מחזיקים בחברה פרטית בלתי-פעילה? שִקלו פירוק מרצון לפני תום שנת-המס 2014

במקרים רבים, יש המחזיקים בחברות פרטיות שאינן פעילוֹת. פירוק מרצון של חברות אלו עשוי להיות בעל מספר יתרונות, כל שכּן אם הפירוק יחל לפני תום שנת-המס 2014.

ראשית, חיסכון בתשלום אגרות שנתיות לרשם החברות.
כידוע, חברה פרטית חייבת כל שנה לא רק בדיווח לרשם החברות אלא גם בתשלום אגרה שנתית בגובה של כ-1,100 ש"ח.

אי-תשלום האגרה עשוי להביא לביצוע הליכי גבייה מכוח פקודת המיסים (גביה). זאת, בעקבות תיקון שהתקבל במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2007.
לעיתים, מדובר בחברות שהפסיקו את פעילותן זה מכבר ואף כאלו שמעולם לא היו פעילוֹת. במקרים כאלה, תקנות החברות (אגרות) מקנות, בתנאים מסוימים, פטוֹר מתשלום אגרות (גם רטרואקטיבית!). לשם כך יש להגיש בקשה מיוחדת לרשם החברות.

שנית, הותרת החברה עלולה להקשות על פעילותם השוטפת של תאגידים פעילים הקשורים במישרין או בעקיפין לחברה, וזאת בכל הקשור לקבלת פטוֹר מניכוי מס במקור, ניהול ספרים וכו'.

שלישית, אפשרות לקיזוז הפסדים כנגד הכנסות ורווחים אחרים, הן בשוק ההון והן מחוץ לשוק ההון.
היה והחברה הפרטית צברה הפסדים, פירוקה מרצון יביא, על-פי רוב, להיווצרותו של הפסד הון בידי בעל המניות בחברה (שהרי, הפסדי החברה מומנו, במישרין או בעקיפין (כגון: באמצעות ערבות) על-ידי בעל המניות).
הפסד זה יוּתר לבעל המניות בקיזוז כנגד רווח הון מכל סוג שהוא (הן בשוק ההון והן מחוץ לשוק ההון, לרבות שבח מקרקעין), כאשר אם לא ניתן לקזז את הפסד ההון בשנה שבה נוצר, אזי אותו הפסד יעבור לשנים הבאות עד שייווצר לבעל המניות רווח הון לקיזוז, וזאת ללא מגבלת זמן.
בנוסף, בשנת-המס שבּה הֵחֵל הפירוק מרצון, ניתן לקזז את ההפסד לא רק כנגד רווח הון מכל סוג שהוא אלא גם כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו באותה שנת-מס בְּשל ניירות-ערך אחרים (הן ניירות-ערך נסחרים והן ניירות-ערך בלתי-נסחרים) ובלבד ששיעור המס החָל על הריבית או הדיבידנד לא עולה על 25%.
בהקשר זה נדגיש, כי לאור הגדלת שיעורי המס במסגרת החוק לשינוי נטל המס, חלו שינויים בכללי קיזוז הפסדים, וממילא ביצוע קיזוז מושכל של הפסד ההון מפירוק החברה מחייב התייעצות עם מומחה מיסוי.

רביעית, יש להיזהר מהכנסת פעילוּת לחברות בלתי-פעילוֹת. במה דברים אמורים?
במקרים רבים, בעלי חברות פרטיות בלתי-פעילוֹת (במקרים רבים, מדובר ב"חברות מדף") מעוניינים להכניס פעילוּת לאותן חברות, וזאת במקום לפתוח חברה חדשה.

מהלך כזה עשוי להתגלות כמוקש מס בעת המכירה העתידית של מניות החברה, וזאת באותם מקרים בהם החברה הוקמה (על-ידי המוֹכר) לפני 1.1.2003.

שכּן, במקרה זה, במקום ששיעור המס על רווח ההון יהיה 25/30%* (בהנחה שמדובר בבעל מניות מהותי), הוא יהיה גבוה יותר.**

* לא כולל מס נוסף.

** למעשה, לאור העלאת שיעור המס על רווחי הון הָחֵל ביום 1.1.2012, לפי חישוב ליניארי, נוצר מצב מעַניין לפיו שיעור המס על רווח הון במכירת מניות חברה פרטית שהוקמה (על-ידי המוֹכר) בתקופה 31.12.2011-1.1.2003 יהיה נמוך יותר משיעור המס על רווח ממכירת מניות חברה שהוקמה ביום 1.1.2012 ואילך.

לבסוף נציין, כי פירוק מרצון של חברה פרטית כרוך בהליך פשוט יחסית שקבוע בהוראות פקודת החברות. עם זאת, יש לזכוֹר, כי ביצוע לא נכון של הליך זה יביא לסיווּג הפירוק כ"פירוק באין הצהרת כושר פרעון" המחיֵיב, בין היתר, קיום אסיפת נושים.
על-כן, אם וככל שיוחלט על פירוק מרצון, יש ראשית לקבל הצהרת כושר פירעון על-ידי דירקטוריון החברה המתפרקת ורק לאחַר המצאתה לרשם החברות וקבלת אישורו על כך יש לקבל החלטה באסיפת בעלי המניות על פירוקה מרצון של החברה תוך ויתור (בכפוף להוראות תקנון החברה) על הודעה על-פי סעיף 115(א)(3) לפקודת החברות.