בית-המשפט: האם עוסק השוכר רכבים פרטיים המשמשים לצורכי עסקו זכאי לנכות את מס התשומות בגין השכירות כאמור?

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אינפו-סיסטמס בע"מ (קישור לפסק-הדין).

המערערת, העוסקת בספירת מלאים במחסני לקוחותיה, שכרה במהלך התקופה הרלבנטית לשומה (השנים 2011-2008) רכבים פרטיים לצורך עיסוקה האמור (דהיינו, לצורך נסיעות עובדיה למחסני הלקוחות) וניכתה את מלוא מס התשומות בגין ההשכרה כאמור.
לטענתה, היא זכאית לניכוי מס התשומות בהתאם להוראות תקנה 18 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 ("תקנות מע"מ"),* הגוברות, לשיטתה, על הוראות תקנה 14 לתקנות אלו.**

* תקנה 18 לתקנות מע"מ קובעת כדלהלן:

"(א) בלי לפגוע בהוראות פרק זה, מס תשומות בשל רכישת נכסים או בשל קבלת שירותים לשימוש בעסקאות שלגביהן מותר מס התשומות בניכוי (להלן בתקנה זו – לצרכי העסק) וגם לשימוש בעסקאות שלגביהן אין מס התשומות מותר בניכוי או לכל שימוש אחר (להלן בתקנה זו – שלא לצרכי העסק) – יהא ניתן לניכוי בשיעור יחסי שהוא כיחס השימוש לצרכי העסק לכלל השימוש.

(ב) היה בשימוש שלא לצרכי עסק, שימוש בלתי מסויים ינהגו לפי הכללים כדלהלן –

(1) קבע המנהל את החלק היחסי לשימוש שלא לצרכי עסק, יראו את קביעתו כשומה וינהגו על פיה, כל עוד לא נקבע אחרת;

(2) לא קבע המנהל את החלק היחסי, ועיקר השימוש בנכס או בשירות הוא לצרכי עסק, רשאי העוסק לנכות שני שלישים ממס התשומות;

(3) לא קבע המנהל את החלק היחסי, ועיקר השימוש בנכס או בשירות הוא שלא לצרכי עסק, רשאי העוסק לנכות רבע ממס התשומות."

** תקנה 14 לתקנות מע"מ קובעת כדלהלן:

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור.

השופט סטולר קבע, כי מטרתה של תקנה 14 לתקנות מע"מ למְנוע את השימוש ברכב פרטי העסק והיא מגשימה את מטרתה על-ידי עשיית השימוש ללא כדאית מבחינת החיוב במע"מ ובאי-התרת המע"מ (מס התשומות) המוטל על מכירת רכב פרטי (וגם שכירת רכב בהתאם לסעיף 1 לחוק מע"מ לפי מכר גם שכירות במשמע). בהתאם, עוסק ייחשב לצרכן סופי לגבי שכירות רכב פרטי, וממילא יצטרך לספוג את מלוא המס (להבדיל ממס התשומות קשור באחזקה השוטפת של הרכב על-ידי העוסק).
שעה שכך, קבע השופט ד"ר סטולר, קבלת הפרשנות המוצעת על-ידי המערערת תעקר מתוכן את תקנה 14, וממילא אין לקבלהּ.

השופט סטולר המשיך וקבע, כי תקנה 14 מהווה בגֶדר תקנה ספציפית לעניין איסור ניכוי מס תשומות בגין רכישת רכב פרטי – לרבות באותם המקרים בהם השימוש ברכב המושכר נעשה כולו לצרכי העסק – וגם מנימוק זה היא גוברת על תקנה 18 שהינה תקנה כללית (דבר העולה, בין היתר, מהמילים "מבלי לפגוע בהוראות פרק זה" שברישא לתקנה 18).