בית-המשפט המחוזי: ניכוי מס במקור מתשלומים לתושב-חוץ – האם הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה פוטר מניכוי כאמור?

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין אסמי עוז 2000 בע"מ (קישור לפסק-הדין).

המערערת, חברה רשומה בישראל, שעיסוקה בסחר בסוגים שונים של דגנים ותערובות המיובאים לישראל, שָאַלה מחברת נפקו מעזה 5,401 טון חיטה. מאוחר יותר, הוסכם בינה לבין נפקו כי עסקת ההשאלה תהפוך לעסקת מכר.
במהלך ביקורת ניכויים שעָרך המשיב, פקיד-שומה חדרה, למערערת, נתגלו מספר ליקויים ובכלל זאת נמצא, כי המערערת לא ניכתה מס במקור מהתשלומים שהעבירה לנפקו. בעקבות זאת, הוציא המשיב למערערת שומות ניכויים.
לטענת המערערת, מקור הפקת ההכנסה על-ידי נפקו לא היה בישראל אלא בשטחי עזה, מקום מושבהּ, וכי לנקפו לא היה כל "מוסד קבע" בישראל.
עוד טענה המערערת, כי בהסכם הביניים שבין ישראל לבין הרשות הפלסטינית בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה ("הסכם הביניים") נקבע, כי אשר מופקת הכנסה בשטחי הרשות, לא מוטל על המשלם הישראל חובה לנַכּוֹת מס במקור אם התקיימו מספר תנאים ובהם המצאת אישור של הרשות הפלסטינית בדבר פטוֹר מניכוי מס במקור, ואישור כאמור הומצא על-ידי המערערת.
המשיב, לעומת זאת, טען, כי ההכנסה הופקה ונצמחה בישראל, שכּן חומרי הגלם לא יָצאו מעולם מישראל ולא עברו מעולם לחזקתה של המערערת; וכי כל ההסכמות נעשו בישראל, וזאת ללא קשר לשטחי עזה.
עוד טען המשיב, כי לא התקיימו התנאים לפטוֹר מניכוי מס במקור על-פי הסכם הביניים, וכי האישור הוּצא בדיעבד. 

בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ר' סוקול, דחה את הערעור.

השופט סוקול סקר בהרחבה את כללי הניכוי במקור מכוח סעיפים 164 ו-170 לפקודת מס הכנסה (תוך שהוא מדגיש, כי חובת הניכוי במקור על-פי סעיף 170 מותנית בכך שההכנסה של תושב-החוץ הינה "הכנסה חייבת" בישראל) וקבע, כי בנסיבות העניין התגבשה חובת ניכוי מס במקור מכוח סעיף 164 ותקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים ונכסים), התשל"ז-1977.
עוד קבע השופט סוקול, כי הגם שאין כל צורך לפְנות בנסיבות העניין להוראות סעיף 170 לפקודה (שכּן התקיימו התנאים לניכוי מס במקור על-פי סעיף 164), הרי שמדובר היה בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי כך שגם על-פי הוראות סעיף 170 לפקודה (וכנגזר מכללי מקום ההכנסה הקבועים בסעיף 4א לפקודה) קמה חובת ניכוי מס במקור.

בהמשך, ניתח השופט סוקול את הסכם הביניים, תוך שהוא קובע, כי אין כל תוקף להוראות הפטוֹר הקבועות בהסכם האמור, וכי בכל מקרה הסכם הביניים אינו פוֹטר מחובת ניכוי מס במקור בנסיבות המקרה. שכּן, ההסכם האמור מַתְנה את הפטוֹר בכך שההכנסה אצל המקבל הפלסטיני "הופקה או נצמחה בגדה המערבית וברצועת עזה", בעוד שבפועל ההכנסה הופקה או נצמחה בישראל.