בית-המשפט העליון: כיצד יש לסַווג תקבולים שמקורם בפיצוי מחברת ביטוח בעקבות שריפה במפעל

ביום 4.4.2012 נדרשנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין תופאפ תעשיות בע"מ (קישור לפסק-הדין). 

באותו מקרה, קיבלה המערערת, חברה לייצור טוגנים עבוּר הזכיינית הבלעדית של מקדונלדס בישראל, פיצוי מחברת הביטוח בגין שריפה שאירעה במפעלה. לטענת המערערת, הפיצוי כולל שני רכיבים: האחד, פיצוי בגין נזקים שנגרמו למבנים ולציוד, המהווה תקבול הוני שאינו חייב במס; השני, פיצוי בגין השכרת מחסן קירור ותשלום פיצוי למְגדלים, המהווה הכנסה פירותית. עוד נסוב הערעור סביב השְאֵלה, האם הייתה המערערת זכאית להטבות מס (לפי החוק לעידוד השקעות הון) בשנת-המס שלאחַר השנה שבּה אירעה השריפה.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.

לגבי הרכיב הראשון של הפיצוי קבע בית-המשפט, כי זכותה של המערערת לפיצוי היא בְּשל ביטוח הנכסים שנפגעו, ומכאן קמה לה "זכות התביעה".

השופט אלטוביה דחה את טענת המערערת, כי זכות התביעה לשיפוי היא הנכס, וקבע, כי עילת התביעה היא הנזק וחוזה הביטוח, וממילא הפיצוי אינו בגין זכות התביעה. בהתאם, נקבע, כי מדובר בתקבול הוני החייב במס רווחי הון.

לגבי הרכיב השני של הפיצוי קבע השופט אלטוביה, כי התשלומים נשוא הפיצוי כאמור דוּוחו על-ידי המערערת כהוצאה פירותית, וממילא ובהתאם לעיקרון מילוי הפִּרצה, יש לראוֹת בפיצוי שקיבלה המערערת בגֶדר הכנסה פירותית.

באשר לזכאותה של המערערת להטבות מס, קבע השופט אלטוביה, כי לאחַר השריפה חדל המפעל לפעול בייצור טוגנים והפך לכל היותר ל"מרכז קירור לוגיסטי". על-כן, ולאור כתב האישור שניתן למערערת ממרכז ההשקעות, לא ניתן לראוֹת במערערת כמי שעמדה בתנאיו באותה שנת-מס.

היום פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על פסק-הדין (קישור לפסק-הדין).

בית-המשפט העליון, מפי המשנַה לנשיא השופטת מ' נאור (בהסכמת השופטים א' רובינשטיין וד' ברק-ארז), דחה את הערעור.

ראשית, קבעה השופטת נאור, כי בדין שלל בית-המשפט המחוזי את זכאותה לשיעור מס מוטב בגין הכנסותיה מהמפעל המאושר, וזאת לאור התעלמותה של המערערת מההוראה המפורשת שבאישור מרכז ההשקעות שהונפק לה ולפיו "מחזור הנובע משירותי קירור שלא לשימוש מוצרי המפעל לא יהיה זכאי להטבות במס".

עוד קבעה השופטת נאור, כי אין לקבל את טענת המערערת, לפיה בתי הקירור שנהרסו נבנו מחדש.

לאחר מכן, נדרשה השופטת נאור לשאלת סיווג החבות במס של הפיצויים שנתקבלו מחברת הביטוח. השופטת נאור קבעה, כי פיצויים המשולמים מחברת ביטוח בְּשל קרות אירוע ביטוח לנכס חייבים, ככלל, במס, כאשר סיווג הפיצויים כהכנסה הונית או פירותית ישליך על סוג המס שבּו יחויבו הפיצויים.

השופטת נאור המשיכה וציינה, כי תשלום מס בגין הפיצויים עשוי להוביל לכאורה לכך שלא יוותר בידי הנישום סכום מספק לשם תיקון הנכס שניזוק או החלפתו בחדש, אך בפקודת מס הכנסה קבועים שני הֶסדרים שנועדו לפתור בעיה זו: האחד, שחלוף נכסים בהתאם להוראות סעיף 96 לפקודת מס הכנסה; השני, שיקום הנכס שניזוק, כאשר הוצאות השיקום כאמור מהוות בגֶדר החזרת המצב לקדמותו ושמירת הקיים ועל-כן הן מותרות בניכוי לפי סעיף 17(3) לפקודה ובלבד שאין בשיקום משום יצירת נכס חדש.

באשר לשאלה מה דינם של פיצויים בשל נזק לנכס הון במקרה של אי-נקיטת כל פעולה אשר יש לה קשר עם הנכס שניזוק – דהיינו, כאשר הנישום מוותר הן על שיקום הנכס והן על שחלופו – קובעת השופטת נאור, כי מדובר ב"מכירה" החייבת במס רווחי הון, וכי אין הכרח שהנכס יגיע לידיו של אחר כדי שתשתכלל "מכירה" כאמור.

לבסוף, קבעה השופטת נאור, כי הגם שהנכסים שניזוקו היו מפעלהּ של המערערת, החבות במקרה שכזה היא במס רווחי הון ולא במס שבח.