בית-המשפט המחוזי: שימוש תדיר בקופת החברה לשם רכישות פרטיות או משיכות חוזרות ונשנות שאינן מוּשבוֹת בתוך פרק זמן קצר מהווים בגֶדר משיכות שכר

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אמבולנס חנוך בע"מ (קישור לפסק-הדין).

ספרי המערערת 1 – חברה פרטית המספקת שירותי הסעה פרטיים לחולים, הובלת נפטרים ושירותים נלווים למשפחות הנפטרים ("החברה") – נפסלו על-ידי המשיב, פקיד-שומה חולון, לאחַר שתקבוליה מעסקיה לא נרשמו. ערעור שהגישה החברה על פסילת ספריה נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי; ואילו הערעור שהגישה החברה לבית-המשפט העליון נמחק בהסכמתה.
לטענת המשיב, ההכנסה עליה הצהירה החברה בשנות-המס שבמחלוקת לא הייתה סבירה. על-כן, ונוכח פסילת ספריה, קבע המשיב את הכנסות החברה לפי מיטב השפיטה. על כך ערעורה של החברה.
בנוסף, ראה המשיב במשיכות הכספים בידי המערער 2 – הבעלים ומנהלה הראשי של החברה ("בעל הַשליטה") – בגֶדר הכנסת עבודה בידיו. על כך הוגש ערעורו של בעל הַשליטה.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעורים.

השופט אלטוביה דחה את מרבית טענותיה של החברה, תוך שהוא מיישם את הכְּלָל לפיו בית-המשפט יאשר שומה לפי מיטב השפיטה שהוּצאה לנישום שספריו נפסלו אלא אם ישכיל הנישום להוכיח שהשומה שרירותית או מופרכת מיסוֹדה או בנויה על הנחות של עוּבדות מוטעות ביסודן.

באשר לערעור של בעל הַשליטה, קבע השופט אלטוביה, כי במשך השנים חויב כרטיסו של הראשון אצל החברה בסכומים קטנים בגין הוצאות פרטיות של המערער (מינימרקט, טיסות, נעליים וכו') שככל הנראה שולמו על-ידי החברה; וכי הגם שלא ניתן לשלול את האפשרות שבזמן אמת ראו החברה ובעל הַשליטה בתשלומים ששילמה החברה בגין הוצאותיו כהלוואה, הרי שנכון לחַיֵיב את בעל הַשליטה להציג הסכם הלוואה בו מעוגנת זכותו למשיכת כספים באופן שנמשכו והתנאים להחזר ההלוואה, ומחדלו של המערער להציג הסכם כאמור פועל לרעתו.

השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי ברגיל, משיכות של בעל שליטה מחברה בשליטתו, בפרט בחברה שבהּ בעלים בודד או ספוּרים, לפרקי זמן ארוכים, תהווה הכנסה החייבת במס, וזאת אגב בחינת משיכות שכר שביצע הבעלים וששולם בגינן מס ונסיבות בעלוֹת טעם מיוחד המצדיקות נטילת הלוואה מהחברה במקום מהבנק, אירועים מיוחדים שלצרכיהם ניטלת ההלוואה וכו'.

לשיטתו של השופט אלטוביה, משיכות חוזרות ונשנות מעִם החברה יטו להיחשב כמשיכות שכר, כאשר שימוש תדיר בקופת החברה לשם רכישות פרטיות או משיכות חוזרות ונשנות שאינן מוּשבוֹת בתוך פרק זמן קצר (בהתאם לנסיבות) אינן אלא משיכות שכר.

עוד קבע השופט אלטוביה, כי המחוקק אמנם מכיר בהלוואות שבגינן החברה מחויבת במס בגין הריבית ואף קבע מנגנון לזקיפת ריבית משזו לא נקבעה בין הצדדים או כשזו נקבעה וגלומה בה הטבה, אך מנגנון זה נועד להלוואות של ממש שיש בהן הצדקה עסקית כלכלית אישית, כאשר "המחוקק לא התכוון ליצור מנגנון של אי תשלום מס או דחייתו למועד 'אי שם' בעתיד בו יוסכם בין שני צדדים שלהם 'יחסים מיוחדים' כי החוב נמחל והופך להכנסה".

לאור כל האמור, דחה השופט אלטוביה גם את ערעורו של בעל הַשליטה, תוך שהוא קובע, כי יש להפחית מהכנסת העבודה שנקבעה לגביו את חיובי הריבית שנזקפו לחובתו בכרטסת החברה (שהרי, לא ניתן למסות ההטבה של בעל הַשליטה במשיכות ללא ריבית אם המשיכות עצמן מסוּוגות כשכר ולא כהלוואה).