בית-המשפט המחוזי: חיוב במס של עובד שגנב כספים ממעבידו; 3,000 פעולות קניה ומכירה של ני"ע בתקופה של שנתיים אינן מגיעות כדי עסק

במבזק מיום 26.4.2013 נדרשנו לפסק-הדין בעניין דמארי (קישור לפסק-הדין).

באותו מקרה, הורשעו גב' אילנה דמארי ומשה ענתבי בחודש נובמבר 2009 בעבירה של גניבה בידי עובד ממעסיקתם, מכבי שירותי בריאות.
בשנת 2010 נחתם הסכם פשרה בין גב' דמארי ומר ענתבי לבין מכבי במסגרת תביעה אזרחית שהגישה מכבי נגדם, ולפיו התחייבו לשלם למכבי סך של 1,964,000 ש"ח כאשר מתוך הסכום האמור החזירה גב' דמארי למכבי סך של 1,054,000 ש"ח; ואילו מר ענתבי החזיר סך של 910,000 ש"ח ובנוסף הסכים להעביר למכבי כספים שנצברו לזכוּתו בקופות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות ועוד.
המשיב, פקיד-שומה רחובות, הוציא לגב' דמארי שומה בצו לשנות-המס 2007 ו-2008 והוסיף להכנסותיה באותן שנים את סכום הגניבה (קרן), וזאת כהכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה. דהיינו, המשיב לא התחשב בכך שגב' דמארי החזירה את מלוא הכספים שגָנבה.

בית-המשפט המחוזי מרכז, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור.
השופט סטולר סקר את ההלכות השונות, לפיהן גם הכנסה מעסקה בלתי-חוקית חייבת במס, וקבע, כי אלו יפות גם לעניינה של גב' דמארי.
השופט הוסיף וקבע, כי אין לקבל את עמדת גב' דמארי לפיה עם השבת כספי הגניבה אין בידה עוד הכנסה חייבת מכספים אלה. זאת, מהטעם שהחזרת הכספים נעשתה בשנת-מס מאוחרת משנות-המס בהן אירעה הגניבה, וממילא אין לראוֹת בהשבה זו הוֹצאה בייצור הכנסה באותן "שנות מס" כאמור בסעיף 17 לפקודה.*

לאחרונה פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בערעור שהוגש על-ידי מר ענתבי.

עניינו של הערעור בטענת מר ענתבי כי חויב במס על-ידי המשיב, פקיד שומה רחובות, בגין הכנסה מגניבת כספים, וזאת בסכומים העולים על ההכנסה שגנב בפועל והמסתכמת ב-910,000 ש"ח בלבד.
עוד טען מר ענתבי, כי יש להכיר בהפסדים שנגרמו לו מפעילותו בניירות-ערך בשנות-המס שבערעור העולה לדבריו לכדי פעילות עסקית ולהתיר את קיזוזם מהכנסתו מגניבת הכספים ממכבי.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

ראשית, קבע השופט אלטוביה, כי אין לקבל את טענת מר ענתבי ביחס לגובה הכנסתו מגניבת הכספים ממכבי. זאת, הן לאור הסכמתו לשלם למכבי, במסגרת הסכם הפשרה, סכום גבוה מסך של 910,000 ש"ח, והן לאור עדותה של גב' דמארי.

באשר לסיוּוג פעילותו של מר ענתבי בניירות-ערך, קבע השופט אלטוביה, כי למרות שהמערער ביצע, לטענתו, כ-3,000 פעולות קניה ומכירה של ניירות-ערך בתקופה של שנתיים (תדירות שהשופט אלטוביה הגדיר כ"גבוהה יחסית למשקיע הוני"), תוך מחזור של כ-6 מיליון ש"ח, מדובר בפעילות הונית ולא עסקית. זאת, מהטעם שפעילות זו מומנה בהון עצמי (כספי הגניבה), ללא מנגנון עצמאי לפעילות, כאשר למערער לא היה תיק עוסק במע"מ וכשהוא מדַווח על פעילות זו בזמן אמת כפעילות הונית (וראו לעניין זה, את דברי השופט אלטוביה בפסקה 16 לפסק-הדין).