בית-המשפט העליון: כיצד יש לקבוע את שווי המכירה בעסקת קומבינציה?

במבזק מיום 4.3.2012 התייחסנו, בין היתר, לפסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין כהנא ואח' (קישור לפסק-הדין).

עניינו של פסק-הדין בעסקת קומבינציה בין בעלי הקרקע (העוררים 4-1) לבין חברה קבלנית (העוררת 5), וזאת בדרך של מכירת 70% מהקרקע תמורת בניית שתי דירות על ה-30% הנותרים ("מכר חלקי").
לטענת העוררים, יש לקבוֹע את שווי המכירה לפי עלות הבנייה בפועל בתוספת רווח קבלני מקובל, כאשר עלות זו נלקחה מהחשבונית שהוציאה החברה הקבלנית בגין שירותי הבנייה. המנהל, לעומת זאת, קבע שווי מכירה גבוה יותר, וזאת בהתבסס על שווי קרקע באיזור.

ועדת-הערר קיבלה את הערר.

על פסק-הדין הגיש מנהל מיסוי מקרקעין ערעור לבית-המשפט העליון וכעת התפרסם פסק-הדין בערעור האמור (קישור לפסק-הדין).

בעקבות הצעת בית-המשפט העליון, הסכימו הצדדים, כי הערעור יתקבל במישור העקרוני, אך במישור הפרקטי יוגדל השוֹוי לעניין החבות במס שבח, וזאת ללא קנסות על ההפרש ותוך שמירת זכותם של המשיבים לפְנות לרשות המסים לשם ביטול ריבית והפרשי הצמדה לגבי ההפרש והרשות תדון בכך בנפש חפצה.

חשוב לציין את דברי בית-המשפט העליון לגופו של עניין, לפיהם "... עומד בתוקפו הכְּלל שלפיו ייקָבע שווי הזכות הנמכרת בעסקת קומבינציה לפי שווי השוק של הקרקע או של שירותי הבנייה, וזאת לפי קביעת פקיד-השומה, ותוך שעל המשיג על כך להציג ראיות מתאימות לעניין עלויות הבניה, והנטל עליו, ולא בהכרח די בהצגת חשבונית..."