם היא זכאית לשלם מע"מ בשיעור אפס על הכנסותיה מהחברה הקפריסאית. זאת, בהתאם להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.
המשיב (מנהל מע"מ גוש דן), לעומת זאת, קבע, כי התוכן הכלכלי האמיתי של הקשרים בין החברה הקפריסאית לבין חברה קשורה נוספת בשם איזי פורקס בע"מ ("פורקס") מלמד, כי פורקס הינה סניף של החברה הקפריסאית ועל-כן יש לה פעילות ועסקים בישראל, וממילא אין לראות בה "תושב חוץ" לעניין סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ (סעיף 30(ג) לחוק מע"מ מגדיר "תושב חוץ" לפי הגדרתו בסעיף 1 "כשהוא נמצא מחוץ לישראל ואין לא עסקים או פעילות בישראל").

בית-המשפט, מפי השופטת ד' קרת-מאיר, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופטת ד' קרת-מאיר בָּחנה את הראיות שהוצגו בפניה – ובכלל זאת תשובתה של פורקס לבקשת אישור תביעה ייצוגית אשר הוגשה נגדה – וקבעה, כי פעילותה של פורקס אינה מתמצית בשיווק עבוּר החברה הקפריסאית אלא  נרחבת הרבה יותר, ואף כוללת מעורבוּת בניהול המערך הכספי של חברה זו; וכי היא מהווה למעשה סניף של החברה הקפריסאית בישראל.
בהתאם, קבעה השופטת, כי יש לראות בחברה הקפריסאית כמי שיש לה עסקים ופעילות בישראל ואין היא בגֶדר "תושב חוץ".