ההבחנה בין טענת "עסקה מלאכותית" לבין טענת "סיווג מחדש"

פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין צמל יעקבוסון בע"מ (קישור להחלטה).

עניינו של הערעור בשומה (חלופית) שהוציא המשיב, פקיד-שומה פתח תקווה, ולפיה המערערת היא הזכאית לתשלום שהתקבל מחברה אחרת.
במסגרת הערעור הגישה המערערת שתי בקשות, לפיהן השומה החלופית מתבססת על הסַמכות הנתונה למשיב על-פי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה להתעלם מעסקה מלאכותית או בדויה, הגם שלא צוין על-ידי המשיב כי הוא עושה כן.
בגדרהּ של הבקשה האחת, טוענת המערערת, כי היה על המשיב לא רק "להרוס" את העסקה המלאכותית בהתאם לסמכותו האמורה, אלא גם "לשַקמה" ולהציג עסקה חלופית לעסקה עליה דיווחה המערערת; וכי מאחַר שהמשיב לא עשה כן, הרי שהוא לא ביסס את טענותיו כראוי לשימוש בסמכותו שבסעיף 86 האמור ולפיכך הוציא צו בחוסר סמכות, ומשכך, דינו של הצו להתבטל ושל הערעור להתקבל על אתר.
לחלופין, טוענת המערערת, במסגרת הבקשה האחרת, כי היות שהמשיב עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 86 לפקודה, הרי שעליו הנטל להוכיח כי אכן מדובר בעסקה מלאכותית או בדויה ועליו לפתוח בהבאת ראיותיו.

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הבקשה.

השופט ד"ר בורנשטין ניתח בהרחבה את ההבחנה בין עסקה מלאכותית לבין סיווג מחדש (וראו בעניין זה, גם את פסק-הדין של השופט ד"ר א' סטולר בעניין פנסטר (ע"מ 43058-02-12) אליו נדרשנו במבזק מיום 28.10.2013) וסיכם, כי זו נגזרת מהשְאֵלה האם פקיד-השומה דחה או אימץ לצורכי מס את המערכת העובדתית שהובאה בפניו על-ידי הנישום: באם אימצה, דהיינו לא התעלם ממנה, אך סבר כי היא אינה משַקפת נאמנה את המציאוּת העובדתית הנכונה של העִסקה, ולפיכך קבע, על-בסיס אותה מערכת עוּבדות, כי יש להשקיף על העִסקה באופן אחר – המדובר בסיווג מחדש. לעומת זאת, אם פקיד-השומה לא אימץ את אותה מערכת עובדתית, וסבר כי יש לשנותה לצורך מס, כלומר "להרסה" ו"לבנותה" באופן אחֵר כך שהיתרון המיסויי שהיה גלום בה ינוטרל (כגון: התעלמות מהפסדי החברה שנרכשה) – מדובר בהפעלת סמכות להתעלם מעסקה מלאכותית בהתאם לסעיף 86 לפקודה.

לגופו של עניין, קבע השופט ד"ר בורנשטין, תוך שהוא מזכיר את החלטתו מיום 1.10.2014 (למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן), כי אין לקבל את נקודת ההנחה עליה מתבססות שתי הבקשות ולפיה השומה מבוססת על סעיף 86 לפקודה.

עוד קבע השופט ד"ר בורנשטין, כי טענת המערערת (בבקשה לקבלת הערעור על אתר) כי נפל פגם בצו שהוציא המשיב – אין מקומה בבקשה לקבלת הערעור על הסף.

לבסוף, קבע השופט ד"ר בורנשטין, כי היות שבמקרה דנא אוחד הערעור על השומה החלופית עם הערעור על השומה העיקרית, די בכך שנטל הבאת הראיות מוטל באחד מהם על הנישום, כדי להטילו גם בערעור האחר; דהיינו, גם אלמלא היה קובע כי בערעור דנן, כשהוא עומד לעצמו, מוטל הנטל על המערערת, היה מקום לקבוֹע כך לאור איחוד הערעורים, במיוחד עת הנטל בערעור על השומה העיקרית מוטל על המערערת.