סיווגו של יחיד כתושב ישראל | החלטת מיסוי בנושא שהייה בישראל של תושב-חוץ בטרם חזר להיות תושב ישראל

פסק-הדין בעניין אברהם כהן

במבזק מיום 18.3.2013 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין א.כ. (ע"מ 36696-10-10).

באותו מקרה, קבע המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 3, שומה לפי מיטב השפיטה למערער לגבי שנות-המס 2005 ו-2006, לאחַר שדחה את טענתו העיקרית של המערערת בהשגתו, לפיה הוא אינו חייב בתשלום מס משום שאינו תושב ישראל אלא תושב רומניה.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט אטדגי, דחה את הערעור.

ראשית, בחן השופט אטדגי את מניין ימי שהותו בישראל בשנים הרלבנטיות ומצא, כי אומנם בשנות-המס שבמחלוקת (דהיינו, 2005 ו-2006) לא התקיימה החזקה הראשונה שבהגדרת המונח "תושב ישראל" בפקודת מס הכנסה הקובעת מינימום של 183 ימים, אך לעומת זאת, במניין שנות-המס האמורות יחד עם השנתיים שקָדמו להן התקיימה החזקה השנייה שבהגדרה האמורה (דהיינו, בכל אחת משנות-המס 2005 ו-2006 שהה המערער לפחות 30 יום בישראל, ובכל אחת מהן יחד עם השנתיים שלפני כן הוא שהה בישראל יותר מ-425 ימים). בהתאם, קבע השופט אטדגי, כי חזקה שמרכז חייו של המערער הוא בישראל.

השופט אטדגי המשיך ונדרש, באריכות, לשאלה, האם המערער סתר חזקה זו, ולשם כך בחן את העוּבדות והראיות שהובאו בפניו.

נקבע, כי יישום הפרמטרים האישיים והמשפחתים הקבועים בהגדרת "תושב ישראל" על עניינו של המערער בשנות-המס הנדונות מטים את הכף לכיוון הקביעה כי הינו תושב ישראל; ואילו הפרמטרים התעסוקתיים-כלכליים מספקים תמונה מאוזנת, עם נטיה מסויימת לכיוון הקביעה כי הינו תושב-חוץ.

ברם, נקבע, כי המערער לא סיפק כל ראיה בדבר ההיטב הסובייקטיבי (כוונתו) הראיות שסיפק המשיב תומכות במסקנה, כי המערער ראה את עצמו כתושב ישראל באותן שנים. זאת ועוד, המערער גם נמנע מלהעיד שורה ארוכה של עדים רלבנטיים, שעשויים היו לתמוך בגרסתו, וממילא יש בכך כדי לתמוך בגרסת המשיב.

לאור כל זאת, פָּסַק השופט אטדגי, כי המערער לא הוכיח כי חל שינוי במעמדו מתושב ישראל לתושב רומניה.

הבוקר פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על-ידי המערער ובערעור שכנגד שהוגש על-ידי פקיד-השומה באשר לקביעת בית-המשפט קמא בסוגיה נוספת שעלתה בתיק (קישור לפסק-הדין).

בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית (בהסכמת השופטים ח' מלצר ונ' סולברג), דחה את הערעור וקיבל את הערעור שכנגד.

השופט עמית ציין, כי הערעור נסב על ממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, מה גם שבית-המשפט קמא עמד על מכלול הזיקות המצביעות על כך שמרכז חייו של המערער בישראל (ובכלל זאת, בעלותו בבית ביבנה שם הוא מתגורר לצד אשתו, הסכמים בהם ציין המערער את כתובתו ביבנה, היותו בעלים של חברה בארץ ממנה הוא מושך משכורת ועוד).

השופט עמית הוסיף וציין, כי המערער נמנע בעקביות מלהביא עדים או ראיות שהיה בהן כדי לסתור את הראיות שהובאו ולפיהן מרכז חייו הינו אכן בישראל.

---

החלטת המיסוי בנושא שהייה בישראל של תושב-חוץ

הבוקר פורסמה החלטת מיסוי מס' 3985/14 (קישור להחלטה).

עניינה של ההחלטה בבני-זוג תושבי ישראל שעזבו את ישראל למדינת אמנה בחודש אוגוסט 2002 וניתקו ממועד זה את זיקותיהם לישראל.
בשנת-המס 2006, ולאור מחלתו הקשה של אבי בת-הזוג, שבה בת-הזוג לישראל במטרה לסעוד אותו עד לפטירתו, וכתוצאה מכך, שהתה בישראל משך זמן של עד 140 יום, כאשר בן-הזוג הצטרף אליה ושהה בישראל פחות מ-100 ימים.
במהלך שנת-המס 2008 החליטו בני-הזוג לחזור ולהתגורר דרך קבע בישראל ואף הגישו בתחילת שנת-המס האמורה בקשה להכרה כ"תושב חוזר" למשרד לקליטת עלייה.
בחודש אוגוסט 2008 חזרו בני-הזוג להתגורר בישראל והעתיקו את מרכז חייהם בהתאם.

בגדרהּ של ההחלטה התקבלה בקשת בני-הזוג שלא לראוֹת בימי השְהִייה של בני-הזוג בישראל בשנת-המס 2006 כמעבירות את מרכז חייהם לישראל.
עוד נקבע, כי בני-הזוג ייחשבו ל"תושב חוזר ותיק" הָחל מחודש אוגוסט 2008.