החלטות חדשות של בית-המשפט העליון ובית-המשפט המחוזי: זימון עדים ללא מתן תצהיר מקדים לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית; הטלת עיקול מכוח סעיף 194 לפקודה

פורסמו שתי החלטות חדשות של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ושל בית-המשפט העליון.

ההחלטה של בית-המשפט העליון (קישור להחלטה)
המבקשת, בעלים של בנייין דירות בבאר-שבע שבוֹ מתגוררים בשכירות זכאים לדיור מטעם עמידר, הגישה ערעור על החלטת המשיב, מנהל מע"מ באר-שבע, לחיֵיב במע"מ את הן דמי השכירות המשולמים באמצעות עמידר והן את דמי השכירות המשולמים במישרין על-ידי הדיירים.
בית-המשפט המחוזי קיים דיון מקדמי בתיק וקבע, כי ראיות הצדדים יוגשו בדרך של תצהירי עדות ראשית. התצהירים כאמור אכן הוגשו ובית-המשפט קבע את התיק להוכחות. ברם, בשלב זה, הגישה המבקשת בקשה לזַמן שלושה עדים למתן עדוּת בדיון ההוכחות, ללא מתן תצהיר מקדים. זאת, מהטעם שמדובר בעדים שיכולים לסייע למבקשת לסתור את הקביעה העובדתית בעניין שליט (ע"א 7973/11) לפיה עמידר ולא בעל הדירות היא זו שמשכירה את הדירות לדיירים. עוד טענה המבקשת, כי היא אינה שולטת על העדים ולכן אינה יכולה לקבל את עדותם בדרך של תצהיר.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה האמורה, ועל החלטתו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת א' חיות, דחה את הבקשה.
השופטת חיות קבעה, כי לערכאה הדיונית מסוּר שיקול דעת רחב בעניין סדרי הדיון לפנֵיה, ובכלל זאת בעניין אופן שמיעת העדויות, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות בתחום זה אלא במקרים חריגים, כאשר מקרה זה אינו נמנה עם מקרים אלה.
השופטת חיות קבעה, כי המבקשת השהתה את בקשתה לזימון העדים, אף שלא הייתה כל מניעה להעלות את בקשתה בעניין זה כבר בעת הדיון המקדמי משהיה ידוע לה, על-פי טענתה, כי תידרש לעדים אלה וכי לא תוכל לקבל מידם תצהיר.
עוד קבעה השופטת חיות, כי הטענות בדבר אי-היכולת לקבל תצהיר מידי עדים אלה נטענו על-ידי המבקשת בדרך של "הנחת המבוקש" ובלא שפנתה אליכם כלל על-מנת לברר את הדבר. 

ההחלטה של בית-המשפט המחוזי (קישור להחלטה)
כידוע, סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, שכותרתו "גביית מס במקרים מיוחדים", מאפשר לפקיד-השומה, בנסיבות המנויות באותו סעיף, לפְנות לבית-המשפט בבקשה לתת צו, אף שלא בפני הנישום, על עיכוב יציאתו מהארץ ועל עיקול רכושו.
מכוח הסעיף האמור, פנה המבקש, פקיד שומה יחידה ארצית לשומה, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בבקשה להטיל עיקול על נכסים שונים להבטחת תשלום חובם של בני-זוג, ולחלופין, להבטחת תשלום חובם של הוריו של בן-הזוג.
זאת, בעקבות הרשעתו של בן-הזוג בעבירות שונות של סחר בסמים ובטענה כי לא דיווח על הכנסותיו לשנות-המס 2011-2005 שהופקו ככל הנראה מפעילותו העבריינית, וכי כספים שנמצאו בחשבונות הבנק של ההורים כמו גם דירת מגורים הרשומה על-שמם שייכים למעשה לבני-הזוג.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, קיבל את הבקשה.
השופט אטדגי התייחס להחלטה קודמת שנתן ביחס לסעיף 194 לפקודה, וזאת בפרשת אבו-לטיף, כמו גם להחלטתו של בית-המשפט העליון שדחתה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה האמורה (רע"א 3995/13).
בהמשך, נדרש השופט אטדגי לנסיבות המקרה וקבע, כי אכן יש מקום להיעתר לבקשה ונתן צו המופנה לרשם המקרקעין בדבר רישום עיקול על שתי הדירות המפורטות בבקשה.

יצוין, כי ההחלטה פורסמה ללא שמות הצדדים לאחַר שהצדדים הגיעו להסכמה בעניין זה והסכמה זו אושרה על-ידי השופט אטדגי.