סיוּוגן של הכנסות פיננסיות כאינטגרליות לפעילות מפעל מאושר; קנס גירעון | החבות בדמי ביטוח לאומי של מי שהינו גם עצמאי וגם שכיר
11/02/2015
סיוּוגן של הכנסות פיננסיות כאינטגרליות לפעילות מפעל מאושר; קנס גירעון
ביום 7.2.2013 ניתן פסק-הדין בעניין ר.ס חברה לייבוא וייצור מזון בע"מ.
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי עָסק במספר מחלוקות בין המערערת – חברה פרטית המפעילה מפעל יצרני בתחום מוצרי המזון, כאשר חלקוֹ הוכר כמפעל תעשייתי מאושר כהגדרתו בחוק לעידוד השקעות הון – לבין המשיב, פקיד-שומה ירושלים: שאלת היותן של הכנסותיה הפיננסיות של המערערת אינטגרליות לפעילות מפעלה המאושר; שאלת זכאותה של המערערת לדרוֹש בניכוי הוצאות מימון; אופן ניכוי הפחת; ניכוי/תוספת בְּשל אינפלציה כאשר המדד שלילי; ומס גירעון.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
לגבי שאלת האינטגרליות, קבע השופט מינץ, כי לא התקיים איזה מהתנאים המצטברים לסיוּוג הכנסותיה הפיננסיות של המערערת כחלק אינטגרלי מפעילותה המאושרת: מקור ההון שהושקע והשיא את ההכנסות הפיננסיות לא היה מפעילותה העסקית; ההשקעות הפיננסיות לא היו קשורות כלל לפעילותה; ומשך ההשקעה לא היה לטווח קצר.
לגבי ניכוי הוצאות המימון, קיבל השופט מינץ את עמדת המערערת וקבע, כי הגם שהכנסות המימון שנצמחו לה לא היו, כאמור, אינטגרליות לפעילותה העסקית המאושרת, אין בכך כדי לשלול את ניכוי הוצאות המימון שבהן עמדה להשגתן.
באשר לניכוי הפחת, קיבל השופט מינץ את עמדת המשיב, לפיה המערערת שגתה בכך שניכתה את הפחת מהנכסים המאושרים הן מהכנסותיה המאושרות והן מההכנסות הבלתי-מאושרות, כמו גם בכך שניכתה את הפחת מהנכסים המנוטרלים רק מתוך ההכנסות של החלק הבלתי-מאושר.
לגבי שאלת יישום הוראות חוק התיאומים בתנאי מדד שלילי, קבע השופט מינץ, כי אף שסעיף 7(ב) לחוק התיאומים נוקט במילים "עליית המדד", הרי שאין לייחֵס לו פרשנות לפיה מדובר רק בעליית המדד ולא בירידתו. זאת, בדומה לפסק-הדין שניתן בעניין טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (קישור לפסק-הדין).
לבסוף, נדרש השופט מינץ לקנס הגירעון בשיעור 15% שהוטל על המערערת. לדבריו, לאור הליקויים המהותיים שנפלו בדיווחי המערערת ובהיעדר כל ראיה או הסבר מצידה של המערערת לליקויים אלה, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב להטיל עליה את קנס הגירעון בשיעור הקבוע בדין.
אתמול פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על-ידי המערערת (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון, מפי השופטים ע' פוגלמן, י' עמית וד' ברק-ארז, דחה את הערעור, בקובעו, כי אין עילה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, התומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית-המשפט, ואין לגלות בהן טעות שבחוק.
החבות בדמי ביטוח לאומי של מי שהינו גם עצמאי וגם שכיר
עניינו של פסק-הדין בתביעתו של מר גדעון ברגמן להחזר דמי ביטוח שנגבו לטענתו ביֶתֶר על-ידי המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") בגין הכנסותיו לשנת 2011.
במהלך כל אותה שנה עבד התובע כעובד עצמאי; ואילו בחודשיים האחרונים לשנה זו (דהיינו, נובמבר ודצמבר 2011) עבד התובע גם כעובד שכיר וגם כעובד עצמאי (הָחל מיום 1.1.2012 הֵחל התובע לעבוד כעובד שכיר בלבד).
הכנסותיו של התובע בשנת 2011 כעובד עצמאי הסתכמו בסך של 961,480 ש"ח, והכנסותיו כעובד שכיר בשנה זו הסתכמו בסך של 173,822 ש"ח. ואילו ההכנסה השנתית המירבית לשנת 2011 עָמדה על סך של 881,064 ש"ח.
בחודשים נובמבר ודצמבר 2011 חִייב המל"ל את התובע בדמי ביטוח כעובד שכיר בלבד, וזאת בהתעלם תקנה 13 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 ("התקנות").*
* תקנה זו קובעת, כי "מבוטח שהוא גם עובד וגם עובד עצמאי ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו-(8) לפקודה, אחרי ניכוי דמי ביטוח מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש בין שכרו כעובד באותה שנת מס לבין ההכנסה המרבית לשנה שנקבעה לעובד עצמאי בפרט 2 בלחוק י"א לחוק".
לטענת התובע, יש להחיל בענייננו את אותה תקנה 13 לתקנות, כך שמתוך סכום ההכנסה השנתית המירבית (881,064 ש"ח), יש להפחית את סכום הכנסתו השנתית כעובד שכיר (סך של 173,822 ש"ח) ומהסכום שמתקבל (סך של 707,242 ש"ח) יש לחשב את דמי הביטוח באופן שנתי לכל שנת 2011.
בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה – מפי השופט א' קוגן, נציג העובדים י' פיגורה ונציג המעסיקים פ' דוד – קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).