תזכיר חוק לקידום השקעות בחברות ציבוריות הפועלות בתחום המו"פ | טענות לבטלות צווים מפאת אי-התייצבות לדיון בהשגה ואי-קיום שימוע | טענות התיישנות

תזכיר חוק לקידום השקעות בחברות ציבוריות הפועלות בתחום המו"פ

בחודש יוני 2014 פורסמו המלצות הוועדה לקידום השקעות בחברות ציבוריות הפועלות בתחום המחקר והפיתוח (קישור להמלצות).
מסקנות הוועדה כָּללו שורה של המלצות שנועדו לקַדם פתרונות אפשריים למימון חברות היי-טק באמצעות הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב, וזאת באמצעות עידוד הנפקות ראשונות לציבור של חברות היי-טק גדולות יחסית ועידוד הקמת קרנות הון סיכון סחירות אשר ישקיעו ויתמכו במספר חברות היי-טק ובמיזמים בשלבים מקדמים. בנוסף, המליצה הוועדה על אימוץ מספר פתרונות מימון חוץ-בורסאיים.

בהקשר זה נבקש לעדכנכם, כי היום פורסם תזכיר חוק המתבסס על המלצות הוועדה (קישור לתזכיר).

בגדרו של התזכיר מוצע לאפשר החזקה של כמה קופות כמל בקרנות נאמנות פטורות בשיעור שאינו עולה על 75% (במקום 50%). קרנות אלו תהיינה קרנות היי-טק ("קרן טכנולוגיה עילית") נסחרות במודל של קרנות נאמנות סגורות אשר תהיינה רשאיות להשקיע עד 30% מהסכום שיגויס מהציבור בניירות-ערך של חברות היי-טק לא נסחרות, ועד 50% במקרה בו תתקבל תמיכת מדינה.
עוד מוצע לקבוֹע הוראת-שעה לשלוש שנים לפיה עלות ההשקעה במניות אשר נרכשו במסגרת הנפקה לציבור של חברת מחקר ופיתוח תוכר במועד ההשקעה כהפסד הון בר-קיזוז, וזאת עד לסכם השקעה כולל של 5 מיליון ש"ח.

---

טענות לבטלות צווים מפאת אי-התייצבות לדיון בהשגה ואי-קיום שימוע

ביום 30.9.2015 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין כוכב המשולש 2003 בע"מ (קישור לפסק-הדין).

המערערת טענה, כי נפל פגם בשומה לפי מיטב השפיטה שהמשיב (פקיד-שומה חדרה) הוציא לה לגבי שנות-המס 2006–2010, באופן המביא לבטלותה, וכפועל יוצא מכך לבטלות השומות בצווים שהוצאו לה.
הפגם הנטען על-ידי המערערת הוא כי מפקח הניכויים שהוציא את שומת שלב א' לא חתם בחתימת ידו על מסמך "פירוט הנימוקים לקביעת השומה לפי מיטב השפיטה (03)" שנשלח אליה, אלא רק הופיע שמו ותפקידו במשרדי המשיב במודפס על-גבי נימוקי השומה.
המערערת עוררה את טענת תקפוּת שומת שלב א' ככל הנראה לאחַר שנודע לה שאותו מפקח חדל מלעבוד במשרדי המשיב ועל-כן התעורר ספק בליבה מי חתם על שומת שלב א', שמא היה זה גורם אחר במשרדי המשיב.
אף כי הוגשה השגה על-ידי המערערת ("למען הזהירות"), לא הגיעה המערערת או מי מטעמה לדיון בהשגה, למרות שהמערערת זומנה על-ידי המפקח בשלב ב' פעמים רבות להתייצב לדיון האמור. זאת, מחמת שהמערערת דרשה כי תינתן לה תשובה לשאלתה מי חתם על נימוקי שלב א' כתנאי, כביכול, להתייצבותה לדיוני ההשגה.
בסופו של דבר, ולאחַר שהמערערת לא התייצבה לדיונים אליה הוזמנה, הוצאו לה שומות בצווים.
בסיכומיה, טענה המערערת, כי יש להורוֹת על ביטול השומות ועל החזרת הדיון לשלב ההשגה, וזאת הן מהטעם שנמנעה ממנה זכות הטיעון בשלב ההשגה והן מחמת קבלת ההחלטה על-ידי מפקח שלב ב' בלא שעמדו בפניו העוּבדות כהווייתן, בלא חקירה ודרישה ראויים מצידו ובלא הפעלת שיקול דעת ראוי.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור.

בראשית הדברים, נדרשה השופטת וינשטיין לשאלה, אימתי יש להחזיר את הדיון לשלב ההשגה, תוך שהיא קובעת, כי הגם שסעיף 156 לפקודת מס הכנסה מעניק לבית-המשפט את הסמכות להורוֹת על החזרת הדיון כאמור, השימוש בסמכות זו ייעשה במשֹורה, ובמצב דברים בו התקיים דיון הוכחות בערעור – ייעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד; וכי אין זה המקרה.

אגב זאת, ציינה השופטת וינשטיין, תוך שהיא מתייחסת לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בענין רובומטיקס (ע"א 1830/14) (למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן), כי לשיטתה "מערער, גם אם לא הביא בפני פקיד השומה את כל הטענות והראיות שיכול היה להביא בשלב הדיון השומתי, יש לאפשר לו להביאן בפני בית המשפט בהליך הערעור, בכפוף לחריגים המעידים על שימוש לרעה בהליך [...]" (ראו סעיפים 26 ו-27 לפסק-הדין).

השופטת וינשטיין הִמשיכה ונדרשה לשאלה, האם כאשר לא חתם מפקח על נימוקי שומה בחתימה ידנית (דהיינו, חתימה בעט), נופל בשומה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, המביא לבטלות השומה. השופטת וינשטיין ענתה על שאלה זו בשלילה, בקובעה, כי אין כל הוראה בחוק או בפסיקה לפיה חייב המשיב לחתום על שומה – בשלב א' או בשלב ב' – בחתימה ידנית דווקא, כתנאי לא רק להשלמת הפעלת סמכויותיו אלא אף למתן תוקף להן. בהתאם, קבעה השופטת וינשטיין, כי השומה בשלב א' הינה תקפה ושרירה.

עוד קבעה השופטת וינשטיין, כי הימנעות המערערת מלהתייצב לדיוני ההשגה פעלה לחובתה ואין המערערת זכאית להיבנות ממנה, וממילא אין לקבל את טענתה לפיה נפל פגם בצווים נשוא הערעור בְּשל אי-מתן זכות טיעון: זכות זו ניתנה, אך לא נעשה בה שימוש על-ידי המערערת.

בהמשך הדברים, בָּחנה השופטת וינשטיין את השומות בצווים לגופן ודחתה את טענותיה של המערערת ביחס לסוגיות שבמחלוקת (העסקת עובדים זרים, הוצאות שכר לקרובי משפחה והוצאות החזקת רכב).

---

טענות התיישנות 

ביום 26.8.2015 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין מוחמד אבו מוך.

המערערים, מוחמד אבו מוך ואבו מוך למסגרות ונגררים בע"מ הגישו שתי בקשות בכתב, בגדרן נטענה על-ידם טענת התיישנות ביחס לשומות בצווים שהוצאו להם על-ידי המשיב, פקיד-שומה חדרה.
המערערים ביססו את טענת ההתיישנות שבפיהם על שני טעמים: האחד, שפירוט הנימוקי לקביעת השומות בצווים ותקצירי השומות הגיעו לידיהם לאחַר חלוֹף התקופה הקבועה בסעיף 152(ג) לפקודה, אף כי מן הבקשות עולה, כי אין מחלוקת שנימוקי השומות ותקציריהן נשלחו בדואר רשום במסגרת התקופה האמורה; השני, שפירוט נימוקי השומה ותקצירי השומות נמסרו באמצעות שליח למשרדו של מיַיצג המערערים במסגרת התקופה, אך לא נמסרו צווים בכתב לידי המערערים עצמם.

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הבקשות (קישור להחלטה), תוך שהוא מנתח, בין היתר, את פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין נאמן (ע"א 3929/13) (למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן).