פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אברהם רויכמן: אימתי יחויב יורש בחוב מס של המוריש?

במבזק מיום 29.12.2013 דיווחנו אודות התרת פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה (ס' הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג) בעניין פלוני (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, נדרש המערער לשלם את חֵלקו, כיורש, בחוב המס של אביו המנוח בגין הסכם שומה שחתם המנוח עם רשות המיסים בקשר למכירת קניון חדרה.
בְּשל טעות שמקורה בהתנהלות לא תקינה של המשיב, חוב המס כאמור התגלה באופן מקרי רק לאחַר פטירתו של המנוח, ובעקבות זאת, ננקטו הליכי גבייה כנגד המערער ובמקביל הוגשה כנגדו תביעה אזרחית. 
בית-המשפט המחוזי דחה את מלוא הטענות שהועלו על-ידי המערער (הנתבע) וקבע, כי מדובר בחוב מס חלוט ודחוי, ולא בהליך שומה (כך שלא קמה למערער זכות להגיש ערעור מס).
עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי למרות התנהלותו הבלתי-תקינה של המשיב, אין להשלים עם התנהלות המערער, אשר הוּכח כי ידע על חוב המס הדחוי, היה ער ליתרונות בהסכם שנחתם עם המנוח, והמתין לחלוֹף תקופת ההתיישנות כדי לנסות ולהתעשר שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית.
בית-המשפט חִייב את המערער בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 150,000 ש"ח.

היום פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור (קישור לפסק-הדין).

בית-המשפט העליון (השופט צ' זילברטל, הנשיא א' גרוניס והשופט א' רובינשטיין) דחה את הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות בסך 125,000 ש"ח.

בחוות-דעתו, אליה הצטרפו הנשיא א' גרוניס והשופט א' רובינשטיין, קבע השופט צ' זילברטל, כי לא קיימת עילה להתערבות בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי וכי הוא סומך ידו על מרבית הקביעוֹת בו תוך אימוץ הנימוקים שביסודן (בהקשר זה נזכיר, כי פסק-הדין קמא כולל בחוּבּו התייחסות מפורטת וחשובה של בית-המשפט המחוזי למספר סוגיות עקרוניות ובכלל זאת ביחס להתיישנות השומה, שאלת החבות במס של יורש בגין חובות עיזבון ועוד).

השופט זילברטל ציין, כי הגם שלא ראה צורך לקיים דיון בסוגיות שנבחנו על-ידי בית-המשפט המחוזי מֵעבר לאמוּר בפסק-דינו, ראה הוא לנכון להרחיב את הדיבור ביחס לטענה אחת שהעלה המערער והיא טענתו החלופית לפיה חבות המס רובצת למִצער בחציה על כתפיה של רעיית המנוח, וכנגזר מכך, אין הוא חייב בתשלום העולה על רבע מהחוב המקורי (ולא מחצית מהחוב כפי שהמשיבה תבעה ממנו) – ראו סעיפים 18-12 ו-21 לחוות-דעתו של השופט זילברטל.

השופט זילברטל הוסיף וציין, כי קיימים שני טעמים הנטועים אף הם בנסיבות המקרה ואשר יש בהם כדי לבסס את המסקנה כי יש לדחות את הערעור: האחד, ההשתק השיפוטי החָל על המערער בְּשל מצגיו בהצהרתו למשרדי מיסוי מקרקעין לגבי מכירת זכויותיו בקניון חדרה; השני, חוסר תום-לבו של המערער (וראו לעניין זה גם את חוות-דעתו של השופט א' רובינשטיין).