קביעת שווי העסקה במכירת ניירות-ערך מחוץ לבורסה כאשר קיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים?

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מיום 21.10.2013 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין סילברבוים אחזקות בע"מ (קישור לפסה"ד).

עניינו של פסק-הדין בעסקה שבין המערערת לבין שרפק טכנולוגיות בע"מ ("שרפק"), בגדרהּ מָכרה המערערת לשרפק מניות ואופציות נסחרות של חברת רובומטיקס טכנולוגיות בע"מ ("רובומטיקס") במחיר הנמוך ממחירן בבורסה באותה עת.
המשיב (פקיד-שומה – היחיה הארצית לשומה) קבע, כי התקיימו יחסים מיוחדים בין המערערת לבין שרפק, ובהתאם – ובהתבסס על הוראות סעיף 6(ה) לחוק התיאומים* – קבע את התמורה לצורכי מס לפי 90% מהמחיר בבורסה ביום המכירה, ולא לפי התמורה המוסכמת.

* הוראות סעיף 6(ה) לחוק התיאומים, שבוטלו בתיקון 147 לפקודת מס הכנסה (במסגרת ביטול סעיף 6 האמור), קבעו כדלהלן:

"במכירה או בקניה של ניירות ערך מחוץ לבורסה, כאשר בין הצדדים קיימים יחסים מיוחדים, יחולו הוראות אלה:
(1)  דווחה המכירה לבורסה, יהיה מועד המכירה או הקניה, לפי הענין, היום שקדם ליום שבו נתקבל בבורסה הדיווח שחייבים בו על פי תקנון הבורסה, זולת אם הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה שהיא בוצעה במועד אחר;
(2)  ...
(3)  היתה התמורה בעד מכירת נייר ערך במהלך שנת המס נמוכה מ-90% מערכו של נייר הערך, יראו 90% מערכו של נייר הערך כתמורה, ואם הסכום שהוצא לרכישת נייר הערך במהלך שנת המס היה גבוה מערכו של נייר הערך, יראו את ערכו כאמור כעלות הקניה שלו;
(4)     .."

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.

אומנם, השופט אלטוביה קבע, כי אין לקבל את גישת המשיב, לפיה יש לפרש את המונח "יחסים מיוחדים" שבסעיף 6(ה) לחוק התיאומים בהסתמך על הוראות סעיפים 3(י) ו-85א לפקודה, וזאת מהטעם שמדובר בחקיקה מאוחרת, וממילא אין לומר שבחוקקו את סעיף 6(ה) התכוון המחוקק להחיל את ההסדר או הנורמה "שעוד לא נולדה" הקבועה באותן הוראות (ולעניין זה, הפנה השופט אלטוביה לסעיף 2 לפסק-הדין של השופט דנציגר בעניין שעלים ניהול נכסים*).

* ע"א 9559/11. לדיון בפסק-דין זה, ראו המבזק מיום 1.10.2013.

ואולם, השופט אלטוביה דחה את טענותיה האחרות של המערערת.*

* השופט אלטוביה קבע, כי ההסדר הקבוע בסעיף 6(ה) לחוק התיאומים סוטה מהשאיפה להטלת מס אמת, שכּן מטרת הֶסדר זה, כפי העולה מדברי-ההסבר להצעת החוק, הינה להגיע לרווח ההון האמיתי שנצמח למוכר. עם זאת, השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי היות שההסדר האמור עלול לפגוע בחופש החוזים (במובן זה שהוא מתעלם מההסכמה בין הצדדים) ואף עלול לפגוע בזכות הקניין של הנישום, נכון לתחוֹם את המונח "יחסים מיוחדים" הנזכר באותו סעיף 6(ה) רק לאותם מקרים בהם מתקיימים בין צדדים לעסקת מכירת ניירות-ערך מחוץ לבורסה, יחסי קרבה או יחסים אחרים אשר בהתקיימותם טבועה בהם התחשבנות נוספת לרבות כזו שאינה באה לידי ביטוי כלכלי הניתן להערכה.

בהתאם, ולגופו של עניין, קבע השופט אלטוביה, כי הגם שאף אחת מנסיבות המקרה אינה מצביעה על התקיימות "יחסים מיוחדים", מכלול הדברים מטה את הכף באופן מובהק לקירבה בין המערערת לבין שרפק העולה כדי "יחסים מיוחדים" כאמור בסעיף 6(ה) לחוק התיאומים.

השופט אלטוביה הוסיף ונדרש לטענת המערערת, לפיה אף אם קיימים יחסים מיוחדים בין צדדים לעסקת מכר ניירות-ערך מחוץ לבורסה, אין להחיל את הוראות סעיף 6(ה) לחוק התיאומים, מקום שהוכח שלא היה ביחסים המיוחדים כאמור כדי להשפיע על המחיר שנקבע לניירות-הערך במסגרת עסקה כאמור. השופט אלטוביה דחה טענה זו וקבע, כי הגם שהפרשנות לפיה יש ליתן לנישום אפשרות להוכיח שהיחסים המיוחדים שהתקיימו בין צדדים לעסקת מכר ניירות-ערך מחוץ לבורסה, לא השפיעו על התמורה, מתיישבת עם תכלית הוראות סעיף 6(ה), אין לדרישת "ההשפעה על המחיר" אחיזה בלשון החוק, ואין להוסיף דרישה זו בדרך של פרשנות. זאת, בניגוד להגדרת המונח "תמורה" שבסעיף 88 לפקודה.

לבסוף, נדרש השופט אלטוביה לטענת המערערת בדבר פרשנות שונה שקיבל המשיב ביחס למקרים אחרים הדומים לנסיבות המקרה כאן ולחובתו לפעול באופן דומה גם בעניינה של המערערת. השופט אלטוביה דחה טענה זו וקבע, כי הגם שהדעת אינה נוחה מהדברים האמורים, נכון הוא לקבל, כי עד שמתגבשת פרשנות ברורה ואחידה מטעם המשיב, יכול וחלות תקלות וטעויות; וכי בכפוף לכללי הדין המינהלי אין המשיב כבול בטעויות אלו – להפך – חובתו משגיבש ותיקן פרשנותו והגיע לפרשנות הנכונה להחילה באופן שווה בקרב כלל הנישומים.

כאמור, השופט אלטוביה דחה את הערעור, תוך שהוא מחייב את המערערת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 89,000 ש"ח (!), וזאת, בין העתר, לאור מספר ישיבות ההוכחות שנדרשו בתיק.

פסק-הדין של בית-המשפט העליון

המערערת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון והיום פורסם פסק-הדין (קישור לפסה"ד).

בית-המשפט העליון, מפי השופטת ד' ברק-ארז (בהסכמת השופטים י' עמית וע' ברון), דחה את הערעור.

בראשית הדברים, התייחסה השופטת ברק-ארז למונח "יחסים מיוחדים" תוך שהיא קובעת לגופו של עניין, כי חומר הראיות אכן מצביע על קיומם של יחסים כאמור בין המערערת לבין שרפק וכי הבסיס למסקנה זו נבדק באופן מדוקדק על-ידי בית-המשפט המחוזי.

השופטת ברק-ארז הוסיפה ונדרשה לטענתה הנוספת של המערערת לפיה סעיף 6(ה) לחוק התיאומים חל רק במקום שבו הוכח כי היחסים המיוחדים השפיעו בפועל על מחיר העִסקה, דהיינו שהתקיים קשר סיבתי בין היחסים המיוחדים לבין המחיר המופחת. השופטת ברק-ארז דחתה טענה זו, הן מהטעם שלטענה זו אין עיגון לשוני והן מהטעם שהוראת החוק הרבנטית כבר כוללת בתוכה היבט של סתירת החזקה כי היחסים המיוחדים השפיעו על מחיר העִסקה.

השופטת ברק-ארז המשיכה ונדרשה לטענת המערערת בדבר "חסימת" המניות" והחובקת שתי טענות-משנה: האחת, לפיה מניות חסומות הן מניות שאינן נסחרות בבורסה ולכן סעיף 6(ה) לחוק התיאומים לא חל עליהן מדעיקרא ואף אין היגיון שיחול עליהן; והשנייה, ששווי השוק של מניות חסומות צריך להיות מוערך בשיעור מופחת בהשוואה למניות הנסחרות בבורסה ללא מגבלות ולכן אין להחיל עליהן את סעיף 6(ה) כלשונו (דהיינו, אין להעריך את שווי המניות החסומות לפי השווי של מניות "רגילות"). השופטת ברק-ארז דחתה את שתי הטענות בהיעדר ביסוס עובדתי.

נציין, כי הגם שהמחלוקות נשוא פסק-הדין תחוּמות במידה רבה לעניינם של הצדדים (וזאת לאור ביטולו של חוק התיאומים), יש לפסק-הדין רלבנטיות גם לסוגיות אחרות בתחום דיני המס.