בית-המשפט העליון: שאלת סיווגו של חבר-בני-אדם כ"תושב אזור אילת" כאמור בחוק אזור סחר חופשי באילת

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור מס הכנסה שהוגש על-ידי ישראייר תעופה ותיירות בע"מ ובערעור מע"מ שהוגש על-ידי מנהל מע"מ ירושלים בעניין ר.ד.מ.פ זמן אויר בע"מ (קישור לפסק-הדין).

שני הערעורים מעלים שאלה משותפת הנוגעת לתנאים הנדרשים לתושבוּת באילת הקבועה בחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 ("החוק"), וזאת בהתייחס לחבר-בני-אדם: שיהיה זה חבר-בני-אדם שיש לו עסק באזור אילת והוא נרשם באילת כעוסק לעניין חוק מע"מ לגבי העסק האמור; שימציא מסמך המאשר כי תושב אזור אילת מוסמך ליַיצגו לצורך החוק וחוק מע"מ באילת; ושינהל פנקסים ורשומות ויגיש דו"חות לגבי העסק שבאיזור אילת, בנפרד מהעסק שמחוץ לאזור אילת.

המחלוקת בעניין ישראייר נעה סביב הצו שהוציא פקיד שומה אילת שבגדרו סירב להכיר בישראייר כזכאית להטבה לפי סעיף 12(א) לחוק (הטבת שכר המוענקת למעסיק תושב תחום העיר אילת), וזאת לאור העובדה שישראייר סגרה את תיק העוסק של הסניף במע"מ אילת. בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (עמ"ה 513/06) דחה את הערעור שהגישה ישראייר, ומכאן הערעור לבית-המשפט העליון.

ואילו המחלוקת בעניין ר.ד.מ.פ זמן אויר התעוררה בעקבות השומה שהוציא מנהל מע"מ ירושלים לחברה ובה חייבה במע"מ בשיעור מלא על כל מכירות הסניף שבאילת, וזאת בטענה כי הסניף לא היה רשום כעוסק במע"מ באילת אלא מחוֹדש מאי 2007. החברה הגישה באוקטובר 2007 בקשה לרישום למפרע של הסניף באילת, הָחל מחודש אפריל 2004, ולאחַר שבקשה זו נדחתה, הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים, שהתקבל (ע"מ 356/08). מכאן הערעור לבית-המשפט העליון על-ידי מנהל מע"מ.

בית-המשפט העליון, מפי המשנָה לנשיא השופטת מ' נאור (בהסכמת השופטים ס' ג'ובראן ונ' סולברג), דחה את הערעור של ישראייר וקיבל את הערעור של מנהל מע"מ בעניין ר.ד.מ.פ.

לאחרַ שהשופטת נאור בחנה את לשון הוראות החוק ותכליתן, נקבע, כי הגם שבדין נטען שהרישום במע"מ אינו קונסטיטוטיבי לעניין החבות הכללית במע"מ, יש להבחין בין החבות הכללית במס אשר אינה תלויה ברישום, לבין זכאות להינות מההטבות הכרוכות ברישום. בהתאם, קבעה השופטת נאור, כי הרישום במע"מ אילת הינו קונסטיטוטיבי לצורך תושבוּת באזור אילת, ועל-כן לא ניתן לראוֹת בסניף ישראייר כתושב אזור אילת לצורך ההטבות הקבועות בחוק.

באשר לחברת ר.ד.מ.פ קבעה השופטת נאור, כי לא רק שזו לא הוכיחה כי בעניינה יש הצדקה להכיר בזכאותה להירשם כעוסק באופן רטרואקטיבי, היא אף לא עמדה בתנאי הזכאות הנוספים בתנאי אמת, שכּן לא מינתה נציג רשמי, לא ניהלה פנקסים נפרדים ולא הגישה דו"חות נפרדים כנדרש, ועל-כן אין להכיר בה כתוֹשבת אזור אילת למפרע.